ביטוח מכולה

פסק דין

השופט ד. לוין:


1. המערערת הינה חברה שרכשה 220 שקים של עורות שלחים (עורות מעובדים למחצה) באיטליה.


מטען זה הגיע לנמל נאפולי ואוחסן שם, במחסן הנמל, עד ששוגר במכולה

לישראל, באניה המופעלת על ידי חברת צים. בהפתח המכולה במחסני המערערת

נתגלה שבמכולה מצויים 50 שקים בלבד.


2. בדרגה הראשונה תבעה המערערת את המשיבה מס' 1, כמבטחת המטען, ואת

המשיבה מס' 2, כסוכנתה, לפצות אותה על אבדן המטען החסר. המשיבות 1 ו-2

שלחו הודעת צד ג' למשיבה 3, בהיותה חברת השיט שהובילה את המטען מאיטליה

לישראל, אך בסיכומיהם בדרגה הראשונה הודיעו על מחיקת ההודעה בהסכמתה של

המשיבה 3 ולכן משיבה 3 הינה משיבה פומלית בלבד בערעור שלפנינו.


3. על דפנות המכולה היו סימני שומן אופיניים לשלחים, המעידים על כך

שתכולתה כללה בשלב כלשהו, למעלה מ-50 שקים. אך עם זאת לא נמצאו סימני

פריצה במכולה, שהיתה סגורה בחותם של חברת צים (משיבה 3 לפנינו).


4. השופט המלומד בדרגה הראשונה דחה את תביעתה של המערערת בנימוק שלא

נשללה האפשרות ש-170 השקים נגנבו טרם שהמכולה עזבה את המחסנים בנאפולי,

בעוד שהביטוח נכנס לתוקפו רק מעת שהמטען מוצא ממחסן או מקום האיחסון,

בעניננו מחסני הנמל בנאפולי (סעיף 8.1 מחוזה הביטוח).


השופט המלומד ציין שלא ידוע באיזה שלב הושם חותם הסגר של צים על

המכולה והמערערת לא עמדה בעול ההוכחה שבעת יציאת המכולה מהמחסן בנאפולי

היו בתוכה כל 220 השקים שאמורים היו להימצא בקרבה.


5. המערערת בפנינו מודה כי ביטחה מטענה על פי סעיפי המכון C (להבדיל

מסעיפי המכון A) אך היא טוענת שכיוון שביטוח זה כולל גם ביטוח סיכון של

"אי מסירה", כפי שאירע כאן, הרי שניתן לדון בעניננו בביטוח, כשם שנדון

ביטוח כנגד "כל הסיכונים". לטענתה בביטוח שכזה על המבוטח רק להוכיח כי

נגרמו לו אבדן או נזק ואין הוא צריך להוכיח כיצד נגרמו הנ"ל.


כמו כן מצביעה המערערת על כך כי על פי מאזן ההסתברויות מתחייבת

המסקנה כי האובדן אירע רק לאחר יציאת הסחורה ממחסן הנמל.


אגב טענתה זו, מתנגדת המערערת לקביעת הדרגה הראשונה כי חקירת

המשטרה העלתה חשד לכך שהגניבה היתה דווקא במחסני נמל נאפולי, ומצביעה

על כך כי המשיבות הפעילו שמאי לבדיקת המקרה, ברם, מעולם לא הציגו כל

ראיה פרי עבודתו.


עוד מציינת המערערת כי התיקים הנוגעים למקרה, שהיו בידי המשיבות

ושהוזמנו למשפט, נעלמו.


6. כנגד משיבה מס' 2 טוענת המערערת כי כסוכנה של משיבה מס' 1, היה עליה

להודיע לה על האופציות הביטוחיות בין תנאי מכון A לתנאי מכון C, אך הוא

לא עשה כן ולכן אם יקבע שהמערערת אינה זכאית לפיצוי משום שנקטה בביטוח

השני דווקא, כי אז יש לחייבה ביחד עם משיבה 1 בנזקיה, או בנפרד ממנה.


7. אין בידי לקבל את טענותיה של המערערת, ודינו של ערעור זה להידחות

וזאת אפילו היתה המערערת נוקטת בביטוח על פי סעיפי המכון A (ביטוח כנגד

כל הסיכונים). לכן גם לא אדרש בהרחבה לסוגיה זו, שאינה דרושה לעניננו.


8. כאמור, הביטוח, בין על פי תנאי מכון A ובין על פי תנאי מכון C הוא

ביטוח - "ממחסן למחסן", כלומר:
THE INSURANCE ATTACHES FROM THE TIME THE"

GOODS LEAVE THE WAREHOUSE OR PLACE OF

STORAGE AT THE PLACE NAMED HEREIN FOR THE

COMMENCEMENT OF THE TRANSIT, CONTINUES

DURING THE ORDINARY COURSE OF TRANSIT AND

TERMINATES EITHER ON DELIVERY TO THE

CONSIGNEESW OR OTHER FINAL WAREHOUSE OR

PLACE OF STORAGE AT THE DESTINATION NAMED

"...HEREIN.
(ראה סעיף 8.1 לתנאי מכון A המצויים בתיק

מוצגי המערערת).


הווי אומר כי הבטוח תחילתו מעת הוצאת המטען ממחסני הנמל, וזה

המועד הקובע לעניננו. אמור מעתה שרק אם הוכיח בעל המטען (המבוטח) כי-

במועד הקובע הזה היו במכולה כל 220 שקי העורות, זכה בתביעתו. שכן במקרה

זה הבטוח תופס על כל אבדן שנתגלה.


9. אכן בביטוח כנגד "כל הסיכונים" -



"עול ההוכחה קל יותר, כי על התובע להוכיח את

הנזק לרכושו, ותביעתו תתקבל גם אם לא הוכחה

הסיבה, שגרמה את הנזק, בו בזמן שבביטוח מפני

סיכונים מוגדרים בלבד חל העול להוכיח גם

שהנזק נגרם על ידי סיכון מן הסיכונים

שבוטחו".
(ע"א 761/79 פינקל ואח' נ. "הדר" חברה לביטוח

בעמ', לה(52 ,48 )2).


אך השאלה לפנינו אינה האם חל סוג הנזק שבו דן הביטוח (ולכן אין

חשיבות לשאלה אם המערערים בוטחו על פי תנאי מכון A או תנאי מכון C),

אלא האם חל בכלל הביטוח בשעה שאירע הנזק.


חברת ביטוח אינה נדרשת להתמודד עם תביעת ביטוח, טרם שהמבוטח הוכיח

את תחולתה הכללית, הלכאורית, של הפוליסה על המקרה.


לעניננו - אפילו נצא מהנחה כי מדובר בביטוח כנגד "כל הסיכונים"

(תנאי מכון A), טרם שחברת הביטוח תידרש להציג הגנתה ולהוכיחה, צריכה

המערערת להראות כי נזקה נמצא "במסגרת של התחייבותה הכללית של החברה

המבטחת". בחובה זו לא עמדה המערערת שלפנינו.


10. נוכל ללמוד גזירה שווה לעניננו מההלכה שנקבעה בע"א 83/65 שאתייחס

אליה בזה. באותו ענין בוטחה סחורה ממחסן למחסן, והשאלה באותו מקרה היתה

האם הנזק ארע לאחר שהסחורה הגיעה למחסן היעד או שמא ארע הנזק

בעת ההובלה. לשאלה זו היתה חשיבות משום שאם הנזק ארע לאחר הגיע הסחורה

למחסן היעד, הרי שאז כבר לא חל הביטוח.


הדמיון הוא בכך שבעניננו אם ארע הנזק לפני שהוצאה הסחורה מהמחסן

הראשון הרי שטרם חל הביטוח, ואילו במקרה הנ"ל הבטוח נכנס לתוקף והשאלה

היתה אם בעת הארוע עדיין עמד בתוקפו, שכן המטען כבר הוכנס למחסן.


במקרה האמור פטר השופט ויתקון את חברת הביטוח באומרו:


"בהעדר ידיעה כלשהי על תנאי האחסנה, אין

לשלול כלל ועיקר את האפשרות שהנזק נגרם לאחר

קבלת הסחורה במחסן, ולאחר תום הביטוח. נראה

לי כי אפשרות זו שקולה כנגד האפשרות שהנזק

נגרם בזמן ההובלה ואם כך לא הרימה המערערת את

נטל ההוכחה".
(ע"א 83/65 ,סנה" תעשיה כימית ופרמצבטית בע"מ

נ. פרודנשל חברה לביטוח בע"מ, יט (636 ,)3,

640).


11. גם בעניננו - שקולה האפשרות שהנזק נגרם בזמן ההובלה לאניה ובאניה

לאפשרות האחרת שהנזק נגרם עוד במחסנים בנפולי, לכן לא הרימה המערערת את

נטל ההוכחה המוטל עליה (ודי לצורך כך בנטל ההוכחה הרגיל הקיים במשפט

האזרחי, ראה ע"א 497/85 אשר אשל ואח' נ. רייט, חתם לוידס ואח' מב I 98,

94 ה-ו).


12. אין בידי לקבל את טענת המערערת, כי "מאזן ההסתברויות" מראה כי הנזק

ארע דווקא בזמן ההובלה ולא בעת האחסנה במחסן. זאת הן משום שתהיה בכך

התערבות, שאינה מקובלת עלינו, בממצא עובדתי של הדרגה הראשונה, המעוגן

בראיות וגם, ובעיקר, משום שאיני סבור שיש מקום לקבוע כך.


א. ארוע הנזק היה, אל נכון, טרם שנסגרה המכולה בחותם חברת השייט

"צים", אין כל הוכחה מתי נסגרה המכולה בחותם זה, אך מותר להניח,

לכאורה, כי היה זה עם מסירת המטען לשליטתה, בהגיע המטען לאניה.


ב. העד היחיד שראה את הסחורה בשלמותה במחסני הנמל היה מנהל

המערערת, ברם גם הוא לא יכול להעיד כי הסחורה יצאה בשלמות מהמחסנים

בנפולי, במחסן היה כחודש וחצי לפני שהמטען הגיע לישראל. בחלק ניכר של

תקופה זו נשארה המכולה במחסני הנמל ויכלו להתרחש דברים באותו פרק זמן.


ג. הדרגה הראשונה ציינה כי החקירות העלו חשד לגניבה בנפולי. ברם,

אפילו נקבל טענת המערערת כי משטרת איטליה הודיעה שלא נמצאו ראיות

לגניבה בנפולי, הרי שלא נמצאו גם ראיות לגניבה בדרך לנמל ובעת הובלתו

לישראל. אין איפוא דבר שיטה את כף מאזן ההסתברויות לטובת המערערת, גם

לא באי הצגת פרי עבודת השמאי או בהעלמות התיקים.


13. כיוון שלא ההבחנה בין ביטוח על פי סעיפי מכון A לביטוח על פי סעיפי

מכון C עומדת ביסוד דחיית הערעור, הרי שאין גם מקום לטענות המערערת

כנגד משיב 2 (סוכנה של משיבה 1).


14. אשר על כן דין הערעור להידחות.


המערערת תשא בהוצאות המשיב להיום בסך -.7,500 ש"ח.

חיפוש פנימי באתר