תביעה על הספקת קרמיקה
פסק דין
מבוא
זאת תביעה לתשלום חובה הנטען של הנתבעת, שהיא חברה קבלנית, לתובעת, שהיא ספקית אריחי קרמיקה בסך 147,311 ₪ נכון ליום הגשת התביעה (22.11.01). התביעה מבוססת על הכרטסת הממוינת של התובעת (ת/2). אין חולקין על עצם קיומו של ההסכם בין בעלות הדין להספקת הקרמיקה (ת/1) או על עצם הספקת הקרמיקה או על גובה החוב הנטען. אלא מאי? נתגלעו חילוקי דעות בין בעלות הדין ביחס לטיב הקרמיקה, שסופקה. על רקע זה טענה הנתבעת, שהגיעו בעלות הדין לידי ההסכמה הנוספת, המהווה תנאי לביצוע התשלום. הדברים פורטו היטב בהחלטת כב' הרשם גדעון (כתוארו אז) מיום 01.08.02 במסגרת בקשת הנתבעת רשות להתגונן:
"6. לטענת המבקשת (הנתבעת –ג'ט"ל) המפורטת בסעיף 7.א לתצהיר סמנכ"ל המבקשת...סוכם בינו לבין נציג של המשיבה (התובעת – ג'ט"ל), "כי המשיבה תחליף על חשבונה את כל אריחי הריצוף הפגומים בכל יחידות הדיור בהן הם הורכבו וכן תמציא למבקשת ערבות בנקאית, אשר תהווה ערבות טיב לאיכות המוצרים המסופקים על ידי המשיבה – וזאת כתנאי קודם לקבלת כל חלק מהתמורה המגיעה לה מהמבקשת.
דהיינו, תשלום הסכום הנתבע בתביעה מותנה על פי הסיכום הנטען ע"י המבקשת, בשני תנאים, האחד – החלפת האריחים הפגומים בכל הדירות ע"י המשיבה, והשני – מתן ערבות בנקאית למבקשת שתשמש ערבות טיב. לטענת המבקשת,...לא עמדה המשיבה באף אחד מן התנאים".
ודוק: ניתנה לנתבעת רשות מצומצמת מאד להתגונן. בלשון בית המשפט בהחלטתו הנ"ל להרשות לנתבעת להתגונן:
"12. אני מקבל את בקשת המבקשת (הנתבעת – ג'ט"ל) ונותן לה רשות להתגונן כנגד התביעה. יובהר כי הרשות מוגבלת לטענה בדבר קיום הסכמה בין הצדדים להתניית התשלום בתנאים אשר טרם נתקיימו כאמור לעיל. ויודגש, גם המבקשת בסיכומיה נתלית למעשה בטענה זו בלבד... על אף שחלק ניכר מבקשתה מתמקד בתיאור הרקע העובדתי שהוליד לשיטתה את ההסכמה הנטענת".
על כן, הכרעתנו במחלוקת בין הצדדים תתמקד בשאלות הבאות, לפי סדרן:
א. האם הותנה בין בעלות הדין, שתשלום חובה של הנתבעת לתובעת מותנה בהחלפתה את הריצוף הפגום בכל הדירות ובמתן ערבות בנקאית כערבות טיב? לצורך הדיון בסוגיה זו, לשם ההכרעה במהימנות העדים, נתייחס, בין היתר, לשאלה, אם היה פגם באריחים, שסיפקה התובעת לנתבעת, ומה מידת הפגם.
ב. אם הגיעו בעלות הדין לידי ההסכמה הנ"ל, האם התובעת הפרה אחד מן התנאים המצטברים?
טענות הנתבעת
2. היות ובהגנת הנתבעת קא עסקינן, ראוי, שנשווה לנגד עינינו את טענותיה. גירסתה עולה לפנינו מפי סמנכ"ל חברת הבניה, מר בני פרץ. לפי מר פרץ (להלן, "פרץ"), המדובר בריצוף לפרויקט יוקרתי של הנתבעת, ולכן, סוכם בין הצדדים, שיסופקו אריחים מאיכות גובהה, תקינים לחלוטין, ללא כל פגם או ליקוי (סעיף 2.ב לתצהירו בעדות ראשית של פרץ). ואולם, לטענתו, כל הדגם של האריח מסוג פרג'ה חלילה היה בעייתי ולא רק אותם האריחים מסוג זה בגודל 41X 41 ס"מ (עמ' 3 שורות 4-5 לפרטיכל). לאחר הרכבת האריחים התברר, שהם משנים גוון ומוכתמים עם בואם במגע זמן-מה עם מים (סעיף 3 לתצהירו בעדות ראשית של פרץ). התוצאה היתה, שהנתבעת נחשפה לתביעות הדיירים (סעיף 8 לתצהירו הנ"ל של פרץ). לפי הנתבעת, בדיקת האריחים במכון התקנים (נ/3) ובמעבדות "נגב קרמיקה" (נ/1), העלתה שהאריחים פגומים. לכן, לפי פרץ, סוכם עם ציון ותארי (להלן, "ותארי") בשם התובעת, שהתובעת תחליף את כל אריחי הריצוף הפגומים בכל יחידות הדיור, בהן הורכבו, ותתן ערבות בנקאית כערבות טיב. כל זאת כתנאי לכל תשלום נוסף על ידי הנתבעת לתובעת (סעיף 9.א לתצהירו בעדות ראשית של פרץ). לטענת הנתבעת, המדובר ב-23 יחידות דיור, בהן רוצפו הרצפות בקרמיקה הפגומה (סעיף 1 לנ/4). לפי עדותו של פרץ, הוחלף הריצוף בדירה אחת בלבד (עמ' 2 שורה 15 לפרטיכל), היא דירתו של דייר בשם יוסי אלבז (נ/8).
טענות התובעת
3. גירסת התובעת נלמדת מפיו של ותארי. עמדת התובעת היא, שהנתבעת העלתה טענות שווא לגבי האריחים מסוג פרג'ה חלילה בגודל 41X 41 ס"מ [סעיף א.5 (א) לתצהירו בעדות ראשית של ותארי]. לפי ותארי, נשלחו מדגמים מן האריחים לבדיקה במכון התקנים ובאיזוטופ בע"מ, שם נקבע, שהאריחים עומדים בתקן הישראלי בהתאם להתחייבות התובעת [סעיף א.5 (ב) לתצהירו הנ"ל של ותארי]. לפי ותארי, הטענה בדבר ספיגות האריחים ושינוי הגוון נולדה רק לאחר, שהנתבעת העבירה אריחים לבדיקת מעבדת "נגב קרמיקה". ואולם, נגב קרמיקה היא, בין היתר, ספקית קרמיקה ומתחרה בתובעת [סעיף א.5 (ד) לתצהירו הנ"ל של ותארי]. לפי ותארי, הוא הודיע לנתבעת, כי בכל מקרה ספציפי של ליקוי באריחים התובעת תדאג להחליפם (סעיף ב.8 לתצהירו הנ"ל של ותארי). ייאמר, כי זאת איננה התחייבות להחליף את כל הקרמיקה מסוג פרג'ה חלילה בכל הדירות. ובאשר לערבות הבנקאית, לפי ותארי, עקב דרישות תשלום חוזרות ונשנות והתחמקויות חוזרות מן התשלום, הוא הביע את הסכמתו לתת ערבות בנקאית מוגבלת בסך 42,510 ₪ כנגד סילוק מלוא יתרת החוב והמשך התשלום לפי ההזמנות. ערבות זו היתה צריכה להיות לתקופה מוגבלת ובתנאי, כאמור, שתסולק יתרת החוב (סעיף ב.2 לתצהירו בעדות ראשית של ותארי). ואולם, לטענת ותארי, הנתבעת חזרה בה ודרשה ערבות בנקאית על מלוא יתרת החוב. ברם, לפי ותארי, התובעת לא יכלה להסכים למתן ערבות בנקאית על מלוא סכום חובה של הנתבעת (סעיף ב.3 לתצהירו הנ"ל של ותארי). לכן, לטענתו, העלאת הנושא של הערבות הבנקאית מעולם לא השתכללה לכדי סיכום (סעיף ב.6 לתצהירו הנ"ל של ותארי).
הרקע: הפגמים הנטענים באריחי הקרמיקה
4. ת"י (תקן ישראלי) 314 דן באריחי קרמיקה. בסעיף 104, שבו, ממויינים אריחים וניתנים להם כינויים, לפי ספיגותם הממוצעת. האריחים הרלוונטיים ממויינים כסוג B-II (עמ' 13 שורה 14 לפרטיכל). לפי סעיף 104.3.2 לתקן הנ"ל, הספיגות המאפיינת אריחים מסוג B-II היא בין 3% ל-10%. ביום 09.03.03 בדק מכון התקנים את הספיגות של אריחי פרג'ה חלילה 41X41 ס"מ וקבע, שממוצע ספיגות המדגם היה בשיעור של 1.5%, כאשר הספיגות המקסימלית היתה בשיעור של 1.7%. זאת ספיגות, התואמת את דרישות הסיווג, שבסעיף 104.3.2 לתקן הנ"ל. ואולם, לצד הקביעה, שהדוגמאות התאימו לסעיפי התקן, שנבדקו (סעיפי הספיגות), נרשמה ההערה על ידי ראש הענף צפירה ליזר במכון התקנים, שבטבילה במים מבחינים בשינוי גוון האריחים (ראה נ/3).
במהלך הסכסוך העלתה התובעת את הטענה, שהיא מחוייבת לספק קרמיקה תקנית
על-פי התקן ישראלי, וכך עשתה. ואולם, בסעיף 9.1 להתקשרות בין בעלות הדין (ת/1) הותנה, ש"הספק מתחייב לספק סחורה איכותית מסוג א' בעלת תו תקן, וכן, לערוך בדיקת תקן למוצר". לא בכדי הותנה בהסכם גם הדרישה ל"סחורה איכותית" וגם הדרישות לסחורה "בעלת תו תקן", שהרי לא כל רכיב של איכות מתבטא בתקן. לדוגמא, לפי ת"י 314, שינוי ברמת הספיגות של האריח יביא לשינוי המיון והכינוי של האריח, אך לא יביא לקביעה, שהאריח אינו עומד בתקן.
ואולם, התרשמתי מן העדויות, שבעיית הכתמת האריחים אינה חמורה, כפי תאורו של פרץ, ושלמעשה, נוצלה כאמתלה לדחות את דרישותיה של התובעת לתשלום. כל כך למה? ראשית, למרות טענתו של פרץ בחקירתו הנגדית, שהאריחים הבעייתיים היו מסוג פרג'ה חלילה מכל הגדלים (לאמור, גם בגודל 41X41 ס"מ וגם בגודל 33 X 33 ס"מ-ג'ט"ל) (עמ' 3 שורות 4-5 לפרטיכל), האמנתי לותרי, שהמחלוקת התעוררה סביב אריחי פרג'ה חלילה בגודל 41X41 ס"מ בלבד (עמ' 8 שורת 26-28 לפרטיכל). הראיה לכך היא, שהנתבעת שלחה לבדיקה (הן במעבדת נגב קרמיקה והן במכון התקנים) את האריחים מן הדגם הנ"ל בגודל 41X41 ס"מ בלבד (נ/1 ו-נ/3). ובאשר להבדלי הגירסאות - לפי פרץ, שהפגם בגוונים, שנוצר בעת הטבילה במים, הוא חמור, ולפי ותארי, שבעיית שינוי גוון
האריחים אינה חמורה (עמ' 10 שורות 4-8 לפרטיכל) – העדפתי את גירסתו של ותארי. טעמי עמי: פרץ העיד על דירה אחת בלבד, בה החליפה הנתבעת את הריצוף (עמ' 2 שורה 15 לפרטיכל). לפי עדותו לפנינו ביום 23.03.05, לא הושגה כל תביעה לעניין החלפת הריצוף נגד החברה הקבלנית (על אף שהדירות נמסרו בשנת 2002–ג'ט"ל) (ראה: נ/4). הכיצד הסביר פרץ, כי על אף הבעיה החמורה כל כך של הכתמת האריחים וגונם, לא הוגשו תביעות בנושא? לפי פרץ, למרות שהדיירים התלוננו בשיחות טלפון, משנאמר להם, שהנושא הוא בדיון משפטי, הועילו הדיירים להמתין וזאת מחמת מערכת היחסים הטובה בינם לנתבעת (עמ' 2 שורות 15-17 לפרטיכל). התקשיתי להאמין, שדיירי הנתבעת כולם ניחנו בסבלנות בת שנים. בעניין זה העדפתי את גירסתו של ותארי, שאין המדובר בבעיה חמורה, וכי היא נופחה לצרכי ההתחמקות מן התשלום.
החלפת האריחים בכל הדירות כתנאי לתשלום: האמנם?
5. מאלפת חקירתו הנגדית של פרץ בנושא התחייבותה הנטענת של התובעת להחליף את כל הריצוף מסוג פרג'ה חלילה בכל 23 הדירות, שרוצפו באריחים מסוג זה. נביא את דבריו של פרץ כלשונו:
"ש: היתה הסכמה בניכם (כך!) לכך שותארי יחליף את הריצוף בכל הדירות בדירות(כך!)
ת:. לא ממש, הוא לא התחייב אבל נתן מילים שהוא יפתור את הבעיה. הוא לא אמר שהוא יחליף ב-23 דירות ריצוף. הוא אמר אני אטפל, אלווה, אגבה" (עמ' 5 שורות 10-12 לפרטיכל).
זאת, הרי גירסתה של התובעת עצמה, שבכל מקרה ספציפי של ליקוי באריחים היא תהיה מוכנה להחליפם (סעיף ב.8 לתצהיר עדות הראשית של ותארי), אך לא התחייבה להחליף את כל האריחים מסוג פרג'ה חלילה.
ערבות בנקאית במלוא סכום החוב כתנאי לתשלום: האמנם?
6. גם בנושא הערבות הבנקאית מאלפת חקירתו הנגדית של פרץ. חקירה זו מתמקדת בשאלה, אם המשא ומתן בנושא הערבות הבנקאית הבשיל הסכם (ולו בעל פה). לפי מינוחו של פרץ "הסכם" או "סיכום" הם בגדר הסכמה כתובה בלבד (עמ' 5 שורות 10-12 לפרטיכל). לכן, אין רבותא בעדותו של פרץ, שלא היה הסכם בעניין הערבות, כי ברורה כוונתו, שלא היה הסכם בכתב. ואולם, במהלך חקירתו הנגדית של פרץ נבחנה סוגיית המסוימות של ההסכמה על הערבות, לה טען. להלן החקירה:
"ש: לכמה זמן היית מבקש את הערבות אילו היינו במצב של אז?
...
ת: היועצים המשפטיים היו מייעצים לי והייתי עושה את זה.
ש: ז"א שלא היתה הסכמה?
ת: היתה הסכמה ביני לותארי שחלק מהסכום ישוחרר, שליש יעוכב וחלק תינתן בגינו ערבות בנקאית והתחייבות לתקן את הפגמים... (עמ' 4 שורה 25 עד עמ' 5 שורה 2 לפרטיכל)".
ודוק: על אף טענת הנתבעת, שסוכם על ערבות בנקאית בגובה מלוא החוב, כאן העיד פרץ על ערבות בנקאית בגובה חלק מן החוב.
בהמשך חקירתו הנגדית העיד פרץ:
ש: אתה מבקש מותארי שיתן ערבות עד קץ הדורות. זה הגיוני?
ת: לא עד קץ הדורות... יש לי הרבה (סוגיות – ג'ט"ל) משפטיות שאני לא מבין בהם (כך!). יש עורכי דין שיכולים לטפל בזה (עמ' 5 שורות 6-9 לפרטיכל)".
ללמדך, שהמשא ומתן בנושא הערבות הבנקאית לא כלל את המסוימות, הנדרשת על מנת להשתכלל לכדי הסכם, שהרי אף את תקופת הערבות לא סיכמו.
ועוד בנושא הערבות, נטענה הטענה, שותארי הסכים, שתנאיי הערבות ייקבעו על ידי נהתבעת. טענה זו נסמכת על מכתבו של ותארי לפרץ מיום 21.10.01 (ת/19), בו כתב ותארי, שהנתבעת תוציא את נוסח ערבות הטיב, שתתן התובעת. ברם, אין להוציא מכתב זה מהקשרו. ב-17.10.01 היתה תכתובת בין הצדדים על ערבות בנקאית, שתינתן, בסך 42,510 ₪ (ולא במלוא גובה החוב) (ת/20 ו-ת/21). האמנתי לותארי, שפרץ לא הציע נוסח לערבות טיב, כי פניו היו להתמשכות המשא ומתן והכשלת כל הסכם, שיביא לתשלום החוב. כפי הסברו של ותארי (במילותיו):
"היו הרבה דיבורים והתחמקויות ואז הוא (פרץ-ג'ט"ל) שלח אותי לחשב שלו. בני (פרץ-ג'ט"ל) כאילו צדיק ואמר שיתן לי משהו ואז החשב מסרב. החשב אמר שיש נוסח ערבות טיב ואני השבתי שלא צריך נוסח, אלא שהמדובר בערבות בנקאית רגילה בנוסח ערבות טיב רגילה. אמרתי לו שאם הסיבה שלך לאי תשלום לאיזה (כך!) שהוא נוסח אז שיכתוב מה שהוא רוצה. מה שקרה זה שבני (פרץ-ג'ט"ל) לא רצה לשלם".
לפני חתימת פסק-דין זה אציין, כי שני הצדדים הסתפקו בהבאת עד אחד וגם לא העלו טענות בנושא זה. הגם, שותארי, לו האמנתי, צרף מסמכים לרוב, כדי לגבות את טענות התובעת.
סוף דבר
7. לאור כל האמור לעיל, הריני דוחה את טענת הנתבעת, שתשלום החוב הנטען, הותנה בהחלפת כל האריחים הפגומים בכל יחידות הדיור, בהן הורכבו, ובמתן ערבות טיב. אשר על כן, הריני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 147,311 ₪, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.11.01 ועד התשלום המלא בפועל, וכן, הוצאות משפט בסך 5,500 ₪, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לבסוף, בשים לב לכך, שהנתבעת דחתה את המלצת בית המשפט, הריני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכר-טרחת עורך-דין בסך 22,000 ש"ח בתוספת מע"מ שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
חיפוש פנימי באתר
