פסק דין 1. מונחות בפני 22 תביעות של 39 תובעים כנגד הנתבעת, פגסוס תיירות ונסיעות בע"מ (להלן: "פגסוס"), אשר הנן זהות לחלוטין בתוכנן, והחתומות כולן על ידי ב"כ התובעים. יוער כי 22 התביעות אוחדו בהתאם להחלטתי מיום 15.05.06, תוך שנעניתי לבקשת הנתבעת לאיחוד התיקים. הנתבעת אף ביקשה כי לאחר האיחוד אעביר הדיון לביהמ"ש השלום או שאתיר ייצוג לנוכח מהות התביעות. בהחלטתי נקבע כי לאחר שכל התיקים יאוחדו הם יידונו בבית משפט זה בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות, וכן ניתנה לצדדים הזכות להיות מיוצגים על ידי עורכי דין. טענות התובעים 2. טענות התובעים מתייחסות לטיול מאורגן לסין של 17 ימים אליו יצאו באמצעות פגסוס, ועבורו שילמו כ"א סך של 2,500$, שהם כ- 12,000 ש"ח. מסלול הטיול נקבע מראש והיה מבוסס על שיטת "הכל כלול". התובעים ראו במהלך הטיול את כל האתרים, שנקבע כי יראו במסגרת הטיול וכן לא היו להם כל טענות כנגד המלונות, טיב האוכל וכיו'. יחד עם זאת, הם תובעים את פגסוס לפצות כל אחד מ- 39 משתתפי הטיול בסך של 6,000 ₪, מחצית מסכום הטיול. טענותיהם, כפי שפורטו ב- 22 כתבי התביעה, שהם כאמור זהים לחלוטין, הן: החלפת המדריכה המקורית, שהייתה אמורה לצאת עם הקבוצה לסין, במדריך דני שלזינגר (להלן: "שלזינגר"), אשר הובטח להם כי הנו מדריך הבית של פגסוס המתמחה בסין, דבר שהוברר להם מאוחר יותר כמטעה. עיקר טענות התובעים הופנו כלפי התמצאותו של שלזינגר בסין, אשר לטענתם היתה דלה מאוד, ולעיתים אף מטעה. לטענתם, שלזינגר התבסס על דברי המדריכים המקומיים, אשר למעט מדריכה אחת, היו ברמה נמוכה מאוד. לטענתם, כאשר שאלו שאלות הפנה אותם לחפש את התשובות בבית, בספרים. הטעייתם בדבר גודל הקבוצה, אשר במקום להיות קבוצה של כ- 30 איש, כפי שהובטח להם בעת הרשמתם, הייתה בפועל 44 איש, נתון אשר מנע מהם להנות מהטיול, עקב אי היכולת להתקבץ ולשמוע את הסברי המדריך, וכן הצורך לרוץ אחריו והחשש לאבדו. מנהגו של שלזינגר להשכים את המטיילים מוקדם בבוקר, אף שלא היה צורך בכך, מנהג אשר פסק לטענתם לאחר שחברי הקבוצה ואשתו של שלזינגר, אשר התלוותה אליו לטיול, העירו לו על כך. רמת האנגלית הירודה של שלזינגר, אשר מנעה את תרגום הסברי המדריכים המקומיים בסין באופן סביר. התובעים טענו כלפי שינוי המסלול על ידי הנתבעת באופן חד צדדי בכל הנוגע לשנחאי, שינוי אשר בוטל לאור איומיו של שלזינגר כלפי הנתבעת כי יתבעו על ידי התובעים וכן כי הוא יעזוב את ההדרכה, דבר אשר גרע לטענתם מהנאת הטיול. התובעים טענו עוד לגבי אינפורמציה לא נכונה שניתנה להם על ידי המדריך, כגון גבעת הפחם לגביה אמר להם, לטענתם, כי מדובר בעליה עם הרבה מדרגות וכי עליהם לעלות לגבעה והאוטובוס ימתין בצד השני, כאשר בפועל האוטובוס אסף את האנשים מהיכן שעלו, ולא היתה חובה לעלות, כפי שציין זאת המדריך. עוד מלינים התובעים כי כאשר הגיעו למעיינות החמים, נאמר להם על ידי שלזינגר, בניגוד למידע שמסר להם בארץ, כי המעיינות אינם פעילים כיום ואין אפשרות להתרחץ. לטענת התובעים, שלזינגר לא התלווה אליהם בסיור ביער הפגודות המניאטוריות, וכי ביום ה- 13 לטיול נאמר להם על ידו כי לא ייעשה שיט בתעלות העיר כמצוין בתוכנית, כאשר בפועל שייט זה אכן בוצע, וכי נעשה ביקור במקדש הילדים ביום בו הילדים לא הופיעו בו, דבר אשר היה בזבוז זמן. התובעים גם טענו כנגד המיקום שבו ראו את החומה הסינית, שהיה, לדעתם, מרוחק מהמקום המרכזי ולא ראוי. לטענת התובעים שלושת הימים האחרונים בשנחאי בוזבזו, שכן שלא עשו הרבה דברים אותם יכלו לעשות, והיו אלא מבחינתם ימים משעממים. התובעים העלו טענות אף כלפי עזיבת המדריך את הקבוצה טרם סיום הטיול והטלת האחריות על אחד מחברי הקבוצה, וכן כלפי אי יידוע חברי הקבוצה כי בחזרה לארץ ייאלצו לחכות 7 שעות באיסטנבול במקום 3 שעות כפי נאמר להם טרם יציאתם לטיול, וכי רק בשל בדיקת אחד מחברי הקבוצה נודע הדבר, וכי לולא ערנותו לא היו מקבלים סיור באיסטנבול, אותו סיפקה הנתבעת על חשבונה. 3. התובעים צרפו לכתבי התביעה מטעמם, בין היתר, את מכתבם של עו"ד וינקלר לנתבעת מיום 26.10.05, בו פנו ה"ה וינקלר בשם כל חברי הקבוצה במכתב תלונה בו שטחו את טענותיהם כלפי הטיול בסין, מכתב אשר ברובו זהה לכתב התביעה, אשר הוגש על ידי כל התובעים. עוד צירפו את תגובתה של הנתבעת מיום 20.11.05, בה נכתב כי לאחר בדיקה של המשובים ושיחות מקיפות נמצא כי הטיול הוגדר כאכזבה עקב תפקוד לקוי של המדריך, וכי זה לא יעבוד יותר בחברתם. וכן הוצע להם זיכוי של 200$ לאדם עבור טיולם הבא. בתגובת התובעים למכתב זה מיום 30.11.05 דחו התובעים את הצעת הזיכוי של הנתבעת, וביקשו לקבל תשובות על מספר שאלות שלטענתם נותרו ללא מענה, וכן לקבל החזר כספי. בתגובת הנתבעת מיום 14.12.05 נכתב כי הפיצוי הוצע על מנת לתת לתובעים הרגשה פחות רעה, וכי מבחינתם המדובר בפיצוי לפנים משורת הדין, וכן דחו את הטענות כלפי מר שלזינגר. טענות הנתבעת 4. בכתב ההגנה אשר הוגש על ידי הנתבעת הוכחשו טענות התובעים וכן נטענו הטענות הבאות : לא הובטח לתובעים כי יהיו רק כ- 30 איש בטיול, וכל שנאמר הוא כי יציאת הטיול ומחירו מותנים בהרשמה של 25 נוסעים לפחות, וכי כמות של 44 איש הנה כמות סבירה ומקובלת בטיולים מן הסוג הזה. לטענת הנתבעת, שלזינגר הנו מדריך מקצועי ומיומן אשר מתמצא בכל רזי סין והאנגלית שלו טובה מאוד. באשר לשינוי השהייה בשנחאי - השינויים נעשו עקב בעיות תפעוליות מקומיות, כאשר בסופו של יום עקב מאמציו של שלזינגר קיבלו התובעים את אשר הובטח להם בשנחאי. לטענת הנתבעת, כל הסיורים אשר הובטחו לתובעים בוצעו וכי הביקור בחומה הסינית נעשה עם הרבה תצפיות וטיפוס על החומה. לגבי גבעת הפחם אומנם היו מדרגות רבות לטפס אך היו חניות ויציאות ולא היתה כל בעיה באיסוף האנשים, לרבות אלו שהתקשו בטיפוס. אי כניסתם למעיינות החמים נעשה בשל אילוצי זמן. בהתייחס לסיור בפגודות - המדריך נתן למטיילים הסברים מפורטים לגבי אחת הפגודות ולאחר מכן איפשר להם זמן חופשי לצילומים בין הפגודות. היפרדות המדריך מהמטיילים נעשה זמן קצר ביותר לפני הנסיעה לשדה התעופה כאשר במשך זמן זה היה לקבוצה זמן חופשי לבצע קניות. על פי לוח הזמנים המקורי של הטיסה מאיסטנבול הייתה חניית ביניים רק 3 שעות, אולם עקב תקלה הקשורה בחברת התעופה התמשכה החנייה כ- 7 שעות, אשר נוצלו לסיור בעיר, על חשבונה של הנתבעת. הנתבעת התייחסה למכתב ששלחה מיום 20.11.05 והסבירה כי מכתב זה מטרתו לנסות ולהפיס דעתם של תובעים, כנהוג אצל חברת נסיעות ותיירות ולהקהות את הרגשתם הבלתי נוחה. על ידי התייחסות לתפקודו של המדריך ביקשה הנתבעת לפייס את התובעים ולסיים בכך, ביחד עם פיצוי שהוצע לפנים משורת הדין, את תלונתם. לטענת הנתבעת, התובעים קיבלו תמורה מלאה לכספם, וכי אתרי המסלול בוצעו במלואם ולא הוחסר מהם אתר אחד, כאשר הנתבעת הוסיפה על חשבונה סיורים וביקורים נוספים. דיון והליכים 5. בטרם אדון לגופו של התיק, אין מנוס מלהתייחס לעובדה כי כל התביעות, שהוגשו זהות לחלוטין בתוכנן, למרות שמהחקירה הנגדית התברר שלחלקם טענות נוספות, אישיות, אשר לא באו לידי ביטוי בתביעה, ולעובדה כי התביעות לא נחתמו על ידי מגישי התביעה באופן אישי, כי אם על ידי עו"ד וינקלר, עוד בטרם ניתן לו אישור לייצג בבית משפט לתביעות קטנות, ואשר כאמור הגיש אף הוא תביעה כנגד הנתבעת, ובחר לייצג את התובעים בפני בית המשפט. 6. בחקירתם בביהמ"ש טענו חלק מהתובעים כי נתנו לעו"ד וינקלר ייפוי כוח להגשת התביעה וחלקם טענו כי עצם מתן התשלום עבור האגרה היה מבחינתם ייפוי כוח להגשת התביעה. עוד טענו התובעים בחקירתם כי טרם הגשת כתב התביעה עברו עליו ונתנו את אישורם, כאשר לטענתם קיבלו את טיוטת כתב התביעה באמצעות הדואר האלקטרוני. טענות התובעים באשר למתן ייפוי כוח לעו"ד וינקלר כמו גם טענתם בדבר קבלת כתבי התביעה לא הוכחה. אף אחד מן התובעים לא טרח להציג לביהמ"ש אסמכתא, כי נשלח לו כתב התביעה באמצעות הדואר האלקטרוני, כנטען, או כי חתם על ייפוי כח לעו"ד וינקלר. יוער, כי בתיק זה התקיימו שני דיוני הוכחות, ואם רצו, יכלו התובעים להגיש בדיון ההוכחות השני מסמכים אלו לחיזוק טענתם. אי הצגת המסמכים תומכת בטענת הנתבעת, כי כתבי התביעה נערכו על ידי עו"ד וינקלר ללא שיתוף יתר התובעים, וספק אם אלו נקראו על ידי התובעים טרם שנחתמו על ידו או כי ניתן ייפוי כוח להגשתם. 7. מעבר לאמור, אף כי כתבי התביעה נערכו באופן זהה לחלוטין, הרי שמעדויות התובעים עולה כי לחלקם היו טענות ספציפיות ביותר (כגון טענה כלפי אי אספקת מנות צמחוניות לאשת התובע בטיסות- עדותו של מר בוקאי עמ' 24 לפרוטוקול שורות 25-26, טענה כלפי הפסד השיט- עדותו של מר שייט עמ' 17 לפרוטוקול שורות 11-13, וכד') אשר לא בא זכרן בכתב התביעה של אותו תובע, דבר המחזק את התחושה כי אין המדובר בתביעות שונות, כי אם בתביעה אחת - קבוצתית. יוער, כי אף חלק מהתובעים עצמם טענו בפני ביהמ"ש כי אין מקום לטענות אישיות שלהם, שכן המדובר בתביעה קבוצתית ולא בתביעה פרטנית (עמ' 26 לפרוטוקול שורה 9), וחיזק זאת אחד התובעים, אשר העיד כי נאמר לו על ידי עו"ד וינלקר כי יגיש תביעה ייצוגית (עדות מר אלטשולר עמ' 7 לפרוטוקול שורות 1-4). 8. כידוע, מוסד התביעות הקטנות נועד לסייע לאזרח ולצרכן הקטן, ולמעשה לכל אדם אשר חש כי נגרם לו אי-צדק, אלא שבשל הקשיים הכרוכים בפנייה לבתי המשפט האזרחיים הרגילים, אינו יכול או אינו מעוניין להביא את עניינו דרך צינורות השיפוט המקובלים. בית המשפט זה מאפשר לצרכן להגיש תביעות אלו ללא צורך לשאת בעלות שכר טרחת עו"ד ו/או באגרות גבוהות. במקרה הנדון, סבורה אני כי נעשה שימוש לרעה במוסד התביעות הקטנות, שכן כל התביעות נערכו, נחתמו והוגשו על ידי עו"ד וינקלר, אשר לאחר בקשת הנתבעת להעברת הדיון אף ייצג את התובעים בתיק זה. לאור זהות התביעות, סכומן וכמות התובעים מן הראוי היה, כי אלו היו מוגשות לבית המשפט השלום, הצדדים היו משלמים את האגרה המתאימה, ולא אגרה מופחתת, כפי ששילמו עת הוגשה התביעה לבית משפט לתביעות קטנות, ומבררים את ההליך בהתאם לפרוצדורה הנהוגה שם. 9. אף כי אני סבורה כי דין התביעות להדחות ולו מן הנימוקים שצוינו לעיל, אתייחס להלן לטענות התובעים כפי שהועלו בכתב התביעה אחת לאחת. 10. שמעתי את התיק במשך שני דיוני הוכחות. מטעם התובעים העידו הגב' רינה וינקלר, מר אמיר שייט, גב' טובה שמר, גב' צילה לויט, מר יצחק בוקאי, מר אלטשולר יאיר, הגב' לאה ברסלר, מר נתנאל יוסף, ד"ר קלרה שניידרמן, מר אהרון נווה. מטעם הנתבעים העיד עו"ד אסף נוי, המשמש כאחראי שירות לקוחות הנתבעת, וכן המדריך מר דני שלזינגר. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. גודל הקבוצה 11. בכתבי התביעה נטען על ידי כל התובעים כי הובטח להם כי יהיו בטיול כ- 30 משתתפים, וכי גודלה של הקבוצה אשר הייתה בפועל 44 איש, גרעה מהנאתם מהטיול שכן נאלצו לרדוף אחרי המדריך, פחדו ללכת לאיבוד, ולא שמעו את דברי המדריך אשר נמנע להשתמש במגאפון. 12. בעת שנשאלו התובעים בבית המשפט מה הבטיחה להם הנתבעת בהתייחס למספר המשתתפים בטיול, מסר כל אחד מהם מספר משתתפים שונה, אשר הובטח להם לטענתם על ידי הנתבעת כמספר מקסימאלי, כך למשל נמסר על ידי הגב' וינקלר כי אמרו לה שלא יהיו יותר מ- 32 איש (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 18.07.06 שורה 3), ובהמשך עדותה אמרה כי הובטח לה כי יהיו עד 35 איש (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 12). בעדות מר שייט נאמר כי הובטח להם כי יהיו 35 עד 38 איש (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 23-24). מעבר לאמור, הרי שחלק מהתובעים הודו, בניגוד לנטען בכתב התביעה, כי לא הובטח להם על ידי הנתבעת באופן אישי כי יהיו אך ורק 30 משתתפים, וכי הם הסיקו זאת. ר' עדות הגב' שמר כי הסיקה שיהיו 32 איש (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 21-13), עדות של הגב' לויט בה אישרה כי לא הובטח לה אישית על ידי הנתבעת כי יהיו 30 משתתפים (עמ' 23 לפרוטוקול שורות 11-14), וכן עדותה של ד"ר שנידרמן (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 3-4), ואף עדות מר נווה כי לא הובטח לו דבר בנוגע למס' המשתתפים (עמ' 16 לפרוטוקול שורה 17). 13. מול טענות התובעים כי הובטח להם בעל פה כי גודל הקבוצה יהיה כ- 30 איש, טענה אשר נסתרה כאמור בעדותם, הוגשה חוברת הטיול המוצאת על ידי הנתבעת, אשר בה צוין כי תנאי ליציאה לטיול הוא קיומם של 25 משתתפים, ולא נאמר דבר לגבי מספר משתתפים מקסימאלי. כמו כן, מקובל עלי הסברו של מר שלזינגר, כפי שנמסר בעדותו כי ברוב הטיולים המדובר ב- 40 עד 50 משתתפים, וכי בשיא העונה הקבוצות גדולות יותר. 14. יוער, כי אף אם 44 איש הם אכן היו קבוצה גדולה, כפי שאכן אישר שלזינגר בעדותו, מעבר לכך כי התובעים לא הוכיחו לביהמ"ש כי הובטח להם שמספר המשתתפים יהיה קטן יותר, הרי הם אף לא הוכיחו לביהמ"ש כי ביחס לטיולים אחרים, אשר נערכו על ידי התובעת המדובר במספר חריג של משתתפים, כאשר מנגד העיד עו"ד נוי כי מתוך 60 טיולים אשר יצאו בשנה האחרונה ב- 30 מהטיולים השתתפו מספר מטיילים בסדר גודל כזה (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 10-11). 15. טענה נוספת של התובעים הייתה כי היות וקבוצת המטילים הייתה גדולה הם לא שמעו את הסבריו של שלזינגר, אשר הסכים לקנות מגאפון בעצתם והפסיק השימוש בו לאחר מספר ימים. בהתייחס לטענה זאת השיב שלזינגר בחקירתו כי המדריכים המקומיים מחזיקים מגאפון וכי הוא אינו נזקק לכך מעולם, וכי אם אנשים עומדים לידו במקום לעשות קניות אז הם ישמעו את מה שהוא אומר. עוד הוא ציין כי הפסקת השימוש במגאפון נעשתה לאחר מספר ימים כי הרגיש לא נוח עם זה, ולא כפי שטענו, כי נגמרו הבטריות, שכן אין כל בעיה לקנות נוספות. סבורה אני כי נכונותו של שלזינגר לקנות מגאפון נוכח בקשתם של התובעים מוכיחה את כוונותיו הטובות לספק את רצונם של התובעים, כאשר הסבריו להפסקת השימוש בו, מאחר ולא הרגיש בנוח ואינו רגיל שימוש בו, הגיונית יותר מטענת התובעים כי זו נעשתה, עקב כך כי הבטריות נגרמו והוא לא רכש חדשות. הצבת מדריך שאינו מצוות פגסוס 16. בכתב ההגנה, אשר הוגש על ידי הנתבעת, נטען כי החלפת המדריכה של פגסוס על ידי דני שלזינגר נעשתה עקב כך כי המדריכה חלתה ברגע האחרון ונבצר ממנה להדריך, ועל כן הובא שלזינגר על מנת להחליפה. טענה זאת של פגסוס, כי החלפת המדריכה נעשתה בשל מחלתה לא נסתרה על ידי התובעים. מכאן נשאלת השאלה האם יש בהחלפתה במדריך אחר משום הפרת החוזה על ידי פגסוס. במקרה זה סבורה אני כי התשובה שלילית. היות והמדריכה אשר הייתה אמורה להדריך את הטיול חלתה, כך שלא יכולה היתה לצאת לטיול, וזה בגדר "כח עליון", ולנתבעת לא היו מדריכים אחרים באותה העת, עשתה הנתבעת מאמצים למצוא מדריך אחר, אשר יחליף את המדריכה וכל זאת על מנת שטיולם של התובעים לא יתבטל. אף כי התובעים רואים זאת רק כדבר שלילי, ניתן לזקוף התנהגות זו לזכותה של הנתבעת, אשר דאגה כי טיולם של התובעים לא יתבטל בהתראה כה קצרה טרם יציאתם, ולאחר שערכו תכנונים רבים לקראתו (כגון ימי חופשה, קניות וכד'). 17. לא זו אף זו, שהמדריכה הוחלפה במדריך וותיק ומנוסה, שגם התובעים גמרו את ההלל על יכולות הארגון שלו, על חוש ההומור והאווירה המצוינת ששררה בטיול בזכותו. הנתבעת אף ציינה שקיבלה המלצות חמות לגבי שלזינגר, בין היתר ממנכ"ל נתור, שבודאי מכיר מדריכי טיולים. השכמת התובעים על ידי שלזינגר 18. לטענת התובעים נהג שלזינגר להעירם בשעות הבוקר המוקדמות 05.00 - 05.30 בבוקר, אף שלא היה צורך בכך, דבר אשר גרם להם לעייפות, בייחוד יום לאחר נחיתתם בסין ובטרם הספיקו להתאושש מהטיסה. התנהגות אשר נפסקה לאחר תלונות הקבוצות והערות מצד אשתו. 19. בהתייחס לטענה זאת הסביר שלזינגר בעדותו, כי לוחות הזמנים נבעו מגודל הקבוצה, וכי הדבר נעשה לצורך עמידה בלוחות זמנים, והנני מקבלת את הסבריו (עמ' 31 לפרוטוקול שורות 7-12). אין מחלוקת, כי שעה שהמדובר בנסיעה לטיול מאורגן לחו"ל למדינה ענקית כמו סין, בו ישנם 44 משתתפים, טיול בו ישנו מסלול מתוכנן מראש המחייב עמידה בלוח זמנים, יש אף צורך לבצע השכמה מוקדמת, וזאת בשים לב כי לכל אחד מהמטיילים יש קצב שונה של התארגנות, וזאת על מנת להספיק לבצע את כל שנקבע במסלול. שלזינגר הסביר כי בעקבות העמידה בלוחות הזמנים, הם הספיקו תמיד לאכול ארוחת בוקר בנחת וכאשר חדר האוכל עדיין לא מלא, דבר שתרם לאווירה טובה בין אנשי הקבוצה, אווירה עליה העידו אף התובעים עצמם. עוד אוסיף לעניין זה, כי שעה שהעירו התובעים לשלזינגר, כי אין צורך בהשכמות המוקדמות מידי, אלו נפסקו ולא חזרו. קרי, ברגע שהביאו לידיעתו כי העניין מפריע להם לקח זאת לתשומת ליבו והתחשב בבקשתם. רמת האנגלית והתמצאותו של שלזינגר בסין 20. לטענת התובעים רמת האנגלית בפיו של שלזינגר הייתה נמוכה, וכי לעיתים תירגם את דברי המדריכים המקומיים הסיניים, באופן מוטעה. טענה זאת התבררה כתמוהה, וזאת בלשון המעטה, נוכח העובדה כי שלזינגר הציג בפני בית המשפט בעת עדותו, רישיון מורה דרך ארצי לפיו הנו מדריך במספר שפות, בניהן אף באנגלית (מוצג נ/1). 21. אינני יכולה לקבל את הטענה כי שלזינגר אינו שולט בשפה האנגלית גם משום הצורך בשליטה בשפה האנגלית כמדריך בחו"ל, לכל יתר נושאי האדמיניסטרציה, כגון במלונות, בכניסות לאתרים, טיסות וכו', אשר כלפיהם לא הועלתה כל טענה. 22. מצאתי את עדותו של מר שלזינגר אמינה ומהימנה. מקובלים עלי הסבריו כי בימים בהם עזרה לו אשתו בתרגום נעשה הדבר בעת שהיה חולה ולא רצה כי התובעים יפגעו עקב כך (עמ' 37 לפרוטוקול שורות 5-11). התובעים אף אישרו גרסה זאת של שלזינגר (ראו עדותה של הגב' וינקלר עמ' 4 לפרוטוקול שורות 13-14). 23. אף אם נלך לשיטת התובעים, כי בסופו של יום שימשה אשתו של שלזינגר מתרגמת עבורם, לאחר שהתלוננו, וכי זאת עשתה את מלאכת התרגום לשביעות רצונם, הרי בכל הנוגע לתרגום בסופו של דבר קיבלו התובעים את כל המידע אשר נמסר על ידי המדריכים המקומיים. יוער, כי התרגום אשר נעשה על ידי אשתו של שלזינגר תומך בכך כי בכל עת נעשה ניסיון להשביע את רצונם של התובעים. 24. עיקר טענות התובעים התרכזו בנושא בקיאותו וידיעתו של שלזינגר בסין, אשר לפי טענתם הייתה דלה במיוחד ואשר בגינה נותרו לאחר הטיול ללא ידע כלל לגבי המקומות בהם טיילו. לטענתם, במהלך הטיול, שלזינגר הודה בפני אחד מן המטיילים כי הוא לא הדריך בסין מעולם וכי ביקר בה פעם אחת בלבד. 25. טענות התובעים הוכחשו על ידי שלזינגר, אשר העיד בפני בית המשפט כי עשה התמחות מיוחדת בסין, כאשר החלה תנופת הטיולים לסין בתחילת שנות ה- 2000. עוד העיד כי הדריך בסין סה"כ ארבע פעמים קודם לטיול זה. פעמיים בשנת 2000 (עמ' 36 לפרוטוקול שורה 1), וכן בשנים 2001 ו- 2002, וכי הפסקת ההדרכה אחרי שנת 2002 היתה רק בשל מחלת העופות שהפחיתה משמעותית את הטיולים לאזור זה במשך שנתיים. שלזינגר אף הציג לבית המשפט תמונות מטיולים בהם הדריך בסין, אשר סומנו כמוצגים נ/2, נ/3, וכן מכתב תודה של אחד המטיילים אשר טיילו עמו לסין, בו צוינו לטובה לא רק כושר הארגון וחוש ההומור של שלזינגר, אלא אף בזה "שסיפק סקרנותנו בכל הנוגע לאתרים בהם ביקרנו". הוא ציין שנכתבו לו מכתבים נוספים, אשר לא מצא אותם. 26. טענת התובעים כי מבחינתם לא ביקרו בסין ולא ניתנו להם הסברים או תרגום ראוי, תמוהה נוכח עדותה של הגב' שמר (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 9-12), לפיה כאשר תרגם שלזינגר שני מדריכים מקומיים, קלי ולאון, לא היה צורך להוסיף דבר. קרי, היו מקרים, אשר אף לטענת התובעים, קיבלו את כל ההסברים ואף את התרגום הראוי משלזינגר ולא היו להם טענות. כאשר נשאלה מדוע לא תרגם שלזינגר את שאר המדריכים, הייתה תשובתה של הגב' שמר, כי אולי הם לא היו מספיק מעניינים או לא נתנו מספיק מידע ולא היה לו מה להשלים. תשובה זאת אינה נראית לי הגיונית, מדוע שלזינגר, אשר על פי תיאורם לא התעצל, השכים קום, נלחם עבורם בנתבעת שרצתה לשנות מסלול, הסכים לבקשתם לקנות מגאפון, ועשה ככל יכולתו על מנת שהשהות והטיול יעברו עליהם בנעימים, יזלזל דווקא בנושא התרגום, כאשר ידוע לו כי הדבר חשוב לקבוצה. 27. מעבר לאמור, עצם העובדה כי שלזינגר הדריך מספר פעמים בסין סותרת את טענות התובעים כי מסר להם כי ביקר בסין לפני הרבה שנים וכי לא הדריך שם קודם. סבורה אני, כי רק בשל התרשמותו של אחד המטיילים, אשר טען כי שלזינגר בכבודו ובעצמו אמר לו כי היה בסין רק לפני 7 שנים ולא הדריך שם קודם, ואולי התלוצצויותיו של המדריך בנושא, גרמו לכך כי כל תקלה אשר ארעה בטיול או מידע אותו לא הבינו כהלכה, דבר אשר יכול לקרות בכל טיול, במיוחד בטיול ארוך, יוחסה לחוסר ידיעתו ונסיונו של שלזינגר, ונופחה מעבר לכל פרופורציה. כך למשל, טענת התובעים בדבר גבעת הפחם, אשר נאמר להם לטענתם כי ייאלצו לטפס ואין אפשרות להגיע עם הרכב, כאשר בעדותו הסביר שלזינגר, עדות, אשר כאמור התרשמתי ממנה כאמינה, כי לא ידע היכן האוטובוס יחנה ולכן אמר כי יכלו לבוא עמו עד הסוף או לנסוע לחניה השניה (עמ' 38 לפרוטוקול שורות 23-24). כך גם טענתם בדבר החומה הסינית, כאשר המדריך קבע כי יראו את החומה הסינית ממקום ממוסחר פחות בו ניתן לראות את החומה מתפתלת (עמ' 31 לפרוטוקול שורות 21-24), כאשר חברי הקבוצה ראו בכך בעיה, משום שהיו במקום נידח ולא היו שם רוכלים כמקובל. מעבר לעובדה, כי אכן ראו התובעים את החומה הסינית, הרי ששלזינגר בתור המדריך החליט כי יראו את החומה מנקודת מבט לא ממוסחרת ממנה ניתן לראות אותה מתפתלת בהרים, וזאת מתוך רצון להטיב עם המטיילים, אשר יראוה מנקודת מבט אוטנטית ולא עמוסת תיירים, רצון אשר מטיילים אחרים היו דווקא מעריכים. 28. הנני מקבלת את הסבריו של שלזינגר, כי ניתן הסבר מפורט לגבי הפגודה הגדולה וכן הסביר כי כל המדרון מלא פגודות ולכן אף נתן למטיילים האפשרות להסתובב ולראותם, וכי אם היו מבקשים כי יבוא עמם היה עושה כן (עמ' 32 לפרוטוקול שורות 17-24). מקובל עלי הסברו, כי הסיבה בשלה לא התרחצו במרחצאות החמים היא כי לא היה מספיק זמן (עמ' 39 לפרוטוקול שורות 10-11). לגבי השייט, לא ברורה לי טענת כל התובעים, כי נאמר להם על ידי שלזינגר כי אין שיט, בה בשעה שמעדותם עולה כי חלק כן הלכו לשיט (חקירת הגב' וינלקר עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 3-4). אף במקרה זה מקובלים עלי הסבריו של שלזינגר כי אם היה מתחיל בשייט בתעלות היה מאבד את כל הקבוצה ולכן התחיל עם מבנה האצולה ולאחר מכן חזר לשייט, אליו כאמור הצטרפו חלק מהמטיילים, כאשר היו אנשים שלא באו למבנה האצולה ולא לשייט והעדיפו ללכת לעשות קניות בשוק (עמ' 33 לפרוטוקול שורות 1-6). 29. באשר לארמון הילדים העיד שלזינגר כי אכן זה היה המקום היחיד בו לא ביקר קודם לכן, וכי מדובר במקום שאינו במסלול הטיולים הרגיל של סין בסוכנויות נסיעה אחרות. בעת שנמסר לו על המקום מפי הנתבעת לא הוסבר לו כי המקום אינו פועל ומכאן נבעה הטעות. עוד הסביר כי על מנת לפצותם בדק עם המדריך הסיני לאן ניתן לקחת אותם, ולכן נלקחו לשוק הציפורים. בשים לב לכך כי התובעים ביקרו בכל האתרים אשר הופיעו במסלול הטיול ואף ניתנו להם פעילויות מעבר לכך על ידי הנתבעת ועל חשבונה, אין בכך כדי להוות הפרת חוזה מטעם הנתבעת המקנה לתובעים פיצוי כלשהו. 30. את הפרזתם של התובעים והגזמתם בכל הנוגע לאשר אירע להם בטיול, ניתן למצוא בטענתם כי הנאתם מהטיול נפגמה כתוצאה מרצון הנתבעת לשנות את מסלול הטיול בשנחאי, שינוי אשר בוטל לאחר לחציו של שלזינגר. מתקשה אני להבין מדוע, כאשר בסופו של יום, קיבלו התובעים את המסלול אשר הובטח להם, הם באים בטענות כלפי שינוי, אשר לא יצא לפועל. 31. באשר לטענות התובעים כי הימים האחרונים בשנחאי בוזבזו ולא נעשה דבר מעניין, מקובלים עלי הסבריו של שלזינגר כי דחסו את כל הפעילויות ליום הראשון וכי מאחר והמדובר בטיול שבו "הכל כלול" ואסור לקחת את המטיילים לפעילויות, שעולות כסף נוצרה בעיה, אותה ניסה לפתור ככל יכולתו, למשל לקח אותם למזח ברגל, על מנת לראות את שנחאי בערב (עמ' 33 לפרוטוקול שורות 11-17), וכי בנוסף לכך היה חולה אותם הימים, דבר אשר הקשה עליו את הטיפול בקבוצה, למרות שהקבוצה לא חשה בדבר בשל מאמצים גדולים שעשה. עזיבת המדריך טרם סיום הטיול 32. אף כי המדריך אכן עזב את הקבוצה שעות ספורות טרם טיסתם חזרה ארצה, בסופו של יום לא נגרם כל נזק מכך לתובעים. מר אלטשולר עליו הופקדה משימה זו, לא כלל בכתב תביעתו תביעה כספית בגין רכיב זה, ועל כן גם לא מצאתי לפסוק לו פיצוי בגין כך. 33. יחד עם זאת, עלי להעיר, כי מן הראוי היה שהנתבעת תדאג מראש למדריך שיקח את הקבוצה חזרה לארץ ולא תטיל זאת על אחד המטיילים, למרות שאין מקום לפיצוי במקרה זה. הקטנת נזק 34. סבורה אני כי לו היה ממש בטענות התובעים, אשר הנם אנשים רציניים ובעלי מקצועות כגון עורכי דין, מהנדסים, רופאה, מנהלי חברות וכו', אשר יודעים לעמוד על זכויותיהם, הרי היו שוטחים את טענותיהם בפני המדריך או הנתבעת, עוד בזמן הטיול, והיו מבקשים ממנו למצוא לכך פתרון, כפי שעשו עת הפריע להם נושא ההשכמות המוקדמות. יתרה מהאמור, באם אכן שלזינגר היה כה גרוע, כפי שטענו, היה עליהם לפנות "בזמן אמת", תוך כדי הטיול, לחברה, ולא רק לאחר הגיעם ארצה. אינני מקבלת את השיטה, לפיה אומר לעצמו המטייל: לא אתלונן כעת, שכן וודאי יפצו אותי בסיום הטיול. המדובר בטיול רציני, בעלות לא מבוטלת, אשר עושים אותו פעם או פעמיים בחיים, ואשר הנזק בגין אי תלונה מיידית הינו גדול הן למטייל והן לחברה, אשר נדרשת לאחר מכן לפצותו. 35. כידוע, מוטלת על התובע החובה להקטין את נזקו, כמו גם חובת תום הלב ליידע את המדריך והנתבעת בדבר בעיה מהותית, שהתעוררה, לטענתו, במהלך הטיול, כאשר עדיין ניתן לתקנה ולשפרה. אי מתן ההודעה בזמן אמת מערערת את אמינות עדויות התובעים ומעמידה בסימן שאלה את החשיבות שייחסו "בזמן אמת" לטענותיהם כלפי שלזינגר. בנוסף, אינה עומדת בחובת הקטנת הנזק ותום הלב. 36. התובעים הציגו כתב תביעה בתביעות קטנות בעניין טיול נוסף לסין של הנתבעת בו גם כן עלו טענות שונות כנגד המדריך. אולם לא הוצג כתב ההגנה ובוודאי שלא הוצג פסק דין ולכן אין מקום להתייחס לכתב תביעה זה כראייה. לסיום 37. כפי שכתבה כבר כב' השופטת ציפורה ברון: "בתוך עמנו אנו יושבים ותופעה זו של "טיול מאורגן", על כל המתרחש בו מוכרת וידועה. הטיול ארוך, הקבוצה לא תמיד הומוגנית, הבעיות הלוגיסטיות רבות" - וכדברי כב' השופט זיילר (ב-ת.א. 165/88 דהן נ' רפאל - מחוזי, י-ם) נוצרת "דינמיקה קבוצתית" לעיתים חיובית והטיול מוצלח ומהנה, לעיתים שלילית ואז הטיול נפגם". ת.א. (ת"א) 25746/89 זרקו נ' רז, דינים שלום, כרך י"ג, 993. על מנת להינות מטיול מאורגן יש צורך ברצון טוב של שני הצדדים. היטפלות לכל דבר פעוט, אשר יכול לקרות בטיול מאורגן, שהוא מבצע מורכב, כאמור, ודינמיקה קבוצתית שלילית כנגד מדריך, יכולה לפגום בטיול, גם כאשר המדריך עושה את מירב המאמצים. 38. אולם בתיק זה, אין מחלוקת כי התובעים קיבלו את כל מה שנקבע להם בתוכנית הטיול. לא היה אתר שלא הגיעו אליו, וכל המלונות, הארוחות והטיסות התנהלו כראוי. כאשר התגלה שיש זמן המתנה ארוך לטיסה בדרך חזרה בשדה התעופה של איסטנבול, ארגנה הנתבעת סיור באיסטנבול על חשבונה. האוירה בטיול היתה טובה מאד, אנשים התנהגו בצורה חברית זה כלפי זה וכלם שיבחו את המדריך על יכולת ארגון, חוש הומור, כריזמה ומנהיגות. 39. עוד יש לציין כי הנתבעת כמארגנת טיול מאורגן, שנקלעה למצב שבו המדריכה המקורית חלתה, עשתה כל הנדרש ממנה, על מנת שהטיול יצא במועד, ועם מדריך, שעליו קיבלה את כל ההמלצות הנדרשות. אין מחלוקת שמדובר במדריך בכיר, וותיק (מדריך משנת 1967), מנוסה מאד, בעל המלצות רבות. המדריך הציג בפני ראיות כי הדריך בסין עוד קודם לכן והוא מכיר אותה. יתר על כן, התרשמתי מאד לחיוב מן המדריך שלזינגר בעדותו בפני. העובדה שהטענות הבסיסיות ביותר שהתובעים חזרו עליהם שוב ושוב כנגד שלזינגר (חוסר ידיעת האנגלית והיות הטיול טיולו המודרך הראשון בסין) הוכחו כחסרות כל בסיס, הפחיתה באופן משמעותי ממשקל שאר טענותיהם, שממילא נראות כטענות קנטרניות, כאשר מדובר במסע גדול ומורכב בארץ ענקית ושונה כמו סין, אשר התנהל כראוי תוך שהקבוצה מגיע לכל יעדיה עם מדריך מקומי שהסביר את הפרטים בכל מקום. לאור כל האמור, אני דוחה את תביעות התובעים, כל אחד מהתובעים ישלם לנתבעת הוצאות בסך של 300 ₪. פיצוייםנופשטיול מאורגן (תביעות)