החלטה מונחת לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 12/3/06 לפיו חויב המבקש לשלם למשיבה סכום של 96,009 ₪. בכתב התביעה נטען כי המבקש היה בעל עניין ומנהל חב' י.מ. סלולר ליין בע"מ (להלן: "החברה") אשר התקשרה באמצעותו לקבלת שירותי אינטרנט וטלפון מהמשיבה, ואף התקשרה עם המשיבה בינואר 2004 בהסכם לאיחסון שרתים ורכישת ציוד בהיקף של 17,088 דולר. החברה היתה אמורה להתחיל ולשלם עבור הציוד ואחסון שרתים החל מאפריל 2004, ואולם כל הוראות הקבע עד לאוקטובר 2004 חזרו עקב אי כיסוי, והחברה לא שילמה אף לא תשלום אחד בגין ההסכם האמור, מיום חתימתו. באוגוסט 2004 שלח המבקש בשם החברה התחייבות לשלם את החוב בפריסה של 712 דולר לחודש (תוך כיסוי חוב העבר בגין ששת התשלומים שלא שולמו), אך גם בהתחייבות זו לא עמדה החברה. משחלפו הימים ולא שולם דבר, הוגש כתב תביעה נגד המבקש ונגד החברה. שליח מטעם המשיבה התייצב ביום 30/6/05 בביתו של המבקש ברח' בבלי 27 בירושלים על מנת למסור לו את כתב התביעה. על פי גרסת השליח בתצהיר, המבקש חתם על גבי אישור המסירה בפניו. ואכן, על גבי אישור המסירה מצוינת חתימה שהשם המתנוסס בה הוא "ירון" (שזהו שמו הפרטי של המבקש). בדוח החוקר הראשוני שצורף לתצהיר צוין כי החברה אינה פעילה וכי המבקש סרב לחתום על גבי אישור המסירה. עם זאת, צוין בדוח כי המבקש מרכיב משקפיים, גובה 1.60 מ', שיער קצר בצבע אפור ומבנה גוף מלא. כמו כן, צוין כי מצורפים לדוח 4 אישורי מסירה ו-4 תצהירים, שכן כפי שמסתבר באותו יום בוצעה לפי הנטען מסירה בגין שתי תביעות שהוגשו כנגד החברה והמבקש. בתצהירים עצמם מפורט כי המבקש סרב לחתום על אישור המסירה שיועד לחברה אך חתם על אישור המסירה של כתב התביעה שיועד לו. שני התצהירים הינם מיום 4/7/05. טענות המבקש: המבקש מודה כי הוא מתגורר במען בו בוצעה המסירה, אך מכחיש כי קיבל לידיו את כתב התביעה או חתם על גבי אישור המסירה. המבקש מציין כי הוא ידע על פסק הדין רק בעקבות קבלת טופס האזהרה בדבר פתיחת הליכי הוצל"פ. בתשובה שהגישה המשיבה נטען כי טענותיו אלו של המבקש הינן מופרכות. לא רק שהמבקש חתם על אישור המסירה, אלא שבאותו מעמד נמסרו לו גם כתב התביעה נוסף שהוגש בת.א. 66368/04, כשהתובעת באותו תיק הינה אינטרנט גולד קווי זהב בע"מ המיוצגת גם היא ע"י באי כוח המשיבה בתיק זה (להלן: "התיק השני"). והנה מתברר כי המבקש הגיש כתב הגנה בתיק השני. בסכומו של דבר, לא התייצב המבקש לדיון בתיק השני וניתן כנגדו פסק דין ביום 0/11/05. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בתיק השני, ובה טען כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק היות ומסמכי התביעה לא התקבלו אצלו, למרות שהוא עצמו הגיש כתב הגנה באותו תיק. לפיכך טוענת המשיבה כי אין בסיס לטענותיו של המבקש. המבקש קיבל את שני כתבי התביעה באותו יום ובאותו מעמד. המבקש הודה בתיק השני כי ביום 30/6/05 התייצב השליח בביתו, ועובדה היא כי המבקש הגיש כתב הגנה בתיק השני. במועד הדיון נחקר בפני המבקש. המבקש טען כי החתימה על אישור המסירה הן בתיק זה והן בתיק השני איננה חתימתו. עם זאת, המבקש הודה כי תיאורו החיצוני תואם לתיאור שמסר השליח. באשר לעובדה שהמבקש הגיש כתב הגנה בתיק השני טען הוא "אני גר בבית פרטי בירושלים, ברח' חנה בבלי 27 באתי הביתה ומצאתי את המעטפה והגבתי. באותה התקופה לא הייתי בארץ". לאחר ששמעתי את הצדדים סבורה אני כי יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק. תצהירו של השליח לפיו מסר את כתב התביעה למבקש צורף לתגובת המשיבה לבקשה. בהתאם לתקנה 522 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אם רצה המבקש להפריך את תצהירו של השליח לפיו בוצעה לו המסירה באופן אישי, והוא חתם על אישור המסירה, היה עליו לזמן את השליח לחקירה. משלא נחקר השליח על תצהירו, הרי הגרסא בתצהירו לא נסתרה. זאת ועוד, המבקש טען בחקירתו כי את כתב התביעה בתיק השני מצא ליד דלת ביתו, אך בו בעת העיד כי באותה תקופה היה בחו"ל. לא ברור כיצד ניתן ליישב בין טענות אלו. יתר על כן, בבקשה לביטול פסק דין שהוגשה בתיק השני הודה המבקש כי ביום 30/6/05 הופיע בביתו השליח וביקש למסור לו מסמכים. ברור, אם כן, כי השליח פגש במבקש באותו יום באופן אישי ואין אמת בטענה כי באותו מועד היה המבקש בחו"ל או כי בעת שחזר לביתו מצא את המסמכים ליד הדלת. המבקש אמנם סרב לקבל את מסמכי התביעה המיועדים לחברה (כפי שמפורט בתצהירים), אך קיבל את מסמכי התביעה שהיו מיועדים עבורו באופן אישי. אין גם הגיון בגרסא לפיה ניסה השליח לבצע לו מסירה של כתב התביעה המיועד לחברה, אך בו בעת לא יבצע לו מסירה אישית של כתב התביעה המיועד לו עצמו. כאמור השליח ציין כי מצורפים לדוח ארבע אישורי מסירה וארבע תצהירים, שכן באותו יום בוצעה למבקש מסירה בתיק זה ואף בתיק השני. למרות שהמבקש הכחיש שקיבל באופן אישי את כתב התביעה בתיק השני, הגיש הוא כתב הגנה באותו תיק. העובדה שהמבקש הגיש כתב הגנה בתיק השני יש בה כדי להפריך את טענות המבקש כי לא קיבל את כתב התביעה וכי לא חתם על אישור המסירה. העובדה שהמבקש טען בבקשה לביטול פסק דין שהוגשה בתיק השני כי לא קיבל את כתב התביעה, הגם שהגיש כתב הגנה באותו תיק, מעידה כי לא ניתן לסמוך על עדותו של המבקש. עובדה זו מצטרפת לעדותו של המבקש בפני שגם בה נתגלו סתירות, כגון טענת המבקש כי במועד המסירה שהה בחו"ל. היות והמבקש שם את יהבו אך על ביטול פסק הדין מחובת הצדק, ולא טען דבר לעניין נימוקי ההגנה, לא ניתן להיווכח מה הם סיכויי ההצלחה של המבקש. לפיכך, אני דוחה את הבקשה. אני מחייבת את המבקש בהוצאות המשיבה בסך של 750 ש"ח בצרוף מע"מ. מחשבים ואינטרנטדיני אינטרנט