הפרה בוטה של תנאי הסכם העבודה

פסק דין 1. התובע הגיש תביעה לתשלום שכר חודש 06/98, הפרשי שכר ופיצויי הלנת שכר. 2. בכתב ההגנה נטען כי התובע הפר הפרה בוטה את תנאי הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים ומשכך קיזזה הנתבעת משכרו האחרון של התובע את הסכום הקבוע כפיצויים מוסכמים על פי ההסכם. לעניין הפרשי השכר נטען כי שכרו של התובע שולם בהתאם להוראות ההסכם ועלות שכרו החודשי הכוללת של התובע היתה גבוהה בכ- 10% מהעלות האמורה על פי תנאי ההסכם. 3. במצורף לכתב ההגנה הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד בו עתרה לחיוב התובע (הנתבע שכנגד) בתשלום הפיצויי המוסכם בסך של 25,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה כדין, וזאת עקב הפרתו של התובע את התחייבויותיו על פי ההסכם. כן עותרת הנתבעת להשבת סך של 200 ש"ח בגין מוצרים שהתובע רכש ממנה. 4. התובע הגיש כתב הגנה שכנגד ובו טען כי הבהיר לתובעת שכנגד כי אין ברצונו להפר את החוזה עימה אלא רצונו לבוא בדין ודברים על מנת ליישב את המצב הבעייתי שנוצר, אולם פוטר לאלתר. עוד נטען על ידי התובע כי הנתבעת אילצה אותו לרכוש מוצרים ייצוגיים כגון חולצות, נעליים וכדומה אשר נמכרים בחנות, בטענה שעל התובע לרוכשם בהיותו מייצג את החנות ומוצריה וכן להחליף את אופניו לאופניים מהסוג הנמכר בחנות. לאחר שבחנו את עדויות הצדדים ועיינו במסמכים שהוצגו לתיק ובסיכומי הצדדים, אנו קובעים כדלקמן: 5. העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן: א. התובע עבד אצל הנתבעת, בעלת חנות אופניים, כמתקן אופניים ונותן שירותים ללקוחות החל מיום 5.9.97 ועד ליום 24.6.98. ב. בתאריך 5.8.97 חתמו הצדדים על הסכם עבודה אישי של התובע, שהסדיר את תנאי העסקתו של התובע על ידי הנתבעת בחנות (להלן "ההסכם"). ג. התובע עבד על בסיס משכורת חודשית. ד. התובע לא קיבל את שכר חודש יוני 1998. התביעה העיקרית- 6. לענין התביעה להפרשי שכר- לטענת התובע עמד שכרו על פי ההסכם על סך של 4,500 ש"ח ואילו בתלושי המשכורת קיבל שכר נמוך מהמוסכם. לטענת הנתבעת סוכם על עלות העסקה בסך 4,500 ש"ח לחודש ולמעשה עלות שכרו החודשי הכוללת של התובע הייתה גבוהה בכ- 10% מהעלות האמורה על פי תנאי ההסכם. סעיף 5 להסכם קובע באשר לשכרו של התובע כדלקמן: "5.1 עלות העסקתו של העובד לחברה יעמוד על סך של ארבעת אלפים (4,500) ש"ח (להלן "עלות העסקה הבסיסית"). 5.3 שכרו של העובד יהא השכר לו זכאי העובד על פי כל דין בהתאם לעלות העסקה. קרי עלות העסקה בניכוי כל מס ו/או אגרה ו/או תשלום חובה ו/או תשלום אחר, שהחברה חייבת לנכותם משכר העובד ברוטו על פי כל דין לרבות על פי כל הוראה סטטוטורית ו/או הוראה מחייבת אחרת בתחום דיני העבודה לרבות תשלומי ביטוח לאומי, מס בריאות, ניכויים בגין החזקת רכב ו/או כל מס ו/או כל אגרה ו/או תשלומי חובה ו/או תשלום אחר, שהחברה חייבת לנכותם מעלות העסקה ו/או מחוייבת בהם על פי דין כמעסיקה לרבות מס דמי ביטוח לאומי, החלים על המעביד, מס מעסיקים אם וככל שיחול. כמו כן ינוכו מעלות העסקה כל הפרשה של החברה בגין פיצויים לעובד והשכר שישולם לעובד על פי עלות העסקה ייחשב ככולל בתוכו כל תוספת ו/או תשלום שהחברה מחוייבת לשלם לעובד על פי כל דין (להלן "השכר")." התובע העיד כי קיבל את הסכומים הנקובים בתלושים שהינם נמוכים מגובה השכר עליו הוסכם כאמור בהסכם (ר' עמ' 1 לפרוטוקול). מר תמיר אשל (להלן "אשל"), בעליה ומנהלה של הנתבעת העיד כי התובע עבד על בסיס משכורת חודשית וסוכם עימו על עלות העסקה למעביד של 4,500 ש"ח (ר' עמ' 6 לפרוטוקול). אשל הודה כי התובע פנה אליו פעם אחת בעניין המשכורת ולדבריו "עניתי שהשכר שאתה מקבל בפועל גבוה יותר ממה שרשום בהסכם" (ר' עמ' 8 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית הודה התובע כי בשלב כלשהו נאמר לו שהיתה טעות במשכורת לטובתו (ר' עמ' 2 לפרוטוקול). על פי סעיף 5 להסכם, הסך של 4,500 ש"ח לו טוען התובע כי הינו השכר החודשי המגיע לו, מוגדר בהסכם כ"עלות העסקה הבסיסית", קרי עלות המעסיק. עוד קובע סעיף זה כי מסכום עלות המעביד ינוכו על פי כל דין לרבות על פי כל הוראה סטטוטורית הניכויים כמתחייב ובין היתר ביטוח לאומי, מס בריאות, זכויות סוציאליות והכל כמפורט בהסכם. לפיכך אין בסיס לטענת התובע לפיה הוסכם על משכורת חודשית של 4,500 ש"ח נטו, ומטבע הדברים וההגיון הצרוף, הרי שגובה שכר הברוטו החודשי לו זכאי התובע, וממילא השכר נטו, יהא קטן יותר מהסכום הנ"ל המהווה את עלות המעביד הבסיסית. אשר על כן, מששולם שכרו של התובע על ידי הנתבעת בהתאם לתנאי השכר הנקובים בהסכם, ובהיעדר ראיה לסתור, הרי שאין התובע זכאי להפרשי שכר כלשהם ודין תביעתו של התובע בגין רכיב זה להידחות. 7. באשר לשכר חודש 6/98 - אין חולק כי שכר חודש 6/98 לא שולם לתובע. השכר המגיע לתובע בגין ימי עבודתו בחודש זה, (עד ה- 24/6), הוא סך של 3,128 ש"ח נטו כמפורט בתלוש השכר. לטענת הנתבעת, משכרו האחרון של התובע קיזזה את סכום הפיצויים המוסכמים, 25,000 ש"ח, להם טוענת הנתבעת עקב הפרתו של התובע את הסכם העבודה כנטען על ידה. סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן "החוק") קובע כדלקמן: "(א) לא ינוכו משכר העבודה אלא סכומים אלה: (1) סכום שחובה לנכותו... (2) ... ... (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל העובד לעבוד אצל המעביד, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות." על כך כותב כב' השופט לובוצקי בספרו סיום יחסי עבודה (ההוצאה לאור של לישכת עוה"ד, תשנ"ט - 1999): "כאשר נותקו יחסי העבודה, והעובד חדל מלעבוד אצל מעבידו, נקבעו בסעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר הקלות באפשרויות לניכוי משכר העבודה האחרון, באופן שהמעביד רשאי... לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות "מקדמות". מדובר איפוא בניכוי של "כל יתרת חוב", ובתי הדין לעבודה נדרשו לתחום בפסיקתם את גדר החובות המותרים בניכוי על ידי המעביד. כך נקבע כי המעביד רשאי לנכות "סכום קצוב" בלבד." על כך נפסק כי: פיצוי מוסכם על הפרת חוזה עבודה אינו "סכום קצוב", שניתן לנכותו משכרו של העובד, שעה שהשאלה אם בכלל הופר החוזה נתונה במחלוקת" (תב"א (ת"א) נז/ 35-3480 אולג אהרונוביץ נ' אנד פיי בטחון ועסקים בע"מ, (לא פורסם)). בענייננו, משנתונה שאלת הפרת ההסכם על ידי התובע במחלוקת ומשאין מדובר בסכום קצוב שניתן לנכותו משכר העובד על פי הדין לא קמה לנתבעת הזכות לנכות משכרו האחרון של התובע את סכום הפיצויים המוסכמים. על כן זכאי התובע לתשלום שכר חודש 6/98 בסך של 3,128 ש"ח. באשר לפיצויי הלנה- מכוח סעיפים 9 ו - 17 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 , (להלן "החוק") זכאי עובד ששכרו הולן לפיצוי הלנת שכר בשיעור שנקבע בחוק. פיצוי ההלנה מתווסף אוטומטית לשכר המולן, אלא אם נמצאו נסיבות לביטולו או הפחתתו, מכוח סעיף 18 לחוק (דב"ע לד1-1/ פלס נ' הרשות לניירות ערך, פד"ע ה 245). סעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 , מסמיך את בית הדין לבטל את פיצויי הלנת השכר עקב חלוקי דעות של ממש ו/או טעות כנה. הלכה היא כי בדרך כלל יראו את הטעות כבאה לידי סיומה עם הגשת התובענה עת יוכל הנתבע לעמוד על טעותו, תוך הסתמכות על עצה משפטית (דב"ע לט3-44/ החברה הדרומית לשיווק בע"מ נ' דניאל קרופניק, פד"ע יא 94 ). יתר על כן, מקום בו סכום שלכל הדעות לא היה שנוי במחלוקת לא שולם - לא תוכל לעמוד למעביד אחת הטענות בגינן ניתן להפחית מפיצויי ההלנה (דב"ע נו3-299/ אריה לוי נ' סומיה גונגזה (לא פורסם)). במכתב מיום 12 ביולי 1998 שנכתב על ידי מנכ"ל הנתבעת ודן בהפרת ההסכם נאמר כי: "בהתאם להסכם בינינו הרי אתה חייב לולודרום פיצוי מוסכם בסך 25,000 ש"ח, בתוספת הצמדה כחוק, בתוספת 200 ש"ח- יתקת חובך כלקוח בחנות עבור מוצרים שרכשת. מסכום זה אנו מקזזים את משכורתך עבור הימים שעבדת בחודש יולי בפועל על סך 3,128 ש"ח. לפיכך הרי אתה חייב לולודרום את ההפרש בין הסכומים לעיל." בעניינו, שוכנענו כי טעתה הנתבעת לסבור כי זכאית היא לקזז משכרו האחרון של התובע את סכום הפיצוי המוסכם בגין הפרת התובע את הסכם העבודה וכנטען על ידה.. לעניין דומה נפסק: "היתה זו טעות משפטית כנה שטעה המשיב, עת סבור היה כי זכאי הוא לקזז שכרה של המערערת בגין הפרת חוזה עבודה" (תב"ע לט/ 11-14 דנה נרטון נ' פנחס שפילמן, פד"ע י"א כח). אשר על כן אנו קובעים כי אין לחייב את הנתבעת בתשלום מלוא פיצויי ההלנה ויש מקום להפחיתם ולהעמידם בגובה הפרשי הצמדה וריבית בלבד. התביעה שכנגד- 8. באשר לתשלום פיצויים המוסכמים- לטענת הנתבעת הפר התובע את הסכם העבודה ומשכך זכאית הנתבעת לתשלום פיצויים מוסכמים כאמור בסעיף 13 להסכם. הפרת ההסכם על ידי התובע התבטאה לטענת הנתבעת בשני מובנים: א. אי ביצוע עבודתו כראוי ואי מילוי המוטל עליו על פי ההסכם (סעיף 4 להסכם). ב. הפסקת העבודה במהלך תקופת חלותו של ההסכם ובניגוד לסעיף 3.3 להסכם. סעיף 13 להסכם קובע בדבר פיצויי מוסכם כדלקמן: "13.1 בכל מקרה בו יפר העובד התחייבות כלשהי מהתחייבויותיו האמורות לעיל, מתחייב העובד לשלם לחברה פיצוי מוסכם בסך של 25,000 ש"ח (להלן "הפיצויי המוסכם"). 13.1.4 סעיפים 3.3, 4, 10, 11 ו- 12 הם מעיקרי הסכם זה והפרתם תיחשב להפרה יסודית של הוראות הסכם זה." סעיף 3 קובע באשר לתקופת ההסכם כדלקמן: "3.3 העובד מתחייב לעבוד בחברה החל ממועד חתימתו על הסכם זה ועד לתאריך 31 לדצמבר 1998 (להלן "תאריך הסיום"), למעט מקרה חירום הקשור לבריאותו של בנו של העובד...". לגירסת הנתבעת החל מחודש 5/98, הביע התובע את דבר "תסכולו" מהעבודה בפני אשל, החל לאחר ולהיעדר מעבודתו, הודיע כי בדעתו להפחית ולהוריד במתכוון את מרצו, כושרו ורמת ביצועיו באשר לביצוע תפקידו בחנות ואף הוציא תחת ידיו עבודות לקויות שלא עמדו בסטנדרטים ובקריטריונים הטכניים של הנתבעת. כמו כן נטען כי התייחס בגסות רוח ללקוחות הנתבעת, סירב להגיע לעבודתו בשעות שנקבעו לו ועזב את העבודה בניגוד להוראות הנתבעת. בתאריך 24.6.98 דרש התובע מהנתבעת העלאת שכר ומשנענה בשלילה אסף את חפציו ועזב את החנות. ביום 1.7.98 הגיע התובע שוב לנתבעת בבקשה להעלות את שכרו אולם נענה כי הפר את ההסכם. לעניין תפקודו של התובע העיד מנהל הנתבעת כי "הוא הוריד באופן מכוון את רמת העבודה שלו... הוא החל לאחר והתרשל בעבודות הטכניות... היחס של התובע ללקוחות השתנה... הדברים השתנו אצלו בחודש האחרון לעבודתו". אשל הוסיף כי "ההסכם היה לתקופה קצובה של שנת עבודה מינימום וכוונתי היתה שיישאר עד תום תקופת ההסכם והוא עזב לפני כן" (ר' עמ' 7 לפרוטוקול). אשל ציין כי מרגע שהחל התובע לעשות בעיות, הוא לא יכול היה לסמוך עליו יותר. באשר לנסיבות הפסקת העבודה העיד כי "התובע ביקש העלאת שכר וזה לא היה הזמן הכי הולם לבקש אז סרבתי והוא הלך" (ר' עמ' 8 לפרוטוקול). התובע מכחיש הטענה בדבר הפרת ההסכם על ידו והעיד כי ביום 24.6.98 אשל ביקש ממנו את מפתחות החנות בשל חילוקי דעות שהיו ביניהם (ר' עמ' 1 לפרוטוקול). עוד העיד התובע כי על אף שהשאיר לאשל הודעות טלפוניות, הלה לא חזר אליו, אלא דחה אותו מספר פעמים בטענה שהוא עסוק. לבסוף קיבל התובע מכתב בו הודיע לו אשל כי הוא מפסיק את העסקתו (ר' עמ' 2 לפרוטוקול). התובע הציג מכתב מתאריך 12.7.98 בו נכתב כדלקמן: "... אני מודיע לך בזאת על הפסקת העסקתך בולודרום" (ר' נספח ד' לכתב התביעה שכנגד). הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה ולא הוכיחה כלל ועיקר את טענותיה באשר למעשיו ו/או מחדליו של התובע ו/או התנהגותו ואופן תפקודו. באשר לנסיבות סיום העסקת התובע , עדיפה עליי גירסת התובע לפיה הפסקת עבודתו נעשתה ביוזמת הנתבעת ומכאן שאין לבוא ולומר כי התובע התפטר מעבודתו בתוך תקופת ההסכם ובניגוד להוראות ההסכם. על כן, משלא הוכחה הפרת ההסכם על ידי התובע אין הנתבעת זכאית לתשלום הפיצויי המוסכם על פי ההסכם. 9. באשר לחוב התובע בגין מוצרים שרכש- לטענת הנתבעת יש לקזז מהשכר המגיע לנתבע שכנגד בגין חודש 6/98 סך של 200 ש"ח בעבור חוב שחייב לתובעת שכנגד בגין רכישת מוצרים בחנותה. לטענת הנתבע שכנגד אולץ לרכוש את מוצרי התובעת שכנגד בטענה שעליו לייצג את הנתבעת ומוצריה. משלא הביאה התובעת שכנגד כל ראייה לתמוך בטענתה ואף לא התייחסה באשר לטענתה זו בעדות מטעמה, דינה להידחות. 10. סוף דבר, תישא הנתבעת בתשלום שכר עבודה בעבור חודש 6/98 בסך של 3,128 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/7/98 ועד לתום 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יתווספו לסכום הנ"ל פיצויי הלנה כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. 11. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח צמודים כדין מהיום. הפרת חוזהחוזה