פסק דין 1. ביום 30.9.99 הגיש התובע תביעתו לתשלום פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת ודמי הבראה לשנת 1998 ובתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורין. התובע טוען כי עבד כמסגר אצל הנתבע מיוני 96' בשכר של 3,000 ש"ח נטו, וכי באפריל 99' חלה החמרה במצבו הבריאותי (מחלת אסטמה). התובע פנה לרופא תעסוקתי שהמליץ על רכישת ציוד מגן, שהנתבע הבטיח כי ירכוש אותו. עוד טען כי משהודיע לנתבע שלא יוכל להשאר במסגריה כל עוד לא ניתן לו ציוד מגן, תקף אותו הנתבע בצרחות, שעט לעברו במלוא כוחו והטיח בו "פלח" ברזל וטוש סימון שפגע בשולחן שליד התובע, "והותז לכל עבר" (ס' 8 לתביעה). התובע התעלף ופונה לביתו, וכשהתאושש לאחר 10 ימים ב2.5.99-, עת חזר לעבודתו צעק עליו הנתבע, השפילו, הביכו וגרם לו עגמת נפש גדולה עד שנאלץ לעזוב המסגריה. עוד טוען התובע כי גם רופאו המליץ על עזיבת עבודתו במסגריה. לאור כל אלה טוען התובע כי יש לראות בהפסקת עבודתו כפיטורין. לתביעתו צירף התובע אישורי רופא תעסוקתי ורופא ריאות ומכתב התובע וב"כ לנתבע. 2. בהגנתו טען הנתבע כי התובע התקבל לעבודה בידיעה שהינו חולה אסטמה, וכי לאורך תקופה ניסה התובע לגרום לפיטוריו. כשקיבל התובע המלצת רופא תעסוקתי פנה לנתבע כדי שיפטרו והנתבע הודיע כי מתכוון הוא לרכוש המיגון וביקש כי התובע ישוב לעבודתו. ב2.5.99- כששב לעבודתו, נתבקש לעבוד עבודה קלה, שאינה כוללת ריסוס/ריתוך/מסגרות - עבודה התואמת מצבו הבריאותי, ואף הוצא לחופשה עד לקבלת הוראות מהרופא התעסוקתי. הנתבע טוען כי אכן הרים קולו ואף השליך על השולחן - ולא על התובע - טוש, ומשראה שהתובע לא חש בטוב, הסיעו לביתו ונתן לו 4 ימי חופשה. ב2.5- הרכיב התובע עם הנתבע מעקה, כשהוא נדרש לעזור רק בהרמת המעקה. עוד טען הנתבע כי הרופא התעסוקתי לא המליץ על הפסקת עבודתו של התובע במסגריה, אלא על שינוי מקצוע ובהתאם הודיע לתובע כי בכוונתו להעסיקו בעבודות שונות כקבלת הזמנות, הובלה וכו', בהתאם לאישור הרפואי. 3. בראשית הדיון נתבקשה עמדת ב"כ התובע כדי שתהא עילתו ברורה - ובא כוחו טען כי התובע פוטר ולחלופין התפטר. הנתבע הודיע כי אינו מוכן לפשרה. הצדדים העידו ובתום הדיון סיכמו טענותיהם. 4. לאחר שעיינתי בכל החומר שבפניי - להלן הכרעתי : א. אין חולק כי הנתבע היה מוכן לקבל המלצת הרופא התעסוקתי (מיום 28.4.99) לרכישת ציוד מיגון, ולמעשה, התחייב בפני התובע כי ירכוש הציוד הנדרש, וכך עלה מעדותו בפניי (עדות התובע, עמ' 3 שורות 20-21). הנתבע פנה לרופא התעסוקתי כדי שיבהיר מה מוצע לרכוש, שכן מכתבו של הרופא הינו כללי ובלתי מפורט. בנסיבות אלה - אין לראות בציוד המיגון הנדרש או באי רכישתו עד להפסקת העבודה - עילה להפסקת עבודה. יש לזכור כי הנתבע העיד שהתובע הביא בפניו את נספח א' לתביעה ביום ה', וביום א', 2.5.99 חזר לעבודה ולטענת התובע פוטר ביום זה (עמ' 2) - אין "בחלוף הזמנים" כדי לאפשר רכישת ציוד מיגון. עוד הוכיח הנתבע כי פנה לרופא התעסוקתי במכתב בו ביקש פירוט הציוד הנדרש, בדחיפות, ועד אז הורה לתובע לשהות בחופשה (נספח 2 להגנה). לאור התרשמותי מהעדויות שבפניי, ומשלא נסתרה עדות הנתבע (שנתמכה למעשה בעדות התובע) - נקבע כי הנתבע עשה המוטל עליו כדי לעמוד בדרישת הרופא העסוקתי, והיה מוכן לרכוש ציוד כדי לאפשר המשך עבודתו של התובע. כללית, רואה אני להבהיר בענין זה כי שומה עלינו ליתן משנה תוקף להוראות הרופאים התעסוקתיים - שמטרתם הגנה על בריאותם של העובדים. עם זאת, חלילה לנו "להפוך" הרופא התעסוקתי ככלי משחק לגחמות עובדים או מעבידים. משעל המעביד לפעול עפ"י הוראות הרופא התעסוקתי - חובה זו חלה גם על העובד. ב. התובע טען כי הנתבע התרגז לאחר שהודיע לו כי לא יוכל להשאר במסגריה כל עוד לא הונפק לו ציוד מגן כאמור באישור הרופא התעסוקתי. מטענתו זו בתביעה (ס' 6-9) עולה כי מדובר באירוע שהתרחש לאחר מכתב הרופא התעסוקתי, מכתב שנכתב רק ב28.4.99- (נספח א' לתביעה). הנתבע טען כי גירסה זו אינה נכונה. די למעשה בכתב התביעה כדי להראות שהתובע אינו מתאר נכונה העובדות, ולו בהקשר למועדן וסדר התרחשותן. התובע ממשיך וטוען (ס' 10) כי כשהתאושש, לאחר שחלפו כעשרה ימים, חזר לעבודתו ב2.5-. דהיינו, אם ב2.5- חזר לאחר כ10- ימים, לא יתכן כי האירוע התרחש לאחר מכתב הרופא (שנכתב רק ב28.4-) או בעקבות מכתב זה! משכך - מסתברת יותר גירסת הנתבע עם מועד האירוע, לפיה מדובר באירוע מ14.4.99- (יום ד' בשבוע), ולאחר שהוצא לחופשה עד יום א' - הוציא אישור מחלה לתקופה זו שעד 28.4.99. התובע טוען כי לאחר שהודיע שלא יוכל להשאר במסגריה, כי כל עוד לא סופק לו ציוד מיגון "לא יוכל להשאר במסגריה" - בתגובה וללא כל הסבר הגיוני, "התפרץ הנתבע בחמת זעם, תקף אותו בצרחות, שעט לעברו במלוא כוחו, והטיח בו "פלח" ברזל וכן טוש סימון שפגע בשולחן ליד התובע והותז לכל עבר", וכי התובע "התעלף בו במקום" (ס' 8-9). בעדותו מאשר התובע - בניגוד לתביעתו - כי לא התעלף. הנתבע אישר כי לאחר תקופה קשה עם התובע שנעדר חדשות לבקרים - אכן הרים את קולו, ואת הטוש שהחזיק בידו השליך על השולחן. בחקירתו הראשית טוען לפתע התובע כי מדובר באירוע מ14.4- (כטענת הנתבע). בפועל אינו מתאר אירוע כמתואר בתביעתו - התובע אינו מתאר הרמת קול כלל ואינו מתאר "שעטה". הנתבע מצידו מאשר כי הרים קולו, כי היה בסערת רגשות ואף מאשר כי הסיע התובע לביתו ונתן לו ימי מנוחה, כדי שיתאושש. עוד טען כי לא השליך "פלח", אלא השליך טוש - לא על התובע אלא על השולחן (כפי שאף טען התובע בעדותו כאמור לעיל). מהתרשמותי מעדויות הצדדים - אין אני מקבלת תיאור האירוע ע"י התובע, תיאור הנסתר מיניה וביה מהתביעה עצמה, תיאור שלגבי מרביתו לא נתקבלה עדות התובע. מנגד אזכיר כי הנתבע אישר התנהגותו ולא הכחישה. יש ליתן לפיכך משנה תוקף לדבריו, מה גם כי הרשימו אותי באמיתותם וכנותם. משכך - קובעת אני כי אכן התפרץ הנתבע על התובע - הרים עליו קולו, וכי בכעסו השליך טוש סימון (שקוטרו 1 ס"מ) על השולחן! תמוכין לקביעתי דלעיל מצוי בנספח ה' לתביעה בו אין כל אזכור ל"זריקת פלח" או לשעטות הנתבע כנטען בתביעה, אלא רק להשלכת טוש לעברו ולזעם הנתבע (ס' 4). ראוי לזכור עוד כי עפ"י עדות התובע עצמו (עמ' 3 לפרוטוקול בכתב יד) "הנתבע נתן לי לנוח בחוץ כחצי שעה והסיע אותי הביתה... ונותן לי 4 ימי חופשה עד שארגיש טוב". תיאור זה ע"י התובע אינו מתאים למצב של מעביד המבקש לפטר עובד, אלא לאדם שהבין שכעסו הביא את משנהו להרגשה לא טובה, ומשכך - שחררו לחופשה. עוד ראוי להעיר כי שוכנעתי מעדות הנתבע כי השליך הטוש כאקט של כעס ולא מדובר בהשלכתו לעבר התובע. אין אני מקלה ראש, חלילה, בהרמת הקול או בהשלכת טוש כביטוי לכעס - אך בין אלה לבין תקיפתו של התובע - עדיין, בכל הכבוד, רחוקה הדרך. במיוחד כך, כשאין חולק כי הנתבע דאג מיידית לתובע, הושיבו להרגע ואף הסיעו לביתו ונתן לו מספר ימים להרגע בביתו. ג. בתביעתו טוען התובע כי "התנהגותו הברוטאלית וחסרת המעצורים של הנתבע ועקב המלצות הרופא התעסוקתי יש לראות בהפסקת עבודתו פיטורין" (ס' 12). התובע צירף כנספח (ג') מכתב רופא תעסוקתי מ2.6.99-. עוד נטען כי "למעשה ולהלכה פיטר הנתבע את התובע" וכי ביה"ד מתבקש ליתן פס"ד הצהרתי לפיו פוטר התובע ביום 2.5.99" (ס' 15, ההדגשה הוספה). - התובע טוען כי התנהגות הנתבע "כמוה" כפיטורין. ראשית - ראוי לציין כי הליך דיון מהיר אינו הליך מתאים לעתירה לסעד הצהרתי. שנית - מדובר בטענת פיטורין, ולא בטענת התפטרות בדין פיטורין. שלישית - משהתביעה מנוסחת באופן בלתי ברור (כשמחד נטען "כמוה כפיטורין" מאידך, "פיטורין" שהובנו מהתנהגות נטענת) - נתבקשה עמדת ב"כ התובע. ואכן מסביר ב"כ התובע כי התובע פוטר, ולחלופין, אם לא פוטר, בנסיבות הפסקת עבודתו זכאי הוא לפיצויי פיטורים. בהמשך טען כי בנסיבות המתוארות בתביעה, עובד סביר לא יתאפשר לו לחזור לעבודה. הסבר כזה משמעותו היא התפטרות בדין פיטורין (עמ' 1) ושוב בהמשך (עמ' 2 מודפס) - התובע פוטר ב2.5.99-. דהיינו - התובע בפועל טוען 2 טענות עובדה שאינן דרות בכפיפה אחת. למען הסר ספק ראיתי לבחון להלן 2 הטענות: ד. התובע בחקירתו הראשית לא נותן כל גירסה עובדתית בנושא זה, למעט אמירתו כי לא הודיע לנתבע על רצונו לעזוב העבודה (עמ' 2 מודפס, שורה 2). כעולה מנספח ה' לתביעה, מכתב ב"כ התובע, נאלץ התובע לעזוב ב2.5- לאור התנהגות הנתבע. כבר קבעתי לעיל כי אירוע כמתואר בתביעה (הכעס, הרמת הקול וזריקת החפץ) אכן אירע, אך לא ב2.5-, אלא קודם לכן במחצית אפריל כנטען ע"י הנתבע. ככל שיש בטענה זו טענת "התפטרות בדין פיטורין" בגין אירוע הכעס והשלכת טוש לסימון - אירוע זה התרחש במחצית אפריל (כפי שניתן גם להסיק מסעיף 10 לתביעה). לא הוברר איפוא מדוע ב2.5- טוען התובע להתפטרות, ועל איזה רקע. ככל שמדובר בטענת התפטרות - התובע עצמו לא ראה עצמו מתפטר בראשית מאי או כמי שבנסיבות יחסי העבודה אין לצפות ממנו כי יעבוד, שאחרת, מדוע פנה לרופא תעסוקה לקבלת מכתב על שינוי מקום עבודתו וב2.6.99-?! [ובמאמר מוסגר - פנייתו לקבלת מכתב זה אף שוללת מיניה וביה טענת פיטורין]. משמע, אין לנו אלא "כסות" בדיעבד להתנהגות התובע. ה. דהיינו, לא שוכנעתי כי התובע פוטר ואף לא שוכנעתי כי התפטר בנסיבות בהן אין לצפות מעובד כי יעבוד. התובע לא הודיע לנתבע כי מפסיק הוא לעבוד. משכך - אין ליישם ההלכות שבפסקי הדין אליהם הפנה התובע - על רקע נסיבות ההתרגזות אין ללמוד כי התובע התפטר ואף לא ניתן היה להסיק על כך מהתנהגותו-הוא. ו. סיבות בריאותיות - העובדה כי התובע חולה אסטמה, אין בה לכשעצמה כדי להצדיק התפטרות בדין פיטורין. התובע היה חולה כשהחל לעבוד אצל הנתבע, ואף אם חלה החמרה במצבו - לא הובאה בפני הנתבע ואף לא בפניי הצדקה רפואית להתפטרות בדין פיטורין. מכתבו הראשון של הרופא התעסוקתי המליץ רק על אמצעי מיגון באופן כללי (ולא "מדעי"). לא הוצגה בפנינו המלצתו הספציפית בתגובה לבקשת הנתבע. חודש אח"כ, ממליץ הרופא ד"ר סולד לשקול שינוי מקצוע לאור דברי התובע עצמו כי כאשר חוזר לעבודה חלה החמרה נשימתית. אציין כי האישור אינו מציין כי ניתן לפי בדיקות השוואתיות שערך הרופא!! יומיים אח"כ ממליץ הרופא התעסוקתי על שינוי מקום עבודתו! אלא שבל נשכח כי אף בהקשר זה אין לעודד "שימוש" בכלי זה כדי לאפשר התפטרות בדין פיטורין היכן שאין הצדקה לכך. בענייננו, המגמה המתוארת לעיל, מתיישבת עם טענת הנתבע שעפ"נ זמן מנסה התובע לגרום לפיטורין או לשכנעו כי יפטרו תוך תשלום פ"פ (כעולה מנספח ד' לתביעה ונספחי כתב ההגנה). מציין הנתבע, ובצדק, כי מבקש הוא להמשיך להעסיק התובע בעבודות אחרות בעסקו שאין בהן חשיפה לפגיעה בריאותית, כך שיוכל להסתייע ביכולתו המקצועית של התובע. כוונתו זו של הנתבע הוכחה בפניי. סבורני כי בנסיבות שהוכחו בפניי - אין לקבל התנהגות התובע בנוקטו פעולות מפעולות שונות כדי שיפוטר או יחשב כמתפטר בדין פיטורין והכל כדי לזכות בפיצויי פיטורין. אינני מקבלת טענת התובע בעדותו כאילו פוטר ע"י הנתבע בשיחת טלפון, במועד לא ברור אלא "מוערך" "כאמצע חודש מאי". - מה גם שנסתרת טענה זו ממכתב התובע מ19.5.99-. ז. לאור כל האמור - שוכנעתי כי התובע לא פוטר, אלא התפטר, וכי עשה כן בנסיבות שאינן מזכות בתשלום פיצויי פיטורין. משכך - נדחית התביעה לתשלום פיצויי פיטורין. לאור קביעה זו ודאי שאינו זכאי לדמי הודעה מוקדמת. למען הזהירות אוסיף כי אף לו קבעתי שהתובע התפטר בדין פיטורין - לא היה זכאי להודעה מוקדמת (ראה פסה"ד אליו הפנה בסיכומיו (מנדלברג נ' אלוני דב"ע נא3-74-). ח. דמי הבראה - לשאלתי בדיון הבהיר ב"כ התובע כי התביעה ברכיב זה מתייחסת לשנת 1998. הנתבע טען בהגנתו כי דמי הבראה שולמו לתובע עד 19.5.99, ואכן כעולה מת1/ שולמו דמי הבראה ב8.6.99- בשכר חודש 5/99. - משכך, נדחית התביעה ברכיב זה, מה גם שהתובע לא עתר בסיכומיו לחיוב הנתבע בעילה זו. ט. משנדחתה התביעה על כל רכיביה - ישלם התובע לנתבע הוצאות בסך 500 ש"ח בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין אחרת ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. לצערי - בשל עומס בהדפסות התעכבה הדפסת פסה"ד. רפואהרופא תעסוקתימסגרות