הסכם סודיות - חשיפה של סוד מסחרי
פסק דין
העובדות
1. במרכזה של התביעה דנן ניצבת השאלה האם הופר הסכם סודיות בין הנתבעים לתובעת והאם הפרתו גרמה לחשיפתו ולגזילתו של סוד מסחרי של התובעת בידי ולידי הנתבעת.
2. ראשיתם של דברים במו"מ שניהלו התובעת והנתבעת 1 (להלן" "הנתבעת"), באמצעות הנתבע 2 - מנהלה (להלן: "הנתבע"), למיזוג או לרכישתה של התובעת ע"י הנתבעת. עיסוקן של שתי החברות היה במתן שירותי הסעות ותיווך להסעות של אומנים אנשי עסקים וכדומה. המו"מ לא הבשיל לכדי עסקה אך בסופו ולאחריו הסתבר כי "עובד של התובעת, ערן רייכרט (להלן: "רייכרט"), עבר לעבוד אצל הנתבעת.
3. כאמור, העסקה כשלה ובעקבות הכישלון, ככלה הנראה, החלה התובעת לאבד מנפח עסקיה ולבסוף אף חדלה מלספק את השירות כמעט כליל, כנראה בשל עובדת מעברו של רייכרט לעבוד אצל הנתבעת, דבר שגרם גם למעבר הלקוחות והספקים לעבוד עם הנתבעת.
4. בנקודה זו יש להבהיר מספר "מושגי יסוד" שידרשו להבנת ההמשך:
ספקים - בעסקיהן של התובעת והנתבעת הזמנות להסעות עשויות להימסר גם לקבלני משנה, והרווחים במקרה זה מתחלקים בין הקבלן הראשי שמקבל את ההזמנה לבין קבל המשנה ש"תורם" רכב(ים) או כוח אדם לקבלן הראשי. המצב הוא כזה שקיימת אפשרות ל"חילופי התפקידים" בין ה"שחקנים" בענף כך שיום אחד חברה אלמונית היא קבלן ראשי וחברה פלמונית היא קבלן משני וביום המחרת המצב הפוך.
רייכרט - עבד אצל התובעת וריכז בעצם את פעילותה של התובעת מול הלקוחות בהיותו בעל קשרים ענפים בתחום ובעל ניסיון מוכח, ובמלותיו של מנהל התובעת השאולות מעולם הספורט:
"..רייכרט היה הרוח החיה ואני ראיתי בערן שחקן שאני רוכש את כרטיס המשחק שלו כדי שישחק במגרש שלי" (פרוטוקול, עמ' 26 ש' 15 ואילך).
בנקודה זו אין מחלוקת בין הצדדים כי רייכרט היווה אצל התובעת ומהווה אצל הנתבעת את החוליה המרכזית בקשרים עם הלקוחות והספקים.
טענות הצדדים
5. סביב מעברו של רייכרט לעבוד אצל הנתבעת נסובה המחלוקת בין הצדדים. התובעת טוענת, כי במעברו לעבוד אצל הנתבעת יש משום שלילת סוד מסחרי מידיה והעברתו לנתבעת, מתחרה עסקית של התובעת. התובעת טוענת כי הנתבעת גרמה בעצם להפרתו של הסכם העסקה (נספח ט' לתצהיר ניקפהמה) שבין רייכרט והתובעת (לא במסגרת יחסי עובד - מעביד, אלא שרייכרט מועסק ע"י "מעסיקה" שהיא הצד להסכם). התובעת טוענת כי בהיוודע לנתבעת שאין בנמצא הסכם עבודה חתום בינה לבין רייכרט, תמרנה הנתבעת את המו"מ כך שרייכרט יעבור לעבוד אצלה וכך בעצם גרמה להעברת חלק הארי של פעילות התובעת אליה וזאת מבלי שתישא בהוצאה כלשהי ועל חשבון התובעת.
6. התובעת טוענת כי מעברו של רייכרט לעבוד אצל הנתבעת גרם לה לאבד את לקוחותיה וספקיה לטובת הנתבעת וזאת על אף הסכמי סודיות שהוחלפו בין הצדדים במהלך ניהול המו"מ ושבהם התחייב כל צד שלא לעשות שימוש במידע שיתקבל בידו במהלך המו"מ לטובתו הוא ו/או הצד השני באם תיכשל העסקה.
7. מנגד טוענת הנתבעת כי בין התובעת לרייכרט לא היה הסכם עבודה חתום המעגן את חובת הסודיות ואת חזקתה של התובעת בסוד מסחרי כדוגמת רשימת לקוחות/ספקים (יוער כי הסכם עבוה לא חתום הוצג על ידי התובעת). עוד מוסיפה היא וטוענת, כי ככלל רשימת לקוחות/ספקים, מתח רווחים, מצבת כ"א נדרשת וכיוצ"ב, בענף בו עסקינן, אינה יכולה להיחשב כ"סוד מסחרי", שאין חולק כי הוא ראוי להגנת המשפט, זאת לאור המצב בענף בו כל ה"סכרים פתוחים", המידע זמין לכל בין אם באמצעות מדריך הטלפון ("דפי זהב") או בין אם בשל העובדה כי בדר"כ הפניה נעשית מצד הלקוח למספר מתחרים בכדי שיתחרו ביניהם על המחיר.
8. עוד טוענת הנתבעת, כי אופיו של הענף בו "הלקוחות אכזריים" (פרוטוקול, עמ' 11 ש' 25) והספקים עובדים בתחלופה ובהדדיות בחילופי תפקידים, מכתיב את המסקנה כי רשימת לקוחות/ספקים וכיוצ"ב אינם יכולים להיות "סוד מסחרי" הנתון בלעדית בידי חברה מסוימת הפועלת בענף.
9. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי מצד התובעת לא באה מעולם דרישה לרייכרט, גם לא לאחר שפוטר, בדבר הימנעות מעשיית שימוש במידע שרכש בעת עבודתו אצל התובעת או בעניין מגבלות כלשהן שקיבל על עצמו לעניין עסוק בתחום ההסעות שלא במסגרת עבודתו אצל התובעת. מכאן גם מבקשת הנתבעת להסיק כי מנהלה ובעליה של התובעת ביקש בעצם לחסל את עסקיו בתחום הנדון ולכן גם לא מצא לנכון להטיל על רייכרט, מבעוד מועד, כל מגבלה באשר לעיסוק עתידי בתחום.
(אי) יומו של הסכם בין רייכרט לתובעת
10. כאמור, התובעת טוענת לקיומו של הסכם העסקה בינה לבין רייכרט לפיו חלה עליו מגבלה לגבי עיסוק בתחום עיסוקיה של התובעת לאחר תום העסקתו בה, כמו גם התחייבות מצד רייכרט לשמירת סודיות בקשר עם מידע שהגיע לידיו במסגרת עבודתו בתובעת וכן הסכמה לשמור את עצם קיומו של הסכם ההעסקה בסוד.
11. הנתבעת מנגד טוענת כי ההסכם לא חתום וכי הרעיון לחתום על הסכם מעין זה הינו חיצוני למערכת היחסים שבין רייכרט לתובעת (רעיונו של עד התובעת, עו"ד שטרוויס שערך את טיוטת ההסכם).
12. הנתבעת מעמתת את עדותו של מנהל התובעת ובעליה, מר ניקפהמה (להלן: "מנו") עם עדותו של עו"ד שטרוויס. לטענתו של מנו ההסכם נחתם במשרדו של עו"ד שטרוויס (תשובותיו של מנו לשאלון הנתבעת - ש' 16) אך מנגד טוען עו"ד שטרוויס (עד תביעה) כי ההסכם לא נחתם כלל (פרוטוקול, עמ' 9 ש' 11). גם רייכרט עצמו העיד כי ההסכם לא נחתם (פרוטוקול, עמ' 48 ש' 15).
13. לכאורה המסקנה היא כי ההסכם לא נחתם. אולם, השאלה האמיתית בסוגיה זו איננה האם אכן נחתם הסכם או לא, אלא האם ההסכם הלא חתום המוצג בפני בית המשפט מבטא את רצונם של הצדדים לחתום את יחסיהם בגדר האמור בו.
14. חתימה על הסכם מהווה ראיה לכאורה להוכחת כוונת ההתקשרות, אולם אין בה קדושה וניתן להתגבר על חסרונה בהוכחת גמירות דעת מספקת להתקשרות בתנאים מסוימים (וראה: ע"א 693/86 יעקב בוטקובסקי ושות' - חברה לייבוא ושיווק בע"מ נ. אליהו גת ואח', פ"ד מד (1) 57). בעניין דנן לא הוכחה גמירות דעת מספקת שיהא בה כדי לכפר על אי חתימתו של ההסכם. הדעת נותנת, כי בהינתן המוניטין של רייכרט עובר להתקשרות עם התובעת (ראה פסקה 4 עליל), הרי שלא היה מסכים להגבלת עיסוקו כפי האמור בהסכם (נספח ט' לתצהיר ניקפהמה) או לכל הפחות היה מסכים להגביל עצמו באופן פוגעני פחות או לדרוש פיצוי על פגיעה צפויה כזו. דבריו של העד עו"ד שטרוויס כי ההסכם נערך על דעתו שלו בלבד וכי הרעיון היה שלו בלבד ולאחר שמסר אותה לצדדים (התובעת ורייכרט) אין לו ידיעה לגבי פועלם בעניין, תומכים בגירסה זו. מלבד הטיוטה הנ"ל לא נמצא כל ביטוי אחד לגילוי דעתם של רייכרט או התובעת לעניין תנאי התקשרותם, לא הוכחה כל אינטראקציה לעניין חתימת הסכם (כלשהו) וגם לא הובאו כל ראיות לכך.
15. המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא, כי אין כל תוקף לטיוטת ההסכם שהוצגה בפני. אולם, גם אם אלה הם פני הדברים, הרי שחובתו של עובד או מועסק לשמור על סודות מסחריים ועסקיים של המעסיק היא חובה הטבועה ביחסי העבודה ואין חובה שתהא מעוגנת בהסכם מסוים. חובה זו נובעת מיחסי האמון שבין מעביד לעובדו ובין צדדים המקיימים יחסי עבודה היררכיים (וראה בג"צ 1683/93, יבין פלסט בע"מ ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח', פ"ד מז (4) 702 - יוער כי פסה"ד מתייחס במפורש ליחסי עובד - מעביד, אולם ההלכה הקבועה בו יפה גם ליחסים שאינם מוגדרים כיחסי עובד - מעביד "PER - SE" ולו בשל העובדה כי היא מושתת על עקרונות משפטיים כללים כדוגמת חובת האמון ותום הלב.
16. נובע מכאן, כי הפתרון האמיתי למחלוקת ימצא בתשובה לשאלה האם אכן היה בידי התובעת "סוד מסחרי" שיש להגן עליו לאור האמור לעיל. אם המידע שנשא עמו רייכרט מהווה "סוד מסחרי" של התובעת, ואם רייכרט חייב כלפי התובעת בשמירה עליו, הרי יהא במעברו לעבוד בעבור הנתבעת, מתחרה של התובעת, כדי להפר, לכאורה, את זכותה של התובעת להגנה על "סודותיה".
האם קיים "סוד מסחרי" והאם עבר לידי הנתבעת שלא כדין
17. הגדרתו המפורשת של "סוד מסחרי" ניתנה לראשונה בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999. החוק לא חל בענייננו אולם, תכליתו החקיקתית משקפת את הפרשנות, והדעות שהועלו בעניין עובר לחקיקת החוק. לכן, ניתן להסתמך על החוק להבהרה ולדיון במצב המשפטי בעת התרחשות האירועים נשוא התביעה (וראה: ע"א 9046/96, פרידה בן ברוך ואח' נ' תנובה ואח' (טרם פורסם - מיום 16/02/00).
18. הגנה על חיי המסחר, על יזמות עסקית ועל עמלם של עובדים/מעבידים/יזמים הם התמריצים להגנה על "קניון רוחני" ועל "סוד מסחרי" בתוכו. שימוש ב"סוד מסחרי" שהוא פרי עמלם של המנויים לעיל ללא רשות, בחוסר תום לב, בגזילה או בגניבה מהווה, ללא ספק, ענף נוסף בדיני עשיית עושר וכיום, לאחר חקיקת החוק, גם עוולה בדיני הנזיקין.
מנגד, אין להדק את החבל יתר על המידה ולהעניק הגנה על משקל "נשיקת מוות", שיהא גם בה כדי לבלום את התפתחות חיי המסחר המאופיינים בדינמיות ומחייבים מרחב פעולה ותמרון להתפתחותם. הגנה גורפת על מה שנחזה להיות "סוד מסחרי" עשויה לפגוע בתחרות העסקית, לפגוע בצרכנים ולכרות את הענף לישובים עליו.
19. התובעת טוענת בעצם כי שני "סודות מסחריים" התגלו לנתבעת במהלך המו"מ:
האחד (יוער, כי סיווגו ככזה נעשה לראשונה בסיכומים) - כי אין הסכם העסקה חתום בין התובעת לבין רייכרט.
השני - "המידע הסודי החסוי שנמסרו לרענן (הנתבע 2, ובמהלך המו"מ - ד.מ.ה) כללו את הנתונים של הלקוחות, הספקים, מרווחי הרווח בעסקאות תיווך, אופן הפעלת החברה, זכויותיה וחובותיה לרבות לבנק, כמות כוח האדם הדרוש להפעלתה, שיטת העבודה של רייכרט, תוכניות עסקיות של מנו" (סע' 33 לסיכומיה).
20. על חשיבות (אי) קיומו של הסכם העסקה בין התובעת לרייכרט עבור הנתבעת מבקשת התובעת ללמוד מנספח ב' לתצהירו של מנו - רשימת מסמכים שהיו בידי התובעת ושהנתבע ביקש לקבל לרשותו במהלך המו"מ. בין הדרישות היה גם "חוזה עם ערן רייכרט". טוענת התובעת, כי משנודע לנתבעת שאין הסכם חתום בין רייכרט לתובעת, פעלה הנתבעת להעברת פעילותה של התובעת אליה ובכלל זה התקשרות עם רייכרט בלא לשלם תמורתה דבר.
21. קיומם של קשרי עבודה בין רייכרט והתובעת אינם יכולים להיחשב כסוד (מסחרי או אחר), שהרי חשבוניות ע"ש התובעת נמסרו לה בתיווכו של רייכרט (עדות גב' ריני הררי, עדות ג'נח בטי, עדות מר יעקב נאמן) רייכרט פעל ממשרדיה והיה בקשר עם לקוחות בשמה.
22. "סוד מסחרי" הוא מידע עסקי המאופיין בכך שהוא מקנה יתרון תחרותי לבעליו או למחזיק בו על פני מתחרים בענף ומעצם היותו "סוד", הרי שהנגשיות אליו מוגבלת וגילויו מצריך מאמץ מצד המבקש/ת לדעת אותו. האם עובדת (אי) קיומו של חוזה המגביל את חופש העיסוק של רייכרט עשויה להיחשב ל"סוד מסחרי"?
23. תניותיו של הסכם (מחייב) שכזה עשויות להשליך על אינטראקציות של המועסק (רייכרט במקרה דנן) עם המעסיק (התובעת במקרה דנן) ועם מעסיקים אחרים החפצים ביקרו (הנתבעת במקרה דנן). צדדים המבקשים לעגן את מערכת יחסי העבודה שלהם בהסכם מפורש אם בכדי להגן על סודות מסחריים או לכל מטרה אחרת, ברי כי יעשו זאת על דרך חוזית בת תוקף. קיומו של הסכם במקרה דנן יכול היה לפעול לטובת התובעת, בהבטיחו לה (לכאורה) את ההנאה משירותיו של רייכרט ואי קיומו יכול היה לפעול לרעתה.
24. בטיוטת ההסכם מצוין במפורש כי "הצדדים ישמרו את תנאי ההסכם בסודיות ולא יגלו פרט מפרטיו לכל אדם שהוא" (סעיף 9). אולם, אין בהסכם, וגם אין הגיון שתהא בו, תניה לעניין שמירת סודיות לגבי עצם קיומו של מסמך המסדיר את ההתקשרות בין הצדדים. העובדה כי רייכרט עמד בקשר תעסוקתי זה או אחר עם התובעת הטילה עליו חובת אמון אינהרנטית כלפי התובעת ללא משקל לעניין קיומו של חוזה סודיות מפורש ולכן גם לא יכול עצם קיומו של ההסכם להיחשב לסוד מסחרי אלא לכל היותר רק תניות ההסכם יכולות להיחשב לכאלה. ניתן אף לומר, כי האינטרס של התובעת במקרה דנן היה מחיב אותה להצהיר בריש גלי בפני מתחרותיה על קיומו של הסכם העסקה שלה עם רייכרט, שכן ידיעת מתחרים על קיומו של ההסכם יכולה הייתה לפעול לטובת התובעת בלבד ולהקנות לה יתרון מהסיבה שהסכם כזה היה מונע, לכאורה, ניסיונות של מתחרים להתקשר עם רייכרט.
25. אולם, אחיזה במקל בשתי קצותיו איננה אפשרית - התנהגות כאילו קיים הסכם מחייב שכזה בעוד המציאות שונה, יכולה לעלות כדי חוסר תום לב במו"מ. העובדה שהצדדים (התובעת ורייכרט) נמנעו מלעגן ביניהם במפורש את מסגרת ההגנות הרצויה למי מהם בהתקשרות ביניהם עשויה להעיד על כי לא ראו חשיבות וצורך בכך ומכאן שאין להלין על צד שלישי שלקח חלק במערכת יחסים זו. לפיכך, אין לומר כי בהיוודע לנתבעת, עקב המו"מ או בדרך אחרת, העובדה שאין בין התובעת ורייכרט הסכם מחייב (בהתאם לאמור לעיל בפסקה 15) פעלה היא בדרך של גזילת "סוד מסחרי".
26. לעניין האלמנטים האחרים, להוציא זכויותיה וחובותיה של החברה, שאינם נוגעים לשיטות העבודה בענף וגם לא עומדים בראש מעייניהם של מתחרים בענף, הרי שטענת "סוד מסחרי" לגביהם נופלת גם היא, ואנמק.
27. לעניין רשימת לקוחות/ספקים, מרווחי רווח, כמות כ"א נדרשת וכו', הרי כל אלה מאפיינים את הענף בכללותו ולאור התמונה שהוצגה בפניהם אינם סודיים כלל בהתחשב באופיה של האינטראקציה בין המתחרים בענף בו "כולם מכירים את כולם" ומחליפים תפקידים לרוב.
כבר בהחלטתי מיום 07/07/98 בבקשה לצו מניעה שהגישה התובעת הגעתי למסקנה, שאיני רואה מקום לשנות ממנה גם כאן, כי בענף בו פועלות התובעת והנתבעת אין כמעט מצב בו קיימים הסכמי בלעדיוות בין לקוחות לספקי השירות או בין הספקים לבין עצמם. כאז כך גם עתה מסקנתי היא שדרך האינטראקציה בין לקוחות לספקי שירותים ובין הספקים לבין עצמם נעשית אד-הוק, באופן שאין בו כדי ליצור בידי מי מ"השחקנים" הפועלים בשוק הרלוונטי רשימת לקוחות ייחודית (או רישמת ספקים) היכולה להקנות לו יתרון תחרותי על פני המתחרה או שיש בכך כדי להסתיר מעיני המתחרים את מתח הרווחים בו פועלים ה"שחקנים" או שיש למידע על היקף כוח האדם הנדרש לביצוע פעולה מסוימת השפעה כלשהי על התחרות.
28. לא זו אף זו, התמונה שמסתמנת מכל העדויות והראיות בתיק היא, כי האלמנטים המנויים לעיל במ ידה והם יכולים להיחשב כ"סוד מסחרי", הרי שהם יכולים להיחשב ככאלה השייכים לרייכרט עצמו, בכפוף לעובדה שלא קיים הסכם העסקה מגביל בתנאים מסוימים, והם מעין נדוניה שרייכרט מביא עמו למקום העבודה אך אינם עוברים לחזקתו של המעסיק. קשריו של רייכרט עם הלקוחות הם הערך המוסף שלו למעסיקו (כפי המתואר בעדויות גב' ריני הררי, עדות ג'נח בטי, עדות מר יעקב נאמן). קשרים אלה ביסס רייכרט עוד קודם להתקשרותו עם התובעת והמשיך לטפח, מן הסתם, לאחר שעזב אותה.
29. יתרה מכך, רשימת הלקוחות/הספקים וכיוצ"ב בידי התובעת גם לאחר עזיבתו של רייכרט (וכאמור יכלה להשיגם גם עובר להתקשרות עמו). עובדה זו מחזקת את המסקנה כי לא ב"סוד מסחרי" עסקינן". התובעת יכולה הייתה לעשות במידע שימוש ככל העולה על רוחה ולפי צרכיה וכפי שאף נהגה, למשל במקרה של הלקוח "טבת הפקות" (נ1/).
30. העובדה כי התובעת בחרה להשתמש בנתונים הפרושים בפני כל, על דרך ניצול יכולותיו האישיות של מועסק, בדמותו של רייכרט, לא יכולה להעניק לה את הזכות לטעון לבעלות או חזקה ב"מידע עסקי המקנה יתרון תחרותי", ובייחוד כשהדגש צריך להיות לגבי "סודיות המידע", והמאמץ הדרוש בכדי להשיגו. מידע המצוי בהישג ידו של כל אדם אינו יכול להוות "סוד מסחרי" בר הגנה. העובדה כי אלמוני הוא בעל כישורים עודפים על פלמוני בתרגום המידע הזמין ליצירת יתרון תחרותי איננה יכולה לפעול כנגד בעל היתרון, שכן תהא בכך משום מגבלה חמורה על חופש העיסוק שלו, מגבלה חמורה מכדי שתוכל לעמוד בפני מבחן החיים ומבחנו של בית משפט זה.
נזקי התובעת
31. לעניין סוגיית הפסקת עבודתו של רייכרט עבור התובעת מעלה מנו גרסאות שונות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת:
בחקירתו הנגדית טען כך: "למונח פוטר יש הרבה משמעויות... אני לא אמרתי לו את המלים 'אתה מפוטר'...".
במכתבו לרייכרט (נ2/ טען כך: "פוטרת מעבודתך לאחר שהתברר מעל לכל ספק... ולכן נאלצנו לפטר אותך...".
בתצהיר עדותו הראשית הצהיר: "הנתבעת היא זו שעמדה מאחורי מעשיו של רייכרט לגורם לכך כי אאלץ לפטרו מעבודתו בשורות התובעת".
לאור הדברים הללו טענתו כאילו לא פיטר את רייכרט איננה יכולה לעמוד במבחן המציאות. עובדת הפיטורין הנ"ל מעמידה סימן שאלה נוסף לגבי קיומו של הסכם ההעסקה נשוא המחלוקת - בטיוטת ההסכם מצוינת העובדה כי התובעת אינה מעסיקתו של רייכרט אלא חברה אחרת היא "המעסיקה". פיטורי רייכרט ע"י מנו איננה יכולה להתיישב עם עובדת היותו עובד שכיר של "המעסיקה" (שעניין זהותה לא עלה בדיון כלל).
32. מהתמונה המצטיירת לאור המקובץ לעיל, הרי תוצאה מסתברת של פיטורי רייכרט לא יכולה להיות אלה ירידה בהיקף פעילותה של התובעת. נאמנות הלקוחות לרייכרט (שהוכחה באופן מדגמי בפני) פגעה בתובעת אך התובעת היא שדנה עצמה לתוצאות הללו. לא הוכחה "קונספירציה" מצד רייכרט והנתבעת שגרמה להפסקת עבודתו של רייכרט אצל התובעת לטובת עבודה אצל הנתבעת.
33. ב"כ התובעת מצטט בסיכומיו דברים יפים ומאלפים מספרו של המלומד א. רכס שעניינם "סודות מסחריים". ברי כי זה לא המצב שבפני. המסקנה מהאמור לעיל היא שבכל מקרה לא עסקינן ב"סוד מסחרי" ולכן הדברים המצוטטים אינם רלוונטיים לעניין דנן.
34. גם בדברים האמורים ברע"א 5768/95 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה ואח' נ. פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ ואח', פ"ד נב (4) 289, אין כדי לתמוך בטענות התובעת. לא מצאתי פסול בהתקשרות הנתבעת עם רייכרט ולא ב"שימוש" שעשתה הנתבעת ב"מידע סודי" שהגיע לידיה עקב המו"מ ולכן פס"ד א.ש.י.ר איננו יכול להעמיד לתובעת עילה בדיני עשיית עושר.
אחריות הנתבע
35. התובעת מבקשת להשית אחריות אישית על הנתבע מתוקף תפקידו כמנהלה של הנתבעת. בהינתן המסקנות שלעיל, הרי שאין מקום להיעתר לתביעה זו כנגד הנתבע.
סיכום
36. שלש הן המסקנות הנובעות מהדברים שלעיל ומוליכות לתוצאה שדין התביעה להידחות האחת - הוכח דבר פיטוריו של רייכרט ע"י התובעת ולא הוכח קיומו של הסכם העסקה בין התובעת לרייכרט ומכאן שלא הוכחה עוולת גרם הפרת חוזה מצד הנתבעת.
השניה - לא הוכח כי דבר (אי) קיום הסכם העסקה מהווה "סוד מסחרי" ולכן לא הוכחה גם הפרה /גניבה/ גזילה של סוד מסחרי או שימוש במידע עסקי סודי שלא כדין.
השלישית - כל המידע האחר (רשימת לקוחות/ספקים, מצבת כ"א וכיוצ"ב) אינו יכול להיות מסווג כ"סוד מסחרי" ולכן שימוש בו ע"י הנתבעת אינו יכול להיחשב כהפרה/ גניבה/ גזילה של "סוד מסחרי" או שימוש במידע עסקי סודי שלא כדין.
העולה מכל המקובץ כי אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט עו"ד הנתבעים בסכום של 16,000 ש"ח, בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.
חיפוש פנימי באתר
