פיצוץ פינוי סלעים - ביטוח עבודות קבלניות

החלטה

1. בפני בקשתה של חברת הביטוח "מנורה" (להלן: מנורה) לדחות על הסף הודעה לצד ג' ששלחה נגדה א.פ.ג.ד חברה לעבודות הנדסה ובנין בע"מ (להלן: אפגד).


אפגד תבעה את עמותת אוהל יוסף (להלן: אהל יוסף) ואחרים בגין חוב כספי שהיא טוענת כי הנתבעים חבים לה עבור בניית קוטג' ברכס שועפט. אפגד היא הנתבעת בתביעה שכנגד שהגישה אהל יוסף בגין נזקים שנגרמו , לטענתה, לרכוש שבבעלותה עקב פיצוץ שביצעה אפגד לשם פינוי סלעים בתאריך 17/11/94.


לצורך ענייננו נציין, כי אפגד ואהל יוסף בנו במגרשים שונים ברכס שועפט וביניהם בנו במגרשים 321 ו351-. הקוטג' מושא התביעה העיקרית נבנה במגרש 351. עילת התביעה שכנגד היא, כאמור, בנזקים שאהל יוסף טוענת כי נגרמו לרכושה באתר הבניה במגרש 321 עקב פיצוץ שביצעה אפגד (או קבלן מטעמה) באותו מקום. אפגד טוענת במסגרת הודעה לצד ג' ששלחה לצדדים שלישיים שונים ובהם מנורה, כי אם תחוב כלפי אהל יוסף בפיצוי, כי אז על מנורה לשפותה במסגרת ביטוח חבותה של אפגד כלפי צד שלישי.


2. מנורה טוענת בבקשה שבפני, כי עילת התביעה נגדה בגין נזקי הפיצוץ התיישנה, שכן תביעה זו חוסה תחת פרק א' ל"פוליסה לביטוח עבודות קבלניות" שהוציאה מנורה לעמותות בניה וגופים שונים אשר בנו ברכס שועפט. על-פי הרשימה המצורפת לפוליסה "שם המבוטח המלא הינו: עמותת רמת שפט-שיכון בארץ ו/או עמותת שערי ציון - דיור לקהל חרדי... ו/או עירית ירושלים ו/או מוריה חברה לפיתוח ירושלים בע"מ ו/או המפקח ו/או הקבלנים ו/או קבלני משנה". פרק א' מתייחס ל"ביטוח הרכוש" וקובע את היקף הכיסוי הביטוחי לפרוייקט ולפרטי הרכוש כמפורט שם. מנורה טוענת, כי בענייננו מדובר בנזק שנגרם לפרוייקט. תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח לפי פרק א' של הפוליסה היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח. מאחר שמיקרה הביטוח ארע בשנת 1994, הרי שבמועד משלוח ההודעה לצד ג' על-ידי אפגד בשנת 1999, התיישנה התביעה.


אפגד טוענת כי משלוח ההודעה לצד ג' כלפי מנורה נעשה על-פי פרק ב' לפוליסה הנ"ל, המסדיר את ביטוח ה"חבות כלפי צד שלישי". על-פיו "המבטח ישפה את המבוטח... בעד סכומים אשר המבוטח יהיה חייב לשלם בתור פיצויים על-פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], 1968, כתוצאה ממקרה שנגרם על ידו תוך כדי תקופת הכיסוי הנקובה ברשימה כתוצאה ישירה מביצוע העבודות המבוטחות לפי פרק א' של פוליסה זו, באתר העבודה או בקרבתו המיידית".


טענתה של אפגד היא, כי אהל יוסף ביחסיה עם אפגד היא צד ג' שניזוק, והיה ואפגד תימצא אחראית כלפי אהל יוסף בנזיקין, כי אז מנורה, אשר בטחה את אחריותה של אפגד, צריכה לשפותה בגין תשלום הפיצויים עבור נזקים אלה. במקרה זה לא התיישנה תביעתה של אפגד, שכן בביטוח אחריות התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח (סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981-). בענין זה אין מחלוקת בין בעלי הדין, כי אם ייקבע כי ההודעה לצד ג' נשלחה על-פי פרק ב' לפוליסה, כי אז לא עומדת למנורה טענת התיישנות.


3. על טענתה האחרונה של אפגד משיבה מנורה וטוענת, כי פרק ב' לפוליסה כולל חריג מפורש לפיו המבטח לא יהיה אחראי עבור "אובדן או נזק שנגרמו לפריט רכוש המבוטח או שיכול היה להיות מבוטח לפי פרק א' של פוליסה זאת...". מנורה טוענת, כי סייג זה מבטא באופן ברור את ההגיון הביטוחי העומד ביסוד פוליסה זו, היינו, שהמבטח לא יבטח פעמיים אותו מושא ביטוחי.


על-פי טענה זו הפרוייקט עצמו לעולם לא יהיה רכוש של צד שלישי. הפרוייקט עצמו מבוטח על-פי פרק א' כאשר המבוטחים על-פיו הם יחידי המבוטח כפי שפורטו לעיל כמבוטחים במשותף, וצד ג' על-פי פרק ב' לפוליסה הוא רק צד רחוק אשר אינו קשור לפרוייקט.


4. אפגד טוענת, כי בטענתה הנ"ל מתעלמת מנורה מתניית החבות המשולבת המופיעה בפרק ב' של הפוליסה, שזה תוכנה: "חבות משולבת: נכללו בשמו של המבוטח כמפורט ברשימה יותר מאדם או גוף משפטי אחד, יחול הכיסוי על-פי פרק זה על כל אחד מיחידי המבוטח, כאמור לעיל, בנפרד כאילו הוצאה על שמו בלבד פוליסה זו על תנאיה, הוראותיה וחריגיה, כשהיא נפרדת ובלתי תלויה בקיומם של המבטחים האחרים.." (צ"ל: המבוטחים - א.א.ג).


אפגד טוענת, כי משמעותה של תניית החבות המשולבת הוא פיצולה של פוליסת הביטוח בכל הנוגע לביטוח אחריות לפוליסות נפרדות, כאשר החיוב של המבטחת כלפי כל אחד מיחידי המבוטח הוא חיוב שונה ונפרד לגבי אותו מבוטח. לפיכך, טוענת אפגד, בחינת החריג הנ"ל לחבות, לפיו המבטח לא יהיה אחראי לנזק לרכוש שהיה מבוטח או שיכול היה להיות מבוטח לפי פרק א' לפוליסה, צריכה להעשות ביחס לאפגד בלבד - האם אפגד ביטחה או יכולה היתה לבטח את אותו הרכוש.


5. אני סבורה כי דין הבקשה לדחייה על הסף להידחות. להלן אבאר עמדתי.


במחלוקת שנתגלעה בין אפגד לבין מנורה, יש לבכר את עמדתה של אפגד. הטעם לכך הוא, שעמדה זו מעוגנת בהוראות הפוליסה, ובמיוחד בתניית החבות המשולבת הכלולה בפרק ב' של הפוליסה. ודוק: תניית החבות המשולבת קובעת במפורש, כי הוראות פרק ב' של הפוליסה - לרבות החריגים - ייקראו באופן נפרד ובלתי תלוי לגבי כל אחד מיחידי המבוטח.


לפיכך, גם אם החבות על-פי פרק א' של הפוליסה היא חבות משותפת אחת כלפי יחידי המבוטח כפי שטוענת מנורה (ראה: ע"א 391/89 א. וייסנר ואח' נ' אריה חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מז(1) 837, 859), הרי כאשר נפנים לפרק ב' העוסק בביטוח אחריות ומנתחים את הוראותיו, כולל החריגים שבו, כי אז יש לקרוא פרק זה בכפוף לתניית החבות המשולבת הכלולה בו. היינו, כלפי צד ג' יש לראות כל אחד מיחידי המבוטח כמבוטח בנפרד, וכלפי האחרון - בלבד - יש לבדוק אם ביטח את הרכוש שניזוק לפי פרק א', או שיכול היה לעשות כן. בענייננו, אפגד לא בטחה ולא יכולה היתה לבטח את הרכוש שניזוק, שכן אין מדובר בפרטי רכוש שלה אלא ברכושה של אהל יוסף.


סיכומה של נקודה זו, מכוחה של תניית החבות המשולבת אין הבדל, לענין תביעה על פי פרק ב' לפוליסה, בין צד ג' שהוא "רחוק" מן הפרוייקט לבין צד ג' שהוא אחד מיחידי המבוטח, אשר טוען כי אחר מיחידי המבוטח ביצע כלפיו עוולה בנזיקין.


6. פרשנות זו מתיישבת אף עם הגיונם של דברים. יש להניח כי תניית החבות המשולבת נועדה למנוע מצב בו אחד מיחידי המבוטח, כאשר המבוטח הוא יותר מאישיות משפטית אחת, יחוב כלפי צד ג' מכוחה של עוולה בנזיקין שלא הוא ביצע אלא אישיות משפטית אחרת, המבוטחת אף היא באותו ביטוח "קולקטיבי" על פי הפוליסה.


בהנחה שענייננו בפוליסת ביטוח אחריות מפוצלת, כאשר אין כל קשר משפטי בין העמותות והקבלנים הפועלים ברכס שועפט, הרי שלענין הנזק שנגרם לאהל יוסף על-ידי אפגד, שקול הדבר לסיטואציה בה היו הן אהל יוסף והן אפגד מבוטחות באופן מקרי על-ידי אותו מבטח, האחת בפוליסת ביטוח רכוש והשניה בפוליסת ביטוח אחריות. במקרה של נזק שנגרם לאהל יוסף על-ידי אפגד, אם העילה בגין ביטוח הרכוש התיישנה, עדיין יכולה אהל יוסף לתבוע את האחראי בנזיקין. המבטח לא יוכל להתגונן כלפי המזיק - אפגד - בטענת התיישנות, למרות שטענה כזו יכולה להישמע מפיו בתביעתה של אהל יוסף.


7. מנורה טוענת, כי אפגד מתעלמת מזהותו של הצד השלישי אליו מתייחס פרק ב' לפוליסה. לטענתה, נועד פרק זה לחול על צדדים שלישיים רחוקים ובלתי צפויים בניגוד לענייננו, בו מדובר במבוטחים משותפים. ואולם, לנוכח לשונה הברורה של תניית החבות המשולבת יש להחיל על המונח "צד שלישי" בפוליסה את משמעותו הרגילה. היינו, כל גורם שאין למבוטח קשר חוזי עימו. זאת ועוד, מאחר שמנורה טוענת לחלותו של חריג לכיסוי הביטוחי, הרי שחובה עליה כמנסחת הפוליסה להגדיר את החריגים לכיסוי במדוייק כדי שהמבוטח יוכל לעמוד על העדרו של כיסוי ביטוחי מלא, שאם לא כן, זכאי המבוטח להנות מאי הבהירות הפרשנית ולזכות בכיסוי הביטוחי (ראה: ד. שוורץ, "דיני ביטוח - תהליכים ומגמות", ספר השנה של המשפט בישראל (תשנ"ו1996-) 31, 64; ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, 765-769, 770).


בכך תושג גם תוצאה ראויה, שאחרת תישא אפגד בתוצאות "מחדלה" של אהל יוסף, אשר נמנעה מלהפעיל את פרק א' לפוליסה.


8. על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה לדחייה על הסף. מנורה תישא בהוצאות אפגד ובשכר טירחת עו"ד בסכום כולל של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

חיפוש פנימי באתר