פסק דין 1. התביעה שבפני היא להפרשי חופשה, הפרשי קצובת הבראה, תמורת הודעה מוקדמת, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. 2. התובע עבד אצל הנתבעת בין התאריכים 1.6.96 ועד 5.6.97 ופוטר עקב צימצומים. לדבריו, פנה למועצת הפועלים אשר ערכה לו חישוב הזכויות המגיעות לו. 3. הנתבעת הגישה כתב הגנה וצירפה אליו תלושי שכר. לטענת הנתבעת - שולמו לתובע במועד כל הסכומים המגיעים לו. התובע טען בבית הדין כי אינו מבין בחישובים, והסכים כי המסמכים שהוגשו על ידי הנתבעת ייבדקו על ידי בית הדין, אשר יפסוק לפיהם. 4. לאחר בדיקת התלושים אני קובעת כי לתובע שולמו כל הכספים שהגיעו לו: באשר לפדיון חופשה - בתלוש השכר מינואר 97' שולם סך 1,589 ש"ח בגין פדיון חופשה עבור 7 ימי חופשה. ותלוש שכר מיוני 97' שולם סך 625.32 ש"ח בגין ארבעה ימי חופשה, ובתלוש מאי 97' שולם עבור ניצול יום חופשה אחד. מאחר שהתובע עבד שנה אחת אצל הנתבעת, קיבל תשלום עבור 12 ימי חופשה כפי המגיע לו על פי חוק חופשה שנתית. 5. באשר להפרשי דמי הבראה - על פי תלוש דצמבר 96' שולם פדיון של 2.5 ימי הבראה, ועל פי תלוש יוני 97' שולם פדיון של 2.5 ימי הבראה ובסה"כ - חמישה ימי הבראה עבור שנת עבודה על פי צווי ההרחבה. 6. באשר לתמורת הודעה מוקדמת - בתלוש שכר יוני 97' שולם סך של 1,250.64 ש"ח עבור הודעה מוקדמת, ובתלוש ספטמבר 97' וכן במסמך הפקדה בנקאית צויין כי שולם לתובע סך 1,354.6 ש"ח עבור הודעה מוקדמת. התובע קיבל הודעה מוקדמת על פי החוק. 7. אני קובעת איפוא כי התובע קיבל את כל המגיע לו ודוחה את התביעה. מאחר שלא נתבקשו הוצאות - אין צו להוצאות. פיטורים