פסק דין 1. נציג הציבור השני הוזמן ולא הופיע, ולא מסר נימוק לאי הופעתו. כדי לא לדחות את הדיון הוחלט כי הדיון יתקיים בהעדרו. 2. התובע הגיש תביעה לתשלום יתרת חופשה ודמי הודעה מוקדמת. 3. הנתבעת הגישה כתב הגנה בו נטען כי התובע לא פוטר וכי קיבל את מלוא פדיון חופשה שהגיע לו. 4. בדיון שהתקיים בפנינו העיד התובע כי עבד מטעם הנתבעת במפעל "אלומית" מ- 7/97 ועד 29.5.98, וכי פוטר מעבודתו באלומית. התובע טען כי הנתבעת לא הציעה לו עבודה אחרת. התובע טען כי עבד 192 ימי עבודה, וקיבל פדיון חופשה לפי 13 ש"ח לשעה במקום לפי 14.3 ש"ח לשעה. התובע טען כי המכתב שבידו, ת1/, ניתן לו כמכתב פיטורים, משלא הוצעה לו עבודה אחרת. 5. מנהלת הנתבעת, הגב' אוה מיידן טענה כי התובע עבד מטעם הנתבעת בחברת אלומית ופוטר עקב צמצומים במפעל אלומית. כן טענה כי התובע בא אל הנתבעת כדי לקבל מכתב פיטורים לשם קבלת דמי אבטלה שמגיעים לו ואז נתנו לו את המכתב ת1/. הגב' מיידן הציגה את נ1/ וטענה כי הוא מכתב פיטורים ולא אישור העסקה, וכי ב- ת1/ נכתב "אישור העסקה" שכן לא היה זה מכתב פיטורים. כן טענה שהנתבעת ניסתה להציע לתובע עבודה אחרת ברמה המקצועית שלו כעובד ייצור וכי הוצע לו תפקיד של פועל ייצור במפעל צנורות מזרח התיכון והוא סרב. עוד נטען כי ניתן לתובע אישור העסקה לבקשתו, וכי הנתבעת חייבת לתת אישור שעובד הועסק מטעם החברה ופוטר מהמפעל ולא מהחברה. גב' מיידן הסכימה כי מגיע לתובע הפרש של 100.- ש"ח שנובע מחישוב פדיון החופשה לפי 13.- ש"ח ולא 14.- ש"ח, ויתרה זו מגיעה לו. החישוב נעשה בכתב ההגנה על פי 183 יום כפי שמופיע בתלושים. 6. כן העידה יועצת המס של החברה אשר פירטה את אופן חישוב פדיון החופשה ששולם לתובע: "התובע עבד בסה"כ 183 ימי עבודה. חילקתי 183 ימי עבודה ל- 240 X 14 ימי עבודה. התוצאה הייתה 10.67 ימים שבתוכם 4 ימי מנוחה כי התובע לא עובד שישי-שבת. לכן מגיע לו בפועל 6.67 ימי עבודה. כשעשינו את החישובים של החופש היה מגיע לו שכר מינימום 14.03 כאשר כל יום הוא עובד 8.35 שעות. סה"כ חופש לכל התקופה הגיע לו 781.40 ש"ח ברוטו. במשכורת אפריל-מאי 98' הוא קיבל חלק מהחופש בסך 724.36 ש"ח עבור כל החופשות שקיבל. היתרה לתשלום לאותה עת שהתפטר היה מגיע לו 57.04 ש"ח ברוטו עבור יתרת חופש. זה מה שהיה מגיע לתובע. " (עמ' 5 לפרוט'). כן העידה העדה כי שמעה שיחה בין התובע לבין עובדת הנתבעת אינה דובינין שבה הציעה הגב' דובינין לתובע עבודה אחרת והתובע סירב ודרש מכתב פיטורים לצורך קבלת דמי אבטלה. 7. לאחר שעיינו בכל החומר שבפנינו אנו קובעים כדלהלן: א. בידי התובע מכתב ת1/ שזו לשונו: "לכל מען דבאי 1.6.98 ג.נ. הנדון: אישור העסקה הרינו מאשרים בזאת, כי מר X אלכסנדר בעל ת.ז. X הועסקה דרך חברתינו במפעל "אלומית" החל מ- 7/97 עד 29.5.98, הנ"ל פוטר עקב צמצומים. נשמח לעמוד לרשותכם בדבר מתן פרטים נוספים במידת הצורך. בברכה, אוה מיידן מנהלת החברה " ב. הנתבעת טוענת כי המכתב נמסר לתובע לצורך קבלת דמי אבטלה וכי לתובע הוצעו עבודות אחרות - אך טענה זו לא הוכחה. בפנינו גירסה מול גירסה, ולפיכך, לאור ת1/, אנו מקבלים את טענת התובע כי פוטר. גם במסמך נ1/ אין כדי להועיל לנתבעת, שכן לשונו זהה ל- ת1/ למעט הכותרת בה נרשם "מכתב פיטורין". משנרשם ב- ת1/ כי התובע פוטר - הרי שיש לראות בו מכתב פיטורים, והנטל עובר לנתבעת להוכיח כי אין מדובר בפיטורים. נטל זה לא הורם ע"י הנתבעת, ולפיכך על הנתבעת לשלם לו תמורת הודעה מוקדמת. ג. לעניין פדיון החופשה: מתלושי השכר שבתיק עולה כי התובע עבד 192 ימי עבודה. התובע עבד חמישה ימים בשבוע, ולפיכך יש לערוך את חישוב ימי החופשה עפ"י מיכסה של 10 ימים בשנה, ובלא הפחתה של ימי מנוחה. לפיכך יש לחשב כדלהלן: 10 X 192 8 = ------------- 240 לתובע מגיעה תמורת 8 ימי חופשה. מכיוון שהתובע עבד בממוצע 8.35 שעות ביום, ושכר המינימום עובר לסיום עבודתו היה בסך 14.03 ש"ח, הרי שהתובע זכאי לסך של 937.2 ש"ח. לתובע שולם סך של 724.3 ש"ח, ומגיעה לו יתרת פדיון חופשה בסך 212.9 ש"ח. 8. לפיכך הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים דלהלן: א. תמורת הודעה מוקדמת בסך 1,171.5 ש"ח. ב. יתרת פדיון חופשה בסך 212.9 ש"ח. סכומים אלה ישאו ריבית והצמדה כדין מיום 29.5.98 ועד לפרעון. ג. הוצאות המשפט בסך 500 ש"ח, צמודים כדין החל מהיום. 9. ניתן לבקש רשות ערעור משופט של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק דין זה. הצעת עבודה חלופית