אירוע מוחי - מנהל עבודה שכיר

פסק דין

1. בפנינו תביעה להכיר בארוע מוחי, שארע לתובע ביום 2.5.97, כתאונת עבודה.
תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה עקב הארוע כאמור, נדחתה על ידי הנתבע. לפיכך, הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה.


המחלוקת בין הצדדים היא האם במועד הנטען ארע לתובע ארוע חריג במהלך עבודתו.


2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע עבד במועד הרלונטי לתביעתו כמנהל עבודה שכיר של חברת משיטה בע"מ.
במסגרת עבודתו, הוא היה מנהל אתר כללי של אתר העבודה בשוהם, שם בוצעו עבודות על ידי מעבידתו עבור שיכון עובדים.
תפקידו היה לפקח על כל העבודות באתר שכללו שישה בנינים בני 3 ו- 4 קומות, ובסך הכך כ- 64 יחידות דיור.
אין מחלוקת גם באשר למהות עבודתו של התובע, כפי שתוארה על ידו: "בתפקידי כאמור, פיקחתי על עבודות בניה, ריצוף, נגרות, צבע, פיקוח וכיוצ"ב עבודות בניה. כמו כן, היה עלי לדאג למסירת המפתחות לדיירים בגמר העבודות". (סעיף 5 לתצהיר עדות ראשית של התובע).


3. לטענת התובע, הארוע התאונתי, הינו תוצאה ישירה של מצב לחץ חריג, אליו נקלע במהלך עבודתו באותו יום. ביום הארוע נאלץ התובע לדבריו, להתמודד עם צרוף של ארועים לא שיגרתיים באתר הבניה. הוא מפרט בסעיף ד' - 3 לסיכומיו את אותם ארועים כדלקמן:

א. איחור בלוח הזמנים.
ב. פיגור בקצב התקדמות בעבודה.
ג. לחץ והטרדה מצד דיירים שאמורים לקבל דירות חדשות.
ד. אי הגעת כמות מספקת של עובדים.
ה. ביצוע עבודה בניגוד למתוכנן.
ו. התקנת קרמיקה בגוון שונה.
ז. יום עבודה קצר. (יום שישי ).
ח. חוסר יכולת לתמרן.
ט. בעיית תקשורת וקשיי שפה עם עובדים זרים.
י. תחום אחריות רחב שהיה מוטל על כתפיו של התובע.
י"א. מוסר עבודה גבוה של התובע.


לטענת התובע, לכאורה, כל אחד מהמרכיבים כאמור, בפני עצמו יתכן ומהווה תופעה שכיחה בכל אתר בניה ולכל מנהל עבודה, אולם ההצטברות של כל המרכיבים בנקודת זמן נתונה, "בהחלט יכולים להוות את הארוע החריג הנטען, שגרם להופעתו של הארוע המוחי".


בא כוח התובע הוסיף, כי התובע עובד בענף הבנייה מאז 1963, ולרוב הוא אדם בריא ומעולם לא סבל מארוע מוחי או ארוע דומה קודם לארוע התאונתי ואילו החל ממועד הארוע, נמצא התובע במצב של אי כושר לעבודה.


4. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וכן צרף בתמיכה לגירסתו תצהירי עדות ראשית של מר פרידמן, מנהל חברת א.א.שיפוצים בע"מ, שהיה במועד הרלונטי לתביעה זו קבלן משנה לביצוע עבודות ריצוף וקרמיקה לכל המבנים. (להלן - "מר פרידמן").
מתצהירו של מר פרידמן (סעיפים 3, 4, ו- 5 ), עולה בין היתר, כי ביום הארוע הוא הגיע בבוקר לעבודה עם מספר מופחת של עובדים זרים, לעומת הכמות שתכנן מראש ותאם עם התובע. לדבריו, בסביבות השעה 11:00 באותו יום משהבחין התובע בטעות של העובדים הזרים בביצוע עבודות קרמיקה, הוא החל להתרגז ולצעוק על העובדים ועליו. מר פרידמן הדגיש, כי הוא ניסה להרגיע אותו והוא זה שהציע לפרק את הקרמיקה שהורכבה בטעות ולהרכיבה מחדש ביום א'. לאחר מכן פורקה הקרמיקה באותו יום.


כן הוגש מטעם התובע תצהיר עדות ראשית של מר לקס - קבלן להרכבת פיגומים באתרי בניה. לדבריו, כאמור בתצהירו, הוא שמע ויכוח בין התובע לפועלים הזרים ביום הארוע התאונתי. (להלן "מר לקס").


בדיון עצמו נחקר התובע על תצהירו וכן נחקר מר לקס על תצהירו.
באי כח הצדדים הסכימו לקבל את האמור בתצהירו של מר פרידמן מבלי שיחקר עליו.


5. לטענת בא כוח הנתבע, לא ארע לתובע כל ארוע חריג בעבודתו ביום 2.5.97. במהלך עבודתו בענף הבנין נתקל התובע אין סוף פעמים בבעיות מהסוג בו נתקל ביום הארוע הנטען. כל הארועים שבעטיים הוא טען, כי נגרם לו לחץ נפשי חריג, הם שכיחים בעבודתו.


לטענת בא כח הנתבע יש לדחות את התביעה, מאחר והתובע לא הרים את נטל ההוכחה לגבי חריגותו של הארוע. לדידה, בעדותו של התובע התגלו סתירות ולפיכך, יש לדחות את גירסתו בשל חוסר מהימנות.


6. כבר נפסק, כי כשמדובר בפגיעה מסוג של ארוע מוחי, בדומה לפגיעה של אוטם שריר הלב, דרושה הוכחה, כי ארע בעבודתו של הנפגע, בסמיכות זמנים להופעת הארוע המוחי, "ארוע חריג" בהשוואה לעבודתו הרגילה של הנפגע.


הקביעה בדבר קיומו או אי קיומו של ארוע חריג בעבודתו של התובע לפני שלקה בארוע המוחי, היא קביעה עובדתית - משפטית המוכרעת על פי מכלול העובדות וכבר נפסק, כי בענין זה יש לתת משקל רב להתרשמותה של הערכאה הדיונית מעדויות העדים אשר העידו לפניה. (דב"ע נ"ז / 0-28 סמיון בלנקי נ' המל"ל, טרם פורסם , פסק דין מיום 18.1.98).


7. לאחר ששמעתי והתרשמתי מעדותו של התובע ומר לקס ושקלתי את כל הראיות שהוצגו בפני, מצאתי, כי לא הוכח ארוע חריג שבעטיו נגרם לתובע הארוע המוחי. גם מכלול הארועים כמפורט על ידי התובע בסיכומיו, אין בהם כדי להוות ארוע חריג במקרה זה.


התובע העלה מספר גירסאות לגבי הארוע התאונתי:
בתצהירו הוא טען מחד, כי הלחץ הנפשי באותו יום נגרם לו עקב : הגעת 4 רצפים לעבודה במקום 7 או 8 כפי שתוכנן, ובנוסף לכך, לחצו עליו הדיירים לעמוד בהתחייבויות והוא חשש שלא יוכל לעמוד בלוח הזמנים, בנוסף לכך, הוא טען, כי גם חלק מהעובדים תושבי עזה לא הגיעו לעבודה, וכן הוא מתייחס ללחץ עקב ביצוע עבודה לקוייה של הדבקת קרמיקה שבעטייה היה הכרח לפרק הכל, לנקות את השטח ולעשות את כל העבודה מחדש. ( סעיפים 8, 10 , ו- 12 לתצהיר).


לעומת הגירסה שהועלתה כאמור בתצהירו של התובע, הרי שבמהלך חקירתו הנגדית ובהודעתו לחוקר הנתבע, חזר בו התובע ושינה את גירסתו כאמור.


התובע הודה במהלך חקירתו הנגדית, כי עצם המחסור בעובדים ביום הארוע, זה כשלעצמו לא גרם לו להתרגזות או ללחץ,(עמ' 4 לפרוטוקול שורה 1).


התובע גם העיד, כי ארועים מהסוג של הרכבת אריחים שונים מהנדרש, הם שכיחים בעבודתו: " זה בנין . ויש טעויות . היו ליקויים. מכיוון שאני לא עובד ישירות עם הפועלים, אלא יש קבלן משנה, זה יוצר מצב שיש טעויות והפועלים עושים לא בדיוק מה שביקשתי". (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 15 - 13).


וכן :"המצב של ליקויים שצריך לתקן אותם, קורה הרבה בעבודה." (עמ' 6 לפרוטוקול שורה 13).


גם לגבי הלחץ של הדיירים הודה התובע בפני חוקר הנתבע עמ' 2 לנ3/: "רוצה לציין, כי לא היה ויכוח ביני לבין דיירים אלה, כי הם הבינו את מצבי ושחררו אותי".


כאשר התובע נשאל במה שונים הארועים שקרו ב- 2.5.97 ממקרים אחרים של ליקויים שקורים בעבודות בניה, הדגיש התובע ומיקד את הגורם להתרגזות בחוסר היכולת לתקשר עם העובדים הזרים:"בזמן שיש עבודות אחרות דוגמא אינסטלטור, צבעי, מסגר, תמיד הבוס שלהם היה בעבודה והוא היה מדבר עם הפועלים. במקרה הספציפי הזה, פרידמן האחראי על הפועלים, לא היה בשטח ולא היה לי עם מי לדבר, רק עם העובדים. זה מה שהקשה עלי." (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 21 - 18).


כך הוא חוזר ומדגיש גם בעמוד 7 לפרוטוקול שורות 8 - 5 :"החריגות של הארוע היתה גם בכך שלא היתה לי תקשורת עם הפועלים הטורקים וגם בעצם העבודה הלקויה שבוצעה."



וכן :"אפי פרידמן הוא אחראי על הפועלים הטורקים... הוא לא היה במקום בזמן הויכוח ". (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 11 - 7 ).


עדותו זו לגבי חוסר התקשורת עם העובדים הזרים עקב העדרותו של מר פרידמן האחראי עליהם, עומדת בסתירה לאמור בסעיף 15 לתצהירו של התובע ולאמור בסעיפים 5 עד 7 לתצהירו של מר פרידמן לפיהם, מר פרידמן היה נוכח במקום בעת הויכוח עם הפועלים. גם לחוקר הנתבע ,(עמ' 3 לנ3/), אמר התובע, כי האחראי של העובדים היה במקום.
כיוון שכך, נשמט הבסיס לטענתו של התובע, כי עיקר התרגזותו נגרם עקב חוסר תקשורת עם העובדים הזרים לאור העדרותו של האחראי עליהם.


זאת ועוד, גם בטופס התביעה שהוגש על ידי התובע לנתבע - נ1/, בפרק פרטי הפגיעה, לא מוסר התובע כל מידע בדבר התרגזות חריגה או ארוע חריג כלשהו. באותו טופס מציין התובע כתאור הפגיעה:"בזמן העבודה בבנין דיברתי עם עובדי ריצוף וקרמיקה ואז פתאום הרגשתי סחרחורת...". (ההדגשה שלי א.ל.).
רק כ- 4 חודשים לאחר הגשת נ1/, הגיש התובע הצהרה לנתבע - נ2/, ובה הועלתה גירסה אחרת ושונה מטעמו לגבי הארוע. על פי גירסה זו, הוא מציין , כי בזמן המקרה היה לו ויכוח עם עובד אחראי בשם דנוס עקב עבודת קרמיקה שבוצעה בשני צבעים שונים, דבר שהרגיז אותו מאוד.


עוד יצויין, כי בתעודת חדר המיון - נ5/, לא צויינה כל התייחסות מפי התובע לגבי ארוע כלשהו בעבודתו.


אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, שוכנעתי, כי כל מכלול הסיבות אותן ציין התובע כגורם להתרגזותו הרבה, ביום הארוע: מחסור בעובדים, ליקויים בעבודה, לחץ מצד דיירים ובעיית תקשורת עם העובדים ויתר הסיבות כמצויין בסעיף ד' - 3 לסיכומיו, אין בהן במקרה הנדון, כדי להוות ארוע חריג.
התרשמתי, כי בגירסתו של התובע התגלו אי התאמות כאמור לעיל. התובע לא הרים את הנטל להוכחת הארוע החריג.


אשר על כן - התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

חיפוש פנימי באתר