פסק דין התביעה והצדדים: 1. עניינה של התביעה: ביטולו של הסכם, מיום 8.10.97, לרכישת יחידת נופש באתר קלאב-אין באילת והשבת התמורה ששולמה במסגרתו (להלן - ההסכם, האתר, התמורה, בהתאמה). הנתבעת 2 היא חברת האם של חברת קלאב-אין מלונות אילת, בעלת זכויות החכירה של המקרקעין, עליהם מצוי האתר. הנתבעת 1 היא מיופת-כוחה של הנתבעת 2 לשם התקשרות לרכישת יחידות נופש באתר. טענות התובעים: 2. התובעים, בני-זוג, רכשו לפני שנים רבות יחידת נופש "סטנדרטית" (לא זו נשוא התביעה) מאת הנתבעות, ובחודש אוקטובר 1997, שעה שנפשו באתר, זומנו לכנס בלובי המלון, שהתברר לאחר-מכן, כי הוא נועד לשיווק יחידות-נופש אחרות באתר. פגש אותם במקום סוכן מכירות של הנתבעות, שמו שלומי ביטון, שפתח את השיחה בשאלות מקדימות על שביעות רצונם מהמלון, וכך תיאר התובע את המשך המפגש (סעיפים 11 עד 29 לתצהירו): "תוך כדי השיחה אמר לנו מר ביטון כי בכוונתו להציע לנו 'הזדמנות של פעם בחיים'. לדבריו, לזמן קצר בהזדמנות פז, מציעה הנתבעת ללקוחותיה הקיימים, אלו שכבר רכשו יחידת נופש בקלאב אין, אפשרות לרכוש במחיר מציאה "סוויטה ספרדית" אשר תבנה במתחם קלאב אין, שאותו לדבריו מתעתדת החברה להרוס ולבנות מחדש. הוא אמר לנו במפורש "סוויטה ספרדית" אלו היו המילים בהם הוא השתמש! הוא גם אמר לנו במפורש כי מדובר בבנייה של יחידות חדשות. אני שאלתי איפה ייבנו היחידות ומר ביטון הציג פרוספקט בנייה שבו נראות היחידות, כשהן בנויות מצד מערב של מגרש הכדורסל הקיים במלון וכשבמקום המגרש ישנה בריכה. הפרוספקט היה ממש ממשי - הוא היה בגודל של מטר עשרים בערך על שישים סנטימטרים והיה עשוי באופן שמדמה מבנים ותצורות תלת מימדיות (באמצעות הצללה). בפרוספקט האגף החדש היה מדהים ביופיו, מר ביטון אמר לנו כי "הגיע הזמן שהחברה תתחיל להשקיע בקלאב אין כי עכשיו סיימנו את ההשקעה בקלאב הוטל" וזאת תוך שהוא מסביר באריכות על המרפסות הפרטיות המדורגות, שיעטרו את "הסוויטה הספרדית" במבנים לבנים יפיפיים בסגנון ספרדי הנטועים מעל לבריכות מפוארות משובצות דקלים. מר ביטון אמר לנו "אתם יודעים מה עשו בקלאב הוטל - מה שיעשו פה יעבור אפילו את קלאב הוטל". אני מבקש להבהיר כי הפרוספקט המדמה היה מציאותי לחלוטין ובהם השתקף מלון מפואר מעוטר בבריכות דקלים וירק. במועד שבו נעשתה שיחת המכירה לא היה ניתן לחזות במקום עצמו הואיל והשיפוץ של הקלאב אין עדיין לא החל. מדובר היה בתוכנית עתידית, שעדיין לא יצאה לידי ביצוע. הדבר היחיד שעליו יכולתי להסתמך היה הפרוספקט שהוצג בפנינו ודבריו של מר ביטון. מר ביטון הדגיש בפניי כי המבנים הישנים המצויים בקלאב אין ישופצו באופן יסודי וכי חלק מהמבנים ייהרסו וכי ייבנו במקום מבנים חדשים הכוללים גם את "הסוויטות הספרדיות", שיהיו בנויות בצורת חדרי סטודיו מרווח עם מרפסת בסמוך לבריכה החדשה, שתוקם במקום מגרש הכדורסל. מר ביטון אמר לנו כי מגרש הכדורסל והטניס אשר קיימים באגף שבו מתוכננת בניית יחידות הנופש ייהרסו ובמקומם ייבנו שתי בריכות גדולות ומרווחות. מר ביטון הדגים את דבריו על הפרוספקט שהוצג לנו כדי להמחיש לנו את האופן שבו ייראה אתר הנופש לאחר עבודות הבנייה. מר ביטון הודיע לנו באופן חד משמעי כי "יחידה מדהימה שכזו" בשבוע אטרקטיבי נוכל להשכיר ללא כל קושי ולהרוויח סכומים נאים ביותר מהשכירות. הוא עצמו הציע לנו כי הוא ידאג להשכרת היחידה. אני האמנתי לדבריו של ביטון ושוכנעתי מהמצגים שהובאו בפניי כי אכן היחידות שייבנו יהיו יחידות מפוארות וראויות על פי הפרוספקט שהובא בפניי. אני קיבלתי גם חיזוק לדברים אלו מהגברת כרמית אלמוג, מי שהייתה מנהלת המכירות ושהתערבה מדי פעם בפעם תוך כדי שיחת המכירה, כשהיא הגיעה לשולחן שבו ישבנו בת זוגי ואני עם מר ביטון. בפנינו גם הוצג תסריט דירת הסטודיו שצורף להסכם ושממנו ניתן היה לראות בבירור כי מדובר ביחידה שאיננה כמו היחידות הרגילות במלון - ובוודאי לא כי מדובר ביחידה ישנה שעומדת להיות משופצת. בשרטוט מופיע במפורש כי יש ליחידה גם מרפסת פרטית. באותו מועד, יום 8/10/97, בהסתמך ישירות על הדברים שנאמרו לי על ידי מר ביטון כמו גם המצגים שהוצגו בפניי על ידי מר ביטון ומנהלת המכירות חתמתי יחד עם בת זוגי על הסכם לפיו רכשנו בתמורה לסך של 39,380 ₪ את זכות השימוש ביחידת הנופש בשבוע השש עשרה של השנה (חודש אפריל). אנחנו לא קיבלנו העתק של פרוספקט כלשהו. ההדמיה שהייתה אצל מר ביטון הייתה בגודל של שולחן עבודה סטנדרטי - בערך מטר עשרים על שישים סנטימטרים - הדמיה ענקית וצבעונית". דברים זהים תוארו בתצהירה של התובעת (סעיפים 11 עד 29). 3. בנייתן של יחידות הנופש התאחרה מהמועד המקורי שנקבע בהסכם (31.12.99), אולם, כנגד זאת, ניצלו התובעים את זכותם לנפוש ביחידות נופש קיימות, ועניין זה אינו נדון כאן (בשונה מהתביעה שנדונה ב- ת.א. 116987/01 בפני כב' השופטת ינון, שלפסק-דינה הפנו התובעים). ביום 15.5.01 שלחו הנתבעות מכתב לתובעים, ובו הם מודיעים כי "הושלמה בנייתן של יחידות הנופש". במועד מסוים לאחר-מכן הגיעו התובעים לאתר כדי לראות את היחידות המובטחות. הם הובלו על-ידי אחד מעובדי המלון למבנה, שתואר על-ידי התובעים כ"מבנה מחריד וישן", מרוחק ממרכז המלון, ושאין בו כל אותם מאפיינים שהובטחו. למרות אכזבתם, קיוו, כי במועד הנופש שנרכש על ידם, באפריל 2002, הם "יזכו" לראות את יחידת הנופש שהובטחה. 4. בחודש אפריל 2002 הגיעו התובעים וביקשו מפקידת הקבלה להפנותם ל"סוויטות הספרדיות". התובעים תיארו את תגובתה כ"תדהמה" וכ"גיחוך". מכל-מקום, הם הובלו לאותו מבנה, המתואר לעיל. וכך תיאר התובע את תגובתו (סעיפים 56-59 לתצהירו): "אני הייתי המום לחלוטין - מגרשי הטניס והכדורסל הישנים נותרו על עומדם ולא נבנו במקומם שום בריכות - המבנים שבהם היו חדרי הסטודיו לא נבנו מחדש ולא נהרסו כלל - כל שבוצע בהם היה שיפוץ פנימי, זאת ותו לא! לחדר לא הייתה מרפסת פרטית והוא לא השקיף על נוף כלשהו - המבנה לא היה מדורג - לא היה בסגנון ספרדי (בסגנון סובייטי בולשביקי יהיה יותר נכון) ואפילו לא היה דומה לאשר תואר לי במועד המכירה. אני הייתי המום - ביקשתי לראות מיד מישהו אחראי ובכיר - הפנו אותי לאיש מכירות בכיר שתפקד כמנהל תורן - אני דרשתי ממנו להחליף לי את החדר לחדר התואם את שהובטח לי ואת אשר קניתי - הם הואילו בטובם להעביר אותי מחדר שלא הייתה לו יציאה לחצר המשותפת לחדר שבו קיימת יציאה לחצר משותפת! כל טענותיי ודרישותיי לתיקון הפרות ההסכם ע"י הנתבעות לא נענו כלל ונדחו ללא התייחסות כלשהי!" תיאור זהה נמסר מפי התובעת (סעיפים 56-59 לתצהירה). 5. ביום 30.5.02 שלחו התובעים לנתבעות הודעה על ביטול ההסכם ודרישה להשבת התמורה, בצירוף דרישה לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם (נספח ג' לתצהיריהם). דרישתם נדחתה על-ידי הנתבעות (נספח ד' לתצהיר התובעים). עד למועד הביטול, שילמו התובעים לנתבעות סך של 35,545 ₪ (כולל הפרשי-הצמדה וריבית). טענות הנתבעות 6. הנתבעות מכחישות את כל טענות התובעים באשר להבטחות שניתנו. לדבריהן, ההסכמות מוצו בהסכם, שעניינו רכישת יחידת נופש מסוג סטודיו על-פי המפרט שצורף להסכם (כנספח א' שלו). יחידת סטודיו קטנה מיחידת נופש סטנדרטית ובהתאם לכך גם מחירה נמוך יותר. תיאורה: יחידה בת חדר אחד, מטבחון וחדר אמבטיה. בפועל, טוענות הנתבעות, סופקה לתובעים יחידה בת שני חדרים ובמפרט משופר מזה המתואר במפרט. 7. משה בידה, מנהל השיווק הארצי של הנתבעות, שנתן תצהיר בשמן, הדגיש בתצהירו (סעיף 10) כי "בניגוד לטענת התובעים, החברה לא הבטיחה ולא התחייבה כי המבנים המצויים באתר הנופש ייהרסו, כי ייבנו מבנים חדשים הכוללים "סוויטות ספרדיות" או כי במקום מגרשי הכדורסל והטניס ייבנו בריכות חדשות. כל אשר התחייבה החברה הוא להקנות לתובעים זכות נופש ביחידת נופש קטנה (בלתי מסוימת) מסוג סטודיו, שתתווסף באתר הנופש...". בידה מוסיף (סעיף 15 לתצהירו) כי "בניית יחידות הנופש מסוג סטודיו נשלמה בחודש מאי 2001, לאחר שנמצא פתרון לעיכובים בקבלת היתרי הבנייה, שחלו למרות מאמצים עקביים מצד החברה לקבלת ההיתרים הדרושים". 8. כאמור, טוענות הנתבעות, כי התובעים קיבלו יחידת נופש משופרת יותר. בידה פירט בתצהירו (סעיף 17) במה מתבטא השיפור. עיקר השיפור מתבטא, לדבריו, בכך שהיחידה שהתקבלה מכילה שני חדרים במקום אחד על-פי המפרט וכן: שתי טלוויזיות במקום אחת, פינת אוכל ופינת איפור שלא נכללו במפרט, שני ארונות במקום אחד, מאוורר תקרה וכספת שהוספו. 9. לבסוף, טוענות הנתבעות כי טענות התובעים הן ראייה בעל-פה כנגד מסמך בכתב, בניגוד לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחי העותומני. דיון ראייה כנגד מסמך בכתב 10. נתחיל בטענתן האחרונה של הנתבעות. המסמך בכתב הנטען הוא ההסכם (ת/1). ההסכם עצמו הוא הסכם סטנדרטי, שאין בו כל תיאור מיוחד. התיאור מופיע בנספח להסכם, ובעיקר במפרט הטכני שלו. עיון בנספח מעלה כי דובר שם על "בנייתה של יחידת הנופש" (סעיף 4), בנייה ממש של מבנים חדשים ולא שיפוץ מבנה קיים. כפי שנראה להלן, בידה הודה, כי אכן זו הייתה כוונתן המקורית של הנתבעות ועל כך עוד יפורט בהמשך. 11. המפרט הטכני עצמו מתייחס למבנה הפנימי של יחידת הנופש ופירוט תכולתה. אין במפרט או בנספח או בהסכם כל פירוט בדבר תיאורה החיצוני, תיאור הקשר שבינה לבין היחידות האחרות, הסביבה, הנוף, המתקנים המקיפים אותה וכיו"ב. טענות התובעים, לעומת זאת, לא נסבו על המבנה הפנימי של היחידה או על תכולתה, כלומר: על אותם דברים המפורטים בהסכם ובמפרט, אלא על כל אותם דברים, שאינם מפורטים בו: עיצוב היחידות כ"סוויטות ספרדיות", בנייתן מעל "בריכות מפוארות משובצות דקלים", מרפסות פרטיות צמודות ומדורגות וכו'. טענות התובעים, אם כן, אינן סותרות את ההסכם או את המפרט ועשויות להתיישב היטב גם עמם. 12. אמנם, ניתן לטעון, כי ההסכם נועד למצות את כל הסכמות הצדדים, ואין בלתו. אך, הרי, לא ניתן להניח, כי הנתבעות התכוונו לבנות את יחידות הסטודיו כתלויות באוויר, ובוודאי נדרש להן עיצוב חיצוני, פיתוח סביבתי וכו'. צא ולמד מכאן, כי גם הנתבעות לא התכוונו לכך שההסכם יתייחס לפרטים אלה, מאחר והוא אינו מתייחס אליהם כלל. 13. המסקנה היא, שטענה זו של הנתבעות, נדחית. הניתנו ההבטחות הנטענות? 14. האם, אכן, הבטיחו נציגי הנתבעות לתובעים את כל הנטען על ידם באשר לתיאור היחידות, סביבתן, עיצובן וכו'? התובעים העידו על גירסתם. עדותם לא נסתרה ולא הופרכה במאומה. התקשיתי להבין גם מדוע יבחרו התובעים דווקא בתיאור של "סוויטה ספרדית", אם כך לא הובטח להם? כמו-כן, תיאורם ירד לפרטים, שלא נדרשו מבחינת העמדת התביעה, ואזכורם אינו יכול להעיד אלא על דיוק בתיאור, כגון, העובדה שהבריכות היו צריכות להיות ממוקמות במקום שבו מצוי מגרש הכדורסל, דווקא. סיכום הדברים הוא כי אני נותן אמון בעדותם. 15. העד העיקרי מטעם הנתבעות, לעומת-זאת, משה בידה, כלל לא נכח בפגישה, שבה נקשר ההסכם (עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 13), ובוודאי, שהוא אינו יכול לסתור את דברי התובעים בנדון. סוכן המכירות, עמו נערכה הפגישה, שלומי ביטון, לא זכר מה הובטח, אם הובטח, לתובעים, מלבד המפורט במפרט, ומכל-מקום לא סתר כל טענה מטענות התובעים בנדון. עדה רלבנטית נוספת, מנהלת המכירות באותו ערב, כרמית אלמוג, שאוזכרה בתצהירי התובעים (סעיף 25) לא זומנה להעיד מטעם הנתבעות. 16. סיכום הדברים: התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת טענותיהם בדבר ההבטחות שניתנו להם, ואני קובע, כי אלה אכן הובטחו על-ידי הנתבעות. בנייה או שיפוץ 17. כאמור, התובעים עמדו על כך, שסוכן המכירות שלומי ביטון דיבר על בנייה ממש של יחידות נופש חדשות ולא שיפוץ מבנה קיים. ביטון אישר תחילה באופן ברור עדותם זו (ע"מ 31 למטה לפרוטוקול), אך לאחר-מכן היסס בעדותו בנדון (ע"מ 32 למעלה). 18. דווקא בידה אישר את דברי התובעים בנדון בצורה ברורה: "ש. למה בעצם לא קיבלו את היחידה כפי שהיא במפרט של הנספח להסכם? ת. יש לנו זכות בהתאם לתוכניות המהנדס, במקום לעשות מחיצה הפרדנו את החדרים. ש. איך יצא משהו שונה? ת. משום שהשתמשנו במבנה קיים ועשינו שם חלוקה שונה. ש. ושחתמו על ההסכם. ת. שחתמו על ההסכם היחידות לא היו בשטח. אלה יחידות שהיו צריכות להיבנות. ש. שחתמו על ההסכם לא התכוונתם להשתמש ביחידות הקיימות? ת. בוודאי שלא. התכוונו להוסיף יחידות, לכן היינו צריכים לקבל היתרי בנייה, לא התקבלו היתרי בנייה חל עיכוב מצאנו פתרון על ידי שימוש במבנה קיים והיחידות חדשות וטובות יותר". 19. אני מוכן להניח לטובת הנתבעות, כי השאלה, האם נבנו יחידות חדשות לגמרי או שאלה נבנו באמצעות שיפוצו של מבנה קיים, אינה חזות הכל. השאלה הקובעת היא, האם התובעים קיבלו את המוצר הכולל שהובטח להם. המוצר הכולל כולל, כאמור, את יחידת הנופש יחד עם עיצובה החיצוני, ההקשר שלה עם סביבתה, המתקנים והנוף שמסביבה וכיו"ב. אילו כל אלה היו מתקיימים כפי שהובטח, גם עם שיפוצו של מבנה קיים, ספק אם הייתה עילת תביעה ממשית לתובעים. לעומת-זאת, העובדה שבסופו-של-דבר נסוגו הנתבעות מכוונתן המקורית לבנות יחידות חדשות והסתפקו בשיפוצו של מבנה קיים יכולה ללמד גם על נסיגתן מכוונתן המקורית לכל הפיתוח הסביבתי, כלומר: כל אותם דברים שהובטחו לתובעים, כיוון שהתאמת הסביבה הקיימת לכל ההבטחות שניתנו עשויה להיות קשה שבעתיים משיפוצו של המבנה. לשון אחרת: החלטת הנתבעות לספק את יחידות הסטודיו נשוא ההסכם ודומים לו, באמצעות שיפוץ מבנה קיים גררה למעשה גם החלטה שלא לספק אותן בעיצוב החיצוני שהובטח ושלא לספק את כל התיאור הסביבתי שהובטח. היחידות שסופקו לעומת היחידות שהובטחו 20. אין חולק, כי יחידות הנופש אינן מצויות על שפת בריכות מהודרות ובסביבת תיאור הנוף שהובטח. גם עיצובן החיצוני אינו עיצוב שניתן לצפות מ"סוויטות ספרדיות" וגם הנתבעות לא התיימרו לטעון כך. הובטחה, כאמור, מרפסת פרטית מדורגת. התקבלה מרפסת חיצונית משותפת (התובע, ע"מ 13 לפרוטוקול). 21. בידה לא שלל את הטענה, שהמבנה, שבו הותקנו יחידות הנופש, שימשו בעבר למגורי עובדים (ע"מ 24 למטה לפרוטוקול). אין צורך בדימיון רב כדי לדעת שמבנה המשמש למגורי עובדים אינו מעוצב ואינו בנוי ברמה שניתן לצפות ממלון או ממתקן נופש כלשהו. 22. גם "השיפור" העיקרי שהודגש בטענות התובעים: היות יחידת הנופש שנמסרה בת 2 חדרים במקום חדר אחד שנקבע במפרט התגלה כמסופק. התובע העיד (מע"מ 12 למטה לפרוטוקול), כי למיטב הבנתו, הם היו אמורים לקבל יחידה המחולקת לשני חדרים באמצעות דלת הזזה, וכך אכן מצוין במפרט. השיפורים הנוספים שצוינו: טלוויזיה וארון נוספים וכו', ודאי שהם שוליים לעומת יתר ההבטחות, שלא התקיימו. סיכום 23. איכותו של מתקן נופש נבחן לא במבניהם הפנימיים של חדרי הנופש בלבד, אלא גם, ויימצאו רבים שיאמרו: בעיקר, במתקנים המצויים בו, בעיצוב החיצוני, בחזותו הכללית, בנופו. בכל אלה, הבטיחו הנתבעות לתובעים דברים שלא קיימו ולא סיפקו. בכך הפרו הנתבעות את ההסכם עם התובעים. ביטול והשבה 24. ההבטחות שהופרו, כאמור, מהוות, לדעתי, הפרה יסודית של ההסכם, כיוון שהיוו שיקול מרכזי בשיקוליהם של התובעים לרכישת יחידת הנופש המדוברת (סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970, להלן - החוק). משכך, היו זכאים התובעים לבטל את ההסכם (סעיף 7 (א) לחוק). הם היו זכאים לבטלו, גם אילו היה מדובר בהפרה לא יסודית, מאחר והנתבעות לא התכוונו מעולם לתקן אותן הפרות (סעיף 7 (ב) לחוק). 25. התובעים שלחו לנתבעות הודעת ביטול (נספח ג' לתצהיריהם), מיד לאחר שראו את היחידות ונוכחו בהפרות (סעיף 8 לחוק). 26. משכך, זכאים התובעים להשבת התמורה, ששילמו במסגרת ההסכם (סעיף 9 (א) לחוק). סכום זה עומד על-פי חישוביהם, שלא נסתרו, של התובעים על סך 35,545 ₪, נכון ליום הגשת התביעה: 21.11.02. עגמת נפש 27. תרופת הביטול וההשבה בעקבות הביטול עונה על צרכי התובעים. לא שוכנעתי כי נגרמה להם עגמת נפש המצדיקה פיצוי מעבר לכך. תוצאה 28. אני קובע כי ההסכם שנעשה בין הצדדים, מיום 8.10.97 (ת/1), בוטל כדין. הנתבעות (ביחד ולחוד) ישלמו לתובעים (ביחד ולחוד) סך של 35,545 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 21.11.02, ועד ליום התשלום בפועל. כן ישלמו הנתבעות לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ והוצאות משפט בסכום כולל של 1,500 ₪, שניהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. נופשביטול עסקה (יחידות נופש)