פסק דין התובע ובת זוגתו רכשו אצל הנתבעת - פאלקס תורס (חיפה) בע"מ (להלן: "סוכנות הנסיעות") חבילת נופש לפראג לתקופה מתאריך 7.8.06 ועד לתאריך 13.8.06. חבילת הנופש כללה את עלות כרטיסי הטיסה, שהיה במלון " IBIS - SMICHOV " וטקס נישואין. בכתב תביעתו מתאר התובע, כי בפועל, עם הגעת בני הזוג למלון המיועד, הם נתבשרו כי אינם נמצאים במלון הנכון "בשל טעות בהזמנה". משכך לטענת התובע יצר קשר עם איש הקשר של הנתבעת העונה לשם טומי אשר ציין בפניו כי התובע ואשתו יועברו לשהות במלון חלופי בשם: " IBIS OLD TOWN ". לגרסת התובע, בעצם העברה למלון אחר הממוקם בסביבה של אתר בניה, ניזוקה חופשת התובע ואשתו אלא שכל פניות התובע לנתבעת, אם שובו ארצה, לקבלת פיצוי על נזקיו, לא נענו ועל כן הוגשה התביעה אשר לפני, במסגרתה עותר התובע לחייב את סוכנות הנסיעות בתשלום פיצוי בסכום כולל של 7,726 ₪ על פי מרכיבי הנזק הבאים: סך של 5,400 ₪ (1,259 $) - בגין התשלום למלון. סך של 326 ₪ - אבדן יום עבודה. סך של 2,000 ₪ - פיצוי בגין עגמת נפש. בד בבד, עם הגשת כתב הגנתה, שלחה סוכנות הביטוח (הנתבעת) הודעה לצד שלישי - יוניטל תיירות ותעופה בע"מ (להלן: "הצד השלישי") בטענה כי היא - הנתבעת עמדה בכל התחייבויותיה כלפי התובע ואשתו ובהיותה, מתווכת בין הלקוח לבין חברת ההזמנות אין לחייבה בנזקים הנטענים, להם, כך לטענת הנתבעת, אחראי הצד השלישי, אשר ביצע בפועל את ההזמנה מהמלון והוא האחראי הבלעדי לשינויים שביצע המלון. הצד השלישי, הגיש כתב הגנתו להודעת צד ג' וטען כי יש לדחות את ההודעה כמו גם את התביעה כנגדו בהעדר עילה. הצד השלישי לא הכחיש הטענה כי התובע ואשתו הועברו למלון חלופי לאחר שהגיעו למלון אשר פרטיו צוינו בהזמנה, אולם יחד עם זאת, הסביר צד ג' כי בשל תפוסת יתר במלון המיועד בוצעה ההעברה וממילא לא נגרם כל נזק לתובע מאחר והמלון אליו הועברו בני הזוג: "משודרג יותר מאותה רשת באיכות גבוהה יותר ויקר יותר הממוקם אף במקום מרכזי יותר בפראג" (ר' סעיף 7 לכתב ההגנה של הצד השלישי). לגרסת הצד השלישי, התובע גם לא פעל להקטנת הנזק ולא מסר כל תלונה עת שהה בחו"ל ובהעדר הוכחה מצידו על הנזקים להם טען בתביעתו, דין התביעה להידחות. אשר לגרסת הנתבעת, הטוענת כי הנה פטורה מאחריות כלפי התובע, משיב הצד השלישי בכתב הגנתו, כי בהיות הנתבעת חברת הנסיעות אשר הזמינה את חבילת הנופש מהצד השלישי, גם היה עליה להעביר לידיעת התובע (הלקוח) כי יתכנו שינויים בהזמנה אשר הנם באחריות המלון בלבד דוגמת אלו המפורטים בנספח "תנאים כללים" אשר העתקו הוגש לתיק בית המשפט. ביום 20.3.07 נשמעו עדויות הצדדים: מטעם התובע, נשמעה עדותו, מטעם הנתבעת- נשמעו העדויות גב' תמר ברנר וגב' מרינה גיר ואילו מטעם הצד השלישי נשמעה עדותו של מר ראובן מרי. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והנספחים השונים, בחנתי טענות הצדדים ושקלתי העדויות, דעתי כי יש לקבל את התביעה, אם כי בחלקה. בענייננו, התובע הגיש תביעתו נגד הנתבעת - היא סוכנות הנסיעות אשר שלחה הודעה לצד שלישי - הוא ספק השירות. מטיעוני הצדדים עולה כי אין כל מחלוקת לעניין העובדה כי התובע ואשתו במהלך חופשתם נאלצו לעבור למלון חלופי. המחלוקת אם כן, אשר נתגלעה בין הצדדים התמקדה בשני עניינים מרכזיים: האחד - בשאלת החבות והאחריות של הנתבעת ו/או הצד השלישי כלפי התובע. השני - שיעור הנזק אשר נגרם לתובע ולאשתו, אם אכן נגרם כזה. אדון תחילה בשאלת החבות/האחריות: הן הנתבעת והן הצד השלישי מטילות האחריות להעברת התובע למלון אחר האחת על רעותה. לטענת הנתבעת, היא אינה אחראית להעברת התובע למלון אחר ואילו הצד השלישי טוען, כי שמורה לו הזכות להעביר נוסע למלון אחר במצב של תפוסה מלאה ויתרה מזאת, היה על הנתבעת ליידע את התובע ואשתו בפרטים אלו מבעוד מועד כמתחייב מהנהוג בינו לבין הנתבעת בהתאם לנספח "תנאים כלליים". בנוסף, בתמיכה טענת הצד השלישי, כי אכן המלון המיועד היה בתפוסה מלאה הוגש מסמך מאמת (נספח ד' לכתב ההגנה של הצד השלישי). זה המקום לציין כי פסק הדין המנחה הדן בסוגיית אחריות סוכני נסיעות הנו פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים - אליו גם הפנה הצד השלישי בכתבי טענותיו והוא בר"ע 3278/01 רענן בר טוביה נ' רג'ואן נסיעות בע"מ (לא פורסם) אשר ניתן מפי השופטת שידלובסקי -אור. וכך קבעה, בין היתר, כב' השופטת בפסק הדין הנ"ל: "תפקידה של סוכנות נסיעות אינו שונה מזה של מתווך, וככזאת, בהשאלה מסעיף 8(א) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו - 1996, היא חייבת לנהוג בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת ולמסור ללקוחותיה כל מידה שיש בידה בעניין מהותי הנוגע לעיסקה". כמו כן, בפסיקת בתי משפט השלום ובתי המשפט לתביעות קטנות, נקבע כי לסוכני הנסיעות יש מעמד ותפקיד של ממליץ ומסייע לנוסעים וכן אחריות לאמת את המידע, שאותו הם מוסרים ללקוח וזאת הן לאור דיני הרשלנות, הן לאור חובת תום הלב והגילוי הנאות בעת מו"מ לכריתת חוזה הקבועים בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, והן מכח הכלל הקובע איסור הטעייה בכל עניין מהותי הקבוע בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981 (ר' בעניין זה ת"ק (ב"ש) 3143/05 רוזנבאום נ' השטיח המעופף ; ת"ק (טבריה) 1280/05 שור סאס מיכל נ' איסתא ואח'). אמור מעתה: אינני מקבל טענת הנתבעת הטוענת כי אין לראותה אחראית לעסקה הקשורה בהזמנת המלון שנעשתה עם המלון ו/או הספק המקומי באמצעות הצד השלישי והיא נדחית כבר עתה. ובמה דברים אמורים? כפי שציינתי לעיל, על הנתבעת מוטלת האחריות לספק ללקוח מידע ופרטים חשובים מבעוד מועד. בענייננו, הנתבעת לא טענה כשם שלא הוכיחה כי ציינה בפני הלקוח האפשרות בדבר שינויים בהזמנה של המלון ובהיותה המתווכת בין הלקוח לבין הצד השלישי, אלא שחרף זאת נמנעה ממתן פרטים מהותיים, היא מחויבת כלפי התובע, במקרה שבפני, באותה המידה כמו הצד השלישי. חיזוק לכך, גם ניתן למצוא בטופס ההזמנה שהוצא לתובע (העתק צורף לכתב התביעה) ובו מצוינים במפורש פרטי הנתבעת כמו גם פרטי הטיסה ואף פרטי המלון המיועד ואינני יכול לקבל הטענה כי מקום ונכשל פרט בהזמנה, הנתבעת תטען כי הנה פטורה מאחריות. לאור האמור אני בא למסקנה כי אחריותה של הנתבעת, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה אשר בפני, עומדת בקנה אחד עם אחריותו של הצד השלישי, שכן היה על הנתבעת למסור לתובע - הלקוח שלה - כל מידע שיש בידה בעניין מהותי הנוגע לעסקה. ייתכן ומסקנתי לעניין הנתבעת, היתה שונה, אילו היה מוכח בפני כי אכן נמסרו לתובע כל הפרטים והאפשרות של העברתו למלון אחר בשל תפוסה מלאה או מכל סיבה אחרת, אלא משהנתבעת לא טענה כשם לא הוכיחה מאומה בנקודה זו, מסקנתי כי השתיים מחויבות כלפי התובע, באותה המידה. לפיכך, במידה והתובע יוכיח כי נגרמו לו נזקים כלשהם, חובת התשלום תוטל הן על הנתבעת והן על הצד השלישי בחלקים שווים. שאלת הנזק: כזכור, בתביעתו עתר התובע לפיצוי כספי כולל בסך 7,726 ₪. בדיון שנתקיים בפני, צמצם התובע את נזקיו והסביר כי למעשה הוא תובע את החזר הסכום ששולם עבור השהות במלון (לא כולל דמי טיסה) בצירוף הפסד יום עבודתו בגין התייצבותו לדיון שנתקיים בפני ובצירוף פיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה לו ולאשתו. לעניין, עגמת הנפש, השיב התובע בחקירתו הנגדית, כי למרות שלא היה מרוצה מהתנאים במלון אליו הועבר, הוא נשאר בו למשך כל ימי החופשה מאחר ולא יכל לסרב וכדבריו: "לא יכולתי להגיד לא. אני אמרתי בקבלה שזה לא מקובל עלי שיש רעש" (שורות 17-18 בעמ' 2 לפרוטוקול). ובהמשך הוסיף: "לא סבלתי בתוך המלון, סבלתי בכניסה וביציאה מהמלון שיש שם אבק ודיכוי מצב הרוח שלי" (שורות 1-2 בעמ' 3 לפרוטוקול)... "הם קלקלו לי את מצב הרוח לפני החתונה. חתונה זה אירוע חד פעמי" (שורות 6-7 בעמ' 3 לפרוטוקול). החזר הוצאות בגין התשלום למלון: לאחר ששקלתי הטענות וחומר הראיות שהובא בפני בעניין הנזק ובשים לב לטענת הנתבעת כי מעולם לא קבלה הודעה "בזמן אמת" אודות העברת התובע למלון אחר ובשים לב לטענות הצד השלישי להעדר הוכחת נזק לרבות עיון בפסיקה אליה הפנה הצד השלישי, כאשר אל מול זאת, הן הנתבעת והן הצד השלישי לא טענו ואף לא הציגו מסמכים אשר בכוחם ללמד על הפרש הסכומים בין שני המלונות, אני סבור כי אין התובע זכאי להחזר הוצאות בגין התשלום למלון מאחר והתובע, אשר נטל ההוכחה רובץ לפתחו, לא עמד בנטל זה ולא הוכיח הנזקים להם טען בכתב התביעה. נהפוך הוא, בדיון, כאשר העיד התובע לעניין מטרד הרעש והאבק במלון אליו הועבר, נתגלו פרטים שונים באופן מהותי מאלו הנטענים בכתב התביעה, ובכך יש כדי לפגוע במהימנות גרסתו של התובע. בנוסף אני סבור, כי לו היה ממש בטענות התובע לעניין אי שביעות הרצון מהמלון אליו הועבר, הוא היה שוטח טענותיו בפני איש הקשר או הנתבעת או הצד השלישי, עוד בזמן החופשה והיה מבקש ממי מהם למצוא לו פתרון לכך. אלא שבעניין זה התובע לא הוכיח מאומה למעט טענה כללית אותה העלה לראשונה בדיון ולפיה: "לפני הטיסה ניסית להתקשר ולברר ולתאם כמה דברים, אי אפשר להשיג אותה (סוכנת הביטוח - הסבר שלי א.ה) התקשרתי אולי 20 פעם, או שהיא עסוקה או שהיא מנתקת פלאפון או אומרת תחכה... קשה מאוד להשיג אותם" (שורות 6-8 בעמ' 4 לפרוטוקול). לאחר ששמעתי עדותה של נציגת הנתבעת בעניין זה ומשזו נמצאה אמינה בעיני, אני דוחה גרסת התובע כאילו ניסה להודיע בזמן אמת על אי שביעות רצון. ויוטעם: על התובע מוטלת החובה להקטין את נזקו, כמו גם חובת תום הלב והיה עליו ליידע את המדריך או הנתבעת בדבר בעיה מהותית המתעוררת, לטענתו, במהלך טיול, כאשר עדיין ניתן לתקנה ולשפרה. אי מתן הודעה בזמן אמת, מערערת את אמינות עדות התובע ומעמידה בסימן שאלה את החשיבות שייחס "בזמן אמת" לתלונותיו כלפי המלון. ברי כי התנהגות כאמור גם אינה עומדת בחובת הקטנת הנזק ותום הלב ולמצער, מחלישה גרסתו, לפיה נגרמו לו נזקים כבדי משקל, אם בכלל. לפיכך, וחרף התמונה שהגיש התובע אשר כנחזה ממנה המלון אליו הועבר ממוקם בקרבת אתר בניה, לא שוכנעתי כי נגרמו לתובע הנזקים הנטענים בשל מיקומו של המלון ואני דוחה הדרישה לתשלום במרכיב נזק זה משלא הוכחה כדבעי על ידי התובע, אשר נטל ההוכחה כידוע, רובץ לפתחו. עגמת נפש: יחד עם זאת וחרף האמור לעיל, מקום והוכח בפני כי העברת בני הזוג למלון אחר נעשתה מבלי שנמסר לו מידע בדבר אפשרות כאמור ורק לאחר שכבר הגיע למלון המיועד על פי ההזמנה שביצע, מן הראוי לפסוק לתובע פיצוי כספי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו ולבת זוגתו בנסיבות העניין והדברים אמורים ביתר שאת, מקום והמדובר בחופשת "נישואין". מאחר ולא הובאו בפני אסמכתאות או מסמכים מאמתים על ידי מי הצדדים אשר בכוחם ללמד על רמת האירוח בכל אחד מן המלונות, כמו גם, על ההבדלים, במידה וכאלו קיימים, אני פוסק לתובע על דרך האומדנה, פיצוי כספי בסך 500 ₪ עבור אבדן זמן וטרחה. הסכום האמור, לטעמי, משקף נכונה את עגמת הנפש הנטענת על ידי התובע. הפסד יום עבודה: התובע נמנע מהבאת מסמכים המאמתים הסכום הנטען על ידו במרכיב נזק זה ובהעדר הוכחה אני דוחה דרישתו הנ"ל למעט הסך של 114 ₪ בגין אגרת בית המשפט ששולמה. יוצא איפוא, כי התובע הוכיח נזקיו בסכום כולל של 614 ₪ ( 114 ₪ + 500 ₪) בלבד. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת והצד השלישי ישלמו לתובע, בחלוקה שווה, ביניהם סך כולל של 614 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום ולאחר מכן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 2.11.06 ועד למועד התשלום בפועל. לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות. בית מלוןפיצוייםבתי מלון (תביעות)