5% נכות בגין פגיעה באוזן

פסק דין 1. המערער נפגע בתאונת עבודה ביום: 24.04.98, ובעקבות תאונה זו הוענקו לו 5% נכות בגין פגיעה באוזן. לטענת המערער, עקב אירוע של מאמץ חריג בשנת 1991, חלה החמרה בנכותו באוזן הפגועה. 2. טענתו של המערער נדחתה בהחלטת ועדה רפואית לעררים מיום: 12.10.99, ומכאן הערעור. ועדה זו קיימה שתי ישיבות האחת ביום: 07.09.99, בנוכחות המערער והשנייה ביום: 12.10.99, בהעדר המערער. 3. המערער טוען כי הועדה הרפואית לעררים ביססה את החלטתה על ממצא עובדתי שגוי, לפיו הנכות הראשונית באוזנו נגרמה עקב חשיפה לרעש, בעוד שהיא נגרמה עקב חבלה שעבר בתאונה בשנת 1988. המערער מוסיף וטוען כי גם בעבר ניסה המוסד לייחס את הנכות באוזנו לחשיפה לרעש, וזאת בהחלטת ועדת העררים מיום: 14.06.93, שנפסלה על ידי בית הדין לעבודה. 4. ב"כ המשיב הסכימה להחזרת ענינו של המערער לועדה הרפואית לעררים, על מנת שתחזור ותקבע אם יש קשר סיבתי בין האירוע משנת 1991 לבין התאונה שאירעה למערער ביום: 24.04.88, אשר בגינה הוענקו למערער 5% נכות רפואית. כן ציינה כי יובא לתשומת לב הועדה כי אחוז הנכות שנקבע למערער בעבר בגין ליקוי בשמיעה לא נקבע עקב חשיפה לרעש אלא עקב חבלה. 5. עיון בפרוטוקול הועדה מיום: 12.10.99, מעלה כי הועדה אכן הניחה כי הליקוי בשמיעה שבגינו נקבעו למערער בעבר 5% נכות נגרם עקב חשיפה לרעש, וכי בשל עובדה זו שללה את קיומו של קשר סיבתי בין החירשות שנגרמה למערער בעקבות האירוע בשנת 1991, לבין הליקוי בשמיעה בגינו הוענקו למערער 5% נכות בעבר. עיון בפרוטוקול הועדה מיום: 07.09.99, מעלה כי כטענת המערער, לא נמסר על ידו כי הליקוי בשמיעה משנת 1988, נגרם עקב חשיפה לרעש ואין גם בסיס אחר לממצא עובדתי זה של הועדה. כמו כן, הועדה לא נימקה כראוי את דחיית חוות דעתו של ד"ר סגל שהייתה בפניה. 6. על יסוד האמור לעיל, ובהסכמת ב"כ המשיב, אני קובעת כדלקמן: א. ענינו של המערער יובא מחדש בפני הועדה הרפואית לעררים, בהרכב אחר, על מנת שתחזור ותקבע אם חלה החמרה בנכותו של המערער באוזנו בתאונה בשנת 1988, עקב האירוע בשנת 1991. ב. הועדה תתייחס לחוות דעתו של ד"ר סגל, ואם תחליט שלא לקבל את מסקנותיה, תנמק את החלטתה. ג. בפני הועדה לא היו דו"חות הועדות הרפואיות לעררים מיום: 14.06.93, 07.09.99 ו - 12.10.99. נכותאוזנייםשמיעה