פסק דין 1. ביום 7.11.99 הגיש המערער ערעור על החלטתה של ועדת העררים לפי חוק שירות התעסוקה התשי"ט1959- מיום 25.7.99 בערר 22/98, שדחתה ערעורו בגין סירוב שנרשם לו (להלן : "הועדה"). המערער טוען כי מדובר בעבודה במשמרות, כי הוא גר בלוד ועבד במודיעין 3 ימים, ויש קושי בתחבורה, אח"כ אמר כי עבד 3 שבועות, כי השכר הוא שכר מינימום של 15 ש"ח לשעה וזה לא נראה לו, מה גם שאינם משלמים נסיעות. לגבי העבודה במושב זיתן - טען המערער כי לא הגיע לשם אלא רק התקשר ונאמר לו שזה לא אקטואלי. עוד טען כי המשיב שולח אותו למקומות רחוקים כדי לרשום לו סירובים, ומודיעין זה בכיוון ירושלים איפה שיש ערבים ופחד, וכי בלוד, במקום קרוב, יש לו ביטחון. 2. פקיד ההשמה (להלן : "מוסקוביץ") הבהיר כי המערער סירב ללכת למקום שהוצע לו שכן מדובר בעבודה במחסן, וטען כי הוא לא ערבי. עוד הסביר כי בניגוד לטענת המערער - כי יש תחבורה סבירה למקום כי גם למודיעין יש תחבורה סבירה וכי אם נשאר המערער לעבוד במשמרת שלישית הסיע אותו המעסיק עד מרכז לוד (בפועל אישר זאת המערער עצמו, עמ' 1 שורה 13-14). המערער טען כי אינו יכול לעבוד כי אביו חולה, כי קשה לו לעבוד - וכי ועדה רפואית קבעה שיכול לעבוד בהרמה של עד 15 ק"ג. 3. לאחר ששקלנו כל החומר שבפנינו - להלן הכרעתנו : א. ועדה רפואית קבעה כי המערער יכול לעבוד גם במחסן, עבודה עם כושר הרמה עד 15 ק"ג. המערער לא טען כי בעבודות שהוצעו לו נתבקש להרים חפצים כבדים מכך. משכך, בהיבט זה העבודות שהוצעו לו - מתאימות עבורו. ב. אין טענה להיות המערער מקצועי או כי העבודות שהוצעו אינן מתאימות למקצועו. אין חולק גם כי גיל המערער נמוך מ35- שנה. ג. המערער לא הציג בפנינו ולא בפני ועדת הערר אישור המעסיק במושב זיתן (מפעל שוקולד) כי המשרה אליה הופנה כבר לא אקטואלית. נזכיר כי בפני ועדת הערר טען כי מדובר במקום רחוק ממקום מגוריו. ד. באשר לעבודה במודיעין - המשיב הראה כי קיימת תחבורה סדירה. בפועל, המערער אינו מכחיש זאת. כל טענתו היא שאם יעבוד במשמרת האחרונה, אין אוטובוס, אלא שלדבריו-הוא, הוסע ע"י המעביד למרכז לוד, עיר מגוריו, מרחק של מספר דקות מביתו. משכך, אין לומר כי מקום העבודה אינו מתאים. איננו מקבלים הטענה כי המעסיק לא משלם דמי נסיעות הן משום שהעורר לא טען כך בפני ועדת הערר והן משום שהמערער לא עבד תקופה שתצדיק טענה בהקשר זה (ראה ס' 1 שורה אחרונה). כל טענתו שם היתה להסעות. לטעמנו, אין חובה על המעסיק לספק הסעה לדורש עבודה. אין מדובר בישוב שהנסיעה אליו דורשת מספר אוטובוסים או זמן נסיעה ארוך במיוחד. יתר על כן, הובהר בפנינו כי המעסיק דאג להסעה למערער כדי להחזירו לביתו בשעה מאוחרת. בנסיבות אלה - אין לומר כי מדובר בעבודה לא מתאימה. ה. נוסיף ונסביר כי אין לקבל טענת המערער בפנינו כי מדובר ב"מרחק" או בקירבה לערבים ובסיכון. אין צורך להזכיר כי "מודיעין" אינו מקום מסוכן יותר ממקומות אחרים בישראל, ובל נשכח כי לוד, עיר מגוריו של המערער, היא עיר מעורבת מבחינת האוכלוסיה וקשה לקבל, לפיכך, טענת המערער. אין גם לקבל טענתו כי בכוונה שולח אותו המשיב למקומות רחוקים. המרחק בין לוד לזיתן או למודיעין אינו מרחק רב וקשה לקבל טענת המערער בענין זה. מהו האינטרס של המשיב לפעול כנטען?! תפקידו של שירות התעסוקה, עפ"י החוק למצוא לדורשי עבודה מקומות תעסוקה ומאידך - לספק עובדים למעסיקים המחפשים כח עבודה. בתקופה בה האבטלה גואה ובאיזורים בהם היצע המעסיקים אינו רב - לא ברור מדוע הועלתה טרוניית המערער. עוד ראוי להזכיר כי המשיב אינו עוסק בתשלום דמי אבטלה. נעיר עוד כי גם טענתו כנגד שכר העבודה, שכר מינימום של 15 ש"ח לשעה - אין בה כדי להצדיק סירוב לקבל עבודה. ו. לאור כל האמור - נדחה הערעור, משמקובל עלינו ה"סירוב" שנרשם למערער ע"י המשיב. אין צו להוצאות. שכר מינימום