פסק דין 1. התובע הגיש תובענה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לתכולת ביתו, אשר יובאה מאנגליה לישראל. התובענה הופנתה הן כלפי חברת ההובלה (הנתבעת 1) והן כלפי מבטחתו של התובע (הנתבעת 2. להלן: "המבטחת"). חברת ההובלה לא התגוננה ועל כן ניתן נגדה פסק - דין ביום 13.5.98. פסק דין זה עוסק, איפוא, במערכת היחסים שבין התובע למבטחתו - הנתבעת 2. על פי הנטען בכתב התביעה, בוטחה תכולת ביתו של התובע אצל המבטחת, לפי הפוליסה נ2/ (שעותק הימנה צורף לכתב התביעה כנספח ד) ביחס לפריטים שצויינו בת5/ (ראו גם נ3/, ושני אלה צורפו כנספח ה לכתב התביעה). התובע טוען כי סכום הביטוח הוא 30,215 ליש"ט. הטובין שוגרו במכולה על האנייה טונר, ביום 22.8.90, כשהם ארוזים בארגזים. לאחר הגעת הטובין לישראל, התייצב התובע בנמל חיפה על - מנת להסדיר את ענייני המכס ואותה עת הבחין הוא בנזקים רבים שנגרמו לטובין. הודעה נמסרה על - ידיו לנתבעות. נזקי הטובין מסתכמים, לפי הטענה כדי סך של 7,080 ליש"ט בהתאם לת7/, שנערך ביום 14.10.90. תביעתו של התובע היא לתשלום כ - 87,500 ש"ח, על פי הפירוט הבא: (א) נזק ואובדן לתכולת הבית - 29,000 ש"ח לערך; (ב) עלות רכישת רכוש חלופי - 12,000 ש"ח לערך; (ג) הוצאות מיוחדות בגין טיפול בציוד שניזוק - 6,500 ש"ח; (ד) עגמת נפש - 40,000 ש"ח. 2. המבטחת לא כפרה בקיומה של פוליסת הביטוח, שתנאיה פורטו בנ3/. טענותיה כלפי התובענה ניתנות לתימצות בשלושה ראשים אלה: (א) הסכומים נשוא ת5/ אינם סכומים מוסכמים אלא הם מהווים הערכה מצד התובע, ואין הם מחייבים את המבטחת בהתאם לתנאי פוליסת הביטוח (פרק A סעיף 2 לנ2/), מה גם שהסכומים שציין התובע בת5/ - מופרזים; (ב) הפוליסה מכסה נזקים ישירים למטען, ותו - לא. לפיכך, אין בסיס לתובענה ככל שעניינה נזקים תוצאתיים כגון עגמת נפש, הוצאות נסיעה וכו'. (ג) הנזקים שנגרמו לתובע עולים כדי 890 ליש"ט, מהם יש להפחית השתתפות עצמית בסך 100 ליש"ט. יתר הנזקים הנטענים, אינם מכוסים בפוליסה, כגון: פריטים שלא היו בני - ביטוח (לפי פרק A סעיף 2 לפוליסה); פריטים שלא הוצהרו למכס בעת הייבוא (פרק F סעיף 5); נזקי שריטות, מכות וכיפופים לציוד משומש (פרק G סעיף 1). 3. נשמעו בפניי עדויות התובע, וכן השמאי מר אורון ומיישבת התביעות הגב' קוגלר, מטעם המבטחת. להלן, אדון בסוגיות הטעונות הכרעה. אולם בטרם אעשה כן, אציין כי נתתי דעתי לכך שעדותו של התובע - עדות יחידה היא לגבי חלק מן הנזקים הנטענים לטובין. לא נעלמה הימני הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], המחייבת לא רק זהירות יתירה בנסיבות כאלה כי אם גם סיוע נדרשה לה (לפחות בחלקה, כאמור) עת חפץ בית - המשפט לסמוך עליה ממצא עובדתי. זאת ועוד. יש צדק בטענות המבטחת לפיהן ניסה התובע להרחיב בסיכומיו את חזית המריבה, למשל על ידי העלאת טענות המייחסות מרמה למבטחת. אתעלם, איפוא, מטענות אלה כשם שאתעלם מעדויות מפי השמועה שהביא התובע בתצהירו או במוצגים שהגיש לראייה אשר חלקם לא נערך על - ידיו הגם שהמוצג מתיימר להציג שווי של פריט מסויים לשם הוכחת מחירו של הפריט שניזוק. 4. לא יהא זה למותר לייחד מלים אחדות לנטל הראייה. בנסיבות, על התובע להוכיח כי נגרמו אובדן או נזק לטובין המבוטחים וכי נזק או אובדן זה מכוסים בפוליסת הביטוח. כן עליו להוכיח את היקף נזקיו. המבטחת חייבת, לעומת זאת, להראות כי האובדן או הנזק אירעו על ידי סיכון המוחרג מפורשות בפוליסת הביטוח. ראו, למשל, ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (5) 661, 685 - 687. מקרה הביטוח מוגדר בפרק D לפוליסה נ2/, בזו הלשון: “... All risks of physical loss or damage to the property insured from any external cause, as per institute Cargo Clause (A) 1.1.82. ..." מקרה הביטוח הוא, אם כן, נזק או אובדן פיסיים לטובין המבוטחים (להבדיל, למשל, מסעיף 55 (א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, המטיל על המבטח חובה "לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח" מחמת אובדנו של הנכס או מחמת נזק שנגרם לנכס), שנגרמו בשל סיבה חיצונית (היינו: שאין מדובר בנזק מטבע הברייה). 5. המבטחת טענה כי אין היא כבולה לסכום הביטוח של הפריטים כפי שננקב בפוליסה נ2/ ואשר מתבסס על ת5/ המכיל את ערכו של כל פריט ופריט. טיעון זה יסודו בסעיף 2 לפרק A לפוליסה, לפיו: “... it is hereby declared and agreed between the insurer and the insured, that the insurer being precluded from examining the cumulative form and inventory list ... at the inception of the insurance, the inclusion of any item or items in the said cumulative form and of the value stated in respect of such item or items shall not bind the insurer, notwithstanding that a Certificate of Insurance has been issued in respect of the total amount of such Cumulative form.” המסקנה המתבקשת מהוראה חוזית זו היא שאין ענייננו בסכום ביטוח מוסכם (valued policy), אלא בפוליסה הקובעת את תקרת אחריותה של המבטחת ומעמידה אותה על 30,215 ליש"ט. הכלל הוא כי סכום הביטוח שווה לערך המוסכם של הטובין (כ' חכם אהרן ביטוח ימי ותביעות (מהדורה ששית, תשנ"ח) 52), אולם ניתן לציין אחרת בפוליסת הביטוח, והסתייגות כאמור אכן מופיעה בפסקה 2 לפרק A לפוליסה. זאת ועוד. פיסקה 3 בפרק A מוסיפה וקובעת כי המבוטח חייב להוכיח למבטחו את הערך הממשי של הפריט שאבד או ניזק, והפיצוי שיקבל המבוטח יהא בסכום הביטוח או בערך טובין חלופיים בנמל היעד, לפי הנמוך מביניהם. 6. עוד הוסיפה המבטחת כי הפוליסה מכסה נזקים פיסיים ישירים לטובין המבוטחים ואינה כוללת פיצוי בגין עגמת נפש, או נזקים תוצאתיים, הוצאות נסיעה וכו'. התובע השתית בסיכומיו את זכותו לקבלת פיצוי בגין עגמת נפש על הוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973. כן סמך התובע על הוראות סעיפים 56 (א) ו - (ב) לחוק חוזה הביטוח. אין בידי לקבל גישתו של התובע, לפי שמקרא מפורש בפוליסה הוא כי הפוליסה נשלטת ע"י הדין האנגלי (הגם שהפורום היחיד המוסמך לדיון בתובענות הוא פורום ישראלי. ראו לעניינים אלה סעיף 11 סיפא לפרק G בפוליסה נ2/). יתר על כן. חוק חוזה הביטוח כלל אינו חל על ביטוחים ימיים, ואין התובע יכול להישמע גם בטענתו (שיש עימה הרחבה פסולה של חזית המריבה) שיש לחייב המבטחת בשילוש הריבית, כנדרש בסיפא לסיכומיו. 7. עתה, יש לעבור ולבחון הנזקים להם טען התובע. בחינה זו תיעשה בהתאם לאמור בסעיף 16 לתצהיר עדותו הראשית של התובע, בו מפורטים אחד לאחד הפריטים הניזוקים, לפי סדר הופעתם בחוות - דעת השמאי מטעם הנתבעת. (א) מיטת אפיריון ממתכת. טענת התובע בסעיף 16 (א) לתצהירו היא כי "המיטה הגיעה בלי החיבורים והקישוטים מפליז, ומטעם זה נבצר מן התובע להרכיבה ולהשתמש בה". בגין כך דרש התובע פיצוי בסך 800 ליש"ט, הגם שציין בת7/ שערך הרכישה היה 500 ליש"ט וסכום הנזק הוא 100 ליש"ט. לשם ההשוואה ייאמר כי בת5/ ציין התובע כי ערך כל ריהוט חדר השינה מגיע ל - 800 ליש"ט. מחוו"ד השמאי עולה כי המיטה ניזוקה מכך ש - 8 קישוטים ממתכת התעקמו. בחקירתו טען התובע כי בלא החיבורים והקישוטים המיטה אינה ניתנת להרכבה (עמ' 16 שורות 7 - 8). השמאי מטעם הנתבעת לא ניסה להרכיב המיטה ללא החיבורים (עמ' 22 שורות 3 - 4). בסיכומיה, טענה הנתבעת לתחולתו של החריג אשר בסעיף 1 לפרק G, לפיו אין כיסוי לכיפופים שנגרמו לריהוט משומש. ברם, דומה שהתביעה אינה בשל כיפופים שנגרמו למיטת האפיריון אלא בשל העדרם של החיבורים. על - מנת לזכות התובע בפיצוי, היה עליו להוכיח את שווי החיבורים החסרים (בהנחה שאלה אכן נשלחו יחדיו עם המיטה). כזאת לא עלה בידי התובע להוכיח. יתר על כן. בדרישתו לתשלום תגמולי ביטוח (ת7/) דרש התובע פיצוי בסך 100 ליש"ט (פריט מס' 13). עתה תובע הוא 800 ליש"ט - ערך כל ריהוט חדש השינה, הגם שלא לכל חדר השינה נגרם אובדן מוחלט. אין כל עילה להכיר בזכות התובע לפיצוי בגובה 800 ליש"ט, ואילו הנזק הספציפי לא הוכח. אין מקום, איפוא, לפסוק לתובע פיצוי בנזק זה. (ב) שידה גדולה מתוך סט פינת האוכל. על פי הטענה, חלקה העליון של השידה אבד ואילו חלקה התחתון נמעך ללא תקנה. התובע דרש בת7/ תגמולי ביטוח בסך 300 ליש"ט ואושרו לו 20 ליש"ט. עתה נדרשו 1,200 ליש"ט - ערך כל פינת האוכל לפי סעיף 5 לת1/. חוו"ד השמאי מציינת כי פינת האוכל מורכבת משידה, כוננית לצלחות, שולחן ו - 4 כיסאות. לדברי השמאי, שני קישוטי עץ נפרדו מן השידה והנזק הוא 20 ליש"ט כאמור. התובע הודה בחקירתו כי הוא תובע את שווי מלוא פינת האוכל. לדבריו, ניסה לחפש באנגליה ובספרד את החלק החסר ולא הצליח. על כן תבע את מלוא שווי סט פינת האוכל (עמ' 16 שורות 16 - 19). על - פי הפוליסה נ2/ (סעיף 7 לפרק F) זכאי התובע אך לפיצוי בגין הפריט שניזוק או אבד. אין הוא יכול לתבוע מלוא ערך הסט ואין מתחשבים בכך שהפריט הנדון הוא חלק ממערכת. אין מקום, איפוא, לפצות התובע בשווי מלוא פינת האוכל שלו כאילו ניזוקה כולה (היינו: כאילו מדובר באובדן כללי להלכה - constractive total loss) אלא בשוויו של הפריט שניזוק, ושווי זה בלבד. הנזק הנתבע כאן הוא בעל שני ראשים: האחד - החלק העליון של השידה, שאבד ולא הגיע לישראל; השני - היפרדות שני קישוטי עץ. בגין ראש הנזק הראשון - היה על התובע להוכיח את שוויו (בהנחה שחלקה העליון של השידה אכן נשלח לישראל, ואין ראייה על כך), אולם נזק זה לא הוכח. בגין ראש הנזק השני זכאי התובע לפיצוי בסך 20 ליש"ט כהודיית הנתבעת בחוו"ד השמאי מטעמה. (ג) שולחן מגירות שרגלו נשברה. טענת התובע היא שמדובר בשולחן תפירה עתיק שהיה שייך לסבתה של אשתו. יש לפריט זה ערך סנטימנטלי גדול. התובע ניסה להדביק הרגל השבורה, ללא הצלחה. על כן תבע בת7/ 150 ליש"ט. השמאי סבר כי הנזק (שבר לרגל השולחן) אינו טרי. על - כן, לא זוכה התובע בכל סכום שהוא. השמאי לא נחקר בנקודה זו ע"י ב"כ התובע, מחד, והתובע לא הוכיח כי הנזק שנגרם לפריט מסתכם ב - 150 ליש"ט, מאידך. גובה הנזק נקבע ע"י התובע עוד בת7/ - הדרישה לתשלום תגמולי ביטוח - ועליה חזר התובע בתצהירו. אולם, פרט לגרסתו (שאינה מנומקת והיא מבוססת, כמדומה, על הערכה) לא הובאה על ידיו כל ראייה אחרת. כיצד, איפוא, אוכל לקבוע את שוויו של הנזק הנטען (בהנחה שלא אהיה נכון לקבל עמדת השמאי בדבר "גיל" השבר ברגל השולחן)? משנושא התובע בנטל ההוכחה ומשעליו להוכיח במדוייק את נזקו - ופשיטא שבנזק בר הוכחה קא עסקינן - שוב לא אוכל לקבוע כי מגיע לו פיצוי. (ד) כלי אוכל. פריטים אחדים ממערכת כלי האוכל ניזוקו. כך, הודה התובע בחקירתו (עמ' 17 שורות 11 - 12). לשיטתו, שווי הנזק הוא 898 ליש"ט וסכום זה מתייחס למצב בו אירע אובדן מוחלט להלכה, שכן לשיטת התובע הפריטים שניזוקו היו חלק מסט כלי אוכל ולא ניתן לערוך שולחן עם חצי סט (עמ' 17 שורה 17). התובע בא בטרוניה לשמאי הנתבעת על שהתעלם בחוות - דעתו מן העובדה שהפריטים שניזוקו היו חלק ממערכת כלי האוכל. ברם, לטעמי ולאור סעיף 7 לפרק F לפוליסה נ2/, לא רשאי היה השמאי לנקוט דרך אחרת מאשר הערכת שוויו של כל פריט ופריט בנפרד, מבלי להביא בחשבון את השתייכותו של הפריט למערכת כלי האוכל. שוויים של הפריטים הניזוקים הוא 28 ליש"ט לפי האמור בחוות הדעת, ואילו התובע העריכם ב - 350 ליש"ט. לא מצאתי בסיס כלשהו להערכתו של התובע (שאין לו מומחיות בתחום) ובהעדר עדות שמאי מטעמו בדבר שווי הפריטים שניזוקו אין מנוס מקבלת עמדת הנתבעת לפיה שווי פריטים אלה הוא 28 ליש"ט (אגב, לו בחרתי שלא לקבל עמדת השמאי - לא היה התובע מקבל פיצוי בסכום כלשהו מחמת כך שנזקו לא הוכח כדבעי). (ה) כלי מטבח. התובע טען לנזקים לפריטים כגון פח אשפה לארון מטבח (20 ליש"ט), מכסים לסירים, מכסה לעוגה, מכסה לווק, תבניות אפיה (סך נוסף של 30 יש"ט). שמאי הנתבעת אישר נזק לפח האשפה בלבד. אך בחקירתו לא נשאל דבר וחצי דבר ביחס לפריטים שלא נתאשרו. אף כאן, לא הביא התובע כל ראייה ביחס לשווי הפריטים שניזוקו לגרסתו. אין לקבל את גישת התובע לפיה יכול הוא להסתפק בהבאת מחירים מתוך קטלוגים המתייחסים לפריטים דומים (ראו חלק מת8/). היה על התובע להציג חוות - דעת נגדית. משלא עשה כן, לא אוכל אלא לקבוע שנזקו הוא 7 ליש"ט בפריט הנדון בהתאם להערכת שמאי הנתבעת. (ו) משחקים. התובע דרש 250 ליש"ט בגין לוח לשח - מט, משחק כדור - רגל שולחני, מחשב למשחקים ונזק לרפליקת אקדח שתיקן התובע לאחר שניזוקה. השמאי העריך הנזק ללוח השח - מט ב - 2 ליש"ט. התובע הביא קבלה המעידה על רכישת מחשב בסך 329 ליש"ט, אולם לא נחקר לגביה (ראו ת8/ (3)). כסבור הייתי שהיה מקום לשאול התובע אם מחשב מסוג זה הוא - הוא שניזוק ללא תקנה אך משנמנע ב"כ הנתבעת משאלה זו, יש מקום למסקנה לחובת הנתבעת ויש לזכות התובע בפיצוי בסך 225 ליש"ט (הוא הסכום שנתבע בפריט זה) וכן בסך 2 ליש"ט בגין נזק ללוח השח - מט. (ז) פסלים ופסלונים (סעיפים 10 (ז) ו - 16 טו לתצהיר התובע). פריטים אלה ניזוקו. עמדת התובע היא כי הנזק מסתכם ב - 4,280 ליש"ט. עמדת שמאי הנתבעת היא שהנזק הוא 650 ליש"ט. אין באפשרותי לקבוע כי נזקו של התובע הוא 4,280 ליש"ט כדבריו. עדותו היא עדות יחידה של בעל - דין אשר לא נתמכה בשום ראייה לגבי גובה נזקיו, הגם שחובתו הייתה להוכיח כהלכה (כגון: באמצעות חוו"ד שמאי) את סכום הנזק. כזאת לא נעשה. לו קבעתי כי השמאי מטעם הנתבעת נעדר מומחיות לפריטים הנדונים ועל כן לא יכול היה לאמוד הנזקים להם ב - 650 ליש"ט, הרי שהיה מקום (חרף אירוע הנזקים ולאור נטל ההוכחה הרובץ לפתח התובע) לדחות התביעה כבלתי מוכחת בגינם. ברם, העדפתי לפצות התובע בראש הנזק הנדון תחת להוציאו וידיו על ראשו. הפיצוי הוא בסכום שקבע השמאי - 650 ליש"ט. (ח) סולם וכסא עבודה. אלה ניזוקו בסך 60 ליש"ט, לגרסת התובע, הגם שהשמאי אמד את הנזק ב - 4 ליש"ט בגין נזק בחיבור לציר. אף כאן לא הוכח הנזק בידי התובע. תצלום מס' 5 במוצג ת8/ מתאר שולחן עבודה, אלא שהתובע הודה (בעמ' 19 שורה 1) שאין זה השולחן שלו. לא ידעתי כיצד אוכל לפסוק לתובע 60 ליש"ט בגין נזקו הנטען שעה שסכום זה אינו נתמך אלא במילתו - הוא, שבכל הכבוד הראוי, אינה עדותו של מומחה לדבר. הנזק יועמד, איפוא, על 4 ליש"ט. (ט) דין דומה חל גם ביחס לאמור בסעיפים 7 (ט) - (יב) ו - 7 (יד) לתצהיר עדותו הראשית של התובע, ולא מצאתי טעם לחזור ולפרט טעמיי לדחיית הערכותיו של התובע לנזקיו הנטענים; האמור עד כה מבהיר את עמדתי אף ביחס אליהם. נזקי התובע יהיו בסכום אומדן השמאי - 88 ליש"ט. (י) קולטי אדים. התובע דרש פיצוי בסך 300 ליש"ט בגין הימעכותם של שני קולטי אדים. השמאי מטעם הנתבעת העריך הנזקים כדלקמן: כיפוף ברשת עליונה של קולט אדים אחד - 25 ליש"ט; דפורמציה במעטפת קולט אדים שני - 50 ליש"ט. התובע הציג קבלה בגין רכישת קולט אדים חלופי (במקום הקולט הגדול) תמורת 225 ליש"ט (נספח 12 לת8/). קבלה זו יש בה כדי להוכיח, לטעמי, את הנזק הנתבע במיוחד כאשר שמאי הנתבעת לא בדק את שווי הקולטים, כפי שהודה (עמ' 23 שורות 13 - 14). משלא עורערה גרסת התובע בעניין רכישת הקולט ומשעדותו מהימנה עליי בעניין זה, יש מקום לחייב הנתבעת בפיצוי בסך 225 ליש"ט. 8. התובע הוסיף ותבע תגמולי ביטוח בגין פריטים אשר שמאי הנתבעת לא התייחס אליהם. אף כאן לוקה מרבית תביעתו ב"הערכה עצמית" שאין לה אישוש בראיות דוגמת חוו"ד שמאי. עם זאת, יש מקום לפצות התובע בגין אובדן של מערכת סטריאו ורדיו, בסך של 1,390 ליש"ט. מערכת זו לא הגיעה לישראל עם שאר מטענו של התובע. עמדת הנתבעת היא שהתובע אינו זכאי לפיצוי בגינה מן הטעם שחל לגביה התנאי שבסעיף 5 לפרק F לפוליסה נ2/, היינו: “Any electrical items ... not declared on the Customs Entry cannot be claimed, nor alleged to have been lost or damaged.” נבצר הימני להבין את הגיונה של הנתבעת. כיצד יכול היה התובע להצהיר בפני שלטונות המכס כי הייתה לו מערכת סטריאו, אם אין הוא מציג את המערכת האמורה בפני השלטונות? האמנם סבורה הנתבעת שהתובע חייב ליתן הצהרה כוזבת בפני הרשויות כתנאי לקבלת תגמולי ביטוח בגין פריט שאבד? הלא הביטוח חל מן המועד בו נתקבלו הטובין לאחריות המשלח הבינ"ל ואילך (ראו פרק D לפוליסה). אם אירע האובדן בחצרי המשלח - היאך יוכל התובע לומר לשלטונות המכס בישראל שהייתה לו או שהוא מייבא לישראל מערכת סטריאו? הלא מערכת זו שוב אינה בין הטובין שהגיעו. ואם היה התובע מצהיר כאמור, והפריט הנ"ל היה מוכלל ברשימון נ1/ - העולה על הדעת שהיה מתאפשר לתובע לרכוש בחו"ל ולייבא לישראל בפטור ממסים מערכת זהה? כללו של דבר, נחה דעתי כי התובע זכאי לפיצוי בראש נזק זה חרף נפקדותה של מערכת הסטריאו מן הרשימון נ1/. הפיצוי הוא בשווי הרכישה - 1,390 ליש"ט. 9. נזקיו של התובע עולים, איפוא, כדי 2,551 ליש"ט כערכם ביום הגשת התובענה. מסכום זה תופחת השתתפות עצמית - 100 ליש"ט. לפיכך אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע 2,451 ליש"ט כערכם, לפי השער היציג, ביום הגשת התביעה (2.11.94) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ואילך עד יום התשלום בפועל וכן הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ואילך וכן שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח + מע"מ, להיום. פיצוייםהובלות