החלטה נטוויז’ן בע"מ (להלן:"התובעת או המשיבה") הגישה תביעה בהליך של "סדר דין מקוצר" כנגד X (להלן:"הנתבעת או המבקשת") לתשלום סך של 2,418 ₪. ביום 10.12.2006 התקיים דיון בפני - בבקשת הרשות להתגונן . טענות המבקש: טוען המבקש, כי בעת ההתקשרות בינו לבין המשיבה סוכם כי החברה תספק חשבוניות חודשיות שעל פיהם יתבצע התשלום. אולם, בשלב מסוים, הפסיקו החשבוניות להגיע וזאת חרף מספר לא מבוטל של שיחות טלפון לנציגי התובעת. לטענת המבקש, מחדלה של התובעת בכל הנוגע לסיכום הצדדים, בתחילת ההתקשרות, מהווה בבחינת הפרה של ההסכם שנכרת. טענות המשיבה : לטענת המשיבה יתרת קרן החוב של הנתבעת נכון ליום הגשת התביעה, הינו בסך 1914 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק הינו בסך 2417 ₪. לטענתה, היתרה הנדונה, הינה יתרת תשלומים אשר לא נפרעו בחשבונו של הנתבע. לטענת המשיבה - 16 חשבוניות לחודשים ספטמבר 2002 - דצמבר 2003 לא נפרעו על ידי המבקש חרף התחייבותו לעשות כן. דיון טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן, שכן בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443). לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח' פ"ד כ(2) 520, 522). בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש. טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע. כאמור, אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות ובנוסף, אין בטענות הנתבע די כדי להוכיח כי כל מטרותיו הן למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים הנובעים מהליך המקוצר, טענותיו של הנתבע אינן אך "סתמיות" ומשלא נתבדו והופרכו בחקירתו הנגדית, קיימת בהן עילה לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסת התובע. מהכלל אל הפרט : לאחר ששמעתי את טיעוני המבקשת ועיינתי בנספחי כתב התביעה נחה דעתי כי ישנם מספר שאלות המצריכות בירור עובדתי רציני ועל כן לא מצאתי מקום לדחות את הבקשה לרשות להתגונן. עיקר המחלוקת נוגע לשאלת האחריות החוזית - בבוא ביהמ"ש לבחון את שאלת האחריות החוזית של המבקשת ביחס לפעולה חוזית, הרי שע"פ דיני החוזים יש לבחון האם נכרת חוזה כדין בין המבקשת למשיבה. במידה ואכן נכרת חוזה, נשאלת השאלה המתבקשת - נוכח הפלוגתא נשוא התביעה - מי מבין הצדדים הפר את ההסכם הפרה יסודית. האם התובעת הפרה את ההסכם שנכרת הפרה יסודית בכך שלא עמדה בתנאי החוזה כפי שנכרת ביום ההתקשרות, כטענת המבקש, אם לאו. ואולי המבקש הוא זה שהפר את ההתקשרות עם המשיבה על ידי אי ביצוע תשלום במועד. תהיות אלו, כפי שעלו מכתבי הטענות וחקירת המבקשת בפני - מצריכות בירור עובדתי רציני ולא ניתן לדחות את בקשתו של הנתבע על אתר. לאור האמור לעיל אני נותן למבקש רשות להתגונן ומעביר את הדיון לפסים של "סדר דין מהיר". אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש הוצאות הדיון והבקשה בסך 500 ₪, ללא קשר לתוצאות המשפט. תשומת לב ב"כ התובעת להוראות תקנה 214ב(1) לתקנות סדר דין אזרחי, תשמ"ד-1984. סדר דין מקוצרחוב