זימון בדיקה מחדש קביעת נכות וועדה רפואית

הגישה הרווחת בארץ היא כי דיני ביטוח לאומי הינם דינים סבוכים ומורכבים, על כן אחת הדרכים להעמיק בדינים אלו היא עיון בפסקי דין - להלן פסק דין שניתן ע"י השופטת לאה גליקסמן בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב שעניינו זימון בדיקה מחדש קביעת נכות וועדה רפואית - תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי

הרקע לתביעה
השאלה העומדת להכרעה בהליך זה – האם המוסד פעל כדין, עת זימן את התובע לבדיקה מחדש, על יסוד תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות). התובע הוא נהג במקצועו. ביום 23.12.2001 נפצע התובע באירוע ירי במסגרת עבודתו. התובע נפגע בבטנו ונותח, כאשר במסגרת הניתוח נכרת 25% מהמעי הדק

בהחלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון נקבעה לתובע דרגת נכות רפואית יציבה, כמפורט להלן: 10% לפי סעיף 41(8) בגין פגיעה במרפק; 10% לפי סעיף 14(1)(ב) בגין הפציעה והניתוח בבטן; 10% לפי סעיף 75(1)(ב) בגין הצלקות. כן קבעה הועדה שיש להגדיל את הנכות ברבע על פי תקנה 15, כך שדרגת הנכות היציבה של התובע, לאחר הפעלת תקנה 15, הועמדה על 34%. התובע הגיש ערעור על החלטת הועדה מדרג ראשון, היות וחלק על קביעתה בתחומי האורטופדיה והפסיכיאטריה ושיעור הפעלת תקנה 15 (נספח ב' לסיכומי התובע). הועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 9.9.03, ביום 18.2.04, ופעם נוספת ביום 9.6.04. בישיבה ביום 9.6.04 העלתה הועדה את האפשרות שיש לבטל את הנכות שנקבעה לתובע על פי סעיף 14(1)(ב), והפסיקה את הדיון, כדי לתת לתובע אפשרות להתגונן. במכתב מיום 4.7.2004 וכן בדיון בפני הוועדה מיום 30.8.2004 הודיע ב"כ התובע לועדה כי ככל שהועדה שוקלת להפחית את דרגת הנכות, הוא חוזר בו מערעורו. בהחלטתה מיום 30.8.04 קבעה הועדה הרפואית לעררים כי היא בדעה שיש לבטל את דרגת הנכות לפי סעיף 14(1)(ב), אולם לאור הודעת ב"כ התובע כי הוא מבקש למחוק את הערעור, הפסיקה הוועדה את הדיון

ביום 1.9.04 המליץ רופא המוסד על זימונו של התובע לבדיקה חוזרת, על פי תקנה 37 לתקנות. ביום 10.2.2005 זומן התובע לבדיקה מחדש על פי תקנה 37, ומכאן התביעה בפנינו

טענות הצדדים
לטענת התובע, החלטת רופא המוסד אינה כדין, מנימוקים אלה: תכלית תקנה 37 לתקנות היא להעמיד נפגע לבדיקה רפואית לקביעת שיעור נכותו העדכנית, בשל שינוי שחל במצבו הרפואי; מאחורי המלצתו של מר פינדלר לא עמד שיקול רפואי, אלא הוא ציטט את החלטת הועדה הרפואית לעררים; הבאת פרוטוקול הועדה לפני רופא המוסד בטרם חלפו שישה חודשים מיום מתן החלטת הוועדה אינה תקינה; המלצת רופא המוסד צריכה להיות מנותקת מקביעות הועדות הרפואיות ולא מבוססת עליהן; לא חל שום שינוי במצבו הרפואי של התובע, שהצדיק זימונו לבדיקה מחדש לפי תקנה 37 לתקנות; הנימוקים שהועלו על ידי דר' פינדלר הם למעשה ערעור על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון, ותקנה 37 לא נועדה לשמש כ"וועדת ערר עליונה" על החלטות הועדות הרפואיות

המוסד טען כי בהתאם לפסיקה הפעלת תקנה 37 צריכה להיות מופעלת משיקולים רפואיים ענייניים ולא משיקולים אחרים. במקרה הנדון, משעל פי פרוטוקול הועדה הרפואית לערעורים דרגת הנכות שנקבעה לתובע לא תאמה את מצבו הרפואי, המוסד פעל כדין. עוד טען המוסד כי המלצה לבדיקה מחדש של התובע, שנתיים לאחר ישיבת הדרג הראשון, אין לראותה כערעור על החלטת הדרג הראשון, אלא כפעולה להתאמת דרגת הנכות למצבו הרפואי של התובע כיום

הכרעה
בתקנות נקבעו שני מצבים בהם ניתן לזמן את הנפגע לדיון מחדש בדרגת נכותו: תקנה 36 קובעת כי ככל שמדובר ב"דיון מחדש לפי בקשת הנפגע", הרי לאחר שעברו ששה חודשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של הנפגע, ורופא שאושר במיוחד לכך "אישר בכתב בתוקף תפקידו זה כי הפגימה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות הוחמרה או כי נתגלתה פגימה חדשה" הנפגע רשאי לבקש קביעת דרגתו מחדש. על פי תקנה 36(א) לתקנות "הדיון בקביעת דרגת נכותו מחדש של הנפגע ייעשה רק אם ההחמרה או הפגימה החדשה הן תוצאה מהפגיעה בעבודה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות". תקנה 37 קובעת כי ככל שמדובר ב"דיון מחדש לפי בקשת המוסד", הרי לאחר שעברו שישה חודשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של נפגע - רשאי רופא המוסד לבקש קביעה מחדש של דרגת הנכות

בעניין שליבו (דב"ע מג/98 – 0 עובדיה שליבו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז 211) נפסק כי "לאותו דיון מחדש צידוק, אם חל שינוי בנתונים ששימשו לקביעה קודמת", אם כי אותו שינוי "אינו חייב להיות נתון מוכח בפני הרופא המוסמך, ודי שבידיעתו המקצועית ובניסיונו יהיה כדי לשמש יסוד סביר שחלוף הזמן הביא לשינוי". כן נקבע כי "עצם העובדה שמקנים את הסמכות לרופא מביאה למסקנה, שהכוונה היא שהסמכות תופעל משיקולים רפואיים". וכי "הסמכות הנתונה בתקנה 37, ככל סמכות אחרת, צריך שתופעל משיקולים ענייניים, ומהם שיקולים ענייניים עת מדובר בדרגת נכות יציבה, שעל דיון מחדש בה יכול להחליט רופא? שוב אותה תשובה – שיקולים רפואיים, ולא שיקולים שעומדים ביסודו של ערר, ערעור או אף 'רביזיה' של החלטה של ועדה רפואית לעררים או פסק דין של בית דין לעבודה. לאלה דרכים משלהם". בעניין בוכובזה (דב"ע נג/5-0 שולמית בוכובזה – המוסד לביטוח לאומי; עבודה ארצי כרך כו(2) 7), נפסק כי "אין לעשות שימוש בכוח זה הנתון לרופא מוסמך של המוסד למטרות פסולות, כגון תחליף לערעור על קביעה רפואית (שמקומה בועדת ערר) או קביעה משפטית (שמקומה בבית דין אזורי לעבודה)" וראו גם: בל (ת"א) 04-2943 טרייגרמן סופי – המוסד לביטוח לאומי

העולה מן האמור הוא כי כאשר אנו בוחנים אם המוסד פעל כדין בזמנו את התובע לבדיקה מחדש בהתאם לתקנה 37, עלינו לבחון אם ההחלטה לזמן את התובע לבדיקה מחדש נתקבלה על בסיס שיקולים רפואיים, שמצביעים על כך שחל שינוי בנתונים ששימשו בסיס לקביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון, ולא על בסיס שיקולים המנחים את המוסד בהגשת ערר על החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון או בהגשת ערעור לבית הדין לעבודה על החלטת ועדה רפואית לעררים

במקרה הנדון, הקביעה השנויה במחלוקת היא קביעת דרגת נכות של 10% על פי סעיף 14(1)(ב), המקנה נכות בגין: 14. פציעות וניתוחי קיבה ומעיים: (1) מצב שלאחר פציעה או ניתוחים של הקיבה והמעיים (א) ללא הפרעות, מצב התזונה הכללי טוב - 0%. (ב) ישנן הפרעות קלות של מערכת העיכול, המצב הכללי טוב – 10%. לצורך בחינת תקינות שיקולי הרופא המוסמך, יש לסקור את החלטות הועדות הרפואיות השונות בעניין קביעת הנכות על פי סעיף 14(1)(ב), ואת החלטת הרופא המוסמך, דר' פינדלר

הועדה מדרג ראשון
דיון ראשון התקיים ביום 5.1.03. בפני הוועדה התלונן התובע כי הוא סובל מצלקת גדולה שמגרדת בכיפוף, מיציאות 6 – 7 פעמים ביום, הקאות. הוועדה קבעה בהחלטתה לענייננו כמפורט להלן: ממצאים ונימוקים:...בדיקה בבטן: 2 צלקות קטנות קלואידיות באמצע הבטן ועל הטבור (מקום כניסת הקליעים) מתחת לטבור באמצע הבטן צלקת ניתוחית קלואידית במקצת. אין סימנים של בקע בתוך הצלקת. בטן רכה, לא מכאיבה. טחול וכבד לא מוגדלים. מצב כללי טוב. ... סיכום ומסקנות: בפרוטוקול של הועדה מ- 6.12.02 נרשם כי הנבדק מוסר על פעולת מעיים תקינה. היום מוסר על יציאות תכופות עד ל 7 – 6 פעמים ביום. יש לציין כי מצבו הכללי הוא טוב תקין ולא מראה על מצב של אדם הסובל משלשולים זמן ממושך. מבחינה כירורגית מצבו סופי. נכותו 10% לפי 14(1)(ב) בגלל הפציעה והניתוח בבטן. הועדה מדרג ראשון התכנסה שנית ביום 16.3.2003, ודנה בהפעלת תקנה 15. בהחלטתה מאותו מועד נקבע כך: אבחנה ... מצב לאחר פציעת בטן עם כריתה חלקית של המעי הדק (לאחר פציעת ירי) צלקות מרובות, חלקן מכוערות. סיכום ומסקנות: בהמשך לישיבת הוועדה מיום 5.1.03 נכותו כאמור: 10% לפי 41(8) בגין פגיעה במרפק 10% לפי 14(1)(ב) בגין הפציעה והניתוח בבטן 10% לפי 75(1)(ב) בגין הצלקות. סה"כ נכותו 27.1%. כן קבעה הוועדה שיש להגדיל את הנכות ברבע על פי תקנה 15, כך שדרגת הנכות היציבה של התובע הועמדה על 34 אחוז

הוועדה הרפואית לעררים
ישיבה מיום 9.9.2003: ממצאים ונימוקים: ... בדיקה כרורגית: בדיקת הבטן צלקת אמצעית מתחת ומעל לטבור מכוערת. אין בקע בצלקת. הבטן רכה ללא גושים. רגישות קלה ביותר בבטן ימנית תחתונה. .. מעיים תקין. דיון: .. מבחינה כירורגית הועדה אינה מקבלת את התלונות על הקאה מסיבית יום יומית ובצדם התקפים של כאבי בטן עיוותיים אחת ליומיים ללא קשר עם ההקאות. לא מתקבל על הדעת שעם סבל כזה הנ"ל לא פנה לטיפול ולא התייצב אף פעם בחדר מיון. אין כל תיעוד רפואי המאשר את התלונות הנ"ל. לגבי השלשולים: תלונה זו תתכן לאחר תקופה מסויימת בעקבות .. אנסטומוזה צד לצד במעי הדק וגס. מצב זה יכול לגרום ליצירת blind loop עם סטזיס והפרעות בספיגה הגורמות לשלשולים. הועדה מבקשת להפנותו לבירור אפשרות אבחנתית זאת במכון הגסטרואמטרולוגי בבית חולים איכילוב. ...עם קבלת המבוקש תתייחס לחוות דעתו של דר' וסרמן

ישיבה מיום 18.2.2004: ממצאים ונימוקים: ..הוועדה עיינה בתוצאות הדימות CT ו.. מעי הדק שלא הדגים שום אזור של עמדון (סטזיס) לאורך המעי הדק. גם בעיון מחודש בתלונותיו הועדה מעלה סימני שאלה מדוע לאור התלונות הקשות והחמורות הקאות כאבי בטן עוותיים ולמרות סבל כזה לא פנה אף פעם לטיפול ואף פעם לא נבדק על כך בחדר מיון.סיכום ומסקנות: ..עבור הבטן כירורג': הועדה עיינה בחוות דעתו של דר' אילן וסרמן מיום 15.7.03 ולא מקבלת את מסקנותיו בחוות דעת לאור הבדיקה הפיזקאלית שלו שלא מגלה למעשה שום ממצא המצדיק הגדלה של אחוזי הנכות ומקבלת את ההחלטה של דרג I. הועדה דוחה את הערר מבחינה כרורגית. .. מבחינה כרורגית נכותו 10% לפי סעיף 75(1)(ב), כפי שנקבע בדרג I. הועדה לא סיכמה את החלטתה, לאור בקשתה את חוות דעתה של הרשות לצורך הפעלת תקנה 15 לתקנות ביטוח לאומי

ישיבה מיום 9.6.2004: ממצאים ונימוקים ממצא רפואי: הוועדה עיינה בצילומי רנטגן .... מעי דק עם בריום מ - 23.10.03 הצילום מעיד שיש מעבר תקין לאורך כל המעי הדק ללא עדות לפיתולים ... או .. במעבר. בדיקה זאת שוללת את האפשרות שהועלתה בועדה מיום 9.9.03 על אפשרות של "לולאה עיוורת" עם ... על .. מעי הגורם לשלשולים. הועדה בדקה פיזית את בטנו של התובע. הבטן שטוחה, רכה, ללא כל רגישות, .... מעיים תקין לחלוטין. דופן הבטן שרירית הצלקת מכוערת ודבוקה לרקמות העקומות אך אין בקע בצלקת. סיכום ומסקנות: הועדה עיינה בדו"ח ועדת הרשות לעניין תקנה 15 מיום 4.5.04 הממליצה לא ליישם תקנה 15 ומקבלת חוות דעתה. מבחינה כירורגית הועדה משאירה את הנכות לגבי הצלקת ומבטלת את הנכות לגבי הבקע. היות והועדה מבטלת את הנכות שניתנה עבור הבקע בדרג הראשון, הועדה נותנת האפשרות להתגונן

ישיבה מיום 30.8.2004: בישיבה זו הופיע בא כוחו של התובע, והודיע כי אם הוועדה מתכוונת להפחית את נכותו של התובע, התובע חוזר בו מהערעור. בדו"ח הועדה נכתב: סיכום ומסקנות ... לעניין התלונות על כאבי הבטן והשלשולים. ראשית הנפגע לא פנה אף פעם לרופא או לחדר מיון בגין תלונות אלה. גם בדיקות המעבדה והצילומים מעידים שאין ממש בתלונות אלה. למרות שעבר פציעת בטן קשה. אין כל סיבה להעניק נכות בגין מצב שאולי יתפתח בעתיד ולא קיים היום. לגבי הבקע הקביעה היא חד משמעית שאין לנפגע בקע בצלקת. הוועדה בדעה שיש לבטל הנכות שניתנה עבור הבקע בדרג ראשון. לאור בקשת התובע למחוק את הערר, הוועדה הפסיקה את הדיון

החלטות רופא המוסד
בפני בית הדין הוגשו שני מסמכים עליהם חתום רופא המוסד, דר' פינדלר: האחד טופס "בדיקת תקינות וסבירות החלטת הועדה הרפואית", מיום 1.9.2004, בו מופיעות חלופות שונות (התאמה בין הממצאים למסקנות; התאמה בין המסקנות לדרגת הנכות; התאמה בין סעיפי המבחנים לדרגת הנכות; ניכוי מצב קודם; ועוד) וביניהן: "9 – האם יש ליזום דיון מחדש לפי תקנה 37 (אם כן מתי?). על גבי הטופס, לצד חלופה 9 סימן רופא המוסד "וי" וכן נכתב "בהקדם, אין בקע בצלקת ויש לבטל הנכות עבור בקע". מכתב מיום 10.2.2005, אשר הופנה אל מזכיר הועדות הרפואיות, בו התבקש זימונו של התובע לבדיקה מחדש לפי תקנה 37. (לצורך הדיון בהליך, יש חשיבות גם לקטעים שנמחקו ולכן הקטעים שנמחקו יופיעו בין [ ] ויודגשו). אין עדות [...] לבקע בצלקת [ולכן יש לבטל סעיף] ואין תיעוד של סבל נמשך כשלשולים וכאבי בטן וכו', ולכן לדעת הוועדה [היה] יש מקום לבטל את סעיף 14-1-ב

הדיון
אנו סבורים, כי מהמסמכים המפורטים לעיל עולה חד משמעית כי זימון המערער לבדיקה מחדש לא נעשה עקב שינוי בנתונים ששימשו בסיס לקביעה קודמת, וביסודו של דבר הוא במהותו ערעור על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון לקבוע למערער דרגת נכות של 10% על פי סעיף 14(1)(ב). לפיכך, פעולת המוסד על פי תקנה 37 אינה כדין, שכן שימוש בתקנה 37 כתחליף להגשת ערעור במועד הוא שימוש פסול ושלא כדין. להלן, נסביר את קביעתנו

הנימוק הראשון לזימון התובע לבדיקה מחדש היה "אין בקע בצלקת". בנימוק זה אין כל ממש, כפי שיובהר להלן: הועדה מדרג ראשון קבעה כי למערער אין בקע בצלקת, ולא קבעה למערער דרגת נכות בגין בקע בצלקת. דבר זה עולה הן מההנמקה להחלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון והן מקביעותיה בנוגע לדרגת הנכות של המערער. כמצוטט בסעיף 16.1 לעיל, הועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה במפורש כי "אין סימנים של בקע בתוך הצלקת". כמו כן, הועדה קבעה כי בגין הצלקת יש לקבוע למערער 10% נכות, על פי סעיף 75(1)(ב) – "צלקות בגוף מכאיבות או מכערות". ככל שמדובר במצב בו יש בקע בצלקת, הסעיפים הרלוונטיים הם סעיף 75(1)(ד) – "צלקות בגוף המלוות בהתרופפות קיר הבטן והדורשות שימוש בחגורה אורטופדית, אחוזי הנכות ייקבעו לפי סעיף 19", וסעיף 19 – "בקע". כאמור, הועדה הרפואית קבעה למערער 10% נכות על פי סעיף 14(1)(ב), "מצב שלאחר פציעה או ניתוחים של הקיבה והמעיים", וזאת "בגין הפציעה והניתוח בבטן", ולא נקבעה לו נכות בגין סעיף 19 – בקע. נראה, כי הועדה הרפואית לעררים נתפסה לכלל טעות עת סברה כי הועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה אחוזי נכות בגין בקע בצלקת, וטעות זו גררה את טעותו של דר' פינדלר, אשר קבע בהחלטתו מיום 1.9.04 כי יש לזמן את התובע לבדיקה מחדש לנוכח העובדה שאין בקע בצלקת

מעבר לאמור לעיל יש להבהיר, כי גם אילו קבעה הועדה הרפואית מדרג ראשון אחוזי נכות בגין בקע בצלקת, בניגוד לעמדת השל הועדה הרפואית לעררים, ההליך הנכון לשנות החלטה זו הוא הגשת ערעור על החלטתה לועדה הרפואית לעררים, במועד הקבוע בחוק. זאת, בין אם הערעור היה על הקביעה הרפואית בדבר קיומו של בקע בצלקת, ובין אם הערעור היה על קביעת אחוזי נכות בגין בקע בצלקת, למרות שאין ממצא של בקע בצלקת על פי בדיקת הועדה. זאת, כיון שהנתון "העדר בקע בצלקת" הוא הנתון הרפואי שהיה קיים בעת שנבדק התובע על ידי הועדה הרפואית מדרג ראשון, ולא נתון רפואי שנוצר עקב שינוי שחל בפרק הזמן שחלף בין מועד הדיון בועדה הרפואית מדרג ראשון לבין מועד הדיון בועדה הרפואית לעררים

הנימוק השני לזימון התובע לבדיקה מחדש היה "..אין תיעוד של סבל נמשך כשלשולים וכאבי בטן וכו', ולכן לדעת הוועדה [היה] יש מקום לבטל את סעיף 14(1)(ב)". כפי שיובהר להלן, נימוק זה הוא במהותו ערעור על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון, ולכן גם הוא אינו יכול לשמש בסיס כדין לזימון התובע לבדיקה מחדש על פי תקנה 37 לתקנות

כאמור, הועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה למערער 10% נכות, "בגין הפציעה והניתוח שעבר", וזאת לפי סעיף 14(1) - "מצב שלאחר פציעה או ניתוחים של הקיבה והמעיים". לסעיף זה מספר חלופות, והועדה הרפואית מדרג ראשון בחרה בחלופה של "ישנן הפרעות קלות של מערכת העיכול, מצב כללי טוב". זאת, למרות שכעולה מהחלטת הועדה המצוטטת בסעיף 16.1 לעיל, גם הוועדה מדרג ראשון הטילה ספק בתלונותיו של התובע בעניין שלשולים, וקבעה כי "יש לציין כי מצבו הכללי הוא טוב תקין ולא מראה על מצב של אדם הסובל משלשולים זמן ממושך". למרות ממצא זה, בחרה הועדה הרפואית מדרג ראשון בחלופה ב' לסעיף 14(1), דהיינו "ישנן הפרעות קלות של מערכת העיכול, המצב הכללי טוב", ולא בחלופה א' לסעיף 14(1), דהיינו – ללא הפרעות, מצב התזונה טוב

הועדה הרפואית לעררים, לאחר בדיקות שערכה, קבעה אין ממש בטענת התובע כי הוא סובל מכאבי בטן ומשלשולים וסברה כי "אין כל סיבה להעניק נכות בגין מצב שאולי יתפתח בעתיד ולא קיים כיום" וכי בגין הניתוח יש לקבוע אחוזי נכות רק בגין הצלקת. עמדה זו אימץ למעשה דר' פינדלר, בהחלטתו מיום 10.2.2005, עת קבע כי יש לזמן את התובע לבדיקה מחדש

כעולה מהחלטתו של דר' פינדלר, הנסמכת על דו"ח הועדה הרפואית לעררים מיום 30.8.04, התובע זומן לבדיקה מחדש לנוכח העובדה שלדעת הועדה הרפואית לעררים ורופא המוסד, אשר אימץ את עמדתה, טעתה הוועדה הרפואית מדרג ראשון עת קבעה למערער אחוזי נכות בגין הניתוח על פי סעיף 14(1)(ב), לנוכח דחיית טענת המערער כי הוא סובל משלשולים וכאבי בטן. כאמור, כבר הועדה הרפואית מדרג ראשון הטילה ספק בתלונה זו, והועדה הרפואית מדרג ראשון לא קבעה לו נכות בגין שלשולים. מעבר לכך, לא נקבע ולא נטען כי חל שינוי במצבו של המערער בעניין השלשולים וכאבי הבטן מאז נקבעה דרגת נכותו. ההיפך הוא הנכון. קביעת הועדה הרפואית לערעורים מבוססת על כך שלא קיים תיעוד על כאבי בטן, הקאות ושלשולים, ומכאן כי לגרסת הועדה הרפואית לערעורים התובע מעולם לא סבל מתופעות אלה

המסקנה המתחייבת מהאמור לעיל היא כי השיקול שהביא לזימון התובע לבדיקה מחדש על פי תקנה 37 לא היה שיקול רפואי, דהיינו שיקול שבבסיסו קביעה רפואית שחל שינוי במצבו הרפואי של התובע, אלא שיקול ערעורי - טעות הוועדה הרפואית מדרג ראשון בקביעת אחוזי נכות בגין הניתוח לנוכח מצבו הרפואי של המערער, כפי שהיה בעת שעניינו נדון בפני הועדה הרפואית מדרג ראשון

כמוסבר לעיל, שימוש בתקנה 37 כאשר לא חל שינוי במצבו הרפואי של הנפגע, אלא כתחליף להגשת ערעור אל החלטת הועדה הרפואית אינו כדין. בהתייחס לטענות המוסד בסיכומים, ככל שלא ניתנה להן תשובה באמור לעיל, נוסיף: לטענת ב"כ המוסד שיקוליו של דר' פינדלר היו "רפואיים טהורים", והבדיקה מחדש באה להתאים את סעיפי הליקוי למצבו החדש של הנפגע. אין בידינו לקבל טענה זו. בהקשר של הפעלת תקנה 37, הביטוי "שיקולים רפואיים" אין משמעו כי ההחלטה נובעת משיקולים רפואיים ולא משיקולים זרים חלילה, אלא שביסוד הפעלת התקנה עומד שינוי במצב הרפואי של הנפגע. כמוסבר בהרחבה לעיל, במקרה הנדון השיקול שהנחה את דר' פינדלר היה טעותה של הועדה הרפואית מדרג ראשון, ושיקול זה הוא שיקול להגשת ערעור ולא "שיקול רפואי" בהקשר של הפעלת תקנה 37 לתקנות

בהתייחס לטענה כי הזימון נועד לשם התאמת דרגת הנכות למצבו החדש של הנפגע, הרי שכמובהר לעיל לא נטען ולא הובאה ראשית ראייה לטענה שחל שינוי במצבו של התובע מאז נבדק על ידי הועדה הרפואית מדרג ראשון. לכן, אין מדובר בהתאמת דרגת הנכות ל"מצבו החדש" של הנפגע, אלא בהתאמת דרגת הנכות למצבו הרפואי של התובע, כפי שהיה במועד בו נבדק על ידי הועדה הרפואית מדרג ראשון. התאמה של דרגת נכות למצב הרפואי שהיה קיים בעת הדיון בועדה הרפואית ניתן להשיג רק באמצעות הגשת ערעור על החלטת הודעה הרפואית בתוך המועד הקבוע בחוק. משהמוסד החמיץ את המועד להגשת ערעור על הועדה הרפואית מדרג ראשון, אין הוא יכול לתקן את מחדלו על ידי זימון לבדיקה מחדש על פי תקנה 37 לתקנות

סיכום
אנו קובעים כי המוסד נהג שלא כדין עת ביקש לזמן את התובע לבדיקה מחדש על פי תקנה 37, לנוכח העובדה כי ההחלטה לא התבססה על נתון המעיד על שינוי במצבו הרפואי של התובע, כפי שהיה עת נקבעה דרגת נכותו על ידי הועדה הרפואית מדרג ראשון, והמוסד השתמש בתקנה 37 כדי להגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. לפיכך, כל עוד לא תשונה החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון כדין, דרגת נכותו היא 34%, על פי קביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 16.3.2003. המוסד ישלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך של 3,000₪, בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו תומצא למוסד החלטה זו, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל

חיפוש פנימי באתר