ניכוי 2.5% השתתפות עצמית

פסק דין 1. זוהי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקי פריצה וגניבה שאירעו ביום 15/12/96 בבית עסקה של התובעת. מוסכם, כי סכום הביטוח הינו 150,000 ש"ח נכון ליום הוצאת הפוליסה (2/1/96) וסכום זה הוא שיגיע לתובעת אם תדחנה טענות הנתבעת לעניין הכיסוי הביטוחי, בניכוי 2.5% השתתפות עצמית (עמ' 2 לפרו'). רקע עובדתי 2. בסוף שנת 1995 ניהלו סוכן הביטוח יורם זילברמן (להלן: "סוכן הביטוח") ומר רוני סיני מטעם התובעת (להלן: "סיני") משא ומתן בקשר לביטוח בית העסק של התובעת. מדובר במחסן ברחוב פועלי צדק 2 ירושלים, אשר התובעת נהגה לאחסן בו מוצרי חשמל. במסגרת זו ביום 28/12/95 נשלח לבית העסק הסוקר אמנון חסון (להלן: "הסוקר") ובדק את ההגנות כלפי סיכוני אש ופריצה שהיו מותקנות בו. בדו"ח שהוציא הסוקר בעקבות הביקור המליץ, בין השאר, כי בנוסף להגנות שהיו קיימות בבית העסק יותקנו גלאי נפח פאסיביים בתקרה, שיכסו על הפתחים וחלל המחסן. הסוקר הביא לידיעת סיני את המלצותיו. סיני "ביקש לשקול אותן אך לא התחייב לבצען" (ראו את דברי הסוקר בשולי הדו"ח). ביום 2/1/96 הנפיקה הנתבעת פוליסת ביטוח לבית העסק. הפוליסה כיסתה את בית העסק, בין השאר, מפני סיכוני פריצה. ברשימה לפוליסה הופיעה הפסקה הבאה, אשר תכונה להלן "תניית ההגנות": "מו"מ בזה כי ההגנות המפורטות להלן מתייחסות לסיכונים הרלוונטים: בהתאם לדו"ח סוקר של אמנון חסון מס' 9-511348 מיום 28/12/95 ובביצוע כל המלצותיו עד ליום 1/2/96". אין מחלוקת שסיני קיבל לידיו את הפוליסה ואת הרשימה שכללה את תניית ההגנות (סעיפים 4-5 לתצהירו של סיני). זאת ועוד: סיני אינו טוען בתצהירו שלא ידע על דבר קיומה של תניית ההגנות או שלא הבין את תכנה אלא טענתו היחידה היא, שהנתבעת כללה בפוליסה את הדרישה להתקנת הגנות על אף הודעתו שאינו מתחייב להתקינן (ראו סעיפים 4, 5 ו - 12א לתצהירו). אפשר לקבוע, אפוא, כי סיני היה מודע לכך שבפוליסה שהונפקה בעקבות דו"ח הסוקר הייתה כלולה דרישה להתקנת גלאי נפח פאסיביים בתקרה, אשר יכסו על הפתחים וחלל המחסן. 3. ביום 15/1/96 שלח סוכן הביטוח לסיני מכתב תזכורת, שאליו צורף דו"ח הסוקר (נספח ג' לתצהיר דואק מטעם הנתבעת). באותו מכתב ציין סוכן הביטוח כי "לאור ביקור סוקר ההגנות בבית עסקך ביום 27/12/95 הינך מתבקש לבצע את ההגנות הבאות עד ליום 13/2/96. לפי המלצת הסוקר יש לבצע את המיגון המצויין בדף מס' 4 בדו"ח המצורף. קיום ההגנות מהתאריך הנ"ל ואילך הוא תנאי לקיום ביטוח אש ו/או פריצה שבפוליסה לפי העניין. תוספת לפוליסה הכוללת דרישת ההגנות תצא בהקדם. רצ"ב דו"ח הסוקר". סיני מודה שהוא קיבל למשרדו את המכתב הנ"ל אך הוא טוען כי מזכירתו תייקה אותו מבלי שהראתה לו אותו. אין בידי לקבל טענה זו. ההנחה היא, כי אדם קורא את דברי הדואר המגיעים אליו. וודאי שכך הם פני הדברים לגבי מכתבים מסוג מכתבו הנדון של הסוכן. אין יסוד להניח שמזכירתו של סיני התרשלה ותייקה מכתב מסוג זה בלי שהראתה אותו לסיני. לו חפץ סיני לסתור הנחה זו היה עליו, למצעיר, לזמן את המזכירה לעדות. סיני לא עשה כן. אין זאת אלא שלו הייתה המזכירה מוזמנת להעיד הייתה מפריכה את טענתו. השוו: ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מ"ד (1), 239, 245: "אכן ככלל, אי העדת עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו". 4. ביום 23/1/96 הנפיקה הנתבעת לתובעת תוספת לרשימה (נספח ד' לתצהיר דואק), שבה צוין שאת המיגונים הנדרשים ניתן להתקין עד ליום 13/2/96 (במקום 1/2/96 כפי שנכתב ברשימה לפוליסה). תוספת זו הונפקה בהתאם לאמור במכתב התזכורת של הסוכן, שגם בו ניתנה כאמור אורכה עד ליום 13/2/96. התוספת לפוליסה נשלחה לסיני בדואר רשום (סעיף 8 לתצהיר דואק). אין יסוד להניח שלא התקבלה אצל סיני. 5. לאחר קבלת הרשימה לפוליסה שכללה את תניית ההגנות, מכתב התזכורת או התוספת לרשימה, לא פנה סיני אל סוכן הביטוח או אל הנתבעת בעניין תניית המיגונים ולא הביע כל התנגדות לגבי החיוב להתקין את המיגונים הנדרשים. אדרבא, ביום 20/2/96 מסר סיני לסוכן הביטוח שישה שיקים בגין תשלום הפרמיה, אשר הראשון בהם נפרע ביום 31/3/96 (סעיף 13 לתצהיר סוכן הביטוח). 6. ביום 13/12/96, היינו, כ- 11 חודשים לאחר הנפקת הפוליסה, אירעה פריצה לבית העסק ונגנבה ממנו כמות גדולה של סחורה. אין מחלוקת, כי בעת הפריצה והגניבה לא היו מותקנים בבית העסק המיגונים שנדרשו בתניית המיגונים. הנתבעת סירבה לשלם לסיני את תגמולי הביטוח בנימוק שלא התקין את המיגונים. מכאן התביעה שלפני. המחלוקת 7. תמצית טענותיו של בא כוחה המלומד של התובעת הנה כדלקמן: א. הנתבעת הוציאה את הפוליסה וכללה בה את תניית המיגונים למרות שידעה שסיני לא התחייב לבצעם. הצגה חד צדדית של תנאים לא מחייבת את התובעת. בנסיבות העניין אף מנועה הנתבעת להסתמך על התנאים. ב. תניית המיגונים אינה מובלטת בפוליסה די הצורך, מה עוד שהיא מנוסחת בצורה עמומה. ג. אין קשר סיבתי בין אי התקנת המיגונים לבין הפריצה והגניבה. ד. אי התקנת המיגונים לא השפיעו השפעה של ממש על סיכון הנתבעת ולכן יש לחייב את הנתבעת בתשלום תגמולי הביטוח כ"סעד מיוחד" לפי סעיף 39 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981. 8. בא כוחה המלומד של הנתבעת טוען מנגד כדלקמן: א. בנסיבות העניין התובעת קיבלה על עצמה בדרך של התנהגות את דרישותיה של התובעת למיגונים, כפי שאלה באו לידי ביטוי בתניית המיגונים. ב. סיני היה מודע היטב לקיומה של תניית המיגונים ולתוכנה ובנסיבות אלה אין נפקות לכך שלא הובלטה. ג. לפי דיני הביטוח אין צורך להוכיח את קיומו של קשר סיבתי בין הפרת הפוליסה לבין קרות מקרה הביטוח והנזק שנגרם ממנו; מכל מקום, מהראיות עולה שאי התקנת המיגונים השפיעה השפעה של ממש על הסיכון המבוטח ועל התרחשות מקרה הביטוח. ד. ממילא, בנסיבות העניין אין מקום לפסוק "סעד מיוחד" לפי סעיף 39 לחוק חוזה ביטוח. 9. לאור האמור לעיל אלה הן השאלות הצריכות הכרעה: א. האם תניית המיגונים מהווה חלק מחוזה הביטוח שנכרת בין הצדדים. ב. האם הנתבעת מנועה להסתמך על תניית המיגונים. ג. מהן תוצאות הפרתה של תניית המיגונים. נפנה ונבחן שאלות אלה, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. האם תניית המיגונים מהווה חלק מחוזה הביטוח 10. אמת נכון, תניית המיגונים הופיעה בפוליסה שהנפיקה הנתבעת למרות שסיני הודיע לסוקר שאין הוא מתחייב למלא את דרישת הנתבעת אלא הוא מבקש לשוקלה. מזווית ראיה זו לא משקפת הפוליסה הסכמה שהצדדים הגיעו אליה, שהרי תניית המיגונים הוכנסה על ידי הנתבעת לפוליסה באופן חד צדדי. אולם לדעתי, לאחר שסיני קיבל את הפוליסה ואת מכתב התזכורת והתוספת לפוליסה שהוצאה בעקבותיו, ולא מחה על הכללתה של תניית המיגונים בפוליסה למרות שהיה מודע היטב לקיומה ולתוכנה, ובהמשך אף שילם במספר תשלומים את הפרמיה בגין הפוליסה, יש לראותו כמי שקיבלה על עצמו בהתנהגותו. המלומדים פרידמן וכהן מתייחסים בספרם על דיני חוזים, כרך א' (הוצאת אבירם תשנ"א), בעמ' 198, למקרה שבו מקבל מבוטח פוליסה השונה מהצעתו, אך אינו מגיב עליה ומשלם את דמי הביטוח: "…גם אם רואים בפוליסה הצעה חדשה לפי סעיף 11 לחוק החוזים, הרי שבמקרים רבים ניתן לראות את המבוטח המקבל את הפוליסה מבלי להגיב עליה, והמשלם את דמי הביטוח, כמי שמקבל בהתנהגותו את הצעתה החדשה של חברת הביטוח. העובדה שלא עיין בפוליסה לא תסייע בידיו, ובלבד שהייתה לו הזדמנות לעשות כן, והוא לא ניצלה." וראו בעניין זה גם את האמור שם בעמ' 230 ואילך; וכן ע"א 682/82 בן אריה נ' סהר פ"ד לז (3) 589, 599-598 . דברים אלה יפים לענייננו בדרך של קל וחומר, שהרי סיני אינו טוען שלא עיין בפוליסה ואין מחלוקת, כי דבר קיומה של תניית המיגונים ותוכנה היו ידועים לו בפועל (ולא רק בכוח). לאחר שלא מחה על הכללתה בפוליסה ואף לא הגיב על מכתב התזכורת של הסוכן ועל התוספת לפוליסה שהוצאה בעקבותיו ובחר לשלם את דמי הביטוח, יש לראותו כמי שקבלה על עצמו. מסקנת הביניים היא, אפוא, כי תניית המיגונים מהווה חלק בלתי נפרד מחוזה הביטוח המסדיר את יחסי הצדדים. האם הנתבעת מנועה להסתמך על תניית המיגונים 11. על גבי הרשימה לפוליסה הוטבעה חותמת גדולה שהסבה את תשומת לב המבוטח לדרישות בדבר הגנות. לא מצאתי בסיכומיו של ב"כ התובעת כל התייחסות לטענת הנתבעת, כי בכך יצאה כדי חובת "ההבלטה" שבסעיף 3 לחוק חוזה ביטוח. אולם אף אם נניח שבהפניה זו אין כדי לקיים את חובת ההבלטה, הרי לאחר שסיני היה מודע לקיומה של תניית המיגונים ולתוכנה אין בסעיף 3 הנ"ל כדי לסייע לו. כפי שנפסק בע"א (מחוזי ת"א) 1657/93 גרין נ' דולב, פורסם בדינים ועוד, דינים מחוזי כרך כו(7), 547: "…התכלית החקיקתית של סעיף 3 לחוק הנ"ל היא לאזן, באמצעות ההוראות הצורניות, בין עניינה של חברת הביטוח להתנות על חבותה לבין עניינו של המבוטח, הזכאי לשקול אם הוא מוכן לקבל עליו את התנאים שהציבה חברת הביטוח לקיום חיוביה על פי הפוליסה, וכן להבהיר לו כי אם לא יקיים את התנאי המגביל שהציב המבטח, לא יהיה זכאי לדמי הביטוח, בקרות האירוע הביטוחי… הסיפא של הסעיף (סעיף 3) קובע מה התוצאה אם המבטח לא קיים את החיוב המוטל עליו לפי הרישא. לא צפוי לו עיצום פלילי. גם לא נקבע שתנאי או סייג שלא הובלטו יהיו בטלים מעצמם, או ניתנים לביטול… נמצא שיש כאן חיוב על פי דין, שעיצומו בשטח הדיוני בלבד… לאור האמור לעיל נראה, כי כוונת המחוקק הייתה שהסעד הדיוני המצוי בסעיף 3 לחוק יחול רק מקום בו המבוטח לא ידע על הסייגים לחבות, אשר הוגנבו אל הפוליסה באמצעות אותיות קטנות. במקרה שלפנינו, אין בהוראת סעיף 3 לחוק כדי להושיע את המערערים, שכן נקבע כממצא עובדתי על ידי בית משפט קמא כי התובעים ידעו בכל עת על קיום ההתנאה בפוליסה בעניין הבטחונית ובחרו להתעלם ממנה". כאמור לעיל, במקרה שלפנינו ידע סיני על דרישת המיגונים. טענתו היחידה היא שהודיע לסוקר שהוא שוקל אם לקיימה (שובו ועיינו בתצהירו). טיב התנייה ומשמעותה הובהרו לסיני גם במכתב התזכורת של סוכן הביטוח ובתוספת לפוליסה. במצב דברים זה, שבו היה סיני מודע לתניית המיגונים ולמשמעותה, לא יוכל למצוא און בהוראתו של סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח. 12. בא כוח סיני טוען בסיכומיו שנוסחה של תניית המיגונים אינו ברור. דא עקא, סיני עצמו לא טען בתצהירו ולו ברמז שלא הבין שהוא נדרש להתקין גלאי נפח פאסיביים בתקרה, שיכסו על הפתחים וחלל המחסן. כזכור טענתו היחידה היא, שתנאי זה נכלל בפוליסה למרות שהודיע מראש שאין הוא מתחייב להתקין את המיגונים אלא בדעתו לשקול זאת. בנסיבות אלה לא תשמע מפי סיני הטענה שנוסחו של התנאי, שהיה ברור לו, אינו ברור. 13. בא כוח סיני מוסיף וטוען, כי הכללת תניית המיגונים בפוליסה נעשתה באופן חד צדדי ובחוסר תום לב והנתבעת מנועה להסתמך עליה גם מטעם זה. אולם לעיל כבר ציינתי, כי לאחר שסיני בחר להתעלם מקיומה של התנייה למרות שהיה מודע לה היטב, ואף שילם את דמי הביטוח בלי שהביע מחאה כלשהי, יש לראותו כמי שהסכים לה וקיבלה על עצמו. מן הצד השני פשיטא היא, שהנתבעת פרשה את אי תגובתו של סיני להנפקת הפוליסה ובהמשך לכך למכתב התזכורת ולתוספת לפוליסה, ואת תשלום הפרמיה, כהסכמה מצדו לתניית המיגונים. בהקשר זה לא למיותר להטעים, כי סיני לא הביע לפני הסוקר התנגדות נחרצת להתקנת מיגונים נוספים, אלא אמר רק שאינו מתחייב לעשות כן ושברצונו לשקול בדבר. בנסיבות אלה לא ניתן לומר שהסתמכות הנתבעת על תניית המיגונים נגועה בחוסר תום לב. תוצאות הפרתה של תניית המיגונים 14. עד שנתייחס למחלוקת המשפטית בסוגיה זו נקדים ונבחן את מהותם של המיגונים הנוספים שדרשה הנתבעת ואת ההגיון שעמד מאחורי הדרישה להתקנתם בבית העסק שהתובעת בקשה לבטחו. השמאי אמנון חסון, אשר המיגונים הנוספים נדרשו בעקבות המלצתו, הסביר בתצהירו, כי ישנה חשיבות רבה להתקנתם של גלאי נפח פסיביים בתקרה שיכסו את כל הפתחים וחלל המחסן: גלאי נפח פסיבי פועל בעת שינוי תנועה בחדר שבו הוא מותקן. הגלאי מחובר לרכזת אזעקה המגיבה באמצעות צופר, ובנוסף לכך מתריעה בפני מוקד המחובר אליה. במחסנים יש חשיבות מיוחדת להתקנת גלאי נפח תקרתי, שכן קיים חשש שהגלאים שעל הקירות יכוסו על ידי סחורה. עיון בדו"ח שערך חסון קודם להנפקת הפוליסה אמנם מלמד, כי גלאי הנפח במחסן היו מוסתרים (עמ' 3 לדו"ח). זאת ועוד: גלאי התקרה מהווים "גיבוי" לגלאי הקירות גם במובן זה, שאם מי שפרץ למחסן יחבל בגלאי הקירות הרי גלאי התקרה ימשיכו לשדר קריאות. אשר למקרה הפריצה הספציפי מוסיף חסון ומסביר, כי נשלחה רק קריאה אחת מאחד מגלאי הקיר. מגלאי הקיר האחרים לא נשלחו קריאות שכן הפורצים חבלו בהם. כמו כן ארעה הפריצה דרך קיר שמפריד בין המחסן והחנות שלידו, שנשבר על ידי הפורצים, שלא היה מותקן עליו גלאי נפח. כך יכלו הפורצים להמשיך בביצוע הפריצה והגניבה. לו היו מותקנים גם גלאי תקרה היה ממשיך לשדר למוקד היות ועקב גובהו קשה יותר לחבל בו, מה שהיה מונע מהפורצים להמשיך בפריצה ובגניבת מוצרי החשמל. סיני טוען מנגד, כי חשיבותם של גלאי תקרה מוגבלת, שכן אין כל קושי לטפס על מקרר או אף תנור אפיה ומהם להגיע לתקרה ולחבל בגלאי. לדבריו, גם לו היו מותקנים במחסן גלאי תקרה היו הפורצים מחבלים בהם. בפועל הגלאים הקיימים הוכיחו את עצמם והפעילו את האזעקה, אשר כתוצאה ממנה הגיעו לבית העסק אנשי המוקד. בהתקנת גלאים נוספים בתקרה לא היה, אפוא, כדי להעלות או להוריד כהוא זה. 15. בכל הקשור לחשיבותה העקרונית של התקנת גלאי נפח פסיביים על תקרת בית עסק, המבוטח מפני סיכוני פריצה וגניבה, אין קושי לקבוע, על יסוד הסבריו של השמאי חסון, כי מדובר באמצעי שיש בו כדי להקל על סיכונו של המבטח באופן מהותי: ראינו לעיל כי גלאים המותקנים בתקרה מגבים את הגלאים שעל הקירות, וזאת הן במקרה שבו גלאי הקירות יוסתרו על ידי סחורה והן במקרה שבו יחובלו על ידי מי שיפרוץ לעסק. אפשרות הגישה של פורצים לגלאים המותקנים בתקרה קשה מזו שלגלאי הקירות וממילא, קשה יותר לחבל בהם ולהוציאם מכלל פעולה. גם אם גלאי המותקן בקיר לא יפעל מסיבה כלשהי, וכפועל יוצא מכך לא תגרום הכניסה לבית העסק להפעלת האזעקה או לשידור קריאה למוקד השמירה, הרי גלאי שהותקן בתקרה עשוי להשלים את החסר. לאור האמור לעיל סביר להניח, כי לא זו בלבד שגלאים המותקנים בתקרה עשויים לתרום רבות למניעת השלמתה של פריצה שכבר הוחל בה, שכן המשך שידורם של אותות למערכת האזעקה או למוקד השמירה עלול להוביל לסיכול הפעילות העבריינית, אלא שהם גם עשויים להרתיע פורצים פוטנציאליים מלהתחיל בפריצה מעיקרא. מדובר, אפוא, באמצעי של ממש להקלת סיכונו של המבטח. 16. על רקע מסקנתנו כי גלאי התקרה הוו אמצעי שיש בו כדי להקל באופן מהותי על סיכון הנתבעת ניתן להוסיף ולקבוע, כי המסגרת המשפטית לבחינת תוצאות הפרתה של תניית המיגונים נמצאת בסעיף 21 לחוק חוזה הביטוח, שכותרתו: "אמצעים להקלת הסיכון". וראו לדוגמא את מתווה הדיון בע"א מחוזי-ת"א 1158/93 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' נעים, פורסם בדינים ועוד, דינים מחוזי, כרך כו(7), 521. וזו לשונו של סעיף 21 לחוק: "21. הותנה שעל המבוטח או על המוטב לנקוט אמצעי להקלת סיכונו של המבטח הקלה מהותית ואותו אמצעי לא ננקט תוך הזמן שנקבע לכך, יחולו הוראות סעיפים 18 ו - 19, בשינויים המחויבים". הרכבתו של סעיף 18 על ענייננו מלמדת, כי בסיטואציה כעסקינן שבה לא הותקנו ההגנות ולא נמסרה על כך הודעה למבטח, מקנה סעיף 18(ג) למבטח אפשרות לשלם תשלומי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי ואף פוטר אותו כליל מתשלום בתנאים המפורטים בס"ק (1) ו- (2), היינו, אם אי ההודעה נעשתה בכוונת מרמה או אם "מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר" לו ידע שלא יותקנו הגנות. נטל השכנוע להוכחת התנאים המכוננים את הפטור מוטל על המבטח. במקרה דנן לא הונחה תשתית עובדתית או משפטית העשויה להצדיק תשלום תגמולי ביטוח מופחתים, וכן לא הוכח שסיני פעל בכוונת מרמה. לא נותר, אפוא, אלא לבחון, האם עלה בידי הנתבעת לשכנע, ש"מבטח סביר" לא היה מתקשר מעיקרא בחוזה הביטוח לו ידע שלא יותקנו גלאי התקרה. אלא שבה בעת מונה סעיף 19 נסיבות שבהן לא זכאי המבטח לתרופות שבסעיף 18 וביניהן: שאי התקנת ההגנות לא השפיעה על קרות מקרה הבטוח או על חבות המבטח או היקפה. נטל השכנוע בכגון דא מוטל על כתפיו של המבוטח. עולה מכאן, שגם אם נגיע למסקנה שמבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה הביטוח לולא הותקנו ההגנות עדיין לא תהיה הנתבעת זכאית להסתמך על התרופה שבסעיף 18 אם בידי התובעת יעלה לשכנע, שאי התקנתן לא השפיעה על קרות מקרה הביטוח או על חבות הנתבעת או על היקפה. יצוין כי במקרה דנן אין סתירה בין נוסח הפוליסה לבין האמור בסעיף 21 לחוק חוזה הביטוח (בשילוב סעיפים 18 - 19), שכן ברשימה שבה נכללה תניית המיגונים או בתוספת לפוליסה שהוצאה בעקבות מכתב התזכורת לא הותנה מהן תוצאותיה של הפרת תניית המיגונים. יחד עם זאת לא למיותר להעיר שאף אם הייתה סתירה כזו, עדיין היו גוברות הוראותיו של סעיף 21 לחוק. ראו לעניין זה: סעיף 39 לחוק הקובע, כי הוראותיו של סעיף 21 אינן ניתנות להתנייה; פס"ד נעים הנ"ל שבו נקבע, כי הוראותיו הנדונות של חוק חוזה הביטוח הנה הוראות מיוחדות הדוחות תחולת הוראות כלליות של דיני החוזים. 17. האם "מבטח סביר" לא היה מתקשר בחוזה הביטוח , אף בדמי ביטוח גבוהים יותר, אילו ידע שלא יותקנו בתקרה גלאי נפח כפי שהמליץ הסוקר חסון? דומה כי התשובה לשאלה זו אמורה להיגזר, בראש ובראשונה, מיסודיותה של הדרישה להתקנת ההגנות הנוספות. השאלה העולה בהקשר זה היא עד כמה חשובות הגנות אלה למבטח סביר. והנה מזווית ראיה זו יש ליחס משקל ראוי לכך שדרישתה של הנתבעת להתקנת גלאי התקרה לא הייתה חלק ממערך של דרישות אחידות, היוצאות מלפניה כדבר שבשגרה, אלא הורתה בבדיקה מיוחדת שערך סוקר בבית העסק של התובעת ובהמלצה ספציפית. מימושה של המלצה ספציפית זו כרוך בהקלה של ממש על סיכונו של המבטח (שובו ועיינו בפסקה 15 לעיל). אכן, עצם דרישתה של הנתבעת להתקנת הגלאים, על יסוד המלצת סוקר שניתנה לאחר חקירה ודרישה ספציפיים, מלמד, כי דובר מבחינתה בתנאי חשוב ומהותי היורד לשורש החוזה. מסקנה זו עולה גם ממכתב התזכורת שכתב הסוכן שבו הודגש, כי התקנת גלאי התקרה מהווה מבחינת הנתבעת תנאי לכיסוי הביטוחי. לכך יש להוסיף כי סכום הביטוח שהוסכם עליו (150,000 ש"ח) גבוה יחסית. בבית העסק של התובעת ארעו בעבר פריצות (ראו דו"ח הסוקר וכן נ2/). מוצרי חשמל מועדים מעצם טבעם לגניבה. לאור שיקולים אלה אין יסוד לפקפק בדברי סוכן הביטוח בתצהירו, כי "לו הייתה התובעת מודיעה לי לאחר קבלת רשימת הפוליסה או לאחר קבלת המכתב כי אין בדעתה לבצע את המיגונים הייתי מודיע על ביטול הפוליסה…בעיקר נכון הדבר במקרה הנוכחי, בו לתובעת עבר ביטוחי עשיר בתביעות, דבר שהכריח הקפדה בעניין המיגונים". אין סיבה להניח שחברת ביטוח סבירה אחרת הייתה נוהגת בנסיבות העניין בצורה שונה. לדעתי, לאור משקלם המצטבר של שיקולים אלה סביר להניח - ולו כנקודת מוצא לכאורית שניתן לסותרה - כי לו ידע "מבטח סביר" שהתובעת לא תתקין את ההגנות לא היה מתקשר באותו חוזה הביטוח, אף בדמי ביטוח גבוהים יותר. האם הובאה על ידי סיני ראיה של ממש כדי לסתור מסקנה לכאורית זו? על שאלה זו יש להשיב בשלילה. אמנם בתצהירו טען סיני, כי חברת הביטוח שבאה בנעליה של הנתבעת לאחר הפריצה הסכימה לבטח את המחסן ללא תוספת גלאים, אולם מדובר בטענה בעלמא. לא זו בלבד שלתצהיר לא צורפה פוליסת הביטוח הרלבנטית, אלא שגם לא פורטו מספרה של הפוליסה, תקופת הביטוח או למצעיר שמה של המבטחת. הימנעותו של סיני לצרף לתצהירו את הפוליסה מבלי שניתן לכך הסבר כלשהו אינה מאפשרת לאמץ את דבריו ואף יוצרת הנחה כי לו צורפה, הייתה טופחת על פניה של גרסתו. מיותר לומר שגם לא ברור כלל, האם המבטחת הנוכחית (שזהותה, כאמור, נותרה עלומה) זכתה לעיין בדו"ח הסוקר חסון או בדו"ח דומה אחר קודם שגיבשה את דעתה בעניין ההגנות. המסקנה שאליה הגענו למעלה נותרת, אפוא, על כנה. 18. אלא שבאמור לעיל לא סגי כדי לפטור את הנתבעת מחבותה, שכן לפי סעיף 19 לחוק חוזה הביטוח, כשהוא מותאם לענייננו מכוח הוראתו של סעיף 21 לחוק, אין המבטח זכאי להסתמך על התרופות שבסעיף 18 אם אי נקיטת האמצעים המוסכמים להקלת הסיכון לא השפיעה על קרות מקרה הביטוח או על חבות המבטח או על היקפה. האם בידי סיני עלה לשכנע, כי אי התקנתם של גלאי נפח בתקרה לא השפיעה על קרות הפריצה הספציפית לבית העסק של התובעת ביום 13.12.96 או על אופן התרחשותה או היקף הציוד שנגנב? לדעתי, על שאלה זו יש להשיב בשלילה. שלושה טעמים חברו למסקנתי זו ולהלן אמנה אותם אחד לאחד. ראשית, קשה לדעת אם הפורצים כלל היו מנסים לפרוץ לבית העסק לו ידעו שיש בו גלאי תקרה. פשיטא היא כי החלטה לפרוץ לעסק מתקבלת, בין השאר, על יסוד עריכת מאזן של הסיכון והסיכוי להיתפס. מאזן זה מושפע, בין השאר, מקלות הביצוע. אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שקיומם של גלאי תקרה היה הופך את ביצוע הפריצה לבלתי כדאי מבחינתו של הפורץ. שנית, ואף אם נניח שהפורצים לא היו יודעים מראש מהן ההגנות הקיימות בבית העסק ולכן, בגלאי תקרה לא היה כדי להניאם מעצם הפריצה, הרי לטעמי, אי אפשר לדעת כיצד היו מגיבים לו היו מגלים בעת הפריצה, שבנוסף לגלאי הקירות שחובלו על ידם קיימים גלאים על התקרה. מצד אחד יתכן, שהיו מחבלים גם בהם. אך מצד שני אין להוציא מכלל אפשרות, כי דבר קיומו של אמצעי הגנה נוסף שיש להתגבר עליו היה מרפה את ידיהם וגורם להם לעזוב את המקום. שלישית, ולא פחות חשוב, אנשי מוקד השמירה, שלדברי סיני הוזעקו למקום על פי קריאת הגלאי היחיד שפעל, לא זומנו להעיד. כפועל יוצא מכך, לא ניתן לדעת כיצד היו פועלים לו במקום קריאה אחת היו מתקבלות במוקד מספר קריאות. כך, למשל, מעדותו של סיני עולה שאנשי מוקד השמירה הסתפקו בכך שערכו במקום סיור חיצוני (שלא גילה מאום) והתקשרו לביתו של סיני. וכי מי יתקע לידינו שלו היו מתקבלות במוקד מספר קריאות עוקבות לא היו נכנסים לתוך בית העסק או (למצעיר) מזעיקים מייד משטרה, מה שהיה מונע, אולי, את השלמת הפריצה? אף לא ברור כמה זמן פעלה האזעקה בבית העסק וכמה זמן הייתה פועלת, לו במקום גלאי קיר יחיד ששידר לה אות היו פועלים גם גלאי תקרה (לו היו מותקנים). המסקנה היא, שלא ניתן לקבוע שהתקנת ההגנות הנוספות לא הייתה משפיעה על התרחשות הפריצה והגניבה או על היקפם. 19. ניתוחנו העלה, כי לאור סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח פטורה הנתבעת מתשלומם של תגמולי הביטוח. מסקנתנו, כי גלאי התקרה שהתובעת נדרשה להתקין נועדו להקל על סיכונה של הנתבעת "הקלה מהותית" (כמשמעותה בסעיף 21), חורצת את גורל עתירתה של התובעת ל"סעד מיוחד" לפי סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח, שכן סמכותו של בית המשפט להושיט סעד זה מותנית בכך שמחדלו של המבוטח לא השפיע "השפעה של ממש על סיכון המבטח". לאחר שהאמצעי הנדרש לפי סעיף 21 הוא אמצעי "להקלת סיכונו של המבטח הקלה מהותית" ברי, שאם אותו אמצעי לא ננקט גם סעיף 29 אינו יכול לעזור למבוטח. השוו: אורי ידין, חוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי, בעמ' 78. תוצאות 20. סיני ידע היטב, כי בהתאם לפוליסה שהונפקה לו, על התובעת להתקין גלאי נפח פסיביים בתקרת בית העסק כפי שהמליץ השמאי חסון. אמנם קודם להנפקת הפוליסה הודיע סיני שאין הוא מתחייב להתקין את גלאי הנפח הנדונים אלא בדעתו "לשקול זאת", אך עם קבלת הפוליסה בחר שלא למחות על תניית המיגונים. בדומה לכך לא ראה לנכון למחות על מכתב התזכורת ששלח לו בעניין זה סוכן הביטוח. הוא גם לא מחה על הנפקתה של התוספת לפוליסה שתניית המיגונים הופיעה בה פעם נוספת. מנגד לכך שילם ללא עוררין את הפרמיה שדרשה הנתבעת. בכך קיבלה על עצמה התובעת, באמצעות סיני, את תניית המיגונים. לאחר שנטלה לעצמה דרור שלא לקיימה - אין לה אלא להלין על עצמה. 21. התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט-עו"ד בסכום כולל של 10,000 ש"ח ומע"מ. השתתפות עצמית