פסק דין 1. התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת באספקת חומרי ניקוי, הדברה, טואלטיקה וכלי ניקוי (להלן: "המוצרים") לחברות ומוסדות שונים. הנתבעת הינה חברה המספקת שירותי ניקיון, תחזוקה ושמירה למוסדות שונים ברחבי הארץ. התובעת טענה, כי לא קיבלה תמורה בגין טובין שסיפקה לנתבעת, בגין אספקה של מוצרים בחודשים פברואר, מרץ אפריל 2001, אשר לא שולמה תמורתם בסכום כולל של 155,154 ש"ח (קרן). 2. התביעה הוגשה בדרך של סדר דין מקוצר. בעקבות התביעה שילמה הנתבעת לתובעת חלק מהחוב, שבו הודתה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, סה"כ שילמה הנתבעת לתובעת 54,743 ש"ח (קרן של 46,526 ש"ח). ראו פרוטוקול מיום 26.2.03 בפני כבוד השופטת גבע. הנתבעת טענה כי מעבר למה ששולם על ידה היא לא חייבת מאומה לתובעת, משום שחלק הארי של המוצרים, המפורטים בכתב התביעה, כלל לא סופק לה. טענותיה של הנתבעת לקבלת רשות להתגונן התקבלו על ידי כבוד השופטת גבע בהחלטתה מיום 10.1.05, כאשר נקבע שהתצהיר שנתן מר אבי עבד, סמנכ"ל הנתבעת (להלן: "עבד"), ישמש ככתב הגנה. 3. בכתב התביעה המתוקן, שהוגש משום ששמה של הנתבעת בכתב התביעה המקורי לא היה מדויק, נכתב כי התובעת החלה לספק מוצרים לנתבעת, לאחר שרכשה מחברת ש. מילשטיין סוכנויות בע"מ (להלן: "מילשטיין") את פעילותה בתחום אספקה זה, לרבות לקוחותיה, אשר אחת מהן הייתה הנתבעת. החל מסוף חודש דצמבר 2000 ועד סוף אפריל 2001, דהיינו במשך כ-4 חודשים, סיפקה התובעת לנתבעת מוצרים שונים. הנתבעת נהגה לשלוח הזמנותיה בפקס לתובעת בסוף כל חודש, בין התאריכים 30-25 לכל חודש, בעבור החודש הבא. עם קבלת הזמנות הנתבעת, התובעת סיפקה לנתבעת את המוצרים השונים על פי הזמנותיה, כאשר מועדי אספקת המוצרים החלו ממועד ההזמנה והתפרסו עד אמצע החודש שלאחר מכן. על פי האמור בכתב התביעה תנאי התשלום המוסכמים בין התובעת לנתבעת היו תנאי התשלום שהיו מוסכמים בין התובעת למילשטיין, דהיינו שוטף + 75 יום. אספקת המוצרים השונים שהזמינה הנתבעת נעשתה על ידי התובעת לנקודות אספקה רבות בכל רחבי הארץ. על פי כתב התביעה הנתבעת שילמה עבור הרכישות שביצעה בחודש ינואר 2001, שהסתכמו בסך של 30,537 ₪, וזאת ביום 16.5.2001 בשיק דחוי שזמן פרעונו 30.6.2001. עוד טוענת התובעת כי הוציאה לנתבעת חשבוניות מס בגין רכישותיה וכי הנתבעת פעלה להזדכות עבור סכומי המע"מ הנקובים בחשבוניות משלטונות המע"מ. 4. הטענה העיקרית של הנתבעת היא, כי רוב המוצרים הרשומים בכרטיס הלקוח שצורף על ידי התובעת לכתב התביעה - לא סופקו מעולם לנתבעת. עוד טוענת הנתבעת כי עיון בחשבוניות ובתעודות המשלוח, שצורפו לכתב התביעה מוכיח כי חלק גדול מהם מעולם לא אושר על ידי הנתבעת או אדם המוסמך מטעמה. לטענת הנתבעת רק מנהל הסניף הרלוונטי או מפקח ניקיון בחברה מוסמך לאשר קבלת מוצרים (תצהיר עבד סעיף 4). עוד טוענת הנתבעת כנגד תנאי התשלום כי הם שונים ממה שנכתב בכתב התביעה, וכן היא מכחישה כי פעלה להזדכות עבור סכומי מע"מ הנקובים בחשבוניות. 5. כדי להתמודד עם טענת הנתבעת כי לא קיבלה את המוצרים הזמין בא כוח התובעת עדים רבים, על מנת שיעידו כי קיבלו את המוצרים נשוא התביעה. כבוד השופטת גרוסמן בהחלטתה מיום 28.9.2005 כתבה לענין זה, כי מעבר לתצהירי הצדדים ביקשה התובעת לזמן סידרה נכבדה של עדים חיצונים, אשר נדרשים כדי לבסס את טענתה בדבר אספקת הסחורה. כבוד השופטת גרוסמן אישרה את הזמנת כל העדים החיצונים הנ"ל, אשר אינם בשליטת התובעת וכל מטרתם לאמת את תעודות המשלוח. סופו של דבר שבמהלך ההוכחות נשמע מנהל התובעת, מר שלמה אלבז (להלן: "אלבז"), אשר הגיש תצהיר וכן מר מוני סלומוביץ, אשר עבד במילשטיין כ-3 שנים, ואצל התובעת מספר חדשים, והיה אחראי על אספקת המוצרים שהוזמנו על ידי הנתבעת, והוא אף עבד לאחר מכן מספר חדשים אצל הנתבעת (להלן: "מוני"). כמו כן העידו מטעם התובעת שמונה עדים חיצונים כדלקמן: גב' דליה שובל, מזכירת מחלקת לוגיסטיקה ברכבת ישראל, מר ברוך שפילמן, מנהל משק במכבי שירותי בריאות (להלן: "מכבי") מחוז הצפון, מר רחמים אהרוניאן, מנהל משק ואחזקה במחוז השפלה במכבי, גב' בת שבע אדרי, מנהלת משק בינוי ונכסים במכבי, מחוז הנגב, מר יעקב סבג, מנהל אחזקה ובינוי במכבי במחוז השרון, גב' אולגה גוטארץ, מזכירה רפואית במכבי סניף קרית גת, מר אהרון פלדמן, מנהל סניף במכבי בנגב, מר צבי פרידמן סגן מנהל מחלקת משק אחזקה ובינוי במכבי, מחוז השרון. מטעם הנתבעת העיד עד אחד, מר עבד. דיון והכרעה 6. העד העיקרי בתיק זה היה מוני, שהעיד כי עבד 3 שנים בחברת מילשטיין באספקת המוצרים לנתבעת, ולאחר מכן כאשר התובעת רכשה את מילשטיין עבר לעבוד אצל התובעת, על מנת שזו תמשיך לספק את המוצרים לנתבעת ואף עבד מספר חדשים אצל הנתבעת כאשר התובעת הפסיקה את פעלותה. מוני תיאר את נוהל אספקת המוצרים מהתובעת לנתבעת בעדותו כך: "היתה מגיעה הזמנה בפקס מעמישב. כלומר, הזמנות מאחד עד מאה תלוי לי האתרים שהם צריכים. הם שולחים... הזמנות לכל החומרים האלה ואז זה מגיע אלינו בפקס. אנו מוציאים הזמנה לוודא שכל המוצרים אכן נמצאים אצלנו ואח"כ מוציאים תעודת משלוח. מוציאים את הסחורה לאותו אתר. הנהג מחוייב להחתים כל אדם שנמצא במקום לקבלת הסחורה הזאת ועם זה הוא חוזר. אחת לחודש אנו מוציאים חשבונית מרוכזת לכל האתרים, זה התהליך" (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 8-3). בהמשך הסביר מוני כי את החשבונית המרוכזת היה מוציא לנתבעת. 7. אשר לטענה של הנתבעת, כי היתה חובה לספק את הסחורה לידיהם של מנהלי האזור של הנתבעת, הסביר מוני כי זה "לא מדויק". על פי עדותו במשך השנים נצבר אמון בין מילשטיין לנתבעת וכך הם היו מגיעים לכל אתר ואתר ומורידים את הסחורה, מחתימים את העובד ניקיון האחראי "או מי שהיה שם" (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 13-15) וכך הנהג היה מחזיר את תעודות המשלוח חתומות. יתר על כן, מוני העיד כי אף פעם לא נתקל בטענה של הנתבעת על כך שתעודות המשלוח נחתמו על ידי עובדי הניקיון ולא מנהלי האזור (ראו עמוד 7 שורות 18-11). עוד ציין מוני כי למרות שזה היה נוהל העבודה בכל התקופה שעבד אצל מילשטיין, הרי שהנתבעת לא עוררה כל בעיה סביב נושא החתימות והיא אף לא נשארה חייבת כסף למילשטיין. מוני העיד עוד כי גם כאשר עבר לעבוד עם הנתבעת לא היה כל שינוי בנוהלים כפי שהעיד: "אנו אמרנו להם שאנו ממשיכים באותה מתכונת ומחירים ושום דבר לא השתנה למעט השם בחשבונית..." (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 16-14). מוני גם העיד, כי לו היתה דרישה כזאת לחתימה מיוחדת, הרי שדבר כזה היה צריך להיות בהסכם בכתב והוא היה זוכר דבר כזה כי זה היה מלחיץ אותו, משום שהוא היה אחראי לאספקה מול הנתבעת. 8. טוען בא כוח הנתבעת בסיכומיו, כי עדותו של מוני בחקירתו הנגדית "סתמה את הגולל על כל טענות התובעת בדבר אספקת מוצרים לאתרים במקום למפקחי הנתבעת", משום שעלה ממנה כי "אם אין עובד או מפקח עמישב במקום, ההנחיה הייתה שלא למסור את הסחורה" (סיכומי הנתבעת עמ' 15). ולא היא. הנתבעת מלכתחילה טענה נחרצות כי רק מנהל הסניף הרלוונטי או מפקח ניקיון בחברה מוסמך לאשר קבלת מוצרים (תצהיר עבד סעיף 4). ולאחר שמיעת עדותו של מוני התברר כי גם עובד סתם של הנתבעת, שיכול להיות כל עובד נקיון מקרי המצוי במקום - רשאי לקבל את המוצרים. שינוי זה בגרסת הנתבעת אומר דרשני ומעיד על כך שאותה הקפדה שהציגה הנתבעת בטענותיה על מיהות מקבל הסחורה, לא היה לה סימוכין במציאות. יתר על כן, אותה הקפדה שהציגה הנתבעת גם לא באה לידי ביטוי ביום יום כפי שהעידו על כך כל העדים שבאו מן המוסדות השונים, שקיבלו מוצרים. במיוחד ראויים לציון, כל אותם עדים שהם עובדי האתר עצמו, כמו העדה אולגה גוטארץ, שהעידה כי הייתה מקבלת מוצרים במקום המנקה מטעם הנתבעת (עמוד 8 לפרוטוקול) וכן העדה בת שבע אדרי, מנהלת משק בינוי ונכסים במחוז הנגב של מכבי, שהעידה כי נהגו לחתום בחותמת "מכבי" על סחורה שהתקבלה. מכאן שטענתה של הנתבעת לא עמדה במבחן המציאות על פי העדים שהביאה התובעת ואשר עדותם תפורט להלן. 9. מוני העיד עוד, כי ידוע לו שכל הסחורה שנשלחה מהתובעת סופקה לנתבעת. לדעתו, לא סביר ובלתי מתקבל על הדעת, שסחורה שנדרש לספק אותה במשך 3 חודשים בשווי 120,000 ש"ח לא הגיעה לנתבעת. על פי עדותו מדובר בכמויות של 5-4 משאיות גדולות מהסוג שמוביל דירות. יתר על כן, הוא העיד כי אם הנהג היה שוכח לחלק לאתר מסוים את ההזמנה, "אחרי יום יומים גג הייתי חוטף צעקות איך הסחורה עדיין לא הגיעה. כאשר מדובר על 120,000 ש"ח, אין מצב כזה, מדובר על מאות אתרים". (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 8-3). הוא הסביר בהמשך, כי לאחר שהיה מספק את הסחורה, הצעקות היו נפסקות. עוד הוא הסביר, כי מדובר בסחורה שצריכים אותה לניקיון ושאם היא לא היתה מגיעה בזמן היתה לנתבעת אפשרות לקנוס את התובעת ולכן נעשה מאמץ לבצע את האספקה (ראו עמוד 10 לפרוטוקול שורות 15-12). 10. מעדותו של מוני התברר, שלאחר שסיים לעבוד אצל התובעת הוא התקבל לעבודה בנתבעת שם פיקח על הניקיון ועל מפקחי הניקיון. הוא העיד, כי גם לאחר שהתקבל לעבודה בנתבעת, לא התלוננו בפניו, שהתובעת לא סיפקה סחורה לנתבעת. מוני בחקירתו הנגדית הסביר כי רק שני נהגים חילקו סחורה לנתבעת (עמוד 13 לפרוטוקול). 11. העדים הנוספים העידו, כי התובעת סיפקה סחורה לאתרים השונים בתקופה הרלוונטית. הגברת דליה שובל מרכבת ישראל הסבירה בחקירתה הנגדית כי הזמינה כל חודש מהנתבעת בפקס את המוצרים. בדרך כלל אותה כמות ואותו ציוד כל חודש והיתה מקבלת את החומרים ב-99 אחוז מהמקרים על ידי הספק. על פי עדותה היא לא התעניינה לדעת מי הספק, כל עוד החומרים הגיעו והיא לא זכרה כי היתה תקופה, שבה לא התקבלו חומרים או כי קיבלה תלונה על כך. העדה גם אישרה את חתימותיה על תעודות משלוח, שסומנו ב/559 ו-ב/34 (ראו עמוד 20 לפרוטוקול). העדה גם העידה כי כאשר קיבלה את הסחורה וחתמה על קבלתה, אף פעם לא היה מישהו מהנתבעת נוכח במקום (עמוד 21 לפרוטוקול). לטענתה, גם לא היתה מעוניינת לחתום וכנראה נמנעה מכך כאשר יכלה (כאשר נשאלה לגבי תעודה מסוימת מדוע לא שמה חותמת, ענתה: "אמרתי לעצמי למה אני צריכה את הבוס שלי לבוץ", ראו עמוד 20 לפרוטוקול שורות 26-25). מכאן ניתן להסיק שאכן הנוהל בו התהדרה הנתבעת לא קויים הלכה למעשה, וכי על תעודות המשלוח חתמו גם אנשים שאינם עובדי הנתבעת, כדבר שבשגרה. 12. העד ברוך שפילמן ממכבי מחוז הצפון אישר בעדותו, כי כאשר יש חותמת של מכבי על תעודות המשלוח, המשמעות היא שהסחורה הגיעה לסניף, אבל הוא לא יכול היה לומר האם כל החומרים הגיעו (ראו עמוד 25 לפרוטוקול מיום 22.1.06). יחד עם זאת ציין העד, כי אם לא היו מקבלים בסניף את חומרי הניקיון במשך תקופה ארוכה, הרי שהיו מרימים טלפון ומתלוננים על הנושא ולא היה זכור לו כי היו תלונות שכאלה. הוא גם ציין שחלק מן האספקה היא אספקה שוטפת של מגבות נייר ונייר טואלט, אשר הסניף לא יכול לתפקד בלעדיהם (ראו עמוד 27 לפרוטוקול). 13. העד רחמים אהרוניאן, מנהל משק במחוז השפלה של מכבי, גם הוא העיד כי לא היה ידוע לו על תלונות כלשהן בקשר לאי אספקה של חומרים במחוז (ראו עמוד 34 לפרוטוקול שורה 21). על פי עדותו בתעודות המשלוח, שסומנו ב/359 ו-ב/583 החותמות של מכבי נעשו על ידי עובד הנתבעת, שהיה אב הבית מטעם הנתבעת ואשר שמו, המופיע על החותמת, מאיר נורדי טטרואשוילי. מר אהרוניאן העיד לשאלה למה מישהו שהוא אב בית מטעם הנתבעת חתם בחותמת של מכבי, הוא הסביר שהוא השתמש בחותמת הזאת באישור. (ראו עמוד 34 לפרוטוקול שורות 27-26). כאשר נשאל מה היה לו לאשר הוא הסביר כי האישור כוונתו שהוא קיבל את אותם חומרים שחברת הניקיון אמורה היתה לספק. גם עד זה העיד כי אי אפשר לבצע את עבודות הניקיון המתחייבות במרפאות מכבי ולהחזיק את המרפאות במצב של קבלת קהל ללא אספקת מוצרים שמספקת התובעת. העד הזה גם יכול היה לזהות על אחת מתעודות המשלוח, שסומנה ב/744 את שמו של איגור קמינסקי, שאותו הכיר כאב בית מטעם הנתבעת, אשר קיבל את החותמת של מכבי מן המרפאה. אותו עד הסביר כי אב בית מטעם הנתבעת, משמעו שבמרפאות גדולות במיוחד כמו ביבנה, אשדוד, חולון, יש עובד מטעם הנתבעת שהוא אחראי על תפעולם של עובדי הניקיון באותה המרפאה והוא חייב לשהות במקום בשעות העבודה. בתעודות משלוח נוספות זיהה העד את חתימתו של אב בית בשם יוסי בסניף יבנה, כאשר החותמת של אותו אב בית מצורפת גם היא לחותמת מכבי. ראו תעודות משלוח, שסומנו ב/1175, ב/847 ו-ב/1203 וכן בעמוד 36 לפרוטוקול שורות 18-13. כמו כן העיד כי באחריותו היה לבדוק מדי פעם שהחומרים הנמצאים והמסופקים על ידי חברת הניקיון הם בהתאם לסיכום ולכן שהוא סייר במרפאות הוא היה בודק את המחסנים (ראו עמוד 39 לפרוטוקול). 14. מעדותו של עד זה ניתן להסיק כי בניגוד לטענת הנתבעת ולפיה רק חותמת של עובד הנתבעת תתקבל, הרי היו עובדי נתבעת, שהיו חותמים בעזרת חותמת של האתר שבו הם שהו וחתימתם שלהם. מכאן שלא הייתה סיבה לנתבעת באותם מקרים, גם לגרסתה שלה, שלא לשלם את תעודות המשלוח שאושרו על ידי עובדיה- ובכל זאת לא אישרה את תעודות המשלוח ולא שילמה אותם לתובעת. 15. העדה בת שבע אדרי, מנהלת משק בינוי ונכסים במחוז הנגב של מכבי, העידה שבבדיקות שערכה לקראת הדיון, אמרו לה "שסביר להניח שאם יש חתימה וחותמת אז זה אכן התקבל" (עמוד 43 לפרוטוקול שורה 26). עדה זו לא היתה בתפקיד במועד הרלוונטי והעידה רק על פי ברורים שערכה. 16. העדה אולגה גוטארץ ממכבי סניף קרית גת זיהתה את חתימתה על תעודות משלוח, שסומנו ב/503 ו- ב/112. מתעודות המשלוח עולה שגברת גוטארץ חתמה את חתימתה שלה כמזכירה רפואית בסניף קרית גת על קבלת תעודות המשלוח. גברת גוטארץ הסבירה כי היא חתמה על תעודות המשלוח, כאשר המנקה שהיתה עובדת של הנתבעת לא היתה במקום. היא גם מציינת שהיא היתה בודקת שמה שהתקבל הוא כל מה שנרשם ושהעובדת היתה מגיעה היא היתה אומרת לה שהחומרים הגיעו (עמודים 8-7 לפרוטוקול מיום 10.4.06). 17. העד אהרון פלדמן מנהל במרכז רפואי נגב של מכבי העיד שעל תעודות משלוח שהוצגו לו חתומה מרים זילברברג, עובדת ניקיון מטעם הנתבעת וזאת ביחד עם חותמת מכבי. הוא אישר תעודות משלוח מיום 1.2.01, 7.1.01 ו - 27.2.01. ראו עמודים 12-9 לפרוטוקול מיום 10.4.06. 18. העד צבי פרידמן סגן מנהל מחלקת משק אחזקה ובינוי במחוז השרון של מכבי, העיד כי לא היו תלונות לגבי חומרים בתקופה הרלוונטית וכי רמת הניקיון היתה סבירה. עוד הוא מציין כי אם יש חותמת בתעודת משלוח ב/704 של ג'ורג' נוסבאום במכבי כפר סבא הרי שמדובר בעובד של מכבי ששייך למחלקת משק ואחזקה ואם הוא חתם אז כנראה הגיעו החומרים (עמוד 14 שורות 12-8). עוד זיהה מר פרידמן חותמות של מנהלות משרד ומנהלות סניף במכבי שחתמו על תעודות משלוח ב/984 ו-ב/748 (עמוד 15 לפרוטוקול 10.4.06). 19. לסיכום, כל העדים הללו חיזקו את טענתה של התובעת כי הנוהל לאישור קבלת מוצרים, היה גמיש הרבה יותר מהנוהל שהציגה הנתבעת, ולכן סירובה של הנתבעת לשלם לתובעת רק בשל כך שהחתימה אינה של מפקח מטעם הנתבעת לא היה לה מקום. 20. מטעם הנתבעת העיד עד אחד בלבד מר עבד. מר עבד לא נמצא בכל אחד מן הסניפים במועד בו התקבלו החומרים ולכן לא יכול היה להעיד מידיעה ראשונית אם החומרים סופקו לאתרים. הנתבעת גם לא הביאה עד שיאשר את הטענה כי לא סופקה הסחורה שנדרשה וזאת גם לאחר שכל העדים מטעם התובעת העידו. מר עבד צירף לתצהירו את נספח א'. נספח א' הוא טבלה, אשר לגביה אמר מר עבד כך: "החברה (הנתבעת-ע.ר.) רכשה בתקופה הרלוונטית, מוצרים בסך כולל של 46,526 ש"ח בלבד. כל המוצרים ומחירם מפורטים בנספח א' הרצ"ב". (ראו סעיף 6 לתצהיר עבד). בראש הטבלה מופיעות המילים "כרטיס לקוח חודש פברואר 2001 - מ.א.ר.פ." ובהמשך מופיעות בראש הטבלה המילים "כרטיס לקוח חודש מרץ 2001 מ.א.ר.פ." ולאחר מכן "חודש אפריל 2001". צודק ב"כ התובעת, כי נספח א' לא נערך על ידי העד, הוא לא ידע מי ערך אותו ואף לא ידע איזה הנחיות ניתנו לעובד שהכין את נספח א'. לפיכך בנסיבות אלה נספח א' משקלו קל כנוצה ואין לייחס לו משמעות בתיק זה מול העדויות שהביאה התובעת. מן הראוי לציין שהעובדה שלא ברור אלו הנחיות ניתנו לעורך נספח א' היא משמעותית ביותר ועומדת בליבו של הסכסוך: מדוע החשבוניות שאושרו אכן אושרו ואילו החשבוניות האחרות לא אושרו. צודק בא כוח הנתבעת כי מבדיקת תעודות המשלוח עולה כי חלק מתעודות המשלוח, אשר נחתמו באותו אופן אושרו וחלקן לא אושרו (ראו דוגמאות בעמוד 15 לסיכומי התובעת). 21. מר עבד לא טען בתצהירו כי הנתבעת רכשה סחורה חליפית במקום המוצרים שלא סופקו והוא גם לא הציג ראיה כלשהי לכך שסחורה חליפית שכזו סופקה. בחקירתו הנגדית הוא טען, לראשונה, כי המוצרים סופקו ממחסנים ראשיים של הנתבעת (ראו עמוד 9 שורות 17-14 לפרוטוקול מיום 18.7.06), אולם טענה זו סותרת את האמור בחקירתו בבקשת רשות להתגונן בה טען כי ספק אחר סיפק את המוצרים (ראו עמוד 8 לפרוטוקול הדיון מיום 8.11.04). לתמיכה בטענה זו כי המוצרים סופקו ממחסנים ראשיים לא הביא העד כל עדות אחרת וגם את הטענה הזו הוא העלה כאפשרות ולא כדבר וודאי שאכן קרה. העד עבד גם לא יכול היה להציג מכתב לגבי טענות או תלונות על מחסור בסחורה. הנתבעת גם לא הגישה כל תביעה כנגד התובעת בגין נזקים או הוצאות שנגרמו לה כתוצאה מאי אספקת סחורה. עבד גם לא יכול היה לתת תשובה מדוע חשבוניות חודש ינואר 2001, למרות שהיו בהם תעודות משלוח עם חתימה בלתי מזוהה - אושרו לתשלום. העד גם הפנה בכל הנוגע להנחיות לאספקת הסחורה לעד מוני, אשר עדותו תומכת, לטעמי, דווקא בגירסת התובעת. 22. העד עבד ציין כי כל הספקים העובדים עמם עובדים כך שקבלת המוצרים באתר צריכה להיות מאושרת בחתימת מנהל הסניף או מפקח הניקיון (סעיף 13 לתצהיר). אולם, מהעדים שהתייצבו מטעם התובעת וכן מעדותו של מוני, ניתן ללמוד כי תעודות משלוח נחתמו כדבר שבשיגרה על ידי גורמים נוספים מלבד מנהל הסניף או מפקח הניקיון. 23. לאחר שמיעת העדים הרבים החיצוניים שהביאה התובעת וכן את עדותו של העד מוני, אני קובעת כי אני מעדיפה את גרסת התובעת כי היא סיפקה את הסחורה נשוא התביעה לנתבעת. לא זו אף זו, שאיני מוצאת, לנוכח כמות העדים הרבים שהביאה התובעת להסיק מסקנה לחובת התובעת, מכך ששני הנהגים לא הובאו לעדות, כפי שמבקשת הנתבעת. העדים החיצוניים שהובאו, שהם אובייקטיביים ועדותו של מוני שהיה עובד גם של התובעת וגם של הנתבעת- די היה בהם כדי להרים את נטל ההוכחה. דווקא הנתבעת היא זו שהסתפקה בעד אחד שלא היה במקום ולא יכול היה להעיד ממקור ראשון על אספקת הסחורה. סוף דבר אני מקבלת את התביעה וקובעת כי על הנתבעת לשלם סך של 116,041 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 6,000 ₪ הוצאות וכן סך של 15,000 ₪ שכר טרחת עו"ד בצירוף מע"מ כדין. החיובים על פי פסק הדין יבוצעו בתוך 14 יום מיום המצאת פסק הדין. מוצר