פסק דין מונחת בפני תביעה אשר הוגשה בהליך של "סדר דין מהיר" וביסודה חלוקים הצדדים בנוגע לשירותים אותם אמורה הייתה חברת מנו ספנות (להלן:"הנתבעת") לספק לבני הזוג מאיר שאשא ויוכי דוידי (להלן:"התובעים"), אך בשל אילוצים שונים השירותים לא סופקו. טענות התובעים: התובעים הזמינו, על יסוד פרסום בעיתונות, כרטיסים עבור שיט למדינות יוון וטורקיה ליום 1.8.04. בערב ההפלגה קבלו התובעים הודעה מאת הנתבעת כי ההפלגה מבוטלת, ללא פירוט סיבות לדבר. משכך, ניגש התובע למשרדי הנתבעת, ולאחר המתנה בת 4 שעות נאמר לו, כי יוכלו לצאת לשיט באמצעות הכרטיסים שרכשו בתאריך 22.8.04. בצר להם, ומאחר ודובר בעונת הקיץ בא תפוסה רבה באתרי הנופש, נאלצו התובעים להסכים להסדר הנ"ל, ובלבד שיוכלו להינות מנופש לו המתינו מזה זמן רב בכליון עיניים. זאת ועוד, ביום 20.8.04, יומיים בלבד לפני המועד הנוסף, שוב הודיעה הנתבעת לתובעים כי השיט מבוטל ושוב, ללא הסברים או פירוט. משכך, שוב נאלץ התובע להגיע למשרדי הנתבעת וברר בקשר לנידון ובזו הפעם נאמר לו כי ישנו מועד נוסף ליום 2.9.04, בצר לו ומאחר והנתבעת 2 לא יכלה היתה לממש את חופשת הקיץ לו יחלה בשל חזרתה לעבודתה כמורה, נאלצו הנתבעים לבטל את החופשה והכל בשל מחדליה של הנתבעת. לטענתם בתנאי ההתקשרות המצויינים בפרסומי הנתבעת קבעה הנתבעת קנס בגין הפרת ההתחייבות מצד מזמין השיט, לפיו במידה והלקוח מבטל את הזמנתו שבוע ממועד תאריך ההפלגה יקנס הוא בסכום השווה ל - 100% מערך ההזמנה. על כן, מן הראוי כי כלל זה יכול גם במצב דברים הפוך בו הנתבעת היא זו שהפרה את תנאי ההתקשרות הנדונים בפרסומים אותם היא מפיצה. לטענת התובעים רשלנותה של הנתבעת הסבה נזקים הנאמדים בגובה סכום התביעה ובחובם : עוגמת נפש, אבן של חמישה ימי עבודה , פיצוי מוסכם בגין ביטול ההפלגה ליום 1.8.04 וליום 22.8.04 . טענות הנתבעת: הנתבעת מאשרת כי ביום 29.7.04 הודיעה לתובעים, כמו ליתר הנוסעים, אשר היו צפויים להשתתף בהפלגה שתוכננה ליום 1.8.04, כי יתכן וההפלגה לא תוכל לצאת אל הפועל וביום 31.7.04 הודיעה הנתבעת בשנית לכל נוסעיה ובהם לתובעים כי לדאבונה ההפלגה אכן לא תצא בסופו של דבר אל הפועל. לטענתה הודיעה מפורשות לתובעים וליתר הנוסעים, כי סיבת הביטול ההפלגה מקורה בתקלה במערכת בספינה, שאינה מאפשרת את יציאת הספינה להפלגה כמתוכנן. כמו כן, מאשרת הנתבעת כי שיבצה את התובעים להפלגה ליום 22.8.04, אולם מייד לאחר שנודע לה על תקלה שהתרחשה ביום 5.8.04 הודיעה לכל נוסעיה כי כל ההפלגות הבאות של הספינה הנדונה מבוטלות ומשכך החזירה לתובעים את כספם. ממשיכה הנתבעת וטוענת, כי ביום 11.8.04 הושבו הכספים לתובעים, כך שלא תוכל להישמע טענה שכביכול ניתנה הודעה לתובעים שההפלגה מבוטלת רק ביום 20.8.04 כפי שטענו התובעים בכתב תביעתם. באשר לגופם של טענות התובעים בדבר תשלום בעבור דמי הביטול, טוענת הנתבעת לא יכול להיות קיים עקרון הדדיות בכל הנוגע לדמי ביטול. מה גם, שהוראת דמי הביטול המצוינת בחוברת "הפלגת נופש 2004", המסופקת ע"י הנתבעת לנוסעיה, מציינת מפורשות, כי הלקוח בלבד יחויב בדמי ביטול, במידה ולא יתייצב למועד ההפלגה. דיון: הצדדים בחרו, בנסיבות העניין, להפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם, על פי הקבוע בסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, לאחר טיעון קצר מכל צד, והכל על פי גבולות גיזרת סכום הפיצוי שנקבעו על פי הצעת בית המשפט ובהסכמת הצדדים. יפה עשה הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו. בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך של פשרה יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו, לכאורה, הפשרה צריך שתתגבש ותיקבע על ידי הצדדים עצמם. כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' אינה מוגבלת לד' אמות של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים ויש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג (ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337). וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם). אי לכך ולאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה ת"א (ב"ש)187/93 פרץ אשר נ' קופת חולים של ההסתדרות (טרם פורסם), וכן ראה רע"א 5192/01 די וורלי נ' הלין (טרם פורסם) ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת, לשלם לתובעים לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של 3,600 ש"ח (כולל מע"מ). בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים סך של 650 ₪+מע"מ בעבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הפלגות נופש (תביעות)משפט ימי - דיני ימאות