פסק דין הנתבעת ביטחה בין היתר את דירת המגורים של התובעים על פי פוליסת ביטוח. לטענת התובעים, במהלך חודש מרץ ביצעו תיקונים בחומר איטום לגג הרעפים. תוך כדי עבודה חדרו מי גשמים לדירת התובעים וגרמו נזק לתכולת הבית, והתביעה היא לתשלום הנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מחדירת המים. טענתה העיקרית של הנתבעת היא כי הארוע שגרם לנזק אינו נכלל בפוליסה שכן הפוליסה מכסה "סערה, לרבות גשם, שלג וברד שבאו בשעת סערה. לעניין זה לא ייחשבו נזקים שנגרמו: א. ..... . ב. מדליפת מי גשם מבעד לקירות או לתקרה או ספיגתם בהם" עוד הוסיף נציג הנתבעת בטיעוניו בפני כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנות שכן הנזק הנטען ארע בחודש פברואר 97 והתביעה הוגשה ביום 24.2.2000 כאשר על פי סעיף 31 לחוק חוזי הביטוח ההתיישנות בהגשת התביעה היא 3 שנים. מבלי להיכנס לדיון אם אמנם חלה התיישנות ממועד הארוע, הרי טענת התיישנות יש לטעון בהזדמנות הראשונה. (סעיף 3 לחוק ההתיישנות תשי"ח - 1958). ההזדמנות הראשונה היתה במקרה זה עם הגשת כתב ההגנה על ידי הנתבעת, ומשלא צויינה הטענה בכתב ההגנה, דין הטענה להדחות. (ראה ספרו של ד"ר זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה 7 עמ' 324). התובעים שהם בעלי משק, ביקשו לבטח את המשק החקלאי ואת דירת המגורים והדבר נעשה על פי נ3/ (ביטוחית - פוליסה לביטוח חבר מושב) שהמציא נציג הנתבעת במהלך הדיון ועל פי התוספת שצורפה על ידי התובעים לכתב התביעה. הלכה פסוקה היא כי יסודות מקרה הביטוח מוטלת על המבוטח, כאשר המבטח נושא בנטל להוכיח את החריגים לכיסוי הביטוחי. (רע"א 143/98 דיב נ. הסנה בע"מ פס"ד נ"ג 1 450). אין חילוקי דיעות כי הנזק נגרם ממי גשמים שחדרו לבית אך הנתבעת מסתתרת מאחורי סעיף ב. 5 לפוליסה נ3/ שצוטט לעיל, דהיינו שלא הוכח שהיתה סערה ובעקבותיה הגשם, ובנוסף על כך "דליפת מי גשם מבעד לקירות או לתקרה או ספיגתם בהם" אינה מכוסה על פי הפוליסה. טרחתי וקראתי את נ3/ ואת התוספת לפוליסה שצורפה לתביעה, ומצאתי כי "בחוכמת המנסחים", כפי שכינה זאת כב' השופט אנגלרד ברע"א 143/98 הנ"ל, הוצאו המקרים השכיחים ביותר ממקרה הביטוח, ואין לי ספק שהדבר נעשה שלא בתום לב. אדם מבטח דירתו משלם במשך שנים פרמיות ומצפה שבבוא היום בו ייגרם לו נזק תשפה אותו חברת הביטוח. דליפת מי גשם, בין אם דליפה ישירה ובין אם בעקבות ספיגה, הינה אחד המקרים השכיחים שנתקלים בהם. כאשר אדם מבטח דירתו, ברוב המקרים אינו לוקח את הפוליסה לבדיקה אצל עו"ד מטעמו. מקרה הביטוח כפי שצויין בנ3/ הינו בבחינת חוסר תום לב ברור. מקרה הביטוח על פי הפרוש המילולי מתייחס אך ורק לסערה, לרבות גשם וברד שבאו בשעת סערה. ומהי סערה - על כך מאמינה בוודאי חברת הביטוח, ידונו בבית המשפט בבוא העת, ובינתיים לא תשלם. יתרה מכך : גם אם יוכח שהיתה סערה, הרי נזק כתוצאה מדליפת מי גשם או ספיגתם אינם מכוסים - ואם כך מה מכוסה כתוצאה מנזק מים? ניסוח כזה הוא בבחינת הונאה של אנשים מן הישוב ובית המשפט לא יתן ידו לכך. בנסיבות אלה וכאשר אומד דעתם של התובעים היה לכסות נזקים שנגרמו ממים, אני קובעת שארע מקרה הביטוח, ויש לפסול את החריגים שכפי שצויינו בנ3/. התובעים למעשה לא הוכיחו את שווי הנזק, ולא המציאו חוות דעת. לעומת זאת הנתבעת המציאה את חוות הדעת נ2/, שם נאמדו הנזקים על ידי חברת הביטוח, בהערכה בכינון בסך של 6,000 ש"ח. לפיכך - בנסיבות אלה אני קובעת את שווי הנזק על פי חוות הדעת נ2/ בסך של 6,000 ש"ח. לנוכח כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 6,000.- ש"ח כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 14.10.97 (יום עריכת חוות הדעת) ועד התשלום בפועל. כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות בסך של 1,500 ש"ח כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. גשםביטוח דירהמקרקעין