תשלום על כוננויות של רופא

פסק דין סגן הנשיא י' אליאסוף 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (תב"ע תשן3-3299/; סגנית השופט הראשי גבריאלי ונציגי הציבור רג'ואן ו-עוזרי), בו נדחתה תביעת המערער לתשלום בעד "כוננויות מתוכננות" לתקופה שמיום 1.1.1984 עד לפרישתו של המערער ביום 31.10.1988. הרקע העובדתי וההליך בבית הדין האזורי 2. הרקע העובדתי פורט בפסק דינו של בית הדין האזורי, כדלקמן: "1. התובע הוא רופא כירורג, שהחל לעבוד בחודש פברואר 81' במרכז הרפואי על שם שיבא בתל-השומר (להלן - "בית-החולים"), במחלקה לכירורגיה ב' והשתלות בראשות פרופ' ארוין יעקב. מחלקה זו ביצעה ניתוחים ובין השאר גם השתלות, עוד לפני שהתובע החל לעבוד בה, וקיבלה הקצאה של כונן ותורן, שביצעו כוננויות ותורנויות, הן עבור הניתוחים הכלליים והן עבור ההשתלות. 2. א. בחודש מרץ או אפריל של שנת 82', פירסם משרד הבריאות מכרז למשרת מנהל יח' מקצועית בבי"ח שיבא. המדובר ביחידה מקצועית להשתלות. תיאור התפקיד: ניהול יחידה רפואית מיוחדת, שלא הוכרה כמחלקה. ב. ב12/7/82- קיבל התובע הודעה שזכה במשרה של מנהל יחידה מקצועית-השתלות, שלא הוכרה כמחלקה. 3. לאחר שהתובע זכה במכרז הוא החל לעבוד כמנהל היחידה המקצועית להשתלות במסגרת המחלקה לכירורגיה ב' והשתלות בראשותו של פרופ' ארוין יעקב, וכמעט עד סוף שנת 83' ביצע ניתוחים והשתלות במסגרת מחלקה כירורגית ב'. 4. א. בשנת 83' העכירו היחסים בין התובע לבין פרופ' ארוין יעקב, והחל מדצמבר 83' סירב התובע להשתלב בכוננויות מתוכננות של היחידה במסגרת מחלקה כירורגית ב' בראשית פרופ' יעקב, ודרש מהנהלת בית החולים כוננויות מתוכננות ותורנויות בנפרד מאלה שניתנו למחלקה כירורגית ב'. התובע הקפיד להגיש כל חודש למדור השכר דיווח על ביצוע כוננויות מתוכננות ביחידה. הואיל והגשת התוכנית העצמאית של התובע היתה מנוגדת לנוהל הקבוע להגשת כוננויות מתוכננות בבית החולים, מאז אותו מועד (1/84) התובע לא קיבל שכר עבור הכוננויות המתוכננות, שלטענתו ביצע ביחידה להשתלות. ב. אין חולק על כך שעד דצמבר 83' קיבל התובע תשלום בגין כוננויות מתוכננות אותן ביצע בפועל במסגרת מיכסת הכוננויות המתוכננות של המחלקה הכירורגית ב', שהיתה כאמור מחלקה לכירורגיה כללית והשתלות. משהחל התובע להגיש תוכניות לכוננויות מתוכננות ולתורנויות באופן נפרד מהמיכסה שהוקצבה למחלקה כירורגית ב', הופסק התשלום לתובע בגין כוננויות מתוכננות". 3. תביעתו של המערער הוגשה ביום 30.7.1990. בתביעה נתבע סכום של 198,528 ש"ח, בעד הכוננויות המתוכננות שהמערער ביצע. לחלופין, נתבע סכום זה בגין הפרת חוזה וכן בגין "עשיית עושר ולא במשפט". בנוסף לכך נתבע לפסוק למערער פיצויים בגין עוגמת נפש שנגרמה לו בשל הפרת ההסכם הקיבוצי. 4. לבית הדין האזורי הוגשו תצהירי עדויות ראשיות של המערער, של פרופ' מרדכי שני, מנהל המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא בתל השומר, ושל מר אליהו אמדדי, אשר שימש בתפקיד מנהל תחום תקנות ותנאי שירות במשרד הבריאות. שלושת המצהירים נחקרו בבית הדין האזורי, וכן הוגשו לבית הדין מסמכים שונים. 5. נביא תחילה להלן את סעיפי זכרון הדברים מיום 29.11.1996, שנחתם כהסכם קיבוצי (להלן - ההסכם הקיבוצי), הנוגעים לענייננו (ההדגשות הוספו): "21. מנהל מחלקה בבית חולים, יחידה, מכון או מרפאת חוץ של בית חולים, יקבל תשלום בגובה שכר 15 ימי עבודה לחודש, בהיותו כונן-על במשך כל החודש. 22. כוננויות מתכוננות, היינו כוננויות בין שעה 16:00 לשעה 8:00 למחרת, הצמודות בפועל למועדים מסוימים, יבוצעו ע"י רופאים בעלי תואר מומחה שאינם מנהלי מחלקות. אולם מנהל ביה"ח יהא רשאי לבקש ממנהל מחלקה לבצע כוננויות מתוכננות, וזאת במקרים בהם הדבר חיוני לדעתו. כדי להסיר ספק מוצהר בזאת כי במקרה כזה יהא מנהל מחלקה זכאי לקגל תמורת הכוננות המתוכננת, נוסף לתמורה עפ"י סעיף 21 לעיל. 23. א. לכל רופא בעל תואר מומחה שאינו מנהל כנקוב בסעיף 21 תובטח מכסה מינימלית של 7 כוננויות מתוכננות לחודש בו הרופא נמצא בעבודה בבית החולים. ב. אם הנהלת בית החולים לא עמדה בהתחייבות זו, תשולם לרופא התמורה עבור 7 כוננויות מתוכננות. 24. א. התמורה אשר תשולם לרופא עבור ביצוע כוננות מתוכננת תהיה בסכום הזהה לשכר של 2 ימי עבודה. ב. ... ג. למרות האמור בס"ק (א) לעיל, רופא בכוננות מתוכננת הנקרא לבית החולים לאחר שעה 19:30 ונדרש לעבודה רפואית של 4.5 שעות לפחות, יקבל בתמורה לביצוע הכוננות האמורה תשלום הזהה לשכר 3 ימי עבודה. הנהלים לדיווח לענין סעיף זה יקבעו ע"י מנהל הכללי של משרד הבריאות והמנהל הרפואי של קופת חולים. ד. ... ה. ... 25. מנהל בית החולים או מי שיקבע לכך על ידו יארגן את תכנית הכוננויות המתוכננות, וזאת לאחר היוועצות במנהלי היחידות הרפואיות". 6. השאלה הראשונה שאליה התייחס בית הדין האזורי בפסק דינו היתה השאלה האם "יחידת ההשתלות", אשר המערער היה מנהל שלה, היתה יחידה עצמאית, המקנה למערער זכות אישית לכוננויות מתוכננות. בית הדין הסתמך על המכרז בו נבחר המערער כמנהל יחידת ההשתלות, וכן על העובדה שהמערער קיבל "כוננויות על" על-פי סעיף 21 להסכם הקיבוצי, והגיע למסקנה דלקמן: "9. א. מכל האמור לעיל עולה שלתובע היה ברור שעל פי המכרז הוא מנהל יחידת השתלות רפואית מיוחדת שלא מוכרת כמחלקה. התובע עבד שנה וחצי כמנהל היחידה במסגרת מחלקה כירורגית ב'. אילו התובע חשב שהיחידה שהוא עומד בראשה הינה יחידה אוטונומית, מלכתחילה לא היה עושה כוננויות מתוכננות ותורנויות במסגרת המחלקה הכירורגית ב'. ב. כל האמור לעיל בתוספת ההבהרה של פרופ' שני, שהיחידה כפופה למחלקה כירורגית ב' בראשות פרופ' יעקב, ומכתבו של פרופ' גולדמן נ11/, כל אלה מביאים אותנו למסקנה החד משמעית, כי יחידת ההשתלות שבראשה עמד התובע היתה כפופה למחלקה כירורגית ב', ולא היתה יחידה עצמאית אוטונומית, כגירסת התובע". 7. השאלה השניה שאליה התייחס בית הדין האזורי היתה בדבר זכותו האישית המוקנית של המערער לקבל תשלום בגין ביצוע בפועל של 30 או 20 כוננויות מתוכננות, במסגרת היחידה להשתלות. בנושא זה הסתמך בית הדין על סעיפי ההסכם הקיבוצי, וקבע כדלקמן: "סעיף 23א' מפנה לסעיף 21, וקריאת שני הסעיפים מלמדת כי רק רופא בעל תואר מומחה שאיננו מנהל מחלקה, יחידה, מכון או מרפאת חוץ של בית חולים, תובטח לו מיכסה מינימלית של 7 כוננויות מתוכננות לחודש, בו הרופא נמצא בעבודה בבית החולים. התובע היה ער לזכאים לכוננויות מתוכננות, והבין שעל פי הוראות שני הסעיפים הנ"ל, כמנהל יח' השתלות הוא איננו זכאי לכוננויות מתוכננות, כל עוד הוא איננו נמצא במסגרת המחלקה הכירורגית ב' בראשות פרופ' יעקב. אולם בשלב מסויים, לאחר שמערכת היחסים בין התובע לפרופ' יעקב היתה בכי רע, הוא החליט שהיחידה להשתלות שהוא המנהל שלה, היא יחידה עצמאית אוטונומית, והגיש באופן עצמאי אוטונומי את רשימת הכוננויות המתוכננות והתורנויות להנהלת בית החולים". 8. אחת מטענות המערער היתה כי הוא זכאי לכוננויות, בהיותו מנהל יחידה. בהתאם לכך, התייחס בית הדין למסגרת שבה הכניס המערער את עצמו, בתבעו את הכוננויות המתוכננות החל מחודש ינואר 1984. בית הדין הסתמך על סעיף 22 להסכם הקיבוצי, וקבע כדלקמן: "התנאי הראשון לביצוע כוננויות מתוכננות על ידי מנהל יחידה - דוגמת התובע - הוא כי על פי סעיף 22 צריך שליחידה תוקצה מיכסת כוננויות משלה... ליחידה של התובע לא היו כוננויות מתוכננות ולכן הוא לא היה צריך לקבל את הכוננויות המתוכננות שלא היו ליחידה שלו. אילו ליחידה של התובע היו מוקצבות כוננויות מתוכננות, התובע היה מסוגל לבצע אותן. זו אינה זכות אישית, כפי שנאמר בסעיף 21 ובסעיף 23א, אלא זו זכות לבצע כוננויות מתוכננות שמוקצבות ליחידה. התנאי השני לתחולת סעיף 22 על מקרה דוגמת התובע הוא, כי מהכוננות ה11- ואילך (כאשר מיכסת הכוננות המתוכננת המקסימלית האפשרית לרופא יחיד ביחידה, הינה 20 כוננויות מתוכננות), יופחת שכר יום עבודה אחד מהתשלום המגיע לו בהיותו כונן-על. זאת בהתאם לעקרונות לקביעת מכסת תורנויות וכוננויות בבתי החולים המוסכמים בין אירגון רופאי המדינה ושירותי האישפוז, כהשלמה לפסק הבורר גדיש מיום 28.7.77... בענייננו שני התנאים לא מתקיימים. ליחידה שאותה ניהל התובע לא הוקצתה מעולם מיכסת כוננויות מתוכננות יחידת ההשתלות שאותה ניהל התובע כלל לא כלולה בנספח ג' לתצהירו של מר אמדדי; לפיכך הסכם זה לא חל על התובע. לפיכך לאור האמור לעיל אנו קובעים שאין לתובע זכות אישית מוקנית לבצע כוננויות מתוכננות במסגרת היחידה להשתלות, משום שליחידה זו מעולם לא הוקצו כוננויות מתוכננות ותורנויות. כאמור לעיל כוננויות מתוכננות ותורנויות הוקצו רק למחלקה כירורגית ב'... לפיכך ולאור כל האמור לעיל התובע עבר מכרז של מנהל יחידת השתלות שאיננה מוכרת כמחלקה, אלא היא מצויה במסגרתה של המחלקה כירורגית ב' בראשותו של פרופ' יעקב. המסקנה המשפטית העולה מפעילותו העצמאית של התובע, שהיתה בניגוד לנוהלי בתי החולים, היא כי מבחינת בית החולים, כל הכוננויות המתוכננות שבוצעו בניגוד להוראות, כמוהן כפעילות בהתנדבות בלבד". 9. בהמשך התייחס בית הדין האזורי לשאלה האם המערער, כמנהל יחידה וכרופא מומחה יחיד ביחידה, זכאי ל30- כוננויות מתוכננות, ולחלופין ל20- כוננויות מתוכננות. תשובת בית הדין לשאלה זו היתה כדלקמן: "א. כפי שכבר ציינו לעיל, לא הוקצתה מכסת כוננויות מתוכננות נפרדת ליחידה, אלא במסגרת מחלקה כירורגית ב'. בשל האמור לעיל אין ממש בטענת התובע, שהיותו רופא יחיד ביחידת ההשתלות מקנה לו זכות ל30- כוננויות מתוכננות בחודש, ולחילופין 20. לתובע, כמנהל יחידה, הגיעו כוננויות-על, ואותן קיבל במסגרת תפקידו. כמנהל יחידה לא הגיעו לו כוננויות מתוכננות, אלא באישור בית החולים, ועל פי בקשת מנהל בית החולים במקרים בהם הדבר חיוני לדעת מנהל בית החולים (סעיף 22 להסכם הקיבוצי). הואיל והתובע לא קיבל אישור מיוחד כאמור לעיל, לא הגיעו לו כוננויות מתוכננות, כטענת הנתבעת. ב. בנוסף לאמור לעיל, נזכיר כי היחידה שהתובע עמד בראשה איננה נזכרת בנספח ג' לתצהיר אמדדי, שהוא מסמך עקרונות לקביעת מיכסת תורנויות וכוננויות בבית החולים המוסכמים בין אירגון רופאי המדינה ושירותי אישפוז משרד הבריאות, כהשלמה לפסיקת הבורר גביש. נספח זה נוקב בשמות המחלקות להן הוקצתה מיכסה של כוננויות מתוכננות בחודש - 30/31. היחידה להשתלות איננה כלולה במסמך זה, כך שהמסמך איננו חל על התובע. כאשר יש בפועל רק מומחה אחד השירות יהיה מכוסה על ידי 20 כוננויות מתוכננות בחודש. ג. גם אילו היה התובע כמנהל היחידה והרופא המומחה היחיד בה, זכאי ל20- ימי כוננות מתוכננת, השלמה לפסיקת גביש המובאת בנספח ג' לתצהיר אמדדי, גם אז התובע לא היה זכאי ל20- הכוננויות, משום שצריך היה להפחית מהכוננות המתוכננת ה6- ואילך שכר יום עבודה אחד מהתשלום המגיע לו בהיותו כונן-על. החל משנת 1985, על פי פסק בוררות שוהם, יש להפחית מ20- הכוננויות מהכוננות המתוכננת ה11- ואילך. מר אמדדי בעדותו בעמ' 27 החל מש' 5 מסביר כי יכול להיות מצב שמנהל מחלקה יבצע כוננות מתוכננת, אך בגלל המצב שמנהל מחלקה עושה זאת, ינכו ממנו החל מיום הכוננות המתוכננת ה11- ואילך. זה ההבדל בין מנהל לבין מי שאיננו מנהל. ד. לפיכך ולאור כל האמור לעיל, נדחית הטענה שהתובע זכאי לקבל מכסה של 20 כוננויות מתוכננות בחודש" 10. לטענות המערער בדבר זכאות למיכסה מינימלית של 7 כוננויות מתוכננות לחודש וכן לגמול בעד כוננויות שבהן עבד מעל 4.5 שעות בפועל, השיב בית הדין האזורי כדלקמן: "16. בהתאם לסעיף 23א' להסכם הקיבוצי, לרופא בעל תואר מומחה שאיננו מנהל (ההדגשה של המותב) כנקוב בסעיף 21, תובטח מיכסה מינימלית של 7 כוננויות מתוכננות בחודש... התובע כאמור היה מנהל יחידה, ולכן אין להבטיח לו מיכסה מינימלית של 7 כוננויות מתוכננות בחודש. לאחר ביטול ה'תמורה כספית זהה' (תכ"ז) גם החובה ליתן 7 כוננויות מתוכננות לרופא מומחה בוטלה כליל והחל מ1/9/82- אין לשלם לרופאי בתי החולים תכ"ז על פי סעיפים 23 ו24-א' להסכם הקיבוצי. לפיכך נידחית גם טענת התובע שהוא זכאי למיכסת מינימום של 7 כוננויות מתוכננות. 17. א. התובע אף איננו זכאי לקבל גמול בגין כוננויות שבהן עבד למעלה מ4.5- שעות עבודה בפועל, כאמור בסעיף 24ג' להסכם הקיבוצי. סעיף 24 להסכם הקיבוצי דן בתמורה שתשולם לרופא עבור ביצוע כוננות מתוכננת. ב. מי הם הרופאים שיקבלו את התמורה עבור הכוננות המתוכננת, נראה בסעיף 23א' להסכם הקיבוצי. כפי שהסברנו לעיל התובע איננו זכאי לכוננות מתוכננת על פי סעיף 23א' בהיותו מנהל יחידה, ולכן אף אינו יכול להיות זכאי לגמול של 4 וחצי שעות לפחות בהתאם בהתאם לסעיף 24ג' להסכם הקיבוצי. עיון בסעיף 24ג' להסכם הקיבוצי מעלה שהוא מתייחס לאותם הרופאים המומחים, שאינם מנהלים, ואשר עושים את עבודתם לאחר השעה 19:30. האמור בסעיף זה בא לתת לזכאים, פיצוי נוסף. לפיכך נדחית אף טענתו זו של התובע". 11. ב"כ המערער טען בבית הדין האזורי כי מאחר והמערער ביצע כוננויות מתוכננות בפועל, הוא זכאי לתשלום בעדן לא רק מכוח הדין אלא אף מכוח דיני "עשיית עושר ולא במשפט". על כך פסק בית הדין האזורי, כדלקמן: "19. א. ... כבר עמדנו על כך, כי נאמר לתובע במפורש שהוא לא נתבקש לבצע כוננות מתוכננת, ועל כן הוא לא זכאי לתשלום בגין מה שהוא לא נתבקש לעשות. ב. סעיף 6(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט1979- (להלן - "החוק") קובע כדלקמן: 'הוראות חוק זה יחולו, כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון ואין הסכם אחר בין הצדדים'. על היחסים שבין הצדדים בענייננו חל ההסכם הקיבוצי, וזו המערכת החוזית שהסדירה את ההתקשרות שבין הצדדים וכל הקשור לה. גם הנתבעת וגם התובע היו כפופים להוראות ההסכם הקיבוצי. הואיל והוראות ההסכם הקיבוצי שוללות את תביעותיו של התובע, אין תחולה לחוק עשיית עושר ולא במשפט. ג. צודקת הנתבעת בטענתה, כי בנסיבות מסויימות בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה לפי סעיף 1 לחוק, אם ראה שקיימות נסיבות אחרות, העושות את ההשבה בלתי צודקת (סעיף 2 לחוק). הואיל והתובע בחר במידה [צ"ל במודע?] לבצע כוננויות מתוכננות על דעת עצמו, ובניגוד לנוהל ולהוראות של בית החולים, ולאחר שהובהר לו במפורש בכתב ובעל פה, שאינו זכאי לבצען במסגרת יחידת ההשתלות, הרי שקביעת תמורה בגין כוננויות מתוכננות שנעשו בנסיבות שכאלה, תהיה בלתי צודקת. התובע ידע שאם הוא רוצה לקבל תמורה בגין כוננויות מתוכננות, עליו לעשות זאת במסגרת המוכתבת לו על ידי בית החולים, דהיינו במסגרת המחלקה כירורגית ב' בראשות פרופ' יעקב. בכל מקרה אחר אין הוא זכאי לתשלום, במידה שעשה כוננויות מתוכננות. אם בחר התובע לפעול כפי שפעל, בניגוד לנוהלי ביה"ח, אין לו להלין אלא על עצמו אם אין לו עילת תביעה נגד הנתבעת". 12. לאור זאת, דחה בית הדין האזורי את תביעתו של המערער. על כך הוגש הערעור שלפנינו. הטיעונים בערעור 13. הטענות העיקריות של ב"כ המערער לפנינו, הן כדלקמן: (א) על-פי הסעיפים 22 ו24- להסכם הקיבוצי, זכאי המערער לתשלום בעד כוננויות מתוכננות אשר בוצעו בפועל על ידי המערער, ואין נפקות לשאלה האם הכוננויות בוצעו בניגוד להוראות, או האם תוקצבה ליחידת ההשתלות מכסת כוננות משלה; (ב) כפועל יוצא ממינויו של המערער כמנהל יחידת ההשתלות, בעקבות מכרז, הוטלה עליו חובה לבצע כוננויות, והוא ביצע אותן; (ג) בית הדין האזורי טעה בקביעתו כי הכוננויות המתוכננות לא "הוקצבו" ליחידת ההשתלות אלא למחלקה כירורגית ב'; (ד) גם אם לא זכאי המערער לכוננויות המתוכננות שביצע בפועל, הוא זכאי למינימום של 7 כוננויות מתוכננות לחודש, על פי סעיף 23(א) להסכם הקיבוצי; (ה) בהיות המערער רופא מומחה יחיד ביחידת ההשתלות, הוא היה זכאי ל20- כוננויות מתוכננות בחודש, וזאת על-פי סעיף 22 להסכם הקיבוצי; (ו) על-פי סעיף 25 להסכם הקיבוצי, היתה חובה להיוועץ גם עם המערער לגבי נושא הכוננויות המתוכננות. משלא נעשה כן, זכאי המערער לכוננויות מתוכננות בגין הפרת חובה זו; (ז) המשיבה נהגה כלפי המערער בחוסר תום לב; (ח) גם אם אין זכאות למערער לקבלת הכוננויות המתוכננות על-פי ההסכם הקיבוצי, זכאי הוא ל"שכר ראוי" בגין השירות של הכוננויות המתוכננות שביצע עבור המשיבה. זאת בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט1979-, ולמרות פסיקתו של בית הדין האזורי בעניין תחולת סעיף 6(א) לחוק האמור. בנסיבות שלפנינו, משקיבלה המשיבה את שירותו של המערער ואת התמורה לשירות זה, חייבת היא לשלם למערער בעד הכוננויות המתוכננות, מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. 14. הטענות העיקריות של ב"כ המשיבה לפנינו, הן כדלקמן: (א) על-פי סעיפי ההסכם הקיבוצי, רק לרופא מומחה שאיננו מנהל מחלקה או יחידה, מובטחת מכסה מינימלית של 7 כוננויות מתוכננות לחודש. על כן, אין קיימת זכאות זו למערער; (ב) צדק בית הדין האזורי בקביעותיו לגבי סעיף 22 להסכם הקיבוצי, ואי זכאותו של המערער לכוננויות מתוכננות על-פי סעיף זה; (ג) יחידת ההשתלות הוקמה במסגרת מחלקה כירורגית ב', ולא אושרו ליחידה זו תורנויות וכוננויות בנפרד מהתורנות והכוננויות שאושרו למחלקה כירורגית ב'; (ד) לא נוצרה למערער זכאות אישית לכוננויות מתוכננות, לא בשיעור של 30 כוננויות ולא בשיעור של 20 כוננויות; (ה) חובת ההיוועצות על-פי סעיף 25 להסכם הקיבוצי, חלה לגבי ראש המחלקה לה הוקצתה מכסת כוננויות, דהיינו מנהל המחלקה כירורגית ב', ולא לגבי המערער שהיה מנהל יחידה שלא היתה עצמאית; (ו) כפיפות הצדדים למסגרת ההסכם הקיבוצי, שהסדירה את ההתקשרות בן הצדדים וכל הקשור בה, שוללת את תחולת חוק עשיית עושר ולא במשפט. גם אם חל חוק זה, הרי שעל פי סעיף 2 בו, אין המערער זכאי להשבה, בהיותה בלתי צודקת בנסיבות העניין; (ז) המערער עשה דין לעצמו והכריז על עצמו כונן, בניגוד לנוהלי בית החולי. בנסיבות אלה אין הוא זכאי להשבה כלשהיא. האם המערער זכאי לכוננויות מתוכננות? 15. אין מקובלת עלינו טענתו של ב"כ המערער כי המערער זכאי לתשלום בעד כוננויות מתוכננות אשר ביצע אותן בפועל. המסגרת הארגונית של מקום עבודה מחייבת ביצוע משימות ומטלות על-פי הוראות של המוסמכים לכך מטעם המעסיק, בהתאם למבנה ההירארכי של מקום עבודה. בענייננו, לא בכדי נקבע בסעיף 25 להסכם הקיבוצי כי מנהל בית החולים, או מי שהוא יקבע לכך, "יארגן את תכנית הכוננויות המתוכננות". המסגרת הארגונית - הירארכית של בית החולים, היא בלבד קובעת את התכנית ואת הביצוע של הכוננויות המתוכננות בבית החולים. כפועל יוצא מכך, ביצוע כוננות מתוכננת מחוץ או בניגוד למסגרת האמורה, אין בו כדי להקנות זכות אישית למבצע הכוננות המתוכננת. אין מקובלת עלינו טענת ב"כ המערער כי התוצאה של ביצוע כוננות מתוכננת כאמור, היא במישור המשמעתי בלבד. מאחר שההליך שלפנינו הוא בשאלת הזכאות לתשלום בעד כוננות מתוכננת, אין עלינו לבחון את ההיבט המשמעתי של העניין. בשאלת הזכאות לתשלום, צוין כבר לעיל כי אין מוקנית למערער זכות אישית לתשלום בעד כוננות מתוכננת שהוא ביצע בפועל, מחוץ או בניגוד למסגרת הארגונית בבית החולים. על כן, מקובלת עלינו גישתו של בית הדין האזורי בנושא זה, השוללת את זכאותו של המערער לתשלום בעד כוננויות מתוכננות שבוצעו בפועל, אך מחוץ לתכנית המאורגנת של הכוננויות המתוכננות, אשר לא הוקצו ליחידה בה עבד המערער. 16. סעיף 23 א. להסכם הקיבוצי קובע כי לכל רופא בעל תואר מומחה "שאינו מנהל כנקוב בסעיף 21", תובטח מכסה מינימלית של 7 כוננויות מתוכננות לחודש. ברם, המערער הוא בגדר המונח "מנהל" כאמור בסעיף 21 להסכם הקיבוצי, המתייחס למנהל מחלקה, למנהל יחידה, למנהל מכון ולמנהל מרפאת חוץ. בעלי תפקידים אלה זכאים ל"כוננות על" כאמור באותו סעיף, ולאור זאת ניתן להסביר את הוראת סעיף 23 א. להסכם הקיבוצי. גם בנושא זה מקובלת עלינו פסיקתו של בית הדין האזורי, כמפורט בפיסקה 7 לעיל. 17. אין אנו מוצאים כי יש מקום להתערבותנו בפסיקתו של בית הדין האזורי בדבר אי-הקצאת מכסת כוננויות מתוכננות נפרדת ליחידת ההשתלות, אשר תוצאתה היא אי-זכאותו לכוננויות מתוכננות, בין 30 כוננויות ובין 20 כוננויות, וכן לתוספת של 4.5 שעות (ר' פיסקאות 9 ו10- לעיל). 18. בית הדין האזורי דחה את טענת המערער כי סעיף 25 להסכם הקיבוצי חייב היוועצות גם עם המערער, בתפקידו כמנהל יחידה, בעניין ארגון תכנית הכוננויות המתוכננות. טעמו של בית הדין היה כי חובה זו חלה לגבי היוועצות "רק עם מנהלי היחידות הרפואיות להן הוקצו כוננויות מתוכננות... התובע היה מנהל היחידה להשתלות, שלא היתה יחידה עצמאית. ללא הקצאת כוננויות מתוכננות, לא חלה על הנתבעים כל חובת התייעצות עם התובע". פירושו של בית הדין האזורי לסעיף 25 להסכם הקיבוצי, מקובל עלינו, באשר הוא עולה בקנה אחד עם ההוראות האחרות של ההסכם הקיבוצי בעניין הכוננויות המתוכננות, ומשקף את ההיבט הביצועי של הכוננויות המתוכננות. כמו כן, נזכיר כי במכרז שבו נבחר המערער לתפקיד מנהל היחידה המקצועית להשתלות, צויין במפורש כי תיאור התפקיד הוא "ניהול יחידה רפואית מיוחדת, שלא הוכרה כמחלקה". לפיכך, אין לקבל את טענת ב"כ המערער כי אי-קיום היוועצות עם המערער, כאמור בסעיף 25 להסכם הקיבוצי, הוא בגדר הפרת ההסכם הקיבוצי, המקנה למערער זכאות לקבלת תשלום בעד כוננויות מתוכננות. 19. טענות המערער בעניין זכאותו לתשלום בעד כוננויות מתוכננות על-פי עילה סטטוטורית המבוססת על חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט1979-, נדחו על ידי בית הדין האזורי, בעיקר מן הטעם ש"על היחסים שבין הצדדים בענייננו חל ההסכם הקיבוצי, וזו המערכת החוזית שהסדירה את ההתקשרות שבין הצדדים וכל הקשור לה". יחסי עבודה הם יחסים חוזיים בבסיסם, המשולבים עם חקיקת המגן. לאור זאת, אך טבעי הוא שאין מועלות בבית הדין לעבודה טענות בדבר זכאות של עובדים לתמורה בעד עבודה, על בסיס "עשיית עושר ולא במשפט", אלא לעתים נדירות (ר' דב"ע מח2-9/ ד"ר עזריאל בן ארויה - מדינת ישראל, פד"ע יט 497, 500; תב"ע מז3-809/ מאסטרו בע"מ - נועה בלוך ואח', פד"ע כג יד, יח; תב"ע נב6-143/ אורי אביגד ואח' - מבטחים, מוסד לביטוח סוציאלי בע"מ, פד"ע כה כג, כו; דב"ע נה3-154/ אלקטרה תעשיות (1970) בע"מ - משה גורין, פד"ע כט 385, 390; תב"ע נו15-998/ (ב"ש) בלה יעקובוב - אהרון כהן (לא פורסם)). 20. המסגרת הארגונית של מקום העבודה מחייבת ביצוע המשימות והמטלות על-ידי עובד, במתכונת מסודרת, מאורגנת ומוגדרת, על-פי הוראות של המוסמכים לכך מטעם המעסיק, ובהתאם ובכפוף להוראות החוזיות והסטטוטוריות החלות, ונהלים ונוהגים החלים. המסגרת הארגונית קובעת גם את הסמכויות, החובות והאחריות של בעלי התפקידים השונים, בזיקתם זה לזה ובזיקתם למסגרת עצמה. קבלת הגישה שעובד רשאי לפעול במקום העבודה, מחוץ או בניגוד למסגרת הארגונית האמורה, תביא לשיבוש סדרי העבודה, לחריגה ממסגרת התפקידים והאחריות של עובדים ולאיבוד השליטה של המעסיק על ביצוע העבודה במקום העבודה, שליטה שהיא בתחום אחריותו של המעביד הן כלפי גורמים פנימיים במקום העבודה והן כלפי גורמים חיצוניים. משום כך, אין זה רצוי כי תיקבע זכאות ל"תמורה" לעובד בנסיבות אלה, כאשר התנאים לתשלום ה"תמורה" נקבעו בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר. יובהר כי אין באמור לעיל כדי למנוע יוזמות של עובדים בביצוע תפקידיהם ומשימותיהם במקום עבודתם. אדרבא, יש לעודד ולקדם יוזמות שכאלה, אך יש להקפיד על כך שהן לא תחרוגנה מהמסגרת הארגונית של מקום העבודה. 21. לאור המפורט בפיסקה 20 לעיל, מקובלת עלינו גישתו של בית הדין האזורי כי יש לפרש את התשתית ההסכמית של תנאי עבודתו של המערער, על-פי ההסכם הקיבוצי, כשוללת את הזכות לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט, וזאת על-פי סעיף 6(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט1979- (ר' בנושא זה דניאל פרידמן "דיני עשיית עושר ולא במשפט" (מהדורה שניה) (תשנ"ח), כרך א' עמ' 117 וה"ש 1; ד"נ 20/82 אדרס חמרי בנין בע"מ נ' הרלואנד ג'ונס ג.מ.ב.ה. פ"ד מב(1) 221, 270, מול האות ה'). נוסיף בהקשר זה, כי בנסיבות העניין שלפנינו, חיוב המשיבה בתשלום כוננויות מתוכננות למערער, פירושו חיוב נוסף על תשלום הכוננויות המתוכננות ששולמו לכונן שביצע את הכוננויות המתוכננות במסגרת המחלקה הכירורגית ב'. ס י כ ו ם 22. לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כי הערעור נדחה. 23. בית הדין האזורי לא פסק הוצאות בהליך שהתנהל לפניו, ואף אנו - בנסיבות העניין - איננו פוסקים הוצאות בהליך הערעור. רפואהכוננות