תביעה של נטוויז’ן על חוב
החלטה
1. חברת נטוויז’ן בע"מ (להלן: "התובעת או המשיבה") הגישה תביעה בהליך של "סדר דין מקוצר" כנגד עופר מרמורשטיין (להלן: "הנתבע או המבקש") לתשלום סך של 1,517 ₪.
2. ביום 10.12.06 התקיים בפני דיון בבקשת הרשות להתגונן.
3. לטענת המשיבה יתרת קרן החוב של הנתבע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עומד על סך 1,517 ₪.
4. היתרה הנדונה, הינה יתרת תשלומים אשר לא נפרעו בחשבונות הנתבע באמצעות חברת הבזק.
5. המבקש מודה כי בעבר שימשה המשיבה עבורו כספק שירות הגלישה. אולם, החוזה נשוא התביעה פג בין החודשים יולי לאוגוסט 2002, כך שמהמועד הנדון ואילך, המשיכה המשיבה לספק את שירותיה בחוזה פתוח. כתמיכה לטענתו, צרף המבקש את פלט הדואר האלקטרוני, בו מציינת המשיבה את סיכומי הדברים להם טען.
6. מוסיף המבקש וטוען, כי בניגוד למוסכם ובאופן חד צדדי, הגדילה המשיבה את סכום החיוב החודשי תוך חיוב ע"י המשיבה באמצעות הוראה לחיוב חודשי בכרטיס האשראי.
7. טוען המבקש, כי לאור האמור לעיל הביעה בפני המשיבה הן בשיחות טלפון והן במשלוח הודעות בדואר אלקטרוני את אי שביעות רצונו משירותי המשיבה תוך בקשה להתנתק להשירות.
8. לטענתו, מאחר ונתן הוראה לניתוקו משירותי המשיבה, התקשר עם חברת בזק בינלאומי לצורך קבלת שירות חלופי ביום 12.11.2002.
9. לטענת המבקש, לאור האמור, לא יכול היה לגלוש בו זמנית בשני ספקי שירות ועל כן לא ברור מדוע המשיכה המשיבה לחייבו. יתרה מכך, אף מדו"ח המשיבה ניתן ללמוד כי בתקופה שבין החודשים אפריל - אוקטובר 2003 לא בוצע שימוש בשירותי המשיבה.
דיון
10. טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן, שכן בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).
11. לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח' פ"ד כ(2) 520, 522).
12. בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובעת יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתו של הנתבע ולאפשר לו את יומו בביהמ"ש.
13. טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא – באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.
14. כאמור, אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות ובנוסף, אין בטענות הנתבע די כדי להוכיח כי כל מטרותיו הן למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים הנובעים מהליך המקוצר, טענותיו של הנתבע אינן אך "סתמיות" ומשלא נתבדו והופרכו בחקירתו הנגדית, קיימת בהן עילה לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסת התובע.
15. טענותיו של המבקש לפיהם פג חוזה ההתקשרות הראשוני והחוזה החדש שנוצר, לאחר מועד הודעת הניתוק, הינו "חוזה פתוח", נוסף על טענותיו ולפיהם לא השתמש בשירותי התובעת המועדים שבין 3/2003 - 10/2003 הן טענות המצריכות בירור עובדתי רציני ולא ניתן לשלחו לדרכו ולדחות את בקשתו על אתר.
16. יחד עם זאת, הודה הנתבע בחוב ע"ס 400 ₪ ומן הדין ליתן פסק דין חלקי על סכום זה.
17. לאור האמור לעיל, אני נותן למבקש רשות להתגונן על מלוא סכום התביעה מלבד סך של 400 ₪ דלעיל.
18. הנני מעביר את הדיון לפסים של סדר דין מהיר. תשומת לב התובעת להוראות תקנה 214ב(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.
חיפוש פנימי באתר
