החלטה 1. התובעת 1, איילון חברה לביטוח בע"מ, היא "מבטח" כמשמעות מונח זה בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 ("חוק חוזה ביטוח"). התובעת 2, מבטחי עיתים - סוכנות לביטוח (1995) בע"מ, היא סוכנת ביטוח, כמשמעות מונח זה בחוק. הנתבעת, לשכת המהנדסים האדריכלים והאקדמיים במקצועות הטכנולוגים בישראל, היא גוף בו חברים מהנדסים ואדריכלים. 2. התובעות והנתבעת הגיעו לכלל הסכם, הנושא תאריך של יום 10.11.97 ("ההסכם"). ההסכם נקשר למשך 5 שנים. תחילת תוקפו של ההסכם היא ביום 1.10.97 וסיומו - ביום 01.10.2002. נושאו של ההסכם, הוגדר בנספח א' להסכם כ"ביטוח תאונות אישיות" ("הנספח"). בפתח ההסכם צוין כי הנתבעת "מעוניינת להתקשר עם החברה [התובעת 1] לצורך ביצוע ביטוחים עבור חבריה". נקבע כי ההתקשרות תעשה באמצעות הנתבעת 2. 3. ההסכם עיצב משטר ביטוחי, שבגדרו התחייבו הצדדים לפעול, לצורך השגת היעד של ביצוע ביטוחים עבור חברי הנתבעת. זו התחייבה להעמיד בכל משרדיה בארץ "משרדים מתאימים ואמצעי דיוור לצורך קידום וטיפול בביטוחים השונים של חבריה" (הנספח, ס' 3). בתוך כך, התחייבה הנתבעת להמליץ "בפני חבריה לבצע את כל הביטוחים שיוצעו על ידי הסוכנות [הנתבעת 2] אך ורק באמצעות הסוכנות ולא תמליץ על ביצוע ביטוחים שלא באמצעות הסוכנות". ההסכם קבע גם את מתכונת הביטוח. סוכם כי ההתקשרות בחוזה ביטוח תעשה עם כל חבר וחבר על בסיס נפרד. הוראת סעיף 7 של ההסכם קובעת: ההתקשרות הביטוחית עם כל חבר בלשכה הינה על בסיס אישי ובכפיפות לתנאי הביטוח בחברה [התובעת 1] ובתנאי המסגרת כפי שיסוכם עם נציגים מטעם הלשכה לגבי תוכניות הביטוח השונות אשר יוצעו לחברים. תנאי תוכניות הביטוח כפי שיסוכמו יהוו נספח להסכם זה. 4. אך המתכונת של ביטוח נפרד הינה צורנית בלבד. תוכן חוזי הביטוח נשלט על ידי הוראות מסגרת המצויות בהסכם ובנספח. בהתאם לכך, נכללו במסמכים אלה הוראות על, המחלחלות לכל אחד מחוזי הביטוח שיערכו עם חברי הנתבעת. כך, למשל, קובע סעיף 10 של ההסכם, כי תוקם ועדה פריטטית, "אשר תוסמך לדון ולברר בכל בעיה בין החברה [התובעת 1] לבין חברי הלשכה [הנתבעת] המבוטחים". הנספח מציין כי הנתבעת "תרכוש עבור כל חבריה משלמים דמי חבר ושגילם עד 75 את הביטוח המפורט להלן… ", כאשר מתחת לכותרת זו מופיעים תנאי הביטוח אשר ימצאו בחוזי הביטוח של חברי הנתבעת. בתחתית הנספח מודגש כי "תוכנית הביטוח תחודש מדי שנה בהתאם לתנאים אשר יוסכמו בין הצדדים עד 60 יום קודם לחידוש". 5. לא חלפו אלא כחודשיים ימים, והנתבעת הודיעה, ביום 26.1.98, כי היא החליטה לא לרכוש ביטוח תאונות אישיות, עבור חברים, אשר טרם שילמו את דמי החבר. הנתבעת הודיעה כי היא מבטלת את ההסכם. התובעות ראו בהודעה זו הפרה של ההסכם. מכאן תביעה זו - בה התבקש סעד המחייב את הנתבעת "לשלם לתובעת את דמי הביטוח עבור הכיסוי הביטוחי, כמפורט בהסכם בגין אותם חברים ששילמו דמי חבר" (כתב תביעה, ס' 15), וכן סעד של אכיפה, המחייב את הנתבעת לקיים את ההסכם במלואו "ולהעביר לתובעת - על פי סעיף 1.6 לתנאים - דמי ביטוח בגין כל אחד מחברי הנתבעת ששילמו ושישלמו דמי חבר". הנתבעת דחתה, בכתב ההגנה, את דרישת התובעות. עיקר חציו של כתב ההגנה יוחדו לטענה, לפיה המנהלים המיוחדים, שחתמו על ההסכם מטעם הנתבעת, לא היו מוסמכים לחתום על ההסכם, בין היתר משום שלא הביאו "את דבר חתימת ההסכם לאישור בית המשפט" (כתב הגנה, ס' 3). 6. בישיבה שנערכה ביום 25.1.2000, העלתי מיוזמתי שאלה אם אין הנתבעת רשאית לבטל את ההסכם, באורח חד צדדי, בהתאם להוראות חוק חוזה ביטוח. חוק זה מקנה למבוטח זכות להשתחרר בכל עת מחוזה ביטוח חיים ומחוזה לביטוח תאונה, מחלה, ונכות. וזו לשון "הוראת השיחרור" המצויה בסעיף 45 של החוק: המבוטח רשאי בכל עת לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבטח. הוראה זו המיוחדת לביטוח חיים, חלה, בשינויים המחוייבים, גם על ביטוח תאונה, מחלה ונכות, וזאת מכוח הוראת סעיף 54 של החוק, המאמצת, בין היתר, את הוראת סעיף 45 של החוק. יוער כי על פי הוראות אלה, זכות הביטול נתונה למבוטח, גם אם הביטוח איננו מתייחס לאינטרס של המבוטח אלא לאינטרס של המוטב בחוזה הביטוח. שאלת תחולת הוראת השיחרור על ההסכם היא שאלה מוקדמת. לא היה טעם להידרש לבירור נסיבות הביטול של ההסכם, אם לנתבעת קנויה הזכות מכוח החוק לבטל את ההסכם באופן חד צדדי, בכפוף כמובן לתשלומים המתחייבים מן התקופה שבה הסכם הביטוח עמד בעינו. 7. התובעות טענו כי לנתבעת לא שמורה זכות הביטול. לשיטתן, מדובר בהרחבת חזית, פרי פעולה של בית המשפט (הגם שהטרוניה בקשר לכך נוסחה בזהירות ובנימוס). התובעות הסבירו שהנתבעת לא ראתה עצמה מבוטחת. וממילא אין היא יכולה להישען על הוראות סעיפים 45 ו54- של חוק חוזה ביטוח. התובעות הוסיפו והסבירו, שגם מבחינה מהותית לא ניתן לראות בנתבעת מבוטחת, מאחר שהמבוטח "הוא אותו אדם ו/או גוף ו/או נכס כלשהו, שכאשר קורה לו נזק, על המבטח לשלם כסף בגין הנזק". התובעות סבורות שיש לראות בנתבעת רק "צינור להעברת הכספים לתובעת וככגוף אשר בא להשיג למבוטחים מחירי ביטוח זולים וכדאיים". הנתבעות טענו כי יש ביכולתן ליתן הודעת ביטול על פי הוראות חוק חוזה ביטוח, וכי ההסכם הוא בבחינת חוזה כזה. טענות הצדדים ידונו עתה. הרחבת חזית 8. הוראות השיחרור בחוק חוזה ביטוח היא הוראת חוק קוגנטית חד סטרית. הוראת סעיף 52 של החוק קובעת כי לא ניתן להתנות עליה, אלא לטובת המבוטח או המוטב. קוגנטיות ההוראה, לאמור היותה הוראה כופה, משקפת את ערכה הצרכני. היא נועדה להגן על הלקוח, המבוטח, אל מול כוחן העדיף של המבטחות. הוראות כאלה מהוות חלק מן הגרעין הקשה של תקנת הציבור בישראל. הן חותרות אל מי התהום המזינים את שיטת המשפט בישראל, אשר ביסודה ההגנה על החלש, ומניעת השימוש לרעה בכוח או בזכות. איפיונה זה של ההוראה חולש על דרכי הדיון. אם מבקשות התובעות לסמוך על טיעון הסותר הוראה קוגנטית, בעלת אופי צרכני, רשאי בית המשפט, ואף חייב, להעלות את השאלה מיוזמתו, על מנת למנוע חשיפה של צרכן או של אירגון צרכנים לתביעה אשר הוראות חוק מגנות נועדו להדוף אותה, אפילו הצרכן או האירגון אינם ערים להוראות המגנות. משהוסרה מעל השולחן הטענה הדיונית -- וטענות דיוניות הן תמיד בבחינת משרת יעיל ואדון מסוכן -- ניתן להידרש לשאלת זכות הביטול. חוזה ביטוח 9. חוק חוזה ביטוח קובע, כי חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח "המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם בקרות מקרה הביטוח תגמולי ביטוח למוטב" (סעיף 1). החוק מזהה את חוזה הביטוח לפי תוכנו, כפי שזה עוצב על ידי הצדדים. תכונותיו של חוזה הביטוח נקבעות לפי זהות הצדדים לו, ולפי תוכנו. צדדים לחוזה הם מבטח ומבוטח. תוכן החוזה הוא תשלום דמי ביטוח כנגד התחייבות לשלם תגמולי ביטוח, בקרות מקרה הביטוח. ודוק: חוק חוזה ביטוח נטש את האבחנה הארכאית, המגושמת והטכנית הנוגעת לזיקת הביטוח. החוק נמנע באופן מפורש מהשימוש בביטוי "עניין ביטוחי". על כן, דרך משל, מבוטח יכול לבטח את חייו של אדם אחר, וכן הוא יכול לבטח אדם אחר כנגד תאונה או נכות (כהן ופרידמן, חוזים (ירו', 1991) 345). עמד על כך ששון בספרו דיני ביטוח (ירו', 1988), בע' 55: בחוק חוזה ביטוח אין כל רמז, המתנה את נפקות החוזה בקיום זיקת ביטוח. תחת זאת מופיעים בו שני יסודות אחרים: לגבי ביטוח אלמנטרי נקבע עקרון השיפוי, דהיינו חיוב המבטח רק בגין נזק ששנגרם למבוטח או למוטב… ואילו לגבי ביטוח החיים, כאשר מקרה הביטוח הוא מותו של אדם זולת המבוטח, "טעון החוזה" לפי החוק "הסכמה בכתב של אותו אדם…". מכאן, שהשאלה אינה אם לנתבעת עצמה יש זיקת ביטוח או עניין ביטוחי. השאלה היא אם הנתבעת נקשרה בהסכם ביטוח. לפיכך, טענת התובעות לפיהן ההסכם אינו מהווה חוזה ביטוח, מאחר שתגמולי הביטוח אינם אמורים להשתלם לנתבעת, ולא אינטרס של הנתבעת מוגן באמצעות החוזה, אינן טענה. אך דחיית המענה של התובעות, אין משמעה כי אכן נוצר במקרה זה חוזה ביטוח. לצורך זה יש להידרש לטיבו של ההסכם בין הצדדים, על פי המוגדר בכתב התביעה (שכן בשלב זה טרם נשמעו ראיות כלשהן). 10. בכתב התביעה נטען כי נחתם הסכם בין התובעות לנתבעת למתן שירותי ביטוח לחברי הנתבעת. כתב התביעה מציין כי ההתקשרות עם חברי הנתבעת תהיה על בסיס אישי. ואולם, בד בבד, נטען בו שהוסכם שהנתבעת היא זו שתרכוש "עבור כל חבריה המשלמים את דמי החבר… פוליסות ביטוח תאונות אישיות" (כתב תביעה, ס' 6). טיעון זה בכתב התביעה אינו מתיישב עם נסיונן של התובעות, בסיכומיהן, להציג את הנתבעת כצינור בלבד לגביית כספים. כתב התביעה עצמו מגלה כי הנתבעת היא המבוטחת, הואיל והיא רוכשת כנגד תשלום אשר היא מחוייבת לשאת בו, כיסוי ביטוחי לכל חבריה. תיאור זה של כתב התביעה, אינו תיאור טכני. אילו היה מדובר במטבע ניסוחית לקויה, ניתן היה להתעלם מן התיאור. אך בפועל תיאור זה, ולא התיאור המופיע בסיכומים, משקף אל נכון את המהות הממשית של ההסכם בין הצדדים. המעיין בהסכם יגלה כי הנתבעת מוצגת כמי ש"מעוניינת להתקשר עם החברה [התובעת 1] לצורך ביצוע ביטוחים". בקשר לכך נקבע מפורשות בנספח להסכם כי הנתבעת היא זו אשר רוכשת את הביטוחים (הנספח, ס' 1). 11. יתר על כן, לנתבעת הוקנה מעמד ישיר ביחסים שבין חברי הנתבעת לבין התובעת, וזאת באמצעות הוראת סעיף 10, אשר קובעת מנגנון בירור מחייב. מעמד דומה הוקנה גם ביחס לדרכי החידוש של תנאי הביטוח. נקבע מראש כי התוכנית תחודש בהתאם לתנאים שיסוכמו בין התובעות לבין הנתבעת בתום כל שנה, ולא בהתאם לתנאים שיסוכמו עם חברי הנתבעת (הנספח, ס' 3). 12. סכומה של נקודה זו: על פי כתב התביעה ההסכם בין התובעות לבין הנתבעת הוא חוזה ביטוח. כתב התביעה קובע כי "הלשכה תרכוש עבור כל חבריה המשלמים את דמי החבר ושגילם עד 75 פוליסת ביטוח תאונות אישיות בהתאם לתנאי הפוליסה המקובלת אצל התובעת". תיאור זה הולם את הגדרת חוזה הביטוח בחוק. יתר על כן, ההסכם קובע הוראות מפורשות שנועדו לעצב את החוזים שבין חברי הנתבעת לבין התובעות. גם הוראות אלה מהוות לפי תוכנן ומהותן חוזה ביטוח. גם אם נשקיף על ההסכם כעל הסכם מסגרת, ולא הסכם לפיו הנתבעת "תרכוש… פוליסות", לא היתה התוצאה משתנה. הסכם מסגרת 13. ההסכם בין הצדדים נועד לשמש גם כהסכם מסגרת, אליו יש לכנוס את כל ההסכמים שנערכים בין החברים בנתבעת לבין התובעת. הסכם המסגרת הוא לכן בעל אופי דואלי. הוא משמש הסכם בין הנתבעת לבין התובעות, אך יש לו השלכה על "ההתקשרות הביטוחית" שנעשית עם כל אחד מחברי הנתבעת. הוראות ההסכם פרושות על ההתקשרות הבודדת וסוככות עליה, לא רק בעת הכריתה, אלא גם משך כל תקופה חיותה של ההתקשרות הבודדת, למעשה, הוראות ההסכם מחלחלות אל כל אחד ואחד מן החוזים שבין חברי הנתבעת לבין התובעות. חוזים אלה וההסכם שבין הנתבעת לבין התובעת, אחוזים ושלובים זה בזה. במובן זה, הוראות אלה הן לפי תוכנן הוראות של חוזה ביטוח. כך למשל, יכול כל חבר לסמוך על הוראת סעיף 10 להסכם, ולפנות לועדה הפריטטית. באותו אופן יכול כל חבר בנתבעת לסמוך על תוכן ההסכמות הקבוע בנספח. חבר כזה יכול לא רק לסמוך על תוכן ההסכמות אלא הוא מחוייב בתוכנן, שכן הנספח מעצב את החוזה שבין התובעות לבין חברי הנתבעת, והתובעות והנתבעת אף נטלו לעצמן את הסמכות לקבוע מהם התנאים שלפיהם יחודשו ההסכמים מדי פעם. על כן, גם אם נשקיף על ההסכם כעל הסכם המסגרת, לא יעוקר אופיו של ההסכם כחוזה ביטוח. לכל היותר, ניתן יהיה לומר כי מדובר באופציה לחוזה ביטוח, המופנית אל כלל חברי הנתבעת. במצב זה, הנתבעת והתובעות ניסחו את הסכם האופציה ביניהן, כאשר הנתבעת מתחייבת לגרום לחבריה לממש את האופציה (באמצעות דמי החבר המשולמים לה). גם על חוזה אופציה כזה, חלות הוראות חוק חוזה הביטוח. 14. סכומה של נקודה זו: לפי ניסוח כתב התביעה, המבוטחת הממשית היא הנתבעת. היא הרוכשת פוליסות ביטוח עבור חבריה - המוטבים. ואולם, גם אם נפשיר ראיה זו של ההסכם לכיוון ראיה גמישה יותר, נראה כי הנתבעת והתובעות ניסחו בינן לבין עצמן הסכם אופציה המופנה לחברי הנתבעת. הסכם אופציה זה הוא הסכם ביטוח המאפשר לכל אחד מחברי הנתבעת להצטרף אליו. גם פרשנות זו של ההסכם תחיל עליו את הוראת סעיף 45 ו54- של החוק. תוצאה זו לא היתה משתנה אפילו נקבל את הגרסה של התובעות בסיכומיהן, לפיהן מהווה הנתבעת צינור לגביית כספים בלבד. תקנת הציבור 15. אופיין הקוגנטי של הוראות החוק המאפשרות למבוטח להשתחרר מן ההסכם, מחייב החלתן על הנתבעת אף אם היא שימשה צינור לגביית כספים (וזה אינו התיאור הנטען בכתב התביעה). גישה אחרת עלולה להוביל למלכודת פתאים, אשר תגרור את ביטול איסטרטגיית ההגנה, שנקבע בחוק חוזה הביטוח. הנתבעת עלולה להילכד בחיוב לשלם דמי ביטוח, בלא שחברי הנתבעת יתקשרו בחוזי ביטוח עם התובעת. במצב זה הייתה הנתבעת עלולה להעדיף להמשיך ולקשור את חבריה בחוזה ביטוח, בניגוד למה שנתפס על ידה כטובתם, וזאת על מנת להחלץ ממצב דברים בו שומה יהיה עליה לשלם דמי ביטוח, בלא לקבל את התמורה - חוזי ביטוח עם חבריה. למעשה, היה חוזה המסגרת מהווה מכשיר לשלילת זכות הביטול החד צדדית של המבוטחים להשתחרר מחוזי הביטוח. תוצאה כזו, סותרת את עיקרון תום הלב. מכוחו ניתן להפעיל גם על סוג כזה של חוזים את הוראות הביטול, אלא אם כן נקבע במפורש אחרת בין הצדדים, כאשר הם יכולים לעשות כן משום שההסכם אינו מוגדר כחוזה ביטוח Sticto Sensu. על מנת להדגים דברים אלה, ניתן להידרש לתחום אחר, תחום דיני העבודה, בו קיים ניסיון להסדיר יחסים שבין צדדים באמצעות הוראות חוק מגינות. גם במערכות אלה, נערכים לעיתים הסכמי מסגרת שנועדו לעצב הוראות הסכמיות ביחסים שבין המעביד לבין העובד. הסכמים כאלה יכולים ללבוש צורה של הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי. הוראות ההסכם הקיבוצי, המעניקות זכויות ומטילות חובות ביחסים שבין העובד לבין המעביד, הן הוראות נורמטיביות. נורמטיביות זו נקבעת מכוח חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז 1957-, ולא ניתן ללמוד מהן לעניין זה. לעומת זאת, הוראות ההסדר הקיבוצי אינן זוכות לנורמטיביות סטטוטורית. אף על פי כן, מכוח הסכמת הצדדים הן מוזרמות את ההסכמים שבין העובד לבין המעביד. הזרמה זו, מחייבת כי הוראות ההסדר עצמו, תעמודנה גם הן במבחן חוקי העבודה השונים. מובן כי לא ניתן יהיה לטעון כי הוראה כופה, שנועדה להקנות זכות לעובד, תישלל על ידי הסדר קיבוצי. כיוון שהוראות הסדר זה הופכות לחלק מחוזה העבודה האישי, על פי אותו מנגנון שבו ההסכם כאן הופך לחלק מההתקשרות שבין התובעות לבין חברי הנתבעת, הן חייבות לעמוד בדרישות המהותיות הקבועות בחוק ביחס לחוזי עבודה (בג"ץ 239/83 מילפלדר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא (2) 210). סוף דבר 16. הוראת השחרור בחוק חוזה ביטוח חלה על יחסי הצדדים בין שנראה בהסכם ביניהן חוזה ביטוח במובנו הרגיל ובין שנראה בו חוזה מסגרת, לכריתת חוזי ביטוח. הוראה זו היתה חלה על הצדדים אף אם ההסכם לא היה בבחינת חוזה ביטוח כמשמעותו בחוק, וזאת מכוח עיקרון תום הלב. אשר על כן אני דוחה את התביעה. אין בדחיה זו כדי למנוע מן התובעת להגיש תביעה לתשלום דמי הביטוח עבור תקופת חלותו של ההסכם, או לתשלום פיצוי בשל פגמים במשא ומתן (אם נטען לפגמים מעין אלה). ביטוח תאונות אישיותאדריכלותהנדסה / מהנדס