פסק דין בפניי תביעה כספית לתשלום סך 16,247 ₪ עבור שירותי חבילת אינטרנט. טענות התובעת הנתבעת 1, באמצעות הנתבע 2, התקשרה עם התובעת בהסכם לקבלת שירותי חבילת אינטרנט לתקופה של 24 חודשים. בנוסף הזמין הנתבע מהתובעת שירותי אחזקת שרת domain בינלאומי. הנתבע 2 שלח אל התובעת מכתב ביום 27/02/02, בו ביקש להפסיק את הסכם ההתקשרות עם התובעת. לפיכך ביטלה התובעת, ביום 05/03/02, את השירות. הנתבעת 1 עשתה שימוש בשירותי התובעת בין החודשים ספטמבר 1999 ופברואר 2002, והנתבעים נותרו חייבים לתובעת סך 13,209 ₪ עבור החודשים יולי 00', ספטמבר 00', נובמבר 00', מאי 01' והחודשים אוגוסט 2001-פברואר 2002. סכום החוב, נכון למועד הגשת התביעה (23/05/05) עומד על 16,247 ₪. טענות הנתבעים הנתבעת 1 היא שותפות לא־רשומה שנוסדה על־ידי הנתבע 2 ביום 01/01/99. ביום 23/01/00, למען הגבלת אחריות השותפים בשותפות שהיא הנתבעת 1, הקים הנתבע 2 עם אחרים את חב' 'קד קום בע"מ' (להלן: "החברה"), ופעילות השותפות הועברה לחברה. לטענת הנתבע 2, לאחר מעברה של החברה, ביום 15/08/00, לכתובת חדשה, ברח' גולומב 52, תל־אביב, לא יכולה הייתה התובעת לספק את שירותי האינטרנט לחברה, ולפיכך קיבלה החברה את שירותי האינטרנט מחב' 'נטוויז'ן'. רוב ההתקשרות העסקית הייתה בין התובעת לחברה, ולא עם הנתבעת 1. ההתקשרות, על־פי הסכם ההתקשרות מיום 01/08/99, היא ל־24 חודשים בלבד, כלומר עד ליום 31/07/01, ולכן אין בסיס לתביעת התובעת לתשלום עד חודש פברואר 2002. התובעת לא סיפקה את השירות על־פי ההסכם החל מיום 15/08/00. דיון בתיק זה התקיים מועד הוכחות ביום 15/11/06. מטעם התובעת העידה גב' מירי אוזן, ומטעם הנתבעים העיד הנתבע 2. לאחר ששמעתי את עדויות וסיכומי הצדדים, התביעה מתקבלת בחלקה, כמפורט להלן. אין מחלוקת על כך שבין הנתבעת 1, שהיא שותפות בלתי־רשומה, לתובעת, נחתם הסכם ביום 01/08/99 (נספח א' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת) (להלן: "ההסכם"). בעמ' 17 להסכם נכתב כי המבצע העסקי הוא למשך 24 חודשי שירות, בעלות חודשית של 220$ (ראה עמ' 4 להסכם). טענת התובעת כי לאורך כל תקופת ההתקשרות היה אמצעי תשלום אחד בלבד מתקבלת, מאחר שכך עולה ממסמכיה, ובמקביל, הנתבע לא הציג ראיה בדבר אמצעי תשלום אחר או חשבון בנק אחר. לא שוכנעתי כי הנתבע 2 הודיע לתובעת על שינוי מסגרת ההתאגדות של הנתבעת 1, שהיא שותפות, לחברה. לא הוצג על־ידי הנתבע כל מסמך שנשלח אל התובעת ויידע אותה על השינוי. כפי שטען הנתבע 2, אין מדובר בשינוי מינורי, ויש לשינוי מסגרת ההתאגדות נפקות לעניין אפשרות החיוב של מנהלים ובעלי מניות בחברה, לעומת שותפים בשותפות. אשר־על־כן, בהיעדר הודעה בזמן־אמת מטעם הנתבע 2 בדבר שינוי מסגרת ההתאגדות של הנתבעת 1, טענת הנתבע 2 נדחית. ההסכם נחתם מול הנתבעת 1, התשלומים ששולמו על־ידי הנתבעת 1, בתקופה ששולמו - שולמו באמצעות אותו חשבון בנק, לפי מסמכי התובעת, ולפיכך, איני מקבל את טענת הנתבע 2 כי בשלב מסוים החלו לשלם את התשלומים מחשבון החברה. על־פי עמ' 17 להסכם, ההתחייבות של הנתבעת 1 היא לשנתיים, כלומר עד ליום 31/07/01. אני מקבל את טענת התובעת, כי הקצתה את השרותים כמפורט בהסכם עבור הנתבעת לאורך כל תקופת ההסכם. לפי הנתונים שהוצגו בפניי, ההודעה הראשונה שנשלחה אל התובעת מאת הנתבעת 1 הייתה בתאריך 27/02/02 (נספח ד' לתצהיר הנתבעת). הנתבע 2 לא הציג כל ראיה לכך שהנתבעת 1 שלחה הודעה אל התובעת בדבר הפסקת השירות כבר בחודש אוגוסט 2000. בנוסף, העובדה שהנתבעת המשיכה לשלם את חשבונות התובעת עד לחודש יוני 2001 (למעט חודשים בודדים באמצע התקופה) מדברת בעד עצמה. אם אכן טרחה הנתבעת והודיעה לתובעת על הפסקת ההסכם כבר באוגוסט 2000, מדוע לא הפסיקה את התשלום מאותה תקופה ואילך, והמשיכה לשלם סכומים חודשיים של כ־1,000 ₪ עד לחודש יוני 01'?. איני מקבל את טענת הנתבעים בדבר ההודעה על הפסקת השירות כבר באוגוסט 2000, הן מפני שלא הוצגה כל ראיה בדבר הודעה לתובעת באותו מועד הן בגלל המשך ביצוע התשלומים לתובעת עבור השרותים שסיפקה. אינני מקבל את טענות הנתבעים בדבר כך שהנתבעים ו/או החברה לא קיבלו שירות מהתובעת החל מחודש אוגוסט 2000 ואילך. הנתבעים לא הציגו מסמכים בדבר קבלת שירותי אינטרנט מספק אחר, וגם לא הציגו כל אסמכתה בדבר משלוח הודעה לתובעת על הפסקת שירותיה. אפילו היו הנתבעים מוכיחים את טענתם, כי חברת בזק (להבדיל מהתובעת) לא סיפקה להם את התשתית ולכן לא קיבלו שרותי אינטרנט מהתובעת, אין בכך להשליך על זכותה של התובעת, שהמשיכה לספק את השרות בהעדר הודעה מטעם הנתבעים. תקופת ההתחייבות של הנתבעים על־פי ההסכם היא ל־24 חודשים, כלומר עד לתאריך 31/07/01. אשר־על־כן, על הנתבעים לשלם לתובעת את החוב עבור החודשים יולי 00', ספטמבר 00', נובמבר 00' ומאי 01'. לגבי התקופה שלאחר תום תקופת ההתחייבות של 24 חודשים, כלומר החל מיום 01/08/01 ואילך, איני מקבל את טענת התובעת שההסכם נספח א' לא הסתיים בתום תקופת ההתחייבות. לפי עמוד 17 להסכם, היה על הנתבעת לשלוח בקשה בכתב להפסקת השירות בהתראה בכתב של חודש מראש. מניסוח ההסכם לא ברור שבמצב של העדר בקשה להפסקת השרות מצד הלקוח, ימשך ההסכם (ובעצם המבצע) בין הצדדים לתקופה בלתי מוגבלת. בעמוד 17 להסכם נכתב במפורש, כי המבצע הוא ל - 24 חודשי שרות. בנוסף, קיימת התייחסות למצבים של התנתקות במהלך השנה הראשונה למבצע ובמהלך השנה השניה למבצע. בנוסף, צויין בהדגשה, כי בתום 24 חודשים הנתב יועבר לבעלות הלקוח, כלומר הנתבעת. התובעת היא שניסחה את ההסכם והיה עליה לכתוב בצורה ברורה ומפורשת, כי בהעדר הודעה בכתב, תימשך תקופת ההסכם מעבר לתקופת המבצע של 24 חודשים. בנוסף, התובעת לא ידעה להסביר את דרך התנהלותה השונה מול הנתבעת לגבי הפסקת השרות של רישום הדומיין, שהיה חלק מהשרותים על פי ההסכם. לגבי שרות זה, התובעת הודיעה לנתבעת, כי במידה והנתבעת לא תחדש את רשום הדומיין, תוקף הרישום של הדומיין הבינלאומי שלה יפוג (סעיף 6 לתצהיר עדות ראשית ועמ' 4 לפרוטוקול). ואכן, התובעת לא חידשה את רישום הדומיין עבור הנתבעת (בהעדר מענה מצד הנתבעת בדבר רצונה בחידוש הרישום כאמור לעיל) וסמוך לאחר תום תקופת המבצע על פי ההסכם (26/8/01) הוא פג. לעומת זאת, לגבי שרותי האנטרנט שבגינם הוגשה התביעה בפני, המשיכה התובעת במתן השרותים גם לאחר תקופת המבצע על פי ההסכם. לאור דרך התנהלותה של התובעת בנושא אי חידוש רישום הדומיין עבור הנתבעת לאחר תום תקופת המבצע, וכאשר התובעת היא שניסחה את ההסכם ובהינתן שתי אפשרויות לפרש את ההסכם, יש לפרשו כנגד המנסח. לפיכך, שוכנעתי להעדיף את הפרשנות של הנתבעים להסכם, לפיה ההסכם הסתיים בתאריך 31/7/01. אשר־על־כן, התביעה לתשלום בגין התקופה לאחר תום תקופת ההתחייבות, ולמעשה תקופת ההסכם, נדחית. למעלה מן הצורך אתייחס לסוגיה נוספת שעלתה במהלך שמיעת הראיות. תקופת המבצע חלפה על פי ההסכם, ובנוסף הלקוח (הנתבעת בענייננו) אינו משלם באופן מלא ורציף עבור השרותים, והתובעת, לשיטתה, ממשיכה לתת את השרות ללקוח אשר אינו משלם לה, כשאין לתובעת כל אינדיקציה אם הוא משתמש בשירותיה וזאת לאורך זמן בלתי־מוגבל. לשיטת התובעת, היא הפסיקה את השירותים בחודש פברואר 02' רק לאחר שהודיעו לה הנתבעים על כך במכתבם מיום 27/02/02. גם מכתב ההתראה שצירפה התובעת כנספח ח' לתצהיר מטעמה נשלח רק ביום 24/01/03. אני סבור, כי במצב דברים שלקוח אינו משלם, ובמקביל, אין כל אינדיקציה האם הוא אכן משתמש בשירותי התובעת, על התובעת להפעיל שיקול דעת ולנתק את הלקוח ביוזמתה מהשרותים המסופקים לו לאחר פרק זמן מסויים, אחרת התובעת נושאת בסיכון שתביעתה לתשלום עבור השרות בתקופה הנ"ל לא תתקבל. מצב דברים, בו התובעת ממשיכה במתן השירות תקופה בלתי־מוגבלת, כשלקוח אינו משלם, ובמקביל, אין כל אינדיקציה האם הלקוח משתמש בשירותי התובעת, אינו סביר וגובל בחוסר תום לב מצד התובעת, המתכוונת לגבות סכומים אלה בעתיד מהלקוח. בהקשר זה יוער, כי התובעת לא מסרה נתונים בדבר העלויות של השרותים השונים שהקצתה עבור הנתבעת. העדר נתון זה משליך על אורך התקופה שהתובעת רשאית להמשיך לתת שרות גם לאחר שהלקוח מפסיק לשלם עבורו. ברור, שככל שעלות הקבועה של השרותים שמספקת התובעת זולה יותר, קיים תמריץ לתובעת להמשיך במתן השרות ללקוח לעד (עד קבלת ההודעה מהלקוח שיתכן ואינו מודע כלל לשרות שממשיך להינתן לו) ולתבוע בעתיד. העובדה שהתובעת בחרה לא לפרט העלות של העמדת השרותים לטובת הנתבעת, מדברת בעד עצמה. ניסיון החיים מלמד, כי כאשר מתן השרותים מצד הספק כרוך בעלות של ממש, הספק יפסיק ביוזמתו מתן השרותים ללקוח שאינו משלם וזאת תוך פרק זמן קצר. לאור כל האמור לעיל, אני פוסק שהנתבעים ישלמו לתובעת חלק מסכום התביעה עבור ארבעת החודשים במסגרת תקופת ההסכם כאמור לעיל. הסכומים יחושבו לפי הכרטסת נספח ו' לתצהיר העדות הראשית. התובעת תגיש פסיקתה הכוללת את הסכומים שכרטיס הנתבעת חויב בהם בגין החודשים יולי 00', ספטמבר 00', נובמבר 00' ומאי 01', הכול לפי הכרטסת נספח ו'. הסכומים יחושבו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, כדין, החל מתאריך חיוב כל תשלום ותשלום. בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות בפועל וכן שכר־טרחת עורך־דין, בסך 500 ש"ח בתוספת מע"מ, וזאת נוכח קבלת התביעה בחלקה בלבד. התובעת תגיש פסיקתה מתאימה. מחשבים ואינטרנטספקי אינטרנט (תביעות)