גמלת הבטחת הכנסה - לימודים

הגישה הרווחת בארץ היא כי דיני ביטוח לאומי הינם דינים סבוכים ומורכבים, על כן אחת הדרכים להעמיק בדינים אלו היא עיון בפסקי דין - להלן פסק דין שניתן ע"י השופטת עפרה ורבנר בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה שעניינו גמלת הבטחת הכנסה "לימודים" - סעיף 3 (4) חוק הבטחת הכנסה

הרקע לתביעה
תביעת התובעת לקבלת גימלת הבטחת הכנסה נדחתה ע"י ביטוח לאומי במכתב הדחיה מתאריך 5.2.06 בנימוק כי התובעת לומדת בקריה האקדמית שהינו מוסד לימודים שהלימודים בו שוללים זכאות גימלת הבטחת הכנסה בהתאם לסעיף 3 (4) לחוק ובהתאם לתקנה 6. במכתב אף צויין כי בהתייחס לחודשים 10/05 ועד 12/05 נוצר לתובעת חוב

התובעת, ילידת 1977, גרושה ואם חד הורית לתאומים בני 7 וילדה בת 5, החלה לימודי תואר ראשון במשפטים ביום 31.10.05, בקריה האקדמית. התובעת טוענת כי הלימודים ממומנים באופן מלא ע"י מלגות וכי אלמלא עובדה זו, לא היתה יכולה להרשות לעצמה ללמוד. התובעת רשומה כמובטלת בשרות התעסוקה מאז גרושיה (כ- 5 שנים) ואף ניסתה להתקבל למספר עבודות שונות, נכון להיום ללא הצלחה. התובעת מבקשת להתחשב במצבה החריג ולאפשר לה להמשיך בלימודיה על מנת שתוכל לשפר את מצבה לעתיד ולא להיות לנטל על הציבור בטווח הארוך

טענות ביטוח לאומי
ביטוח לאומי בכתב ההגנה טען כי תביעותיה של התובעת לגימלת הכנסה מאז 6/00, נענו בד"כ כל עוד התייצבה כנדרש בלשכת התעסוקה ולא החזיקה ברכב. תביעתה האחרונה, מחודש 10/05 נדחתה בשל לימודיה ובהתאם לקבוע בסעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה ותקנה 6(א) לתקנות הבטחת הכנסה. ביטוח לאומי טוען כי גימלה יכולה להנתן במקרה בו התובע לומד שעות ספורות בלבד בשבוע והוא פטור ממבחן תעסוקה (עב"ל 1368/01 מיכל קרר נ' המל"ל, תק-אר 2003(3), 401). התובעת אינה עומדת בתנאי השני ולכן בדין נדחתה תביעתה. מאחר והזכאות לגימלה נשללה החל מחודש 10/05, והתובעת קיבלה גימלה ל- 3 החודשים הבאים, עליה להשיב את הסכום ששולם בסך 3,117 שקלים

חוק הבטחת הכנסה
חוק הבטחת הכנסה (להלן – החוק) קובע את הזכאות לגימלת הכנסה. הרציונל העומד בבסיסו של החוק למתן הגימלה, הוא להבטיח קיום מינימלי בכבוד למי "שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה כדי מחייתם, הכנסה מינימלית לשם סיפוק צרכים חיוניים..." (עב"ל 1010/04 המוסד לביטוח לאומי נ' זהבה עמר, עבודה ארצי

סעיף 2 לחוק קובע מי הם הזכאים לגימלה וסעיף 3 קובע סייגים לזכאות ובענייננו, כאמור, מדובר בסייג הרביעי, השולל גימלה ממי שהינו תלמיד ב"מוסד": "לא יהיו זכאים לגימלה לפי חוק זה - (4) תלמיד הלומד במוסד שקבע השר בתקנות ובתנאים שקבע, למעט תלמיד הזכאי לגימלה המנוי בפסקה (4) של סעיף 2(א) בתקנות הבטחת הכנסה תשמ"ב - 1982, שהתקין השר מכוח הסמכות שהוקנתה לו דלעיל, נקבעה בין היתר הגדרתו של "מוסד" באופן הבא: "6. (א) כמוסד לענין סעיף 3(4) לחוק ייחשב – (1)כל מוסד להשכלה גבוהה שהוכר לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח- 1958, וכן מוסד הטעון היתר לפי סעיף 21א לאותו חוק; (2) מוסד אחר ללימודים על- תיכוניים; (3) ... (4) ... (5) מוסד לימודים אחר שבו מלמדים באופן שיטתי תלמידים, למעט - (א) מוסד לימודים שאין במטרותיו להכשיר את  תלמידיו לבחינות ממשלתיות או למתן השכלה המוכרת על- ידי משרד ממשלתי או לפי כל דין; (ב) מוסד לימודים שמסלול הלימודים בו אינו עולה על 12 חודשים וכן מוסד המכשיר את תלמידיו להשלמת השכלה תיכונית, אף אם אין מתקיים בהם האמור בפסקת משנה (א), ובלבד שלגבי זכאי לגימלה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק, בתנאי נוסף, שהלימודים במוסד מתקיימים בשעות הערב; (ג) מוסד שבו ניתנת הכשרה כמשמעותה בסעיף 2(א)(2) לחוק - אם מקבל ההכשרה היה זכאי לגימלה לולא האמור בסעיף 3(4) לחוק

בענייננו אין חולק כי הקריה האקדמית הינה מוסד להשכלה גבוהה שהוכר לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה. סבירותה של תקנה 6 נבחנה בעניין שחל ונמצא כי היא סבירה ואין לפסול אותה: "על מנת ליישם את הכללים שהובאו לעיל לענייננו, עלינו לבחון האם תקנה 6(א) (1) הנ"ל הינה בלתי-סבירה בצורה קיצונית, עד כי בית-הדין ייאלץ להתערב בשיקול דעתו של השר שהתקין את התקנה? התשובה לשאלה זאת היא שלילית. לא רק שאין בתקנה חוסר סבירות קיצונית, אלא אין בה אף חוסר סבירות כלשהי" (דב"ע מז/0-129 מאיר שחל נ' המל"ל, פד"ע יט, 284).תקנה 6 עמדה במבחן הסבירות וממילא קדם חוק זה לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, כך שיש לדחות את טענתה של התובעת בדבר פגיעתו של החוק בכבודה ובעצמאותה עיין גם דב"ע 4-12/98 ג'ני ברוכי נ' המל"ל, בל (נצ') 1272/06 אוכמן אוחיון שני נ' המל"ל

התובעת מוסיפה וטוענת כי אין לראות בה "תלמידה" כמשמעותו של המושג בסעיף 3(4) מאחר והיקף שעות לימודיה מצומצם ואין בכך כדי למנוע ממנה לעבוד במשרה מלאה או, לבצע את חובתה ולהתייצב בלשכת התעסוקה. טענה זו אין לפסול במחי יד. במספר פסקי דין חזרה האבחנה על פיה לימוד מספר שעות מצומצם בשבוע הינו שיקול בעל משקל לעניין זכאותו של תלמיד לגימלה (עיין בל (נצ') 2203/02 אושרת מזרחי נ' המל"ל, בל (נצ'), עניין אוכמן). למעשה שיקול זה מצוי גם בעניין שחל כאשר לא נשללה על פניה האפשרות שסטודנט לתואר שני או שלישי, הלומד מעט שעות שבועיות במקביל לעבודתו יהיה זכאי למילגה

וכך נפסק בענין שחל: "א. טוען בא כוח המערער כי אי הסבירות של התקנה עולה על פניה לגבי תלמידים לתואר שני ושלישי, הלומדים ארבע שעות שבועיות או אפילו שעה אחת בשבוע, עובדות במשרה מלאה או חלקית, וממלאים אחר כל הקריטריונים לזכאות להשלמת הכנסה (מכח סעיף 2 לחוק) אך משום שהם לומדים באוניברסיטה מספר מועט של שעות בשבוע, לא יקבלו את הגמלה; (ב) נראה כי אם תתעורר השאלה לגבי סוג תלמידים זה, צריך יהיה לבחון אם המונח "תלמיד", שבסעיף 3(4) לחוק, מתייחס אף לסוג זה של סטודנטים, לאור מטרתו של החוק. אולם גם אם צודק המערער כי התקנה אינה סבירה לגבי סטודנטים הלומדים לתואר שני ושלישי, אין עולה מכך שיש לפוסלה משום ש"אין להסיק מסקנה בדבר סבירותה של תקנה, לאור יישומה למקרה קונקרטי בלבד, מבלי שפונים ושוקלים יחד עם זה גם את מטרתה הלגיטימית הכוללת. הסבירות גם כאן איננה מושג אבסולטי אלא מושג יחסי, ועל כן יכול שיווצר מצב שבו יפחת המשקל שיש לייחס לפגיעה בפרט הנובעת מן התקנה, וזאת אם מציבים מולו את המדיניות שבאה לידי ביטוי בתקנה ושיש לה יסוד ומסד בחקיקה הראשית המסמיכה." (בג"צ 156/75 הנ"ל (2), בעמ' 106). אין פירוט של מספר שעות הלימוד השבועיות בענין שחל אולם צויין כי המערער שם למד כתלמיד מן המנין באוניברסיטה העברית בירושלים, ומן הסתם למד יותר מאשר שעות ספורות בלבד שכן לו היה לומד שעות ספורות בלבד היה בית הדין הארצי מתייחס לנושא כפי שהתייחס לכך בהקשר לתלמידים שלומדים לתואר שני או שלישי

בעניין קרר שהוזכר דלעיל, אושרה זכאות לגימלה בנסיבות בהן המערערת היתה פטורה מבחן התעסוקה, למדה בהיקף שעות מצומצם שלא דרש, על פניו, השקעה מעבר לשעות הלימוד. בעניין מזרחי, אומצה למעשה הלכת קרר, במקרה בו הנסיבות היו דומות למקרה שבפנינו. שם דובר בתובעת שלמדה במשך כשנתיים במכללה האקדמית עמק הירדן, לימודי חינוך ואומנות, בהיקף של 8.5 שעות שבועיות, בשעות הצהרים והערב. כב' הש' ארמון אומר את הדברים הבאים: "אנו סבורים כי תכליתה של תקנה 6 לתקנות היא לשלול תשלום מאוצר המדינה ממי שבחר ללמוד במקום לעבוד ולהשתכר. אכן, כדי להגשים את מטרת המחוקק, מוצדק יהיה ליישם את הוראות סעיף 3(4) לחוק ואת תקנה 6 לתקנות, כל אימת שמי שבא לדרוש את הגמלה הינו אדם שהיה יכול ללכת לעבוד, אך בחר ללמוד במקום זאת, דהיינו כל מי שהוא "סטודנט", במובן המקובל של המלה. האם כך יש לראות את התובעת ? אנו סבורים שלא. התובעת למדה בעת הרלוונטית בהיקף של 8.5 שעות בשבוע ורק בשעות אחר הצהריים והערב. אין זו מערכת לימודים של "סטודנט" שעיקר זמנו מוקדש ללימודים. מערכת לימודים כמו זו של התובעת אינה אמורה להפריע לה לעבוד בכל עבודה סבירה. לפיכך, נראה שנסיבותיה של התובעת דומות יותר לנסיבות המקרה שנדון בבית הדין הארצי בענין קרר מאשר לנסיבות שנדונו בפסק הדין בתיק דב"ע מז/120-0 שחל - המוסד לביטוח לאומי (פד"ע יט 284, שגם הוא נזכר לעיל

דברים אלה יפים גם לענייננו, ואולם ביטוח לאומי טוען כי יש לאבחן פסיקה זו מנסיבות מקרה זה משום שהתובעת באותם מקרים לא היתה מחוייבת במבחן התעסוקה. בעניין קרר המערערת היתה פטורה ממבחן התעסוקה ואילו בעניין מזרחי לא נכללה עובדה זו במסגרת העובדות המוסכמות שהוגשו ולכן החליט הש' ארמון שלא להזקק לטענתו של ביטוח לאומי בעניין זה ולקבוע שהתובעת אינה חייבת במבחן התעסוקה. בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה שבפנינו, ולמול תכליתו של החוק, מצאנו לנכון לבחון את שני הפרמטרים האחרים שהיוו את הבסיס להחלטה בעניין קרר, אותם פרמטרים שיוצרים כאמור את האבחנה לה טוען ביטוח לאומי

לעניין מטרתו של החוק כבר הבאנו את דברי הפסיקה דלעיל, אולם נחזור על עיקרם: גימלת הכנסה תשתלם למי שזקוקים להכנסה לשם סיפוק צרכיהם הקיומיים, כאשר אין ידם משגת לעשות כן בעצמם (דברים אלה באו לביטוי בדברי ההסבר להצעת החוק). בד בבד, קובע החוק מקרים בהם תשלל הזכאות לגימלה ממי שלכאורה עומדים בתנאי הזכאות הראשוניים. תכליתם של סייגים, ובאופן ספציפי של הסייג הקבוע בסעיף 3(4), להבטיח כי לא ישולמו כספים מאוצר המדינה למי שבחר ללמוד ולא לעבוד ולהשתכר ראה עניין ברוכי; פס"ד מזרחי

לכך היינו מוסיפים, כי ראוי לעודד מקבלי גמלאות לצאת וללמוד מקצוע שיבטיח את עתידם ויפסיק את הזקקותם לסעד מן המדינה, זאת כל עוד אין הלימודים מסכלים את יכולתם להתייצב בלשכת התעסוקה ואת חובתם לחפש עבודה מתאימה ולהענות לה. ובמילים אחרות, כל עוד הלימודים הינם מספר מועט של שעות שבועיות בשעות אחה"צ והערב בלבד במשך יום או יומיים בשבוע, דבר שאינו סותר את מבחן התעסוקה, היה מקום להקל עם המבוטח ולסייע לו להתקדם בטווח הארוך. הנמקה דומה ניתן למצוא בעניין אוכמן, בבל (נצ') 1140/99 פינקלשטיין נ' המל"ל. על תנאי זה יש להוסיף גם את התנאי כי הלימודים ממומנים שלא על ידי תובע גימלת הבטחת ההכנסה שכן מטרת גימלת הבטחת הכנסה הינה קיום מינימלי בכבוד ולא מימון לימודים

מבחן התעסוקה
מבחן התעסוקה קבוע בסעיף 2(א)(2) לחוק וזו לשונו: "(2) הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה בהתאם לכללים שנקבעו לענין סעיף 163 לחוק הביטוח ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה; לענין פסקה זו, "עבודה מתאימה" - כל עבודה התואמת את מצב בריאותו וכשרו הגופני, או הכשרה, השתלמות או הסבה מקצועית לפי הפניה משירות התעסוקה או ממי שאישר לכך שירות התעסוקה (להלן בסעיף זה - הכשרה)". במשמעותו הטכנית של המבחן מדובר בחובתו של הזכאי להתייצב בלשכת התעסוקה. במובנו המהותי, מתמלא המבחן מקום שהזכאי פועל לחיפוש עבודה (גם דרך הלשכה) והוא פנוי להענות ולהתחייב לעבודה מתאימה שתוצע לו. אין מחלוקת כי התובעת חייבת במבחן התעסוקה

מעדותה של התובעת בפנינו עולים הדברים הבאים: התובעת למדה בתקופה הרלוונטית לתביעה מספר שעות שבועיות, יום בשבוע, בין השעות 9:00 ל- 13:00 עם אפשרות להעבירן לשעות הערב. התובעת טוענת כי אינה מגיעה לשיעורי התרגול כך שבפועל שעות לימודיה פחותה מ- 6 השעות האמורות. מסלול הלימודים אמור להמשך כ- 3.5 שנים ללא חופשות סימסטר. מסלול הלימודים של התובעת הינו מסלול מיוחד לנשים חרדיות עובדות שהוקם ביוזמת הכנסת. לימודיה ממומנים באופן מלא במלגות: 80% מטעם מוסד הלימודים עצמו והשאר ממלגות של משרד החינוך ויו"ר הכנסת. במקביל ללימודיה, ועל אף דחיית תביעתה לגימלה המשיכה התובעת להתייצב בלשכת התעסוקה כפי שהיא עושה מזה 5 שנים ולא החסירה התייצבויות. כמו כן הצהירה כי תשמח להענות לכל הצעת עבודה

ביטוח לאומי עצמו אינו טוען דבר הסותר את התשתית העובדתית כפי שתוארה על ידי התובעת, למעט העובדה כי לא הציגה אישור על האפשרות ללמוד בשעות הערב. כך אין הוא טוען כי התובעת אינה עומדת במבחן התעסוקה בפועל – קרי שהחסירה התייצבויות או סירבה לעבודות – ולכן להבנתנו מדובר בעצם הצורך למנוע את הרחבת ההלכה כך שתאפשר זכאות למי שחב במבחן זה

סוף דבר
בנסיבות המקרה שבפנינו הננו קובעים כי ככל שהתובעת תוכיח לנתבע כי היא לומדת מספר שעות מועט בשבוע (6-4 שעות) בשעות אחר הצהריים או הערב, דבר אשר אינו מונע ממנה להתייצב ולקבל כל עבודה מתאימה שתוצע לה על ידי שירות התעסוקה, וכן תוכיח כי כל מימון הלימודים נעשה שלא באמצעותה אלא באמצעות מילגות וכד', תהא התובעת זכאית לגימלת הבטחת הכנסה ולא יחול לגביה הסייג המפורט בסעיף 3 (4) לחוק. באשר לתקופה בה למדה התובעת בשעות הבוקר, הגם שהיה מדובר במספר שעות מועט, אין התובעת זכאית לגימלת הבטחת הכנסה

הננו סבורים כי עמידה באותם סייגים כפי שנקבעו על ידינו לעיל וכפי שאף עולים מפסיקת בית הדין הארצי בענין קרר ובענין שחל דהיינו מספר מועט של שעות לימוד, בשעות אחר הצהריים או הערב ומימון שלא באמצעות התובע גימלת הבטחת הכנסה, יש בהם כדי להבטיח קיום תכלית החוק, ניתן לקבוע לגבי אותו אדם כי אינו בגדר "תלמיד" כמשמעותו בתקנות הבטחת הכנסה גם אם הינו לומד במוסד כמשמעו בתקנות ומאידך גיסא אותו אדם יוכל להתקדם ולנסות לצאת ממעגל מקבלי הבטחת ההכנסה באמצעות רכישת מקצוע. את ההתייחסות ללימודים בשעות הערב ניתן גם ללמוד בדרך היקש מתקנה 6 (א) (5) (ב) ומתקנה 6 (ב) (2) לתקנות הבטחת הכנסה

תוצאת פסק הדין הינה, איפוא, כי בהתייחס לחודשים בהם למדה התובעת בשעות הבוקר אין התובעת זכאית לגימלת הבטחת הכנסה, אולם בית הדין ממליץ כי ביטוח לאומי יביא את ענינה של התובעת בפני ועדה לביטול חובות בנסיבות שפורטו לעיל, על מנת לבטל את חובה ככל שנוצר לה חוב, והתובעת תתעניין אצל ביטוח לאומי מה עליה לעשות על מנת להגיש בקשה לועדה לביטול חובות

בהתייחס לחודשים בהם תוכיח התובעת כי למדה רק מספר שעות מועט בשעות הערב, כאשר לימודיה ממומנים באופן חיצוני ולא היא זו המממנת אותם ובכפוף להתייצבות כנדרש בשירות התעסוקה ולקבלת כל עבודה מתאימה שתוצע לה, זכאית התובעת לגימלה. אין צו להוצאות

חיפוש פנימי באתר