הוראת קבע כבלים - תביעה

פסק דין בפני תביעה כספית בסך 2,036 ₪, אשר הוגשה ע"י התובעת, חברה העוסקת במתן שרותי צפייה בטלוויזיה באמצעות לווין. שירותים אלה, לטענת התובעת, צרך הנתבע ולא שילם בעבורם. טענות התובעת הנתבע התקשר עם התובעת, בהסכם לקבלת שידורי צפייה החל מיום 07/02/02 והצטרף למבצע הקבוע בהסכם ההצטרפות, לפיו זכאי הנתבע לצפות בשירותי התובעת בשלושת החודשים הראשונים במחיר 129 ₪ לחודש. הנתבע בחר להמשיך ולצפות באותה חבילת השידורים מעבר לתקופה זו ומשום כך, חויב בסך 240 ₪ לחודש. מפירוט החיובים של התובעת עולה, כי לא כובד החיוב בכרטיס האשראי, הנושא את שמו של חתנו של הנתבע. התובעת הסבירה לנתבע, כי עליו לחתום על הוראת קבע, הוסכם בין הצדדים כי הנתבע יחתום על הוראה זו ויחזירה לתובעת. הנתבע לא עשה כן והמשיך להשתמש בשירותי התובעת. הנתבע חייב לתובעת את סכום התביעה, בעבור שירותי הצפייה ובעבור ציודה של התובעת, המצוי בידיו וטרם החזירו. טענות הנתבע הנתבע טוען, כי אין הוא חייב כל סכום לתובעת וכי שילם את כל חובו. בנוסף לא קיבל כל פירוט בעבור חובו וביקש להתנתק עקב עלית המחיר החודשי, על ידי התובעת. לגרסתו, התובעת היא זו שהפרה את ההסכם, כאשר העלתה את מחיר שירותיה לכל חודש, מבלי שהודיעה על כך מראש. לגרסתו, המבצע עליו חתם במסגרת ההסכם, היה לתקופה של 6 חודשים. לגרסתו, הוא ניסה טלפונית להודיע על ניתוק, אך ללא הצלחה ולכן, לאחר 5 חודשי שירות, הפסיק לשלם את דמי המנוי. דיון המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה, האם חייב הנתבע לתובעת בעבור שירותי הצפייה ובגין הציוד בו מחזיק. 1. הגב' טלי בנבנישתי, נציגת התובעת, העידה בפני, כי נשלח מכתב התראה לחייב לעניין חובו וכי הנתבע טרם החזיר חלק מהציוד של התובעת בו הוא מחזיק כולל מפענחים, שני כרטיסים ושני שלטים, זאת לאחר שהחזיר שני מפענחים באיחור רב. לגרסתה, הטיפול בחובו של הנתבע החל כששה חודשים לאחר החזר הוראת הקבע, קרי, בחודש נובמבר 2002. 2. לגרסתה, נציג התובעת, שמואל ברזאני, גובה שטח בתפקידו, ביקר בבית הנתבע על מנת לגבות את חובה של התובעת, אולם בפגישתם לא הגיעו הצדדים לסיכום והחוב לא שולם. פירוט חובו של הנתבע הוא נכון, נשלחה אליו הודעה אלקטרונית באמצעות הטלויזיה, כדי שהנתבע יבחר במסלול צפיה, אך הוא לא עשה כן ולכן, נשאר במסגרת חבילת הערוצים לפי הסכם השירות המקורי. 3. לגרסתה, כל עוד הנתבע לא הודיע לתובעת על ניתוק ולא ביקש להוריד כל חבילת ערוצים, המשיכה התובעת לשדר את כל החבילות כפי שביקש בתחילה ומשום כך, המחיר עלה. הגב' בנבנישתי הסבירה, כי חובו של הנתבע נובע מצפייה החל מיום 1.7.02 ועד ליום 11.12.02, מפחת בגין פקדון, מחוב בגין מפענח שני, כאשר מתוכו מקוזז תשלום הפקדון אותו שילם הנתבע. הנתבע בעדותו טען, כי התחבר לתובעת ביום 21/2/02, בהתאם להסכם שנערך בחנות ג'מבו באשדוד והתחיל לצפות בין התאריכים 26/2 ל- 27/2. כרטיס האשראי בו בוצע התשלום הוא של חתנו, מאחר ולאור מצבו הכלכלי, לא יכול היה לתת הוראת קבע. לאחר העלאת המחיר על ידי התובעת, טרם הסתיים חודש הצפייה השלישי, הוא עצר את התשלומים בכרטיס האשראי. הנתבע מודה, כי לא שלח פקס או מכתב לנתבעת ובו בקשה להתנתק משידוריה מאחר ולטענתו, לא ידע לאיזו כתובת לשלוח את המכתב. הנתבע ביקש להתחבר לחברת תקשורת אחרת בחודש אוקטובר 2002. מחודש מאי, המועד בו ביקש להתנתק מהתובעת ועד לחודש אוקטובר, צפה בשידורי ערוץ 1 ו-2 בלבד, אולם החיבור נשאר כמו שהוא. לגרסתו, הוא ניתק את המכשירים והשאירם בביתו. ככלל נחה דעתי מגרסת התובעת. ההתקשרות בין הצדדים, עפ"י ההסכם מיום 7.2.02, היתה במחיר מבצע לתקופה של שלושה חודשים במחיר של 129 ₪ לחודש. בהתאם לסעיף 7.1 להסכם, על הלקוח להודיע לתובעת בכתב על ניתוק והפסקת שירותים. בהתאם לסעיף ד' לבקשת ההצטרפות, התובעת שולחת בתום המבצע, הודעה אלקטרונית למסך הטלויזיה של הלקוח ובה מודיעה לו על תום המבצע ועל האפשרות של הלקוח לבחור מסלול בהתאם למחירון התובעת. הנתבע קיבל, עפ"י עדות התובעת, שלא נסתרה, הודעה אלקטרונית כזו ובחר להמשיך לצפות בשידורי התובעת, אך לא המציא לה אמצעי תשלום. הנתבע לא שלח כל מסמך בקשה להתנתק משרותי התובעת, לאור העלאת המחיר, כך עפ"י עדותו. לגרסתו, הוא לא ידע את כתובת התובעת כדי לפנות אליה. התובעת העלתה, לאחר תום המבצע (שלושת החודשים), את מחיר הצפיה בערוציה והנתבע לא ביקש להתנתק מחבילת הצפייה. הנתבע לא נותק והמשיך לצפות בשידוריה של התובעת מחודש מאי 2002 ועד לחודש אוקטובר 2002 החודש בו ביקש להתחבר לחברת תקשורת אחרת. הנתבע מודה, שלא הודיע לתובעת על רצונו להתנתק ממנה ולגרסתו, לא ידע את כתובתה. בהסכם עליו חתם מופיע מספר הטלפון לקשרי לקוחות וכן, כתובת התובעת ולכן, אני דוחה טענתו זו. הנתבע לא נתן כל הוראת קבע לתשלום בעבור שירותי התובעת. הנתבע לא הגיע לסיכום עם נציג התובעת שביקר בביתו, לעניין החוב הנדון. הנתבע לא הוכיח, כי אכן החזיר את מלוא ציודה של התובעת הנמצא ברשותו. לאור המקובץ בפסק דיני זה הנני מקבלת את התביעה. הנתבע ישלם לתובעת את הסך של 2,036 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום 31/12/05 ועד לתשלום המלא בפועל. כן, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות ובנוסף, שכ"ט בסך 800 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. בנקהוראת קבעטלויזיה