תביעה של סוכנות נסיעות לחו"ל
פסק דין
1. התובעת, סוכנות נסיעות לחו"ל, העניקה לנתבעים, עפ"י הזמנתם, שירותים שונים, לרבות כרטיסי טיסה לחו"ל, הזמנת מלון והשכרת רכב עפ"י 16 הזמנות בתאריכים 30.3.03-2.10.02 בגינן הנפיקה התובעת חשבוניות מס, נספחים א – ט"ז לתביעה.
על בסיס הצהרתם של הנתבעים לשאת בתשלום כל חוב שיוכח עבור הזמנות ו/או נסיעות של בנם עומר סייג, הוסכם בדיון מיום 5.7.05 למחוק את הנתבעים עומר סייג וסייג גרופ מכתב התביעה.
סכום החוב המתוקן הינו 16,905.59 דולר נכון לתאריך 11.6.03 ושוויו בש"ח 82,161 ₪ ולאחר תשלום של 20,000 ₪ ביום 15.6.03 עומד החוב, למועד הגשת התביעה ע"ס 65,258 ₪.
למרות החוב הדולרי של שירותי התיירות הוסכם כי החוב ישא הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה.
2. הנתבעים טענו כי חשבוניות 5544, 5757, 5809, 6035 בסך כולל של 4,398 דולר לא מוכרות להם ולא נעשה שימוש בשירותים נשוא אותן חשבוניות.
את יתרת הסכום טוענים הנתבעים כי שלמו בשני תשלומים: סך של 20,000 ₪ ביום 15.6.03 וסך של 40,048 ₪ ביום 4.3.03.
הנתבעים מכחישים את נספח י"ז לכתב התביעה על פיו הודה הנתבע בחוב בסך של 15,791 דולר ובסכום שקלי, כולל יתרת חוב קודמת בסך 2,136 ₪ בסך של 78,883 ₪, למעט החתימה בתחתית המסמך כאשר החתימות הנוספות אינן שלו.
בכתב התשובה נטען כי התיקונים במסמך י"ז מתאריך 11.6.03, בוצעו ע"י הנתבע לאחר שהוצג לו פירוט החיובים והוא זה שמחק בטיפקס את הסכום של 4,115 דולר שהיה רשום, ורשם בכתב ידו את הסכום הנכון ואף הוסיף חתימותיו.
באשר לחישוב החוב הודתה התובעת בטעות אריתמטית בסיכום הסכומים באופן שסה"כ החוב 16,905.55 דולר ולא כפי שצוין בטעות 15,791 דולר.
באשר להעברה הבנקאית בסך 40,048 ₪ נטען כי מהווה תשלום להזמנות קודמות מחודש ספטמבר 2002, בעוד ההזמנות נשוא התביעה החלו בתחילת חודש אוקטובר 2002.
3. מטעמה של התובעת העידה הגרפולוגית גב' אורה כבירי שנתבקשה לבדוק את נספח י"ז מיום 11.6.03, האמור האם כתב היד והחתימות הינם של הנתבע.
כמו כן קבלה לבדיקה מסמך מודפס אל התובעת מיום 20.2.03 על נייר מכתבים של קבוצת סייג, מסומן "ה" ומכתב נוסף מיום 29.9.02 מסומן "ה1" ונתבקשה לבדוק האם החתימות הן חתימותיה של הנתבעת.
בחוות דעת מפורטת תוך מתן הסבר על דרכי פעולתה קבעה הגרפולוגית כי בסבירות הגבוהה ביותר, דרגה 1, החתימות וכתב היד על המסמך הן של הנתבע ובאותה רמת סבירות גבוהה קבעה שהחתימות על שני המסמכים הנוספים הן של הנתבעת.
מסמך ה הינו מכתב על העברה בנקאית ע"ס 40,048 ₪ מיום 20.2.03 עבור חשבוניות שמספריהן מצוינים במכתב.
ה1 הינו אשור חתום על הזמנת טיסות ליעדים שונים.
הגרפולוגית נחקרה בחקירה נגדית וחוות דעתה לא נסתרה, לא התמוטטה אלא רק חוזקה בהסברים נוספים שמסרה בתשובה לשאלות.
4. העדה דליה אלימלך העובדת בסוכנות תלפיות שהינה הנציגה בישראל של חב' התעופה התאילנדית "תאי" העידה כי איתרה את שלושת כרטיסי הטיסה שרכשה אצלה התובעת עבור סייג עומר ונחמיה רבי אשר עשו שימוש בפועל בכרטיסים. העדה טרחה ופנתה למנהלת חברת התעופה בתאילנד וקבלה אישור על ניצול הכרטיסים, שצורפו לתצהיר עדותה הראשית.
העדה אישרה כי התובעת, בתור סוכנות הנסיעות אשר הזמינה את הכרטיסים, שלמה עבורם מחיר מלא כמקובל.
5. מנספח י"ט לתצהירו של מנהל התובע (נספח ה לחוו"ד הגרפולוגית) עולה באופן הברור ביותר כי ההעברה הבנקאית של 40,048 ₪ נעשתה לחשבוניות שאינן החשבוניות נשוא התביעה.
משנעשתה ההעברה ע"י הנתבעת, ואינני מקבל את הכחשתה, הרי שהיא זו שקבעה לאיזה חוב לזקוף את התשלום.
גם אם לא הנתבעת חתמה על המסמך הרי שהמסמך יצא מקבוצת סייג ומחייב את הנתבעים.
טענתם של הנתבעים על כי הסך הנ"ל הועבר ע"ח החוב נשוא התביעה, נדחית.
הנתבעים הכחישו כי הזמינו שירותים לפי חשבונית 5544, נסיעתו של נחמיה רבי ביחד עם עומר סייג לקטמנדו דרך בנגקוק.
לפי עדותה של גב' אלימלך הוכח השימוש בכרטיסי הטיסה בחשבונית 5546 של עומר סייג ונחמיה רבי ביחד עם עומר סייג עפ"י חשבונית 5544.
לכך מצטרפת עדותה של הגרפולוגית לגבי הזמנת הטיסה וחתימתה של הנתבעת על ההזמנה, חתימה אותה הכחישה.
6. חשבונית 6035 אשר הוכחה ע"י הנתבעים ע"ס 275 דולר הינה חיוב של דמי בטול הזמנה על נייר המכתבים של קבוצת סייג, נספח לא לתצהיר מנהל התובעת.
הנתבעת הכחישה בחקירתה כי הזמינה את הטיסות בגינן חיוב בדמי בטול ואף הוסיפה "ייתכן ונספח ל"א זה זיוף של התובעת".
אין לנתבעת כל הסבר לגבי טענת הזיוף וטענתה זו כמו כל יתר טענותיה אינן אמינות ונדחות על ידי.
על הנתבעים לשלם את סכום החשבונית בנוסף לסכום החשבונית 5544.
חשבונית 5809 שהוכחשה, עניינה שירותי תיירות בהולנד ע"י הנתבע חיוב של שירותי מלון כאשר בחשבונית 5810 בגין כרטיסי טיסה להולנד אישרו הנתבעים ולטענתם שלמו עבורם.
בחקירתו של הנתבע שניסה להתחמק ממתן תשובות בטענה "לא זוכר" התברר בסופו של דבר כי באותו מועד טס לאמסטרדם עם אדם בשם לואיז ואת הכרטיסים הזמין אצל התובעת.
כן עולה מנספח כ"ד כי הזמין מהתובעת מלון בקרבת בורסת הפרחים.
בהמשך עדותו טוען הנתבע כי יכול להיות שיחד עם כרטיסי הטיסה הוזמן גם מלון אבל לא לן במלון שהוזמן. הנתבע גם הכחיש שעפ"י אותה חשבונית הזמין רכב וטען "לא זוכר שהוזמן עבורי רכב באותה טיסה" ובהמשך אישר שבאותה טיסה היה לו רכב שכור אבל לא בהכרח שכר אותו מהתובעת אך איננו זוכר איזה סוג רכב זה היה, ואף איננו זוכר באיזה מלון אכן התגורר.
גרסתו של הנתבע מתחמקת, איננה אמינה ואין לקבלה.
על הנתבעים לשלם את חשבונית 5809.
7. באשר לחשבונית הנוספת המוכחשת, חשבונית מס' 5757 לאחר הכחשה סתמית אישר הנתבע כי הנתבעת יצאה מהארץ בתאריך 27.10.02 וחזרה בתאריך 1.11.02, בהתייחס לחשבונית הנ"ל, כפי שרשום בתדפיס משרד הפנים.
ראוי לציין כי הסתמכותם של הנתבעים על תדפיסי משרד הפנים בדבר יציאה וכניסה מהארץ התבררה כלא נכונה, בלשון המעטה, שכן הרישומים תומכים במועדי החשבוניות המיוחסים לכל אחד מהנתבעים ולגבי בנם עומר סייג ומפרטים תאריכים התואמים לרישומי משרד הפנים.
8. הנתבעים שצרפו לתצהיריהם תדפיסים של משרד הפנים הסתמכו עליהם בטענתם כי לא שהו בחו"ל בתקופות נשוא החשבוניות. מעיון בתדפיסים שהוגשו עולה כי אין אמת בטענה והנתבעים אף ניסו בחקירותיהם ליתן הסבר מאולץ לסתירה.
חשבונית 5757 הוכחה ומועדיה תואמים את רישומי משרד הפנים בדבר יציאה וחזרה.
חשבונית 5544 לגבי נסיעתו של עומר סייג ונחמיה רבי לקטמנדו הוכחה כאמור לעיל.
חשבונית 5809 לגבי המלון והרכב באמסטרדם הוכחה כאמור לעיל.
חשבונית 6035 בדבר בטול הזמנה הוכחה אף היא.
אף הוכח כי הסך של 40,048 ₪ שולם ללא קשר לחשבוניות נשוא התביעה.
9. גרסתם של הנתבעים נסתרה מניה וביה אל מול המסמכים וגרסתו של מנהל התובעת, הגם בלבול מה בדבריו, עדיפה ללא כל ספק על עדויותיהם החמקמקות של הנתבעים, גרסאות שנסתרו גם בעדותה של הגרפולוגית.
הוכח כי הנתבעים הזמינו, בעצמם ו/או ע"י מי מקבוצת סייג, את כל ההזמנות נשוא החשבוניות בין אם לנסיעתם שלהם ובין אם לנסיעות אחרות ועל כן עליהם לשאת בתשלום.
הנתבעים לא הביאו את הנהלת החשבונות שלהם ומסמכיהם כדי לתמוך בטענותיהם.
גרסתו של הנתבע לגבי עריכת נספח י"ז לפיה הנתבעת מסרה לו כי החוב 4,115 דולר וזה הסכום שרשם נדחית בשל היותה לא אמינה, לא מבוססת על מסמכים שהוצגו כי אכן זה היה החוב אותה עת והן משום עדותה של הגרפולוגית. הנתבעים לא מצאו לנכון לתמוך את טענתם כי הנתבע לא חתם על התיקונים בנספח י"ז בחוות דעת משלהם.
עדים שבעל דין יכול להביא לתמיכה בגרסתו ואיננו מביא, עובדה זו פועלת לחובתו שכן חזקה כי היו מעידים כנגדו ולכן לא הובאו לעדות.
10. לאור כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 65,258 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה שיחושבו מיום הגשת התביעה 22.12.04 ועד לתשלום בפועל.
כמו כן אני מחייב את הנתבעים בתשלום הוצאות המשפט ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.
חיפוש פנימי באתר
