תביעה נגד מוסך - שיפוץ רכב שלא נתבקש
פסק דין
התובענה שבפניי עניינה בקשר למחלוקת הקיימת בין הצדדים בקשר לתיקון ושיפוץ שבוצע ברכבה של הנתבעת.
ביום 1.1.03 הכניסה הנתבעת את רכבה למוסכה של התובעת והתובעת ביצעה מספר עבודות ברכב, אשר בגינן נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סך של 6,161 ₪ (כולל מע"מ).
הנתבעת כפרה בטענות התובעת וטענה כי העבודות שבוצעו ברכב מעולם לא נתבקשו באופן מפורש ע"י הנתבעת וגם לאחר הטיפול עדיין נותרו ברכב תקלות.
הנתבעת הציעה לתובעת במכתב מיום 25.5.03 סך של 1,500 ₪ לצורך סגירת היחסים, אך לא נענתה.
התובעת בתמיכה לטענותיה הגישה תצהיר של מר יצחק שקד, שהינו הבעלים של התובעת, ושל מר יצחק צדוק שהיה מנהל העבודה של התובעת במשך כ-7 שנים.
עדי התובעת התגלו כעדים אמינים ועדותם לא נסתרה. עדות עדי התובעת נתמכה האחת ברעותה ולא נתגלו כל סתירות מהותיות ושני העדים עמדו על כך כי נציג הנתבעת מר אביב בעל טכסא נתן להם אישור לביצוע כל אותן העבודות שבוצעו ובגינן הוגש החשבון וכי יתרת העבודות שלא בוצעו, לא בוצעו עקב בקשתו של הנתבע כי אלו יבוצעו בשלב יותר מאוחר כנגד תשלום נוסף שהיה על הנתבע לשלם בגין תיקונים נוספים אלו, בסך של 1100 ₪, לצורך תיקון הרינגים והלגרים, דבר שהיה מונע את המשך זיוף המנוע שעדיין נותר לאחר התיקון.
מנגד, מטעם הנתבעת העיד מר אביב בעל טכסא ומעדותו עלה באופן ברור כי דבריו אינם מתיישבים עם המסמכים עליהם חתם ובחלק מהדברים אף לא התיישבו עם הגיון צרוף לנוכח מהלך התרחשות הארועים. כך למשל טען מר טכסא כי כוונתו המרכזית בהכנסת הרכב לתיקון היתה הרצון למכרו לאחר התיקון (ראה סעיף 4 לתצהיר העדות הראשית שלו). לא רק שהסתבר כי הרכב לא נמכר בסמוך לאחר מועד התיקון, אלא שהסתבר כי גם טענתו של הנתבע כי נאלץ להחליף את מנוע הרכב עקב התיקון (סעיף 14 לתצהירו) לאחר כמה חודשים (ראה פרוטוקול הדיון מיום 29.11.05 עמ' 1 ש' 12-13), הסתברו כטענות שלא ניתן לקשור אותן כלל לתיקון נשוא המחלוקת בתיק זה, שכן המנוע הוחלף כשנה וחצי לאחר התיקון ולאחר שהרכב עבר כ-20,000 ק"מ ובלאו הכי אם הוא נמכר, הוא נמכר רק לאחר מכן, דהיינו, כשנתיים לאחר התיקון.
יש עוד לזכור כי נציג הנתבעת חתם על החשבונית בעת שהוציא את הרכב מהמוסך (ראה ת/3) ובכך אישר לכאורה את חבותו לשלם סך של 6161 ₪.
נציג הנתבעת ניסה לטעון כי החתימה על החשבונית נעשתה בלית ברירה, שכן אחרת לא יכול היה להוציא את הרכב מהמוסך, ואם כך הם הדברים, לא ברור מדוע למחרת או באותו יום לא שלח מכתב לתובעת והודיע לה שחתימתו אינה חתימה.
יתר על כן, במכתב ששלחה הנתבעת לתובעת בקשר ליתרת התיקונים (מוצג ת/4) לא מעוררת הנתבעת כל טענה לגבי המחיר שבו חויבה ובכל טענתה היא לגבי הדרישה לתשלום בגין עבודות נוספות שיבוצעו ברכב.
לאור כל האמור לעיל, יש להעדיף את עדותם של עדי התובעת, שהתיישבה היטב עם הראיות שהוצגו לי, עם המסמכים שהוחלפו בין הצדדים ועם נסיבות המקרה ולפיכך הגעתי למסקנה כי בדין הוגשה התביעה.
יש לזכור כי הנתבעת עצמה בכתב הגנתה לא חלקה על כך, כי איזשהו סכום מגיע לתובעת (ראה סיכום טענות ההגנה סעיף ב' שבכתב ההגנה) וכל המחלוקת היתה לגבי גובהו של הסכום, אם כי טענה כי הצעתו זו היא בגדר פשרה.
"בסופו של יום", לאחר שנשמעו העדויות, הסמיכו אותי כאמור הצדדים לפסוק בפשרה.
פסק דין בפשרה מבוסס על כללי הצדק הטבעי (הנשקלים במאזני משפט). הפשרה מביאה בחשבון שיקולים מוסריים טהורים כמו עקרונות של חרות, צדק, יושר ושלום (דנ"א 2401/93 נחמני נ' נחמני פד"י נ (4) 661 , פסקאות 28-32 לפסק דינה של השופטת שטרסברג כהן, ובפסקאות 4-5 של השופטת דורנר וכן ע"א 379/94 פלוני נ' פלונית ואח', פד"י נ(3) 133, 182), ויש פעמים שהפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג.
פסק דין בפשרה אינו מתייחס רק להיבט המהותי, כאשר הרעיון המרכזי העומד מאחורי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984, הינו להחיש לסיים בהקדם האפשרי את הסכסוך מצד אחד ומצד שני להקל את העומס על בתי המשפט.
בית המשפט הדן שלא על דרך פשרה, פוסק על פי הדין המהותי המיושם על העניין שבפניו, אך בצד זאת, אין ביהמ"ש מנוע מלהביא בחשבון שיקוליו (במקרה שאין מניעה לכך לפי הדין), גם שיקולים אחרים שהינם שיקולים אנושיים ומוסריים המתאימים לנסיבות המיוחדות של העניין ושל המתדיינים באותו תיק.
גם בפסק דין בדרך הפשרה, שוקל בית המשפט את שיקולי הדין והשיקולים האחרים, אך בעוד שבדיון רגיל, הבכורה בשיקול הדעת מבוסס על הדין, הרי שבדרך הפשרה, מוסמך ביהמ"ש לשנות את סדר העדיפויות ואם "ראה בית המשפט לטוב לפניו, ישקול רק - או, בעיקר - שיקולים שבדין, ראה לטוב לפניו , ישקול רק - או, בעיקר - אותם שיקולים נוספים. בתהליך ההכרעה רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה במידה היפה בעיניו" (הציטוט והעקרונות המפורטים לעיל, נקבעו בהלכה שיצאה תחת ידו של בית המשפט העליון בע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג (1) 337).
סוף דבר, לאחר ששקלתי את טיעוני שני הצדדים, כאמור, הגעתי למסקנה כי על הנתבעת לשלם בגין התיקון שבוצע ברכב, אלא שאני סבור שגם לתובעת אשם תורם מסוים בקשר להתהוות המחלוקת בתיק זה.
בין הצדדים היה קיים אמון רב במשך שנים וכמו שאין להניח כי התובעת החליטה "להמציא" חשבון לנתבעת, כך אין להניח כי הנתבעת, שהיתה לקוחה מסורה ומהימנה במשך עשר שנים ולא חלקה מעולם על חשבונות שהוגשו לה, החליטה "להמציא" טענות הגנה.
מחלוקת זו שבפניי מקורה באי-הבנה ומחלוקת שהתגלעה בין הצדדים אך ורק מן הטעם כי הצדדים לא הבהירו בצורה ברורה וחד משמעית את היקף הטיפול שיבוצע ברכב והיה מקום לקבל אישור אפילו בדרך של פקס בקשר לביצוע העבודות בהיקף גדול כמו שיפוץ מנוע. אני סבור, כי אכן מטבען של עבודות כאלה במוסך ברכב ישן המיועד למכירה, תתכנה תקלות גם לאחר ביצוע התיקון, כגון נזילות קטנות או רעידות קלות ויש "רגליים" לטענת הנתבעת כי אלו אכן נותרו ברכב גם לאחר התיקון וכל המחלוקת הינה בשאלה על מי לשאת בתיקונים אלו, האם על הנתבעת או האם זה במסגרת חבותה של התובעת, שביצעה תיקון כה נרחב במנוע.
מששקלתי את טיעוני שני הצדדים, את המסמכים שבפניי ואת העקרונות המנחים את בתי המשפט בעת מתן פסק- דין בפשרה בהתאם לסעיף 79א', הגעתי למסקנה כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4,000 ₪ + מע"מ, וכן הוצאות ושכר טרחה בסך של 600 ₪+ מע"מ וזאת לסילוק סופי ומוחלט של תביעות התובעת כנגד הנתבעת בקשר לנשוא המחלוקת בתיק זה.
הסכומים ישולמו לתובעת בתוך 30 יום וממועד זה ואילך יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
המזכירות תשלח עותק פסק-הדין לצדדים.
חיפוש פנימי באתר
