החלטה 1. בפנינו בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות ולחילופין לעיכוב הליכים והעברת התביעה למוסד לבוררות של התאחדות הספורט בישראל וזאת מכח הוראות חוק הספורט, התשמ"ח - 1988 (להלן - חוק הספורט). 2. המשיב הגיש תביעה נגד המבקשת לתשלום שכר עבודה, פיצוי הלנת שכר, פיצוי על הפרת הסכם ודמי נסיעה. בכתב תביעתו טוען המשיב, שהינו ספורטאי מקצועי בענף הטלת כידון, כי ביום 1.1.99 נחתם בינו לבין המבקשת שהינה אגודת ספורט, הסכם (להלן- ההסכם) על פיו, תמורת שירותיו למבקשת יקבל סכום של 1,100 ש"ח לכל חודש החל מ- 10/98 ולתקופה של 12 חודשים. בפועל קיבל המשיב, לאחר עיכוב ניכר, חלק קטן מהסכום לו הוא זכאי. למרות האמור במפורש בהסכם, כי אין יחסי עובד ומעביד בין המבקשת למשיב, טוען המשיב כי נתקיימו יחסים אלו ומכוחן תובע הוא מהמבקשת סכומים שונים. מוסיף המשיב וטוען בכתב תביעתו, כי ההסכם הינו חוזה אחיד וחלק מתנאיו הינם תנאים מקפחים. המבקשת הגישה בקשתה זו למחיקת התביעה על הסף ולחילופין לעיכוב הליכים. בתגובתו המפורטת מתנגד המשיב לבקשה. הטענה העיקרית להתנגדות הינה, כי מכח סעיף 3 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968, אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים. הואיל ומדובר בתביעות מכח חוקי מגן שאינם ניתנים להתנאה בין הצדדים, אין מקום לקיומה של הבוררות. 3. חוק הספורט קובע בסעיף 10 הדן בתקנונים, כדלקמן: (א) התאחדות או איגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין של הענף או של ענפי הספורט שהם מרכזים לרבות תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי, העברת ספורטאים - בכפוף לסעיף 11 א' , שכר ותשלומים לספורטאים , למאמנים ולבעלי תפקידים אחרים. (ב).......... (ג) התקנונים האמורים יחייבו את אגודות הספורט; הספורטאים ובעלי התפקידים שבאותו ענף או באותם ענפי ספורט". סעיף 11 לחוק הספורט הדן במוסדות שיפוט פנימיים קובע: "הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בעניינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית המשפט". מכח סעיף 10 הנ"ל, התקנו תקנונים המסדירים את פעילות הענף בתחומים שונים. בתקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות לספורט בישראל (נספח א' לבקשה), נקבע בסעיף 2 (ב), כי נושאי הבוררות הינם, בין השאר, כל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים שבין קבוצה לספורטאי או בין הספורטאי לקבוצה. סעיף 3 לתקנון זה שכותרתו "בוררות חובה" קובע, כי "כל סכסוך כמפורט בסעיף 2 דלעיל,יובא לדיון אך ורק במסגרת המוסד לבוררות". עמותת איגוד האתלטיקה הקלה, אימצה, בין השאר, את תקנון המוסד לבוררות (סעיף 5 פרק ז' נספח ב' לבקשה). 4. א. בע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ. ל.ב.ן לקידום כדורסל נשים ואח' פ"ד מד (2) 806 הועלתה הטענה, כי סעיפים מסויימים בתקנון איגוד הכדורסל מהווים הפליה פסולה כלפי קבוצות כדורסל של נשים וזאת בנושאים של רישום שחקנים זרים ועולים חדשים ובהגבלות על תשלומי שכר. בהתייחסו לחובת מצוי ההליכים בפני מוסדות השיפוט הפנימיים של איגוד הכדוסל בישראל קובע בית המשפט, לאחר הפניה לסעיפים הרלוונטיים בחוק הספורט: " לאור האמור בסעיף 11 לחוק הספורט,ברי, שלא רק כוונת הגורמים המוסמכים באיגוד, אלא גם כוונת המחוקק היתה, שסכסוכים בעניינים הקשורים לפעילות במסגרת האיגוד יובאו לפני מוסדות הספורט הפנימיים של האיגוד. כבר נקבע לא אחת לגבי גופים וולונטריים, שכשיש לאלה מנגנון של שיפוט פנימי, מן הראוי למצות אותם הליכי שיפוט פנימיים. הדבר ראוי הן משום שכך קבעו אותם גופים וולונטריים, כשכל המצטרף אליהם יודע ומקבל על עצמו את ההוראות בדבר השיפוט הפנימי, והן משום שלמוסדות השיפוט של גופים אלה הידע והמומחיות, הקשורים בפעילות אותם גופים, וכך בענייננו: אין ספק, שלשופטים בבית הדין יש הידע והנסיון הנוגעים לפעולות האיגוד והאגודות המסונפות אליו, ידע ונסיון שיש בהם כדי לסייע בקבלת ההכרעות המתאימות...." ( עמ' 810 ). בהתייחסו לשאלת עיכוב ההליכים מכח סעיף 5 לחוק הבוררות מציין בית המשפט: "בהקשר זה ראוי להזכיר, שעל אף שיקול הדעת המסור לבית המשפט בסעיף 5 לחוק הבוררות, אין בית המשפט יכול להימנע מלהעביר עניין לבוררות כשהבוררות הינה בוררות חובה על פי חוק ..." ד"ר ס.אוטולנגי (בוררות דין ונוהל, מהדורה שלישית עמ' 126) מסכמת סוגיה זו כך: "הסכמה למסור סכסוך לבוררות אין בה, כאמור, כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט לדון בעניין. בית המשפט, הוא שיחליט אם להענות לבקשה לעכב את ההליכים בפניו, משום שנערך הסכם בוררות בין הצדדים, או לסרב לה ולהמשיך לדון בתביעה, למרות ההסכם. אין הדברים אמורים בבוררות המחוייבת מכח חוק, שם אין לבית המשפט שיקול הדעת,והוא חייב לעכב את ההליכים...". הלכתו של בית המשפט העליון בע"א 463/90 הנ"ל לא שונתה בפסקי דין מאוחרים יותר כטענת המשיב. בע"א 674/89 ב' טורטן ואח' נ. ההתאחדות לספורט בישראל פ"ד מה (2) 715 דן בית המשפט העליון בשאלת התערבות בית המשפט בהחלטה של ועדה למשמעת שהינה, טריבונל פנימי של גוף וולונטרי. בע"א 825/88 ארגון שחקני הכדורגל בישראל, עמותה נ. ההתאחדות לכדורגל בישראל ואח' פ"ד מה (5) 89 נדונו שאלות מתחום דיני החוזים האחידים. בבג"צ 176/90 גד מכנס ואח' נ. שר העבודה והרווחה ואח' פ"ד מז (5) 711 הועלתה שאלת סיווגם של ספורטאים לענין חוק הביטוח הלאומי ושאלת יחסי עובד מעביד.בכל אותם עניינים לא נדונו הנושאים המועלים בפנינו דהיינו, החובה לקיום הליך בוררות ושאלת עיכוב הליכים. אין כל בסיס לטענה, כי באותם פסקי דין שינה בית המשפט העליון של הלכתו או את גישתו שנקבעו בע"א 463/90 הנ"ל. ב. בדב"ע נז / 3-5 נסים לוי נ. התאגדות לחינוך גופני הפועל 1991 אשדוד (לא פורסם), נדונה בפני בית הדין הארצי לעבודה, שאלת ביטולו של פסק בוררים שניתן על ידי המוסד לבוררות שליד ההתאחדות לכדורגל. השאלה שעמדה לדיון היתה האם סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה חל גם על בוררות מכח חוק הספורט. קובע בית הדין הארצי, כי דין בוררות מכח חוק הספורט כדין בוררות על פי חוק הבוררות בשינויים המחוייבים מההוראות היחודיות לחוק הספורט ומהתקנונים שהותקנו על פיו. בית הדין הארצי מסיק, כי סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה חל גם על בוררות מכח חוק הספורט ומשמעות הדבר, כי אם עניין הבוררות הוא כזה שלבית הדין לעבודה הסמכות היחודית לדון בו, תהא לבית הדין לעבודה הסמכות לדון בבקשה לביטול פסק בוררות שניתן באותו עניין. מוסיף בית הדין: " למוסד לבוררות יש איפוא סמכות לדון ביחסים החוזיים שבין קבוצה למאמן... שהם יחסים חוזיים, גם כאשר מקורם בחוזה עבודה שנכרת בין המאמן לקבוצה". אין באמור בפסק דין זה כדי לסייע למשיב. השאלה שהוכרעה באותו עניין היתה סמכותו של בית הדין לעבודה על פי סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה. בית הדין לא דן בשאלות של עיכוב הליכים או תוקפו של הסכם בוררות. ג. הטענה, כי גם בבוררות על פי חוק הספורט, אין לעכב את ההליכים בתביעות שעניינן זכויות עובד מכח חוקי מגן שכן אין הצדדים רשאים להתנות עליהן, נטענה במפורש בפני בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (תב"ע נא/ 15-22 פד"ע כ"ה עמ' כ"ט). בית הדין מפי כב' השופט אזולאי דחה טענה זו בהסבירו, כי הדברים נכונים ביחס לבוררות על פי חוק הבוררות לאור סעיף 3 שלו. הוראה זו אינה חלה על סמכות שיפוט בלעדית של מוסדות שיפוט פנימיים אשר שואבים את סמכותם לא מכח הסכמת הצדדים אלא מכח הוראות חוק מיוחד, ובמקרה הנדון מכח חוק הספורט. דיון מפורט בשאלה זו, מצאנו בספרה של ד"ר דרורה פלפל, הספורט בראי המשפט (הוצאת פרלשטיין גינוסר 1994 עמ' 168-169). לדעתה של המחברת, מגמתו של חוק הספורט, הינה להעביר למוסדות הפנימיים של האיגודים או ההתאחדות את מכלול הסכסוכים הקשורים בספורט לרבות בנושאי שכר, הלנתו ותשלומים אחרים מכח יחסי עובד מעביד. חוק הספורט הינו חוק מיוחד שחוקק לאחר חוק הבוררות שהינו חוק כללי. במידה וקיימת אי התאמה בין הוראות החוק הכללי המוקדם לבין הוראות החוק הספיציפי המאוחר, יחולו הוראות הדין הספציפי. מוסיפה המחברת ומציינת, כי בהבדל מחוק הבוררות המאפשר הליכה לבוררות, חוק הספורט כופה זאת ועל כן סמכות השיפוט הבלעדית הוקנתה לבתי הדין הפנימיים על ידי המחוקק ולא על ידי הצדדים. מסקנתה היא, כי על פי חוק הספורט ניתן להעביר לבוררות נושאים מתחום משפט העבודה המגן אף אם הצדדים אינם רשאים להתנות עליהם. 5. מקובלת עלינו, בכל הכבוד, גישתם של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע ושל ד"ר דרורה פלפל. סעיף 3 לחוק הבוררות קובע: "אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". בבג"צ 115/71 הסתדרות מכבי ישראל קופ"ח מכבי נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד לב (1) 214, נקבע ( עמ' 221-220) כי החובה לשלם פיצוי פיטורים ודמי חופשה אינה יכולה לשמש נושא להסכם חופשי בין הצדדים. מדובר בעניינים שהמחוקק קבע להגנה על העובד ואין אפשרות להתנות עליהם, מכאן שנושאים אלו אינם יכולים לשמש נושא לבוררות וזאת מכח הוראת סעיף 3 לחוק הבוררות. בבג"צ 760/79 ד"ר לילי דיין נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד לד (3) 820, חזר בית המשפט העליון ופסק ( עמ' 824-825), כי מקום שחוק מגן יוצר זכות שאינה יכולה לשמש נושא להסכמה בין הצדדים, אין גם תוקף להסכם בוררות באותו נושא. הלכה זו נשנתה וחזרה ונשנתה בשורה של פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה. ראה: דב"ע נב/ 3-163 הלסקו ישראל בע"מ נ. עזבון המנוח אלי גל-און ואח' פד"ע כ"ח 66. נמצאנו למדים, כי סעיף 3 לחוק הבוררות עניינו "הסכם בוררות" דהיינו הסכמה בין הצדדים למסור עניין לבוררות. הסכמה כזו, מכח הוראת סעיף 3 הנ"ל, אין לה תוקף ככל שמדובר בעניינים שאינם יכולים לשמש נושא להסכם בין הצדדים. אולם מקום שאין מדובר ב"הסכם בוררות" ולא הצדדים הם שקבעו כי העניין ימסר לבוררות, אלא שזוהי מצוותו של המחוקק, הרי שגם נושאים מתחום חוקי המגן היוצרים זכות שאינה יכולה לשמש נושא להסכם בין הצדדים, ידונו בבוררות. נוסיף ונציין, כי מגמתו של המחוקק בחוק הספורט הינה להביא לכך, כי מכלול הנושאים השנויים במחלוקת שבין גופי הספורט למיניהם והספורטאים, ידונו בפני מוסדות השיפוט הפנימיים. אין כל סיבה שלא ליתן נפקות המלאה למגמתו זו של המחוקק. ( ראה גם: י. לובוצקי, סדרי הדין בבית הדין לעבודה, עמ' 61-60). טענה נוספת בפי המשיב, לפיה ההסכם שנחתם בינו לבין המבקשת איננו כולל סעיף בוררות ואם קיים סעיף כזה, הרי שהוא בטל מעיקרו. לאור האמור ברור, כי קיומו של סעיף בוררות או אי קיומו אין לו בנסיבות דנן, נפקות. הבוררות במקרה שבפנינו הינה בוררות המתחייבת מכח חוק ולא מכח הסכמת הצדדים. גם בהעדר סעיף בוררות בהסכם יש לעכב את ההליכים מכח הוראה מפורשת שבחוק. בכל הקשור בטענת המשיב, כי המבקשת מסרבת לשחררו משורותיה, הרי שנושא זה אמור להתברר רק במוסדות השיפוט הפנימיים על פי הוראות מפורשות בסעיפים 10 (א) ו- 11 א' לחוק הספורט. לאור האמור , אין מקום לדון בשאלת פיצול הדיון בין בית הדין לבין המוסד לבוררות. 6. התוצאה היא שאנו מקבלים את בקשתה החילופית של המבקשת, כמו גם את זו של המשיב (סעיף 42.6 לתגובה) ומכח תקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה, אנו מורים על העברת התובענה לדיון בפני המוסד לבוררות של התאחדות הספורט בישראל. מכח תקנה 12 (ג) לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), אנו מורים לגזברות להחזיר למשיב את מלוא האגרה ששולמה על ידו. בהתחשב במצבו של המשיב, אין אנו עושים צו להוצאות. יישוב סכסוכיםדיני ספורטבוררות