תביעה נגד סוכנות נסיכות בגלל אשרת כניסה
פסק דין
טענות התובעים
1. התובעים ביקשו לצאת לחופשת קיץ במרוקו, ארץ ערבית שאיננה מקיימת יחסים
דיפלומטיים עם ישראל ולישראל אין בה נציגות דיפלומטית או קונסולרית. כניסה למרוקו, מצריכה אשרת כניסה ושהייה אותה ניתן להשיג רק באמצעות סוכנות נסיעות. הם פנו לסוכנות הנתבעת, שבאשדוד ופקידה מטעמה בשם אתי, הציעה להם להצטרף לקבוצה מאורגנת אשר יוצאת לטיול ביום 18.7.05, כולל הסדרת אשרת שהייה-ויזה לכל תקופת שהייתם. מחיר הטיול הינו בסך 640$ (דולר אמריקאי) לכל אחד מהם ומחיר הסדרת אשרת השהייה 100$ לכל אחד.
לאחר שהתובעים בררו היטב את פרטי העסקה, הודיעו לנתבעת על הסכמתם, הזמינו את הטיול ושלחו צילום הדרכונים בפקס לאתי, הם קיבלו ממנה מסמך לחתימתם, לפיו, הנתבעת אינה אחראית לנזק שיגרם במקרה וכניסת התובעים למרוקו תסורב ו/או ייפגעו מפעילות חבלנית. לשאלתם, השיבה אתי, שצילומי הדרכונים נשלחים למשטרת מרוקו שבוחנת אותם ומודיעה לה מראש, באם תותר כניסתם וברוב המקרים ניתן אישור כזה. עם זאת, אתי ציינה בפניהם, שקצין ביקורת הגבולות רשאי למנוע כניסת תיירים למרוקו, אך מקרים אלה הם קיצוניים.
2. התובעים לא הצטרפו לטיול המאורגן אלא רק לטיסה בה טסה הקבוצה המאורגנת.
יום לפני הטיסה, שוחחו עם מדריך הטיול מר שריקי אשר הורה לה היכן לפגוש אותו בשדה התעופה, הסביר להם שלאחר 15 ימים יהיה על התובעים לקבל, ללא תשלום, חותמת בדרכון בתחנת המשטרה המקומית והוסיף שזהו נוהל בירוקרטי שאין לו חשיבות. לאור זאת התקשרה התובעת לאתי, אשר השיבה לה שאינה בקיאה בעניין, אך שריקי יודע מה הוא אומר. מר שריקי היה אמור לדאוג להטבעת אשרת השהיה של התובעים במרוקו.
בעת נחיתתם במרוקו, שריקי פנה למשרד קצין ביקורת הגבולות עם דרכוני כל הנוסעים וכשחזר, התברר להם כי אשרת השהייה הינה חותמת בה לא מצוין מספר ימי השהייה של הנוסע, אלא נותר קו ריק בו נכתב מספר הימים בכתב יד. בדרכוני התובעים נרשם, תחת הקו הירוק, 17 ימים, כאשר טיולם תוכנן לחודש וחצי. שריקי הסביר להם שלא מדובר בכל בעיה, אלא באשרת שהייה התחלתית ובתום 17 הימים יקבלו הארכה בתחנת המשטרה הקרובה ל- 15 ימים נוספים ולאחר מכן יקבלו הארכה נוספת.
3. בהתאם להנחייתו של מר שריקי, פנו לאחר 14 יום לתחנת המשטרה בעיר פאס וביקשו להאריך את תוקף האשרה. קצין המשטרה סרב להאריכה והסביר שאשרת שהייה לתיירים אינה מוארכת ופרק הזמן שנקצב ע"י קצין הגבולות אינו ניתן להארכה. לכן, עליהם לרכוש כרטיסי טיסה אחרים ולצאת ממרוקו בתקופה הנקובה באשרה.
התובעים טלפנו אל אתי, שהפנתה אותם אל מוריס אשר אמר להם שאין צורך בהארכת אשרת השהייה ויכולים הם לשהות במרוקו כאוות נפשם ואף אחד לא יבדוק זאת.
התובעים פנו לעו"ד יהודי מקומי בשם ידידיה טובלי אשר אמר שאכן אין צורך לבצע הארכה של אשרת השהייה, אך הציע להם לקבל אישור רפואי מרופא מקומי, המשמש כיו"ר הקהילה היהודית בפאס, שאינם חשים בטוב ועל כן אינם יכולים לטוס בחודש הקרוב , דבר שסרבו לעשות.
התובעים פנו שוב לאתי שלא סיפקה להם פתרון, למעט מתן "שוחד" לקצין ההגירה.
התובעים פנו לשריקי, אשר קבע עמם למחרת פגישה בקזבלנקה, הנמצאת במרחק 6 שעות נסיעה ברכבת מפאס, אך גם הוא לא הצליח להשיג להם את הארכת האשרה והבטיח להם שהם יכולים להישאר במרוקו ללא חשש.
לאור זאת, התובעים רכשו למחרת כרטיס טיסה לספרד.
4. התובעים לא מיצו את כל הטיול שתכננו במרוקו, נגרמו להם הוצאות נוספות בנסיעתם לספרד, והכל כתוצאה ממחדלי הנתבעת, אשר הציגה עצמה כסוכנות נסיעות מקצועית ומיומנת.
הנזקים שנגרמו לתובעים, הם כדלקמן:
שיחות טלפון בינלאומיות 209 ₪
מוניות לסידור האשרה 40 ₪
נסיעה ברכבת לקזבלנקה 120 ₪
מלון בקזבלנקה 150 ₪
מוניות לשדה התעופה בקזבלנקה 110 ₪
כרטיסי טיסה לספרד 3,411 ₪
קנס בגין שינוי יעד החזרה לארץ 355 ₪
ייקור הטיול בספרד לעומת מרוקו 15,000 ₪
עוגמת נפש 10,000 ₪.
טענות הנתבעת
1. במרוקו אין נציגות דיפלומטית לישראל, אין בארץ משרד קישור ו/או משרד אינטרסים ולא ניתן להשיג אשרת שהייה, אלא אשרת נחיתה/ אשרת כניסה בלבד.
בניגוד לטענת התובעים, התובעת הזמינה מהנתבעת, עבור התובעים, אשרת כניסה / נחיתה למרוקו, להבדיל מאשרת שהייה. סידורי הכניסה למרוקו נתונים לשיקול דעת פקיד ההגירה ו/או קצין משטרת הגבולות ואינם באחריות הנתבעת. לכן הגב' אתי מטעם הנתבעת הבטיחה להסדיר להם אשרת נחיתה.
פרטי ההתקשרות היו לאשרת נחיתה לתובעים וזוג כרטיסי טיסה למרוקו, על פי תנאי הכרטיס ניתן לשנות את תאריכו בתשלום נוסף.
במרוקו לא קיימת כלל פרוצדורה של הארכת אשרת שהייה ואין בה צורך אך התובעים בחרו שלא לקבל את הסברי התובעת ו/או שריקי ו/או עו"ד טובלי וליצור בעיה שלא הייתה קיימת.
לגרסת הנתבעת, תיירים הנוסעים בגפם למרוקו לא מאריכים את אשרת הנחיתה, אלא ממשיכים בשהותם עד לחזרתם ארצה. ניסיונותיו של שריקי להסביר לתובעת שאין צורך בהארכה פורמאלית של השהות, עלו בתוהו.
התובעים חתמו על כתב ויתור ביום 5.7.05, לפיו הם משחררים את הנתבעת מכל סוג של נזק שייגרם להם כתוצאה מאי כניסתם למרוקו מכל סיבה שהיא ו/או משהייתם במרוקו לאחר שהותרה כניסתם.
2. אתי, נציגת הנתבעת, הייתה בכל העת בקשר עם התובעת בלבד והתובע, עורך דין במקצועו, חתם על כתב הוויתור. הסבריה של אתי, היו לעניין אשרת הכניסה כולל נסיבות אפשריות שבהן ייתכן שלא תתאפשר כניסת התובעים למרוקו.
לבקשת התובעת ולמרות שהנתבעים לא היו חלק מקבוצת הטיול המאורגן, הנתבעת קישרה בין התובעים למר שריקי, מדריך טיולים ותיק ומנוסה במרוקו שאינו נציג הנתבעת.
3. אתי הסבירה לתובעת שבמרוקו אין הליך של "רישום" בדרכון והארכת אשרת נחיתה, וכל שאמרה לתובעת לאור דבריה, ששריקי יודע מה לעשות ושתפעל על פי הנחיותיו. בפועל שריקי פעל להטבעת אשרת נחיתה על דרכוניהם של התובעים כמו לשאר הקבוצה ומתוך רצונו עזר לתובעים על חשבון זמנו וזמנה של הקבוצה,בייעוץ בקשר לאתרים, למקומות לינה וכו'.
הנתבעת מאשרת שלאור הלחץ שהפעילו עליהם התובעים, הם הפנו אותם לעו"ד טובלי ואינם יודעים מה היה תוכן השיחה עמו.
דיון
1. אין חולק שהתובעים הזמינו כרטיסי טיסה מהנתבעת, בטיסה בה נסעה קבוצת מטיילים מאורגנת למרוקו ואשר הודרכה על ידי המדריך בשם שריקי, כאשר מועד היציאה של התובעים מהארץ למרוקו היה 18.7.05 ומועד הטיסה חזרה ממרוקו ארצה היה 1.9.05.
הזמנת הטיסות שבוצעה על ידי התובעת, נעשתה טלפונית והמסמך היחידי הקיים, מעבר לכרטיסי הטיסה וקבלה על תשלום תמורתם, הוא כתב הוויתור, עליו חתום התובע, אשר מילא את שמו ושם אשתו באותו מסמך.
התובעים, צרפו את כתב הוויתור לכתב התביעה אך לא צירפו ולא התייחסו לנאמר בו בתצהיריהם.
לגרסת התובעים, הנתבעת התחייבה להסדיר את אשרת השהייה שלהם במרוקו למשך כל תקופת הטיול, לתאריכים שבהתאם למועד יציאתם ומועד חזרתם ארצה המצוין בכרטיסי הטיסה שלהם והיא לא עשתה כן. ניתנה להם אשרת שהייה ל-17 יום בלבד והנתבעת ו/או מי מטעמה לא הסדירו את הארכתה. לכן נאלצו לעזוב את מרוקו, לרכוש כרטיסי טיסה להמשך חופשתם, לספרד ונגרמו להם הוצאות מיותרות.
לטענת הנתבעת, התובעים הזמינו ממנה כרטיסי טיסה ואשרות נחיתה בלבד, התאריך שהוטבע על דרכונם חסר משמעות והיה עליהם להישאר במרוקו למשך כל זמן הטיול המתוכנן.
לגרסתה, לא ניתן כלל לקבל אשרת שהייה במרוקו, אלא אשרת נחיתה בלבד.
המסמכים שהוצגו בפני לעניין ביצוע הזמנת הטיסות, במהלך דיון ההוכחות הינם:
- קבלה שהונפקה על ידי הנתבעת לתובעת מיום 6.7.05
- כתב ויתור וסילוק-הסרת אחריות חתום על ידי התובעים.
2. בחקירתו הנגדית השיב התובע שההזמנה לא בוצעה על ידו אלא ע"י אשתו ולא נעשתה
בכתב אלא בעל פה. לכן אין ברשותו כל מסמך המעיד על כך שהוזמנה מהנתבעת אשרת שהייה (עמוד 3 שורות 17-13 לפרוטוקול). גם לגרסת התובעת בחקירתה, ההזמנה בוצעה על ידה בעל פה (עמוד 6 שורה 26 לפרוטוקול).
התובעים הופנו בחקירתם, לכתב הויתור, נספח א' לתצהיר הנתבעת ובו מדובר בשורה 5, על אישור נחיתה/אשרת כניסה בלבד. התובעים אישרו שהמסמך לא מדבר על אשרת שהייה והתובע השיב שרק הוא חתם על המסמך למרות שרשם בו את שמו ושם אשתו, שהמסמך מדבר על אשרת שהייה, אך מסמך זה אינו חוזה העסקה, אשר נעשתה בעל פה (עמוד 3 שורות 14-17 ועמוד 4 שורות 9-1 לפרוטוקול).
3. התובע השיב בחקירתו, שאת רוב השיחות מול הנתבעת ונציגיה, ביצעה אשתו, שהם לא נעצרו במרוקו ולא גורשו משם ויצאו ממרוקו מרצונם, למרות ששני אנשים אמרו להם במרוקו שהם יכולים להישאר במרוקו למרות שתמה תקופת הוויזה (עמוד 4 שורות 25-19 לפרוטוקול).
לגרסת התובע הנזק הנטען על ידם, מפורט בתדפיס הויזה לפיו שולמו כרטיסי טיסה לספרד וקנס בגין שינוי יעד, בקבלות ששילמו למלון במרוקו מול המחיר הגבוה ששילמו לבתי המלון בספרד, בהתאם לקבלות, ובתדפיס פירוט שיחות הטלפון שבוצעו ממרוקו (עמוד 5 שורות 7-1 לפרוטוקול).
4. התובעת העידה בחקירתה שגב' אתי לוי, עובדת הנתבעת, אמרה לה שתהיה להם אשרת שהייה לכל מספר הימים שהם ישהו במרוקו, בהתאם לכרטיסי הטיסה, דהיינו חודש וחצי (עמוד 7 שורות 13-10 לפרוטוקול).
לגרסתה, למרות שלא נעצרו ולא גורשו ממרוקו, "קצין ההגירה אמר לנו שאם לא נצא ממרוקו, אני לא זוכרת מה הוא אמר, אבל שאחרי 17 יום אנו חייבים לעזוב. והוא לא כאן"
5. עדת ההגנה, אסתר נטלי לוי (אתי), הסבירה שאשרת נחיתה לישראליים במרוקו מתבצעת רק בצורה קבוצתית. הנתבעת שולחת בקשה לתאריך מסוים לכניסת משתתפי הקבוצה ומקבלים חזרה אישור ממשטרת הגבולות(עמוד 8 שורות 26-18 לפרוטוקול). בעת הנחיתה במרוקו, הנציג המקומי או המדריך, אוסף את דרכוני כל הקבוצה כדי להטביע בהם אשרת נחיתה (עמוד 9 שורה 27 לפרוטוקול).
לגרסתה, מוריס שריקי הוא מדריך טיולים מטעם הנתבעת אשר אין לו קשר לתובע כנוסע בודד, שהצטרף לאשרת הנחיתה והכניסה למרוקו. תפקידו כמדריך הוא ללוות את הקבוצה המאורגנת שעמה יצא מהארץ, בהתאם למסלול קבוע מראש ולחזור עמה לארץ בתום הטיול ומיוזמתו החליט לסייע לתובעים (עמוד 10 שורות 12-6 לפרוטוקול).
6. עדה השיבה שהיא עוסקת בתחום למעלה מ-4 שנים והוציאה עשרות ישראלים באופן עצמאי אשר יצאו לטיולים בני עשרה עד ששים ימים. לגרסתה,ישראלי לא יכול להיכנס למרוקו שלא בקבוצה. לגרסתה, כל המטיילים הישראלים שיצאו למרוקו באמצעותה, לא קיבלו אשרת שהייה כיוון שאין אשרת שהייה במרוקו אלא רק אשרת נחיתה. אשרת הנחיתה היא פורמלית ומשך השהייה במרוקו הוא בהתאם לכרטיס הטיסה. התייר הישראלי מקבל אשרת נחיתה בלבד והשהייה הינה בהתאם לכרטיס הטיסה של התייר, כאשר ניתן לשהות במרוקו עד 60 יום. (עמוד 11 שורה 25 – עמוד 12 שורה 9 לפרוטוקול)
7. העדה אישרה שהקבוצה המאורגנת שלטיסתה הצטרפו הנוסעים, יצאה ל- 17 יום אך החותמת לגבי מספר הימים היא פורמאלית ואף אחד לא דורש שהתייר יעזוב את מרוקו למרות התאריך שכתוב בחותמת והתייר יכול לשהות במרוקו בהתאם לתאריכים המצוינים בכרטיסי הטיסה , כאשר החובה היחידה היא כניסה קבוצתית (עמוד 13 שורה 12-עמוד 14 שורה 3 לפרוטוקול). לגרסתה, הנתבעת הטריחה רבות את מר שריקי מתוך רצון לסייע לתובעים ולהרגיעם על מנת שימשיכו בטיולם (עמוד 15 שורות 9-7 לפרוטוקול)
8. מהעדויות שהובאו בפני עולה כי כרטיסי הטיסה למרוקו נרכשו על ידי התובעים מהנתבעת לטיסה, בה יצאה קבוצת מטיילים מאורגנת לטיול בן 17 ימים.
לצדדים גרסאות שונות לגבי הסיכומים בעל פה שהיו בין הצדדים, בשאלה המהותית מה הובטח לתובעם על ידי הנתבעת.
"חוזה בעל פה הוא תוצאת הצעה וקיבול שנעשו בדיבור פה....גם סיכום דברים בעל פה ואפילו בעניינים מסובכים רציניים ויקרים, יכול שייחשב כחוזה מחייב ובלבד שמתקיימות דרישות פרק א' לחוק שהן בעיקר גמירות דעתם של הצדדים ומסוימות ההצעה. מובן שיש להוכיח חוזה בעל פה בראיות מספיקות ובהעדר מסמך כתוב, עשויה הוכחת חוזה בעל פה לעורר קשיים. " (גבריאלה שלו דיני חוזים עמוד 285).
לעניין הוכחת ההסכמות בעל פה, הראייה היחידה שיכולה להצביע על הסכמות הצדדים, הוא כתב הוויתור, עליו חתם התובע ובו אין כל התייחסות לאשרת שהייה, אלא לאשרת כניסה ו/או נחיתה בלבד.
מעדות עדת הנתבעת שלא נסתרה עולה, שלא ניתן כלל להסדיר אשרת שהייה במרוקו, אלא אשרת נחיתה בלבד, ולכן גם נוסח כתב הוויתור, עליו חתם התובע, אינו מציין כלל אשרת שהייה. לגרסתה, תקופת השהייה הינה בהתאם לתאריכים המופיעים בכרטיסי הטיסה.
משכך אין לקבל את טענת התובעים בסיכומיהם, לפיה הנתבעת התרשלה כלפיהם הן בכך שלא הזהירה אותם שהם עתידים למצוא עצמם במרוקו ללא אשרת שהייה תקפה, שכן לגרסת הנתבעת, שלא נסתרה, אין כלל אשרת שהייה במרוקו. מאותה סיבה, אין לקבל את טענתם לגבי התרשלות הנתבעת שלא פעלה לקבל עבורם אשרת שהייה במרוקו.
9. עצם חתימת התובעים ו/או אחד מהם בשם שניהם על כתב הוויתור, הייתה אמורה להוות עבורם "נורת אזהרה" שעלולה להיווצר בעיה להיכנס למרוקו ולשהות בה.
כתב הוויתור מפרט כי בעת נחיתתם במרוקו, יקבלו התובעים בסיום הליך הבדיקה, אישור נחיתה או אשרת כניסה או סירוב.
כתב הוויתור אינו מזכיר כלל שהתובעים עשויים לקבל אשרת שהייה. אם נושא אשרת השהייה היה כה חשוב לתובעים ועמד בבסיס שהייתם במרוקו, היה עליהם לבדוק את נושא אשרת השהייה ופרטי כתב הוויתור, טרם שבחרו לטייל במרוקו.
לגרסת התובעים בסיכומיהם, הם ידעו שהם מחויבים באשרת שהייה ולמרות זאת, מהעדויות והראיות שהובאו בפני עולה, כי הם היו "אדישים" לנושא, לאור חתימתם על כתב הוויתור, שאינו מציין שתינתן לתובעים בתום הליך הבדיקה אשרת שהייה ו"במקרה הטוב" כתב הוויתור מבטיח לתובעים, אישור נחיתה או אשרת כניסה.
בחתימת התובע, בשם התובעים, על כתב הוויתור הם הסכימו: "לפיכך הננו הח"מ משחררים אתכם מכל אחריות מכל סוג כלשהו בגין נזק כלשהו העלול להיגרם לנו כתוצאה מאי כניסהתנו למרוקו מסיבה כלשהי ו/או משהייתנו במרוקו לאחר שהותרה כניסתנו".
b
התובעים וויתרו מראש, טרם יציאתם את הארץ, על כל טענה שהיא, בגין כל בעיה שתתעורר בכניסתם ו/או בשהייתם במרוקו ו/או האפשרות שתסורב כניסתם.
התובעים אישרו בחקירתם כי לא נעצרו ע"י המשטרה במרוקו ו/או לא התעוררו כל בעיות בעת שהייתם במרוקו ואף אישרו ששניים ממשתתפי הטיול המליצו להם להמשיך בטיולם ללא חשש למרות תום אשרת הנחיתה, אולם גם המלצה זו לא התקבלה על ידם.
10. אין לקבל את גרסת התובעים בסיכומיהם (סעיף 10) ש"אשרת הנחיתה" הינה המצאה של ב"כ הנתבעת לצרכי ההגנה בתביעה זו, כיוון שאשרת נחיתה מוזכרת ומוסדרת בכתב הוויתור, עליו חתם התובע, בשם התובעים, טרם יציאתו למרוקו.
התובעים לא הציגו בפניי את דרכוניהם,לעניין טענתם להטבעת מספר ימים כאשרת כניסה.
העובדה שמדריך הטיול הוא זה שלוקח את דרכוני הישראלים להטבעה בביקורת הגבולות במרוקו, אינה עושה את המדריך ו/או את הנתבעת, לאחראית לקבלת אשרות שהייה, מה עוד שלגרסת הנתבעת, כאמור, אין כלל אשרות שהייה במרוקו.
התובעים לא הוכיחו שהנתבעת התחייבה להסדיר להם אשרת שהייה במרוקו וממילא הנתבעת לא הפרה כל הבטחה שהיא.
התובעים הסתמכו בכתבי טענותיהם לעניין בקשת אשרת השהייה על דברי קצין המשטרה ו/או עו"ד טובלי שהינן "עדויות שמיעה" בלבד. לאשר דברים אלה.
11. סוף דבר
לאור המקובץ בפסק דיני זה אני דוחה את התביעה מבלי שיש צורך לדון בשאלת הנזק.
התובעים ביחד ולחוד ישלמו לנתבעת הוצאות שכר טרחה בסך 3,500₪ בצירוף מע"מ
חיפוש פנימי באתר
