פסק דין 1. התובעת הגישה תובענת תחלוף נגד הנתבעות, בגין תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחה בשל חוסר במטען של חלקי מחשב. המטען, שנשלח אל המבוטח מארה"ב לישראל, הובל באוויר ע"י הנתבעת 1, אוחסן במחסני הנתבעת 3 והובל בדרך היבשה ממחסניה לחצרי המבוטח. המטען נמסר למבוטח ביום 09/03/98. דבר החוסר נתגלה למחרת היום, עת נפתחו הקרטונים בהם נארז המטען. מלכתחילה, הופנתה התובענה אף כלפי המוביל האוירי (הנתבעת 1) והמשלח הבינ"ל (הנתבעת 2), אך הושג עימן הסדר. הלכה למעשה, נוהלו ההליכים בין התובעת לבין הנתבעות 3 ו - 4. אלה כפרו באחריותן ואין צריך לומר שכפרו אף בנזקים הנתבעים. 2. מן הבחינה העובדתית באשר לנסיבות אירוע החוסר, מסתבר שהקרטונים היו סגורים. כעולה מן התצלומים שצורפו לחוות דעת השמאי מטעם התובעת, היה מודבק סרט הדבקה חום על פתחיהם העליונים והתחתונים של תשעת הקרטונים. סרט זה הודבק בשעת אריזת הקרטונים בארה"ב. דא עקא, בנוגע לשלושה מתוך תשעת הקרטונים, על גבי סרט הדבקה זה, הדביק מאן דהוא סרט הדבקה שקוף בחלקם התחתון של הקרטונים. זאת נעשה לאחר הגעת המטען לישראל ולאחר קליטתו אצל הנתבעת 3. ראיה ניצחת לכך היא העובדה שסרט ההדבקה השקוף הודבק על תוויות הקליטה של הנתבעת 3, תוויות המודבקות על הקרטונים מייד עם קבלתם ע"י הנתבעת 3. פשיטא שאם היה מאן דהוא מדביק סרט הדבקה שקוף עובר להגעת המטען לישראל היו מדבקות הקליטה של הנתבעת 3 מונחות על הסרט השקוף. מעניין לציין כי באותם קרטונים שכללו הדבקה כפולה, קיים חיתוך בסרט ההדבקה החום, בצידו התחתון של כל אחד מן הקרטונים. מכאן המסקנה כי החוסר אירע בשלב כלשהו לאחר הגעת המטען לישראל. השאלה היא אם נתרחש הדבר עוד בשעה שהקרטונים היו בחזקת הנתבעת 3 ובשלב כלשהו לאחר מועד קליטתם ועד מועד מסירתם לנתבעת 4, או שמא אירע גניבת הטובין מתוך הקרטונים לאחר שאלה יצאו מחזקת הנתבעת 3 ונמסרו לחזקת הנתבעת 4. 3. באי כח הנתבעות טענו כי המטען יצא מחזקתן של כל אחת מן הנתבעות באותו מצב בו נתקבל אצלן. היינו: טענת הנתבעת 3 היא שהמטען נמסר בשלמות לנתבעת 4 כנחזה לכאורה מפקודת המסירה נ5/ החתומה בידי נציג הנתבעת 4, והמכילה אישור בזה הלשון: "הריני לאשר קבלת הטובין בשלמותם ולשביעות רצוני...". הנתבעת 4 טענה כי המטען שקיבלה מהנתבעת 3, הועבר כמות שהוא אל מבוטחה של התובעת והלה אף חתם על תעודת המשלוח נ3/ בה מצוי המשפט הבא "מאשר קבלת הטובין בשלמות". ב"כ הנתבעות מייחסים משקל רב ל"נקיון" פקודת המסירה נ5/ ותעודת המשלוח נ2/, ולהעדר הערה בדבר נזק או דבר חריג כלשהו. מסופקני אם אכן יש לייחס משקל כה רב למסמכים אלה. לטעמי, אישורו של מקבל המטען המופיע הן בנ5/ והן בנ2/ איננו אלא אישור בדבר מצבן הנחזה לעין של אריזות הקרטון, לא של הטובין אשר אמורים להימצא בתוכם. זאת, בדומה להוראת כלל III 3(ג) לכללי האג, המחייבת מוביל ימי לציין בשטר המטען את ה - “apparent order and condition of the goods” (והתרגום העברי של כלל זה חוטא, כמדומה, להוראה המקורית). הנה כי כן, אין בידי לייחס למסמכים אלה את המשקל שמבקשים באי-כח הנתבעות לייחס להם. 4. במהלך הדיון הועלתה האפשרות כי החוסר אירע רק לאחר הגעת המטען אל מבוטחה של התובעת. בעניין זה העיד בפני נציג המבוטח, מר ע' יערי. מעדותו נסתבר כי במועד העדות לא זכר הוא את כל פרטי האירוע, ולא בכדי שכן האירוע שבבסיס התובענה התרחש כשנתיים וחצי עובר למסירת העדות. ברם, קיימא לן מסמך (ת3/) שנעשה בסמוך לאירוע, וליתר דיוק: למחרת היום - היינו: ביום גילוי החוסר. מסמך זה נכתב בכתב ידו של שמאי התובעת מר יעקובי ונחתם בידי העד מר יערי. המסמך מלמד כי ביום 09/03/98 בשעה 19:00 לערך נתקבל אצלו המטען ובעת קבלתו לא הבחין העד בחריג חיצוני (קרי: באריזות הקרטון), אך למחרת היום בשעה שנפתחו האריזות נסתבר כי בשלושה מן הקרטונים קיים חוסר. העד גילה כי הקרטונים מודבקים בהדבקות כפולות. עדותו של מר יערי והמסמך ת3/ נתמכים בראיות חיצוניות. כך למשל עולה מתעודת המשלוח נ2/, ומעדות נהג הנתבעת 4 כי המטען נתקבל אצל המבוטח ביום 09/03/98 בסביבות 18:30 (עמ' 21 שורה 10). אותה עת ירדה כבר החשכה. לא בכדי לא הבחין מר יערי בכל דבר חריג לגבי אריזות הקרטון. מהימנה עלי עדותו של מר יערי, לפיה בעת פתיחת הקרטונים נסתבר לו דבר ההדבקה הכפולה ולטעמי, אין מקום לייחס לו - או למאן דהוא אחר מעובדי המבוטח - אחריות לחוסר. הפועל היוצא מכך הוא שהמטען נתקבל אצל מבוטח התובעת באופן הנחזה בתצלומים שצורפו לחוות דעת השמאי מר יעקבי. ידו של המבוטח לא הייתה, איפוא, במעל. 5. נוסף על כך, נשללת - לגישתי - האפשרות כי המטען נשלח מחו"ל שעה שחסרים בו פריטים. החוסר היה בשלושה מתוך תשעת הקרטונים. רק שלושה קרטונים אלה הודבקו בתחתיתם באמצעות סרט הדבקה שקוף שהונח (גם) על תוויות הקליטה של הנתבעת 3. ששת הקרטונים הנותרים, לא נשאו כל הדבקה כפולה. האפשרות שמשגר המטען מארה"ב החסיר פריטים מתוך שלושת הקרטונים האלה דווקא, שעליהם הודבק סרט הדבקה שקוף לאחר קליטתם במחסני הנתבעת 3, נראית לי אפשרות קלושה ודחוקה ביותר. הסיכוי שדווקא אותם שלושת הקרטונים בהם נתגלה החוסר יפתחו ויסגרו לאחר קליטתם במחסני הנתבעת 3, הם הם הקרטונים שסבלו מלכתחילה ממטען חסר, סיכוי זה הוא זעום ומחייב צירוף מקרים נדיר ביותר, עד כדי שאין להתחשב באפשרות זו וליתן לה משקל כלשהו. אני קובע, איפוא, כממצא של עובדה, כי החוסר בתכולת הקרטונים אירע לאחר הגעת הקרטונים לנתבעת 3, ולא לפני כן. 6. היכן בדיוק אירע החוסר? האם אצל הנתבעת 3 או שמא לאחר שהמטען הועבר לחזקתה ולאחריותה של הנתבעת 4? יודגש כי אין כל אפשרות שהחוסר אירע שלא באחריות הנתבעת 3 או הנתבעת 4. התרשמתי מן הראיות שבאו בפני כי החוסר אירע באחריות הנתבעת 4 ואילו הנתבעת 3 איננה אחראית לו. התרשמתי ומסקנתי מבוססים על האמור להלן: (א) מטעם הנתבעת 3 העידו הה' מיכאל ונגש. הראשון עסק בקליטת המטען. השני עסק בשחרורו ומסירתו לנתבעת 4. דא עקא, מטעם הנתבעת 4 העיד רק נהג המשאית המובילה מר יעקב, אשר לא עסק בקבלת המטען מהנתבעת 3. מר לוסקי שקיבל המטען מהנתבעת 3 לא הובא למתן עדות, דבר הפועל לחובת הנתבעת 4, שכן לא ניתן כל הסבר להימנעות מהעדתו. (ב) מר יעקב שהעיד מטעם הנתבעת 4, אישר כי לא הוא קיבל המטען מאנשי הנתבעת 3 (עמוד 20 שורות 2-8) אלא מידי מר לוסקי (שם, שורות 13-15). מר יעקב אישר כי הוא בודק חיצונית את הקרטונים אך לא הופך אותם (עמ' 21 שורות 2-6). עוד העיד כי למיטב זכרונו נסע במישרין ממסוף ממ"ן אל המבוטח (שם, שורות 7-8). מסתבר כי את הטובין קיבל הוא לשם הובלתם בסביבות 16:00 והגיע אל המבוטח בסביבות 18:30 (שם, שורה 1 ושורה 10). מר יעקב אישר שהנסיעה ממסוף ממ"ן אל המבוטח אורכת כ - 25 דקות (שם, שורה 23). משנתבקש הסברו לכך שהגיע אל המבוטח בסביבות שעה 18:30, אך המטען נמסר לו לשם הובלה בשעה 16:00 לערך, נזכר העד לומר כי לפני שהגיע למבוטח התובעת, ביקר אצל לקוחות נוספים ופרק אצלם מטענים (שם, שורות 25-26). במשך זמן הפריקה אצל אותם לקוחות לא היה איש מטעמו בקרבת המשאית (עמ' 22 שורות 1-4) ולפעמים נותר ארגז המשאית כשהוא פתוח (שם, שורות 5-6). בחקירתו החוזרת לא זכר העד לומר אם נסע ישירות אל המבוטח, אם לאו (שם, שורות 9-10). (ג) מכאן מסיק אני שתי מסקנות: ראשית, כי גרסתו הראשונית של מר יעקב לפיה נסע ישירות אל מבוטח התובעת, גרסה זו אינה נכונה. העיון בתצהיר עדותו הראשית של מר יעקב מעלה שהוא טען כי אכן הוביל את המטען ישירות למבוטח, לאחר קבלת המטען במסוף ממ"ן (ראו סעיף 4 ו - 6 לתצהיר). גרסה זו בעליל אינה נכונה כפי שנסתבר במהלך החקירה שכנגד. הצגתה של תמונה כאילו נסע נהג הנתבעת 4 ישירות ממסוף ממ"ן אל חצרי מבוטח התובעת, נועדה - לדעתי - להפריך את החשד כאילו "טופל" המטען עת היה באחריות הנתבעת 4, ולהראות כי המטען נמסר למבוטח בדיוק במצב בו נתקבל מהנתבעת 3. ברם, משנסתבר לנו כי התמונה האמורה אינה נכונה, מתבסס מאליו החשד שהמטען "טופל" כשהיה באחריות הנתבעת 4. שנית, אמר העד בתצהיר עדותו הראשית הן כי הוביל המטען ישירות ולא עצר בדרך (וכזכור עובדות אלה אינן נכונות), והן כי "לא היתה לאף אחד, בשלב שלאחר שחרור המטען וההובלה שום אפשרות גישה למטען" (סעיף 6 סיפא לתצהיר). ברם, אף טענת עובדה זו אינה מדוייקת כפי שעלה מן החקירה שכנגד. במהלך הובלת המטען (ומטענים אחרים עמו), ביקר העד מר יעקב אצל מספר לקוחות לשם פריקת מטעניהם ומסירתם לתעודתם. במשך הזמן לאחר פריקת המטענים והבאתם לנשגריהם נותרת המשאית ללא השגחה (עמ' 22 שורות 3-4) כשלעתים הארגז בו מצויים המטענים נמצא פתוח ולפעמים - נעול (שם, שורות 5-6). אף כאן ניסתה הנתבעת 4 (ללא הצלחה) להרחיק עצמה ממעורבות כלשהי לגבי מהמטען או מן החשד ל"טיפול" בו, משעה קבלתו אצל הנתבעת 3 ועד למסירתו למבוטח התובעת. (ד) כל אחת מן המסקנות ללעיל די בה כדי לקביעה שהתובעת הרימה את הנטל להוכיח כי הנתבעת 4 מעורבת באירוע החוסר שבבסיס התובענה קל וחומר שכך המצב עת מצטברות שתי המסקנות ומצטרפות האחת אל השניה. 7. לעומת זאת, לא עלה בידי התובעת או בידי הנתבעת 4 להצביע על אחריות הנתבעת 3 לאירוע. עדויות הה' מיכאל ונגש מטעם הנתבעת 3 מהימנות עלי, ולא מצאתי פירכות כלשהן בעדויותיהם. יתר על כן, נסיונה של הנתבעת 4 לרחוץ בנקיון כפיה ולהראות כי מסרה המטען למבוטחה של התובעת סמוך לאחר קבלתו מהנתבעת 3 תוך הובלתו במישרין ממחסן הנתבעת 3 אל חצרי המבוטח, ונסיונה להרחיק עצמה מן ההזדמנות "לטפל" במטען, לא צלחו. נסיונות כושלים אלה פועלים לחובתה גם במערכת יחסיה עם הנתבעת 3. לכך מצטרפת הימנעות הנתבעת 4 לבאר בסיכומיה על שום מה ראוי (לגישתה) להטיל האחריות לאירוע לפתחה של הנתבעת 3. 8. מסקנתי בעניין האחריות הינה, איפוא, כי זו חלה על הנתבעת 4 ועליה בלבד. אולם, בכך טרם באה המחלוקת לקיצה, שכן הנתבעת 4 כופרת בנזק הנטען. נעבור איפוא לבחינת סוגיה זו. 9. לפני ניתוח הראיות בעניין הנזק והיקפו, ראוי להזכיר כי בתובענת תחלוף קא עסקינן. התובענה הוגשה בידי מבטחתו של בעל המטען. בע"א 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ ואח', פ"ד נ(4) 567, נקבע כי חובת התשלום של המבטח למבוטחו נבחנת על פי סבירות השיקולים שהניעו את המבטח לבצע את התשלום (עמ' 569 מול האותיות ו-ז). עם זאת, עובדת תשלומם של תגמולי הביטוח, לכשעצמה אין די בה על מנת להחיב את המזיק בשיפוי המבטח. 10. מנהל המבוטח, מר יערי, העיד בפני כי חתם על כתב הקבלה והשחרור (ת5/) וקיבל זיכוי בגובה תגמולי הביטוח (עמ' 11 שורות 11-15). איני מוצא ממש בטענות הנתבעת 4 כאילו תגמולי הביטוח שולמו שלא על פי פוליסת הביטוח ת1/, ובעניין זה נחה דעתי מהסברו של העד מר בנימיני מטעם התובעת (עמ' 4 שורות 19-22; עמ' 5 שורות 1-15). קביעת סכום הנזק ע"י שמאי מטעם התובעת (מר יעקבי) סמכה אמנם על חשבון הספק (ת4/) שלא נתקבל כראיה לאמיתות תוכנו. אולם, המסמך האמור מלמד על כך שהשמאי לא כלל בחוות דעתו סכומים הקלוטים מן האוויר. המסמך מהווה ראיה הן לעצם קיומו והן לעובדת היותו לנגד עיני השמאי. בכך הוכחה סבירות חישובם של תגמולי הביטוח ולכך מצטרפים דברי העד מר יערי (וליתר דיוק: הודעתו הכתובה ת3/) בדבר היקף המטען החסר. דומה שלכך כיוון בית המשפט בפרשת הכשרת היישוב הנ"ל באומרו שעל המבטח להראות כי שיקוליו היו סבירים וכי המזיק לא יורשה לפשפש בשיקולי המבטח. בניגוד לטענת הנתבעת 4 בסיכומיה (סעיף ד(1) סיפא), העיד מר יערי - נציג המבוטח - כי המבוטח שילם למוכר את תמורת הטובין המופיע בת4/. ניתן, לטעמי, לבסס על עדות זו מימצא לפיו התובעת לא שילמה את תגמולי הביטוח בהתנדבות אלא לאחר שנחה דעתה כי אכן למבוטח נגרם נזק מחמת החוסר. 11. תגמולי הביטוח ששולמו ע"י התובעת מסתכמים ב - 16,224.- ש"ח ליום 30/06/98, כנחזה מנ2/. סכום זה על הנתבעת 4 לשלם לתובעת. מנגד, אין הנתבעת 4 חבה בתשלום שכ"ט השמאי ששילמה התובעת לשמאי מטעמה (1,129.- ש"ח כנחזה מנ1/). זאת מאחר ואין מדובר בתגמולי ביטוח ששולמו למבוטח אלא בהוצאות בהן נשאה התובעת לשם בירור חבותה כלפי מבוטחה. 12. לפיכך, אני מחייב הנתבעת 4 לשלם לתובעת סך של 16,224 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 30/06/98, וכן הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום ההוצאה ואילך וכן שכ"ט עו"ד בסך 5000 ש"ח + מע"מ, להיום. התובענה נגד הנתבעת 3 נדחית. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת 3 ובשכ"ט עו"ד בסך 5000 ש"ח + מע"מ, להיום. מחשבים ואינטרנטביטוח הובלה אווירית