פסק דין 1. התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה לתשלום שעות נוספות והחזר הוצאות נסיעה. 2. בכתב ההגנה נאמר כי התובע קבל שכר בסך 3,000.- ש"ח להם נוספו 200.- ש"ח הוצאות נסיעה לבקשתו וכי התובע לא עבד מעבר ל- 8 שעות עבודה ביום ואף נעדר והחסיר ימים רבים ונאלצו להחליפו ע"י אדם אחר לרבות ע"י הנתבע עצמו, אולם קבל שכר מלא. 3. התובע העיד בבית הדין כי החל לעבוד ביום 1.1.1999 וסיים ביום 31.7.1999 וכי עבד משעה 6.00 ועד 18.00, סה"כ 12 שעות ביום. כן מסר כי סוכם עמו שכר בסך 3,000.- ש"ח לחודש נטו ומשדרש לקבל את הוצאות נסיעה קבל 200.- ש"ח נוספים לחודש החל ממשכורת חודש מרץ ואילך. העבודה בוצעה בפועל במפעל "טמפו". לדבריו מגיע לו תשלום בגין הוצאות נסיעה בגין החודשים ינואר ופברואר 99 וכן גמול שעות נוספות בהתאם לפירוט המופיע בכתב התביעה. 4. עד תביעה מס' 1 מר ישראל דוידזון העיד כי הוא עצמו עובד ב"טמפו", שלא מטעם הנתבע, וכך עבד בעת שהתובע עבד. הוא מסר שהוא עצמו מתחיל לעבוד בשעה 6.15 ומסיים בשעות 20.00 או 21.00 ובד"כ ראה את התובע בשעות 17.00 או 18.00 בערב. 5. הנתבע העיד ומסר כי התובע התקבל לעבודה תחילה בשכר נטו בסך 3,000.- ש"ח נטו לחודש ומשביקש בסוף חודש ינואר תשלום בגין נסיעות הוסיף לו החל מחודש פברואר 200 ש"ח ומאותו מועד שולמו לתובע 3,200ש"ח. לדבריו במהלך עבודתו התובע נעדר פעמים רבות לעיתים ימים ולעיתים שעות רבות במהלך היום . כן מסר כי בתקופת עבודתו של התובע עבדו בימי חול שלושה או ארבעה שומרים, כשאחד מהם שימש מחליף לתובע. 6. עד הגנה מס' 1 ישראל לוי העיד כי הוא משמש כקצין בטחון של חברת "טמפו" וכי התובע עבד כשומר אצלם מטעם הנתבע. עוד מסר כי לא היה מרוצה מעבודת התובע והעיר לו עצמו ולנתבע מס' פעמים על כך ומשראה שאין שיפור בקש מהנתבע להחליף את התובע. 7. עד הגנה מס' 2 עודה אבו רביע העיד כי עבד כשומר ב"טמפו" מטעם התובע והוא מכיר את התובע מאחר ועבד איתו. לדבריו התובע היה אמור להחליף אותו במשמרת ופעמים רבות התובע הגיע באיחור בשעה 11.00 או 12.00 במקום בשעה 6.00 שאז הסתיימה משמרתו של העד ולעיתים הנתבע היה בא להחליף את העד. כן אישר בחקירתו הנגדית כי הביא מחליף עבור התובע אדם בשם נססרה. 8. לאחר שעיינתי בכל מסמכי התיק לרבות המוצגים שהוגשו והתרשמתי מבעלי הדין והעדים כפי שהעידו ונחקרו בפני, החלטתי הינה כדקלמן: נטל ההוכחה והראיה מוטל על שכמו של התובע. באשר לשעות הנוספות - לא הוצג בפני כל רישום המלמד על כך שהתובע עבד שעות נוספות ובאיזה היקף ועלה גם מעדות התובע כי כל רישום כזה לא היה ולא נעשה על ידו אלא, שלטענתו, עבד בכל יום 12 שעות. 9. כנגד גירסתו של התובע עומדת גירסת הנתבע לפיה התובע אף החסיר ימים ושעות, וגירסתו זו נתמכה בגרסת עד הגנה מס' 1 קצין הבטחון מטעם "טמפו" המקום בו בוצעה בפועל עבודת התובע, אשר העיד כי העיר לתובע ולנתבע בגין עבודת התובע פעמים רבות עד שעבודתו הופסקה. 10. לא התרשמתי מעד הגנה מס' 1 כי הוא נוטר טינה אישית כלשהי לתובע ולא זו בלבד, עדותו וגירסת ההגנה מוצאת חיזוק רב בעדותו של עד הגנה מס' 2 , שהיה השומר הנוסף במקום אותו אמור היה התובע להחליף, אשר מסר בעדותו ובמענה לחקירתו הנגדית כי פעמים רבות התובע אחר והגיע שעות רבות אחרי השעה 6.00 שבה היה אמור להחליפו וכי הגיע בשעה 11.00 או 12.00 ולעיתים הנתבע עצמו נאלץ להחליפו. עד זה אף אישר כי הביא מחליף ששמו נאססה כפי שמסר הנתבע. ולענין זה גם נ3/ מהווה חיזוק. יש לציין כי שני עדי ההגנה הותירו רושם אמין ועד הגנה מס' 2 אף השיב במפורש לשאלה כי יחסיו עם התובע היו טובים. 11. גם עד תביעה מס' 1 אשר מסר כי ראה את התובע עובד במקום הודה בחקירתו הנגדית כי הוא עצמו אינו עובד ליד השער - מקום עבודתו של התובע - אלא שמידי פעם יצא לחצר לפיכך אין בעדותו כדי להוות כל חיזוק של ממש לגירסת התובע. 12. מששקלתי גירסאות הצדדים, אני מעדיפה את גירסת הנתבע וקובעת כי התובע לא הוכיח כי אכן עבד שעות נוספות ומה היה היקפן. 13. באשר לתביעה להחזר הוצאות נסיעה, ראוי לציין כי בתביעתו תבע תחילה התובע דמי נסיעות בגין כל שבעת חודשי עבודתו, אולם בדיון הראשון מסר כי למעשה הוא תובע בגין החודשים ינואר ופברואר סך 400.- ש"ח ולא 1,400.- ש"ח כפי שעלה מכתב תביעתו. גם בתחילת עדותו טען התובע תחילה כי בעקבות בקשתו החל לקבל תשלום בגין נסיעות מהחודש הרביעי אך מיד אח"כ חזר בו והבהיר כי החל לקבל תשלום 200 ש"ח בגין נסיעות החל מחודש מרץ ואילך. הנתבע אישר כי לבקשת התובע החל לשלם לו דמי נסיעות אך לדבריו הדבר היה מחודש פברואר 99 ואילך. 14. יש לציין כי שני בעלי הדין מסרו כי התשלום לתובע פלוס נסיעות היה - 3,200 ש"ח. 15. אגב, עיון בתלושי השכר שצירף התובע ת1/ - ת7/ מלמד כי בכולם החל מינואר 99 מופיע אותו סכום 3,200 ש"ח מבלי שמצוין כלל רכיב הנסיעות אולם משעלה מעדות הנתבע כי עבור ינואר לא שולמו נסיעות, לכאורה, זכאי היה התובע לתשלום בגין חודש זה בבחינת הודאת בעל דין. 16. אלא שהתובע בכתב תביעתו ובעדותו מסר, כי חישב כי השכר ששולם לו (למעט נושא השעות נוספות שתבע בנפרד) שולם ביתר ע"י הנתבע בשעור 1,330.- ש"ח משכך, אין מקום לפסוק לזכותו כל תשלום מעבר לתשלום שקבל משהתשלום בו נקב התובע עצמו כתשלום ביתר עולה על סך 200.- ש"ח דמי נסיעות בגין חודש ינואר 99'. 17. התוצאה, איפוא, כי תביעת התובע נידחית מששני הצדדים לא היו מיוצגים, התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 350 ש"ח. בבקשת רשות ערעור ניתן לפנות לנשיא בית הדין הארצי בירושלים תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. שעות נוספות