פסק דין 1. התובע עבד כמחסנאי אצל הנתבעת, חברה העוסקת ביבוא ושיווק מוצרי ילדים. התובע עבד בנתבעת מיום: 21.11.98 ועד יום: 09.09.99. בתביעתו בתיק זה דורש התובע פיצויי פיטורין בסך של 4,659 ש"ח תמורת הודעה מוקדמת בסך של 4,659 ש"ח, פדיון חופשה בסך של 2,541 ש"ח ודמי הבראה בסך של 1,380 ש"ח כמו גם שכר 9 ימי עבודה בספטמבר שנת 1999 בסך של 1,906 ש"ח. התובע טוען כי פוטר על ידי מנהל הנתבעת באסיפת העובדים שכונסה ביום: 09.09.99, וזאת לאחר שמנהל הנתבעת דרש מכל העובדים לעבור בדיקות אמינות והתובע מכל העובדים קם בישיבה והביע התנגדות לבצע הבדיקות. 2. מנהל הנתבעת לעומת זאת טען כי אף שידע שהתובע עומד מאחורי החתמת העובדים על מכתב בו הם מביעים התנגדות לעבור בדיקות אמינות, הרי שכאשר התובע הודיע באסיפת העובדים שאינו מוכן לעבור הבדיקה, ניסה לשכנעו לעבור הבדיקה תוך שאמר לו שחבל על כך שיעזוב את העבודה. 3. להלן החלטתינו: לאחר ששמענו עדות התובע וכן עדות מנהל הנתבעת ומנהל המחסן שהיה ממונה על התובע וכן עיינו בסיכומי ב"כ הצדדים הגענו למסקנות הבאות: א. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי תקופת עבודתו של התובע שארכה קרוב ל - 10 חודשים. ב. כמו כן מאשרת הנתבעת כי לזכות התובע נותר שכר 9 ימי עבודה בחודש ספטמבר שנת 1999 וכן פדיון ל - 7 ימי חופשה אלא שהנתבעת סברה כי היא זכאית לקזז אלה מול חובת התובע ליתן הודעה מוקדמת להתפטרות בשיעור 3 שבועות. 4. סבורים אנו כי הנסיבות שהוצגו בפנינו במסגרת הראיות מלמדות כי הנתבעת היא זו שהפסיקה את העסקת התובע. מנהל הנתבעת הבהיר לעובדים כי עליהם לעבור בדיקת אמינות הכוללת בדיקת פוליגרף, חלק מהעובדים ביניהם התובע חתמו על מכתב בו הם מוחים על כוונה זו של הנתבעת. מנהל הנתבעת חזר והבהיר לעובדים כי הנתבעת עומדת על דרישתה כי יעברו את בדיקות האמינות כתנאי להמשך העסקתם. התובע הוא היחיד אשר קם למרות הבהרת מנהל הנתבעת והודיע, כי אינו מוכן לעבור הבדיקה, הודעה שגררה בעקבותיה את התגובה המתבקשת מהתנאי שהעמיד מנהל הנתבעת להמשך ההעסקה דהיינו, או שיעבור הבדיקות או שעבודתו מופסקת. לכן ברור כי הנתבעת היא זו שהפסיקה את עבודתו של התובע משהתנתה המשך העסקתו בבדיקת האמינות. משכך קבענו, ברור שלא על התובע חובת מתן הודעה מוקדמת של 3 שבועות ואף לא שמענו מפי הנתבעת כי הוא נדרש לעבוד את אותה תקופה. נוכח תקופת עבודתו של התובע פחות מ - 10 חודשים ומאחר ועבודתו לא הופסקה מתוך כוונה שלא לשלם לו פיצויי פיטורין, לא קמה לתובע הזכות לפיצויי פיטורין עפ"י סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורין. לעומת זאת, זכאי התובע לתמורת הודעה מוקדמת בשיעור 3 שבועות עפ"י שכרו דהיינו בסך של 2,660 ש"ח. כמו כן, זכאי התובע לפדיון חופשה עפ"י תלוש המשכורת שהונפק לו בסך של 1,252 ש"ח. שכר 9 ימי עבודה בחודש ספטמבר בסך של 1,284 ש"ח. לא מצאנו לפתור את הנתבעת ממלוא החיוב בתשלום פיצויי הלנת שכר בגין שכר ימי עבודתו של התובע בחודש ספטמבר. לכן אנו מחייבים את הנתבעת בפיצויי הלנת שכר בשיעור של 10% לכל חודש. אין התובע זכאי לדמי הבראה משטרם השלים שעות עבודה בנתבעת ומשהזכאות לדמי הבראה מותנית בהתאם לצו ההרחבה, עבודה של שנה אחת לפחות במקום העבודה. לסיכום: הנתבעת תשלם לתובע: א. פדיון חופשה בסך של 1,252 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום: 01.10.99 ועד למועד הפירעון. ב. תמורת הודעה מוקדמת בסך של 2,660 ש"ח. ג. שכר 9 ימי עבודה בסך של 1,284 ש"ח בצירוף פיצויי הלנת שכר בשיעור של 10% לכל חודש מיום: 01.10.99 ועד למועד הפירעון. 5. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ש"ח. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים