תביעה על טיסה בחברה שונה ממה שכתוב בכרטיס
פסק דין
1. בפניי תביעה קטנה לתשלום סך של 8,230 ₪.
2. התביעה מכוונת כלפי שלושה נתבעים והיא משתרעת על פני לא פחות מאשר 15 עמודים תמימים.
3. בבסיס התביעה עומדות שתי טענות מרכזיות של התובע.
טענתו הראשונה היא שלמרות שקנה כרטיס טיסה של אל על מנתב"ג לוורשה, הרי שבפועל הוא הוטס לוורשה במטוס של חברת התעופה הפולנית לוט, דבר שגרם לו חרדות קשות כל משך הטיסה לוורשה. טענה זו מכוונת נגד הנתבעת 1, אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (להלן: "אל על"), שהנפיקה את כרטיס הטיסה, ונגד הנתבעת 2, דיזנהויז רמת השרון (1982) בע"מ (להלן: "דיזנהויז"), שמכרה לו את כרטיס הטיסה.
טענתו השניה של התובע היא שנדרש שלא כדין לשלם תוספת תשלום בגין משקל ייתר במטענו, בטיסה חזרה מוורשה לנתב"ג. טענה זו מכוונת נגד אל על, דיזנהויז, והנתבעת 3, תשלובת ישראכרט (להלן: "ישראכרט").
נדון בטענות כסדרן.
4. אין חולק כי התובע רכש באמצעות דיזנהויז כרטיס טיסה של אל על. אין גם חולק כי בפועל בוצעה הטיסה באמצעות מטוס וצוות של חברת התעופה הפולנית לוט. הדבר נעשה במסגרת הסכמי Code Sharing המהווים הסכמים לשיתוף פעולה בין חברות תעופה.
5. תקנה 3(ג) לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג-2003 מטילה על סוכני הנסיעות את החובה לגלות למי שרכש באמצעותם חבילת תיור, את זהות המוביל. במקרה דנן לא קויימה החובה האמורה על ידי דיזנהויז. הדבר עלה מפורשות מהודאתה של נציגת דיזנהויז: "אני לא זוכרת שהודענו לו שהטיסה היא במסגרת קוד- שרינג." (ע' 1 לפרוטוקול).
6. אל על טוענת כי לה עצמה אין כל דרך להודיע לנוסע על כך שהטיסה תבוצע על ידי חברת תעופה אחרת, משום שאין לה קשר עימו, להבדיל מסוכן הנסיעות. טענה זו אינה מקובלת עליי. אל על יכולה פשוט לציין על גבי כרטיס הטיסה שהיא מנפיקה, במילים מפורשות, כי הטיסה תבוצע במסגרת הסדר של Code Sharing. אמנם, מעדותה של נציגת דיזנהויז עולה כי בפועל קיים סימון מסויים על גבי כרטיס הטיסה, שבא לידי ביטוי בשיטת הספרור של הכרטיס, וכי סימון זה מלמד כי הטיסה תבוצע במסגרת הסדר Code Sharing, אלא שסימן זה ידוע רק לסוכני נסיעות ויודעי חן, ואין הוא מוכר לנוסע הרגיל. אדם רגיל שמעיין בכרטיס הטיסה שהנפיקה אל על במקרה דנן, יסבור לפי תומו כי הטיסה תבוצע באמצעות אל על, ואין הוא יכול להעלות על דעתו שהטיסה תבוצע על ידי חברה אחרת. כל סימני הזיהוי המופיעים על גבי הכרטיס הם סימני הזיהוי המקובלים של אל על.
העובדה שחובת ההודעה הוטלה על סוכני הנסיעות לפי תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג-2003, אין פירושה שאל על עצמה פטורה ממתן הודעה כאמור. כרטיס הטיסה הוא למעשה חוזה בין אל על לנוסע, ולכן אין זה מתקבל על הדעת להטעות את הנוסע, ולו גם על דרך המחדל, בענין זהותה של החברה שתבצע בפועל את הטיסה.
7. סבורני כי זוהי זכותו הבסיסית של מי שרוכש כרטיס טיסה של אל על, מתוך העדפה עקרונית לטוס בחברה ישראלית ולא בחברה זרה (ויש רבים כאלה), לדעת מראש ומבעוד מועד כי רצונו לא יתגשם וכי בסופו של דבר הוא ימצא עצמו על טיסה זרה. הנוסע אינו חפץ שמטלטלים אותו ממקום למקום, ואין זה משנה באמצעות מי.
8. התובע טוען כי ביקש לטוס באמצעות אל על דווקא, משום שכך הוא נוהג מאז ומתמיד, ובענין זה עדותו מהימנה עליי. מכל מקום, גם אם אניח לטובת דיזנהויז כי התובע לא נקב מפורשות ברצונו לטוס באמצעות אל על, אלא ביקש טיסה זולה לפולין, עדיין היתה מוטלת חובה הן על דיזנהויז והן על אל על, להודיע לו מיהי חברת התעופה שתקיים את הטיסה. דיזנהויז היתה צריכה לעשות כן בהודעה פוזיטיבית לתובע, בעת ביצוע ההזמנה, ואילו אל על היתה יוצאת ידי חובתה לו דאגה שכרטיס הטיסה שהונפק לתובע ישקף על פניו בשפה ברורה את העובדה שהטיסה תתבצע באמצעות חברה אחרת למרות שהוא נושא את סימני הזיהוי של אל על.
9. על כן, התובע זכאי לפיצוי בגין העובדה שהוטס במטוס של חברת לוט, כאשר סבר מלכתחילה כי יטוס באמצעות אל על. ברור שהגילוי המאוחר גרם לו עגמת נפש. יחד עם זאת, אין ספק שקיימת הגזמה רבה מצידו של התובע בתיאור הסבל שעבר עליו במהלך הטיסה לפולין. בנסיבות הענין, יש לפסוק לתובע פיצויי עגמת נפש בסך של 900 ₪, סכום המשקף את עלות הטיסה לוורשה.
10. התובע טוען כי לא היה מקום לחייבו בתשלום של 160 דולר בגין משקל ייתר בטיסה חזרה ארצה.
התובע חוייב בגין 8 ק"ג משקל עודף, לאחר שנמצא כי שתי המזוודות שהפקיד לבטן המטוס שוקלות 31 ק"ג, כ- 11 ק"ג מעל המשקל המותר להובלה בבטן המטוס. נציגת אל על הסבירה כי אל על נוהגת שלא לגבות תשלום בגין משקל עודף של עד 3 ק"ג, ולכן מתוך המשקל העודף של 11 ק"ג בוצעה הפחתה של 3 ק"ג והתובע חוייב אך ורק בגין 8 ק"ג משקל עודף. התעריף לחיוב מעוגן בתקנות של ארגון יאט"א, הוא הארגון הבינלאומי של חברות התעופה, אשר קובעות כי בגין כל ק"ג עודף יחוייב הנוסע ב- 1.5% מהמחיר הגבוה ביותר לטיסת מבוגר בכיוון אחד במחלקת תיירים.
11. לא מצאתי ממש בטרוניה של התובע על כך שמכשיר השקילה של המזוודות אינו מפיק פלט מודפס וגם לא מצאתי ממש בטענתו לפיה שקלו בטעות גם את מטען היד שלו, ולא רק את שתי המזוודות שהועמסו לבטן המטוס. על גבי הכרטיס נרשם בכתב יד "2/31", שפירושו, שתי מזוודות במשקל כולל של 31 ק"ג.
12. עם זאת, אל על לא טרחה לציין מדוע חוייב התובע בתעריף של 20 דולר לכל ק"ג משקל עודף. אל על לא ציינה מהו המחיר הגבוה ביותר לטיסת מבוגר בכיוון אחד, כדי שניתן יהיה ליישם לצורך הענין את כללי החישוב שנקבעו בתקנות של ארגון יאט"א. אם 20 דולר משקפים 1.5% ממחיר הטיסה, מכאן שמחיר הטיסה בכיוון אחד לוורשה במחלקת תיירים הוא 1,333 דולר. נתון זה בלתי מתקבל על הדעת, ואל על משום מה לא טרחה להסביר את התחשיב לפיו חוייב התובע בתשלום של 20 דולר בגין כל ק"ג עודף. בנסיבות אלה, אין מנוס מעריכת תחשיב לפי מחיר הכרטיס ששולם בפועל על ידי התובע. המחיר לכיוון אחד היה 220 דולר. בגין 8 ק"ג משקל עודף צריך היה התובע להיות מחוייב ב- 12% ממחיר כרטיס הטיסה בכיוון אחד (8 ק"ג X 1.5%). מכאן שהחיוב צריך להיות 26 דולר ולא 160 דולר. על כן יש להשיב לתובע סך השווה ל- 134 דולר, ובש"ח, סך של 563 ₪.
13. אין כל ממש בטענות התובע נגד ישראכרט בגין התשלום ששילם עבור המשקל העודף. אין המדובר בעיסקה שבוצעה במסמך חסר, שכן התובע שילם את התשלום בגין המשקל העודף באמצעות כרטיס האשראי שלו, אשר הועבר במכשיר נקודת מכירה, והתובע אף חתם על השובר לתשלום. על כן, התביעה נגד ישראכרט נדחית.
14. לא מצאתי כל ממש ביתר טענותיו ומענותיו של התובע בענין נזקים נוספים שנגרמו לו כביכול.
15. סוף דבר:
אל על ודיזנהויז, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע פיצוי בסך 900 ₪ בגין עגמת נפש.
אל על לבדה תשלם לתובע סך של 563 ₪ בגין החיוב עקב משקל עודף.
אל על ודיזנהויז, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע הוצאות משפט בסך 300 ₪.
התובע ישלם לישראכרט הוצאות משפט בסך 300 ₪.
חיפוש פנימי באתר
