פסק דין 1. נציגי הציבור הוזמנו ולא הופיעו, ולא מסרו נימוק לאי הופעתם. כדי לא לדחות את הדיון הוחלט כי הדיון יתקיים בהעדרם. 2. התובעת הגישה תביעה לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. בתביעתה טענה התובעת כי פוטרה ולחילופין - התפטרה עקב מצב בריאות לקוי, ולפיכך היא זכאית לפיצויי פיטורים. לחילופין נתבע שכר עבודה, במידה וייקבע כי יחסי עובד-מעביד לא הסתיימו. 3. הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה כי התובעת התפטרה מרצונה, לאחר שסירבה לקבל הצעת עבודה חלופית שהוצעה לה ע"י הנתבעת. 4. בדיון שהתקיים בפני העידו ונחקרו התובעת, מנהלת הנתבעת הגב' אילנה בדש - וייס ועדות ההגנה ליאת בן יהודה ואיריס שטרית. 5. מרבית העובדות הצריכות להכרעה אינן שנויות במחלוקת והן כדלהלן: א. התובעת עבדה אצל הנתבעת ממרץ 96' ועד יוני 98'. ב. התובעת החלה לעבוד בנתבעת כאחראית על עגלה למכירת קפה. במהלך 97' קודמה לתפקיד של אחראית על 4 עגלות מכירה, תפקיד הכולל פיקוח על כוח אדם, ניהול שוטף, תחזוקה, הזמנות סחורה וקשר עם ספקים. ג. עבודת התובעת היתה כרוכה במאמצים פיזיים. ד. במאי 97' נפגעה התובעת, לטענתה, בגבה ובעקבות הפגיעה יצאה לחופשת מחלה בת שבועיים. לטענת התובעת, פנתה, עובר לפגיעה, בתביעה למל"ל להכרה בפגיעה כבתאונת עבודה, אך לא קיבלה כל תגובה מהמל"ל עד היום (!). ה. בעקבות התאונה החלה התובעת, לטענתה לסבול מכאבי גב קשים, אך המשיכה ועבדה עד יוני 98', ואף קודמה לתפקיד מנהלת 4 עגלות. ו. ביוני 98' נתקפה התובעת כאבי גב קשים עקב הרמת משא כבד. היא פנתה לטיפול רפואי ואובחנה פריצת דיסק. ז. התובעת המציאה לנתבעת את ת1/, שהוא אישור רפואי לפיו על התובעת להימנע ממאמצים גופניים, נשיאת משאות ונסיעות ממושכות. ח. התובעת ביצעה חפיפה עם עובדת מחליפה במהלך השבועיים הראשונים של חודש יוני. ט. התובעת למדה לימודי מולטימדיה במהלך עבודתה בנתבעת. התובעת סיימה את לימודיה באוגוסט 98'. 6. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסב סביב השאלה האם הוצעה לתובעת עבודה חלופית הולמת. 7. התובעת בעדותה העידה כי בעלת הנתבעת, אילנה, הציעה לה להיות פקידה אישית שלה (בנוסף להצעה אחרת שדחתה התובעת עקב היותה כרוכה בנסיעות). לטענת התובעת ההצעה לא היתה ממשית אלא "דבר שנזרק באויר". 8. מנהלת הנתבעת, הגב' אילנה בדש-וייס העידה כי הציעה לתובעת לעבוד יחד איתה בעבודתה כמנהלת האירועים של החברה וגם מנהלת אדמיניסטרטיבית והתובעת סירבה להצעה. לטענת הגב' וייס, הוצעה ההצעה לתובעת מספר פעמים, והתובעת עמדה בסירובה. 9. בסיכומיה טענה התובעת כי העבודה שהוצעה לה היתה נחותה מעבודתה הקודמת. הנתבעת טענה כי העבודה אינה פחותה מעבודת מנהלת עגלות, שכן עבודה זו מתבצעת ע"י מנהלת החברה בעצמה. 10. לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני החלטתי לדחות את התביעה מן הטעמים דלהלן: א. גירסתה של התובעת מעוררת ספק, שכן, למרות כאבי הגב מהם סבלה ממאי 97' ואילך, המשיכה בעבודתה כמנהלת עגלות עד יוני 98' (סמוך למועד סיום לימודיה). כן תמוהה טענת התובעת כי פנתה במאי 97' למל"ל בתביעה להכרה בפגיעה בעבודה ולא קיבלה כל תשובה עד למועד עדותה (1/7/99). ב. התובעת עצמה העידה כי הוצעה לה הצעת עבודה, לעבוד יחד עם מנהלת הנתבעת כפקידה אישית שלה, אך היא לא ראתה בה הצעה ממשית. לא ברור כלל מדוע החליטה התובעת כי אין מדובר בהצעה ממשית. בעניין זה אני מעדיפה את עדות מנהלת הנתבעת וקובעת כי אכן הוצע לתובעת לעבוד יחד עם מנהלת הנתבעת בתפקיד אדמיניסטרטיבי המראים למצבה הגופני, אך התובעת סירבה לקבל את ההצעה. ג. אשר לטענה כי העבודה המוצעת היתה פחותה מהעבודה הקודמת שביצעה התובעת: לא שוכנעתי כלל ועיקר כי העבודה המוצעת, שאותה מבצעת מנהלת הנתבעת בעצמה, פחותה מעבודתה הקודמת של התובעת, שאף היא כללה מטלות אדמיניסטרטיביות (ניהול שוטף, הזמנות סחורה, קשר עם ספקים). התובעת לא ניסתה לברר מה מהות ההצעה שהוצעה לה ואף לא ניסתה לעבוד בתקופת נסיון כדי לראות שמא תוכל להשתלב בתפקיד החדש. יש לזכור כי התובעת אינה יכולה לשוב ולהשתלב בעבודות הכרוכות במאמץ פיסי, ולפיכך שומה עליה לבצע עבודות שהן פקידותיות במהותן, לאור מצבה. ד. נראה לי כי התובעת, אשר באותה עת סיימה את לימודיה, נאחזה במצבה הבריאותי (שספק בעיני אם לא היה קיים לפחות ממאי 97') כדי להתפטר ולזכות בפיצויי הפיטורים, ולכן דחתה את ההצעות החלופיות שהוצעו לה. 11. התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך 1,500 ש"ח + מע"מ, צמודים כדין החל מהיום. 12. ניתן לבקש רשות ערעור משופט של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק דין זה. רפואההתפטרות