מדיניות החזרים של חנות - תביעה
החלטה
בפניי בקשת הנתבעות ( להלן "המבקשות" ) ליתן רשות להתגונן בטענה שהמבקשת 1 אינה אישיות משפטית ומן הדין למוחקה מכתב התביעה.
לטענתן, בין הצדדים אין כל יריבות, שכן המשיבים לא רכשו דבר בחנות ואינם בגדר צרכן ע"פ הגדרת חוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 .
מדיניות ההחזרים של החנות, הייתה ידועה היטב לקונה אשר רכשה את הטובין. המשיבים מציינים בכתב התביעה שלטובין אשר לא נרכשו על ידם צורף פתק החלפה שהבהיר לקונה כי ניתן אך ורק להחליף את הטובין ולא להחזירם ולקבל החזר כספי.
לגרסתם, המשיבים לא צירפו לכתב התביעה חשבונית מס בגין רכישת הטובין ומבקשים החזר כספי של מלוא מחיר הטובין ובהיעדר חשבונית לא ניתן לדעת מהו הסכום ששולם בפועל. הימנעות המשיבים מצירוף החשבונית נגועה באבסורד שכן בהיעדר חשבונית תמצאנה עצמן משלמות מס עבור הרכישה אולם לא תוכלנה להזדכות ממס.
לטענת המשיבים יש לדחות את הבקשה בטענה שבמועד הסירוב של המבקשות לא הייתה בחנות כל מודעה המפרטת את מדיניותה לגבי החזרת מוצרים הנרכשים ממנה.
לטענתם, בין הצדדים כן קיימת יריבות מאחר ואין חולק שהמבקשות נכללות בהגדרת המונח "עוסק" המוגדרת בחוק כ- "מכירת נכס או מתן שירות כולל יצרן" ומכירת המתנה, אותה קיבלו ביום חתונתם, נכללת בהגדרת "עסקה" המוגדרת בחוק כ-"מכירת נכס או מתן שירות". הם נכללים בהגדרת המונח "צרכן" המוגדר בחוק כ- "מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק לשימוש שעיקרו אישי, ביתי, או משפחתי".
לטענתם, על אף שלא רכשו את המתנה בפועל , הרי שפתק ההחלפה יועד למקבלי המתנה, אשר הפכו לבעלי המתנה ובעלי פתק ההחלפה וכפועל יוצא אף ל"מקבלי שירות מעוסק", הן המבקשות ומשכך נופלים הם להגדרת המונח "צרכן".
לחילופין הם באים בנעלי רוכשי המתנה ונכללים בהגדרת המונח "צרכן", עת קיבלו את המתנה עם פתק ההחלפה, הן מכוח חוק המחאת חיובים והן מכוח חוק השליחות.
לגרסתם, פתק ההחלפה מהווה הודאת בעל דין והתחייבות המבקשות לזכות את בעל הפתק בסכום הנקוב על ידיו דהיינו 1,200 ₪ ופתק זה מהווה מסמך בכתב וככזה הוא גובר על כל טענה המועלית בעל פה.
לטענתם, משלא הציבו המבקשות מודעה בחנות המבהירה את מדיניות ההחזרות, בהתאם לסעיף 4 ב לחוק הגנת הצרכן, זכאים הם להשיב את המתנה למבקשות ולקבל את ההחזר הכספי. אין בידם כל מסמך בדבר רכישת המתנה פרט לזיכוי ועותק מהחשבונית נמצא בידי המבקשות שנמנעו מלצרפה לבקשת הרשות להתגונן מטעמן.
דיון
הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של המבקש ע"י ביהמ"ש, בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא אך לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של המבקש יחד עם חקירתו הנגדית הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ע"א 2418/96 כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז (5) עמ' 133).
לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם כן נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם המבקש המהוות הגנת בדים ואשר כל מטרתן נועדו על מנת למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של המבקש, אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה.
כך מבקש, אשר מבקש רשות להתגונן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להתגונן (ע"א 543/86, ע"א 424/86).
"בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש ובית המשפט יטה להיעתר לבקשה אפילו המדובר בהגנה דחוקה" (כבוד השופט דוד בר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שביעית(2004 )מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמוד 171 ).
בסעיף 4 לכתב התביעה נכתב:
"ביום 25.7.06 ביקשה התובעת מספר 2 להחזיר את המתנה לחנות על פי פתק ההחלפה שצורף לה ולקבל בגינה החזר כספי..." לטענת המבקשות, רוכש המתנה ידע את מדיניות החנות עת קנתה את המתנה למשיבים. על תעודת הזיכוי נרשם : "זיכוי ע"ס 1,200 ₪ "- לא מצוין בו האם הזיכוי הינו בהחזר כספי או בסחורה בשווי סך זה.
על מנת להכריע במחלוקת בין הצדדים לעניין הזיכוי,מהותו ולמי ניתן, אני מקבלת את הבקשה ונותנת את הרשות להתגונן.
התצהיר ישמש כתב הגנה.
השלמת הליכים לפי תקנה 214ב1 התובעים תוך 14 ימים ממתן החלטתי זו והנתבעות 14 ימים לאחר מכן.
חיפוש פנימי באתר
