פוליסה לביטוח מטענים ימיים - פרשנות

פסק דין

1. עניינו של פסק דין זה נסב על פרשנותו הנכונה, בשים לב לעובדות העניין, של הסיפא לסעיף 29 (3) ל- Marine Insurance Act, 1906 . סעיף 29 בכללותו דן בפוליסה לביטוח מטענים ימיים אשר היא "פוליסה פתוחה" או "פוליסה צפה", לאמור: פוליסה המתארת את הביטוח בקווים כללים ומשאירה את שם האוניה ויתר הפרטים (דוגמת מהות הטובין, ערכם, מקום ומועד משלוחם) להגדרתם על ידי הצהרות שייעשו לאחר מכן (ראו ר' חכם אהרון ביטוח ימי ותיבעות (מהדורה שישית, תשנ"ח) 247 ואילך). דמי הביטוח משתלמים בהתאם להצהרת המבוטח אודות משלוחי הטובין שהגיעו אליו מעת לעת. הצהרת המבוטח והדיווח שהוא מוסר למבטחו חייב לכלול את כל הטובין שהגיעו אליו והוא צריך להעשות מדי תקופה. ברם, “an omission or erroneous declaration may be rectified even after loss or arrival, provided the omission or declaration was made in good faith”.


2. על פי הנטען, ייבאה התובעת מוצרי חשמל. הטובין הובלו מיפן לישראל בתוך מכולה שהוטענה על גבי אנייה. משהגיעה האנייה לנמל חיפה הוחל בפריקתה ביום 23.12.97. המכולה, בה אוחסנו הטובין שייבאה התובעת, נפלה תוך כדי הפריקה וניזוקה. כן ניזוקו הטובין ולחלק הארי שלהם אירע אובדן מוחלט.
התובעת תבעה גורמים אחדים שלפי הטענה נושאים באחריות לנזק. כן הוגשה התובענה כלפי מבטחתה של התובעת.
המבטחת כופרת באחריותה לתשלום תגמולי הביטוח לפי הפוליסה. היא עותרת לסילוק התובענה כלפיה על הסף. הטובין דנן לא בוטחו, לפי טענתה, ומחמת העדר הכיסוי הביטוחי שוב אין לתובעת יריבות כלפי המבטחת ואין לה כל עילת תובענה כלפיה.


הטעם בגינו טענה המבטחת להעדר כיסוי ביטוחי נעוץ בכך שהפוליסה שרכשה התובעת היא פוליסה צפה, במסגרתה על התובעת למסור - כתנאי לכיסוי הביטוחי - דיווח אודות כל מטעני הייבוא שלה, בהזדמנות הראשונה ותוך זמן סביר, ולשלם בגינם את דמי הביטוח. על פי הנהוג ביחסי הצדדים, החל מחודש מרס 1989, העבירה התובעת דיווח חודשי אודות מטעני הייבוא שלה ושילמה את תגמולי הביטוח בהתאם. דא עקא, מחודש יולי 1997, חדלה התובעת ממסירת דיווח אודות מטעני הייבוא. התובעת לא מסרה דיווח ולא שילמה דמי ביטוח בגין המטענים שיובאו ארצה בחודש דצמבר 1997, וביניהם המטען נשוא התובענה. זאת, הגם שמסרה (לאחר קרות הנזק) דיווח אודות התרחשות האירוע בו ניזוקו הטובין.


הבקשה לסילוק על הסף בשל העדר עילה ויריבות, הוגשה בבש"א 105927/99. התובעת הגיבה לבקשה וטענתה המרכזית היא שהמבטחת הסכימה לבקשת התובעת לדחות את מודעי הדיווח (ראו ת3/ ות4/), אלא שלאחר קרות הנזק גרסה המבטחת כי מחמת העדרם של הדיווחים - אין כיסוי ביטוחי לאירוע ולנזק. מכאן שהמבטחת פועלת בחוסר תום לב ויש לקבוע שהפוליסה עומדת בתוקפה. על כל פנים, התובעת מוכנה לשאת בתשלומים הכרוכים במטען שניזוק (סעיף 18 לתגובה).


3. בישיבת קדם המשפט מיום 10.6.99 נקבע כי השאלה העולה מן הבקשה לסילוק על הסף שהגישה המבטחת בבש"א 105927/99, אינה ראויה להתברר במסגרת בה הוגשה, שכן נדרש בירור עובדתי לגביה, לפיכך, התבררה היא בדיון רגיל כשאלה ראשונה ומקדמית.


4. בפניי נשמעו עדויות מר א' רמז מטעם התובעת וגב' פ' חבה מטעם המבטחת. עובדה מוסכמת היא כי התובעת מעולם לא מסרה כל דיווח אודות המשלוחים בחודש דצמבר 1997, הגם שלדעתי ועל פי הדין מסירתו של דיווח כאמור הוא תנאי מוקדם למתן הכיסוי הביטוחי. אין מקום לסברה שפוליסת הביטוח (אשר הנספח לה, מיום 1.3.89, צורף כנספח א' לכתב התביעה) בוטלה. היפוכו של דבר. הפוליסה עומדת בתוקף לכל דבר ועניין. ברם, יש להדגיש כי פוליסת הביטוח היא פוליסה צפה. הכיסוי לפי פוליסה כזו מתגבש, לגבי כל משלוח ומשלוח, לאחר מסירת הודעה למבטח אודותיו. משנמסרת הודעה כאמור, מנפיק המבטח תוספת - endorsement - דוגמת ת9/. מסמך זה הוא הראייה לכך שמשלוח פלוני שנשלח בחודש פלוני אכן מבוטח.
אכן, ניתן לדרוש מן המבוטח כי עם היוודע לו פרטי הטובין והמוביל (הימי או האווירי), ימסור מייד הודעה על כך למבטחו על מנת לכלול המשלוח בגדרי הפוליסה. אולם, דומה שדרך פעולה זו יכולה להכביד הן על המבוטח והן על המבטח. מטעם זה נהוג בדרך כלל - וכך אף הוסכם בין התובעת למבטחת בנסיבות פרשתנו - למסור הודעה (דוגמת נ1/) אחת לחודש אודות הטובין שנשלחו. מטבע הדברים, ייתכן בהחלט מצב בו טובין נשלחו בתחילת חודש מסויים בדרך הים או האוויר, ונודע למבוטח דבר הנזק שנגרם לאותם טובין לאחר הגעתם לישראל ועוד בטרם הגיעה העת לדווח למבטח אודות המשלוח (שכן - למשל - הטובין הגיעו ארצה באמצע אותו חודש, בה בשעה שמועד הדיווח החודשי הוא ימים אחדים לאחר תום החודש הרלבנטי). דומה שלמצב דברים זה מכוון סעיף 29 (3) לחוק הביטוח הימי האנגלי, בקובעו כי המבוטח רשאי לתקן השמטה או הצהרה שגויה בדיווח שנמסר למבטח, והתיקון יכול שייעשה לאחר הגעת הטובין או לאחר הנזקם ובלבד שההשמטה או ההצהרה השגויה נעשו ע"י המבוטח בתום לב. בענייננו, כזכור, לא נעשו כל דיווח או הצהרה אודות משלוחי הטובין אשר קיבלה התובעת בחודש דצמבר 1997. זאת, למרות שהדיווח יכול (וצריך) היה להמסר למבטחת במהלך תחילת חודש ינואר 1998.


5. התובעת ניסתה לתלות את קולר אי הדיווח בכך שהוסכם ע"י המבטחת כי התובעת תמסור דיווחיה באיחור. הסכמה זו יסודה הוא במכתב המבטחת (ת4/) אשר בא בתשובה למכתב התובעת (ת3/). האמנם?

מן הראוי להקדים ולומר כי לגרסת התובעת, לא נמסרו על ידה דיווחים חודשיים בגין משלוחים החל מחודש יולי 1997 ואילך. הדו"ח האחרון שנמסר (נ1/), התייחס למשלוחים ששוגרו לתובעת בחודש יוני 1997. אי מסירת הדיווחים נעשתה מחמת חילופי כוח אדם במהלך המחצית השנייה של שנת 1997 (סעיפים 2.2 ו5- לתצהיר מר רמז). בתחילת חודש נובמבר 1997 מונה מנהל למחלקת היבוא אצל התובעת ואחת מפעולותיו הראשונות היתה מסירת ההודעה למבטחת אודות אי הדיווח לחודשים יולי - נובמבר 1997. במכתב ת3/ מודיע מנהל מחלקת היבוא כי בתקופה הקרובה ידאג לשחזר את משלוחי הטובין לתובעת בתקופה הנ"ל.
תשובת המבטחת במכתבה ת4/ הייתה כי היא מאשרת שתקבל את הדיווחים "בגין כל המשלוחים בזמן הקרוב" המבטחת הוסיפה והודיעה לתובעת כי "...הדיווח ימשיך להיות על בסיס חודשי כפי שהיה בעבר, במסגרת הפוליסה...".


מאותו מועד ואילך, עד יום 24.12.97, לא נשלח על ידי התובעת כל דיווח (דוגמת נ1/) למבטחת. ביום 24.12.97 הועבר "דיווח" (ת7/), לסוכן הביטוח צבי כץ המסמך מכיל ריכוז משלוחי היבוא שקיבלה התובעת בתקופה שמחודש יולי 1997 ועד חודש נובמבר 1997 (כולל). יודגש כי המסמך נכתב למחרת נפילת המכולה דנן.
דיווח זה אינו דומה ולו ברמז לדיווח דוגמת נ1/. לא בכדי הודיע הסוכן מר כץ לתובעת כי הוא מציע להוציא דיווח כספי לגבי דמי הביטוח למשלוחים שנכללו בת7/ ותשלום בהתאם. עם זאת, הועבר ת7/ אל המבטחת יחדיו עם נ6/. המבטחת השיבה במכתב ת5/, באותו יום בו קיבלה את נ6/ ות7/.
עמדת התובעת היא שאי הדיווח בגין משלוחי הייבוא מאז חודש יולי 1997 ואילך, נובע מהסכמת המבטחת לדיווח באיחור, ברם לא מצאתי ראיה כלשהי שכוחה עימה להצביע על כך שהמבטחת הסכימה להימנעות מוחלטת מדיווח על ידי התובעת.


לא נעלמה הימני טענת מר רמז מטעם התובעת, בפיסקה השלישית של סעיף 11 לתצהיר עדותו הראשית, טענה ממנה עולה כי המבטחת דחתה (קרי: לא אבתה לקבל) את דיווחיה של התובעת אודות המשלוח הניזוק. טענה דומה עולה מסעיף 8.1 סיפא לתצהיר. בחקירתו, ניסה מר רמז לטעון כי התובעת רצתה לשלם, אך לא שילמה דמי ביטוח למבטחת מחמת התנגדותה של האחרונה לקבלם (עמ' 23 שורות 3-4). העד ניסה להיתלות בת5/ כראייה לסירוב המבטחת לקבל כספים או דיווחים מהתובעת, אך נאלץ להודות כי המסמך אינו מכיל כל סירוב לקבל דיווחים או כספים מן התובעת (עמ' 23 שורות 22-24).


6. המצב העובדתי הנכון הוא שהתובעת לא עשתה דבר על מנת לדווח למבטחת אודות משלוחי הייבוא שנתקבלו אצלה בחודש דצמבר 1997 (כמו גם בחודשים שקדמו לו). אין זה נכון שהמבטחת סירבה לקבל דיווחים ואין זה נכון כי המבטחת אמרה במכתבה ת5/ שפוליסת הביטוח לא תקפה.
במכתב ת5/ נאמר כי היות ואין המבטחת מקבלת דיווחים הפוליסה לא תקפה. אין במכתב זה כל סירוב לקבל דיווחים ואף לגבי ה"דיווח" שצרוף (ת7/) כל שנאמר הוא שאין מדובר בדיווח מלא ולכן לא ניתן להתייחס אליו למטרת חישוב הפרמייה. התובעת לא עשתה דבר לשם תיקון המעוות.
7. למעלה מכל אלה, התרשמותי היא שהתובעת לא מסרה כל דיווחים מיום 1.7.97 ועד 23.12.97 משום שבתקופה זו לא אירע כל נזק או חוסר למטעני הייבוא שלה (עמ' 24 שורות 22-25). רק משנסתבר כי נתרחש אירוע המכוסה לכאורה בפוליסת הביטוח, "נזכרה" התובעת בהעדר הדיווחים, חרף מכתבה ת3/ ומכתב המבטחת ת4/, ומיהרה לשלוח דיווח מיומר (ת7/).
הלזאת ייקרא העדר דיווח (או דיווח שגוי) שנעשה בתום לב, כדרישת הסיפא לסעיף 29 (3) לחוק הביטוח הימי האנגלי?!



8. כללו של דבר, מסקנתי היא שנוכח העדר הדיווח, שוב לא תוכל התובעת להפרע את תגמולי הביטוח מעם המבטחת.
התובענה נדחית. התובעת תישא בהוצאות המבטחת וכן בשכ"ט עו"ד בסך 7,000 ש"ח + מע"מ, להיום.


הודעת צד ג' שהגישה המבטחת - נדחית, ללא צו להוצאות.

חיפוש פנימי באתר