פסק דין 1. בפני תביעה לפיצוי בגין אי הפרשות תגמולים לפוליסת ביטוח מנהלים. 2. בכתב ההגנה נטען כי חצי שנה לפני שהתפטר, ביקש התובע להעביר את פוליסת ביטוח המנהלים שהיתה על שם הנתבעת לבעלותו. הנתבעת נענתה לבקשתו וחתמה על העברה. עם זאת מוכנה הנתבעת להתחייב כי במידה והסכום העומד לרשות התובע בחברת הביטוח קטן מהסכום שהורד לו משכרו, הנתבעת תשלימו. 3. מטעם התביעה העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעת העיד מר חיים פרוג'ן, מנהל הנתבעת (להלן "פרוג'ן"). לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו לתיק להלן החלטתי: 4. העובדות הצריכות לעניין- א. התובע עבד אצל הנתבעת מיום 16/2/93 ועד ליום 31/5/97. ב. התובע עבד על בסיס משכורת חודשית. ג. לתובע נפתחה פוליסת ביטוח מנהלים בחברת הפניקס. 5. התובע העיד כי הפוליסה שעל שמו בוטלה עקב אי תשלום. לדבריו לא זכור לו כי ביקש להעביר את הפוליסה על שמו (ר' עמ' 2 לפרוטוקול). פרוג'ן העיד כי הוא פתח עבור התובע פוליסת ביטוח מכוח בחירה ולא מכוח הסכם. לדבריו בעקבות מחלוקת לגבי השכר סוכם בינו ובין התובע כי במקום להפריש לקופת הגמל תנתן לתובע העלאה בשכר. עוד עולה מעדותו כי במעמד זה הבטיח לשלם לתובע את אשר יגיע לו על פי תנאי הפוליסה וכן כתב לתובע כי הוא משחרר לו את קופת הפיצויים. התובע לדבריו קיבל את הפיצויים המגיעים לו אולם משפנה לסוכן הביטוח על מנת לבדוק כמה כסף יש בפוליסה, לא מצא את סוכן הביטוח ועל כן פנה לנתבעת בדרישה שתפריש לו סכומים נוספים. פרוג'ן הודה בחקירתו הנגדית כי לא הפריש את חלקו של המעביד בסך 5% (ר' עמ' 3 לפרוטוקול). מעיון במכתב שנשלח לתובע ביום 24/1/00 ועניינו פוליסת ביטוח חיים על שמו, עולה כי פוליסת הביטוח על שמו בוטלה ביום 1/6/96 עקב אי תשלום. מעיון בתלושי המשכורת עולה כי נוכו סכומים שהיו אמורים להיות מופרשים לפוליסת הביטוח בחודשים יוני 1996 ועד דצמבר 1996, אולם כפי שעולה ממכתבה של חברת הביטוח הסכומים שנוכו לא הגיעו ליעדם. לפיכך זכאי התובע לאותם הסכומים שנוכו משכרו כאמור ולא הופרשו כפרמיות לקופת התגמולים בסך כולל של 690 ש"ח. באשר להפרשות המעביד כבר נפסק, כי "דרך המלך באכיפת צו הרחבה היא הגשת תביעה על ידי העובד לשם העברת התשלומים לקופת גמל על ידי המעביד. עובד היודע כי מעביד אינו מעביר תשלומים שוטפים לגביו לקופת גמל, ואינו נוקט בכל צעד כנגד זאת, מתרשל בכך ביישום זכויותיו, והוא מצפה לקבל בסוף תקופת עבודתו, לעצמו, פיצוי חד פעמי במקום זכויותיו הפנסיוניות. לפיכך בבוא בית הדין לפסוק בתביעה לתשלום פיצוי ממעביד עקב אי העברת תשלומים שוטפים לקופת גמל, עליו לברר תחילה אם ניתן ללכת בדרך המלך, ולשלם את חוב התשלומים לקופת הגמל... רק אם מתברר כי הדרך האמורה אינה ישימה, יובאו בפני בית הדין ההוכחות הנדרשות על הנזק שנגרם לעובד עקב אי העברת התשלומים. לא הובאו כל הוכחות כאמור, לא יהא זכאי העובד לפיצוי." (ר' דב"ע שנ/ 3-66 שקריאת נאצר נ' צבי רחמים פד"ע כב 13, עמ' 15). בענייננו, לאור התשתית העובדתית עולה כי הנתבעת לא הפרישה כספים לקופת הגמל בתקופה החל מחודש 6/96 ועד לסיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת בתאריך 31/5/97. התובע לא הביא כל ראיה באשר לנזק שנגרם לו עקב אי - הפרשות לפוליסת הביטוח בתקופה הנטענת ובנוסף לא הביא כל הוכחה כי אין זה אפשרי לשלם את חוב התשלומים לפוליסה ועל כן, לאור ההלכה הנוהגת, אין התובע זכאי לפיצוי באופן ישיר בגין אי הפרשות המעביד לפוליסת ביטוח מנהלים. יש לציין שעל פי עדות מנהל הנתבעת, אשר לא נסתרה, ובהתאם למסמך שצורף לכתב התביעה פדה התובע את סכום פיצויי הפיטורים, שהיה בפוליסה עם סיום עבודתו אצל הנתבעת. 6. סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 690 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/96 (אמצע התקופה) ועד לפירעון. כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט בסך 750 ש"ח צמודים כדין מהיום. 7. ניתן להגיש בקשת ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. פוליסהפיצוייםביטוח מנהלים