פסק דין בפניי תביעה כספית בסך של 21,135 ₪ לתשלום עבור שירותי אינטרנט שקיבל הנתבע מהתובעת בתקופה שבין החודשים 12/00 - 2/03. טענות התובעת: הנתבע לא שילם לתובעת עבור שירותי האינטרנט שסופקו לו בין החודשים 12/00 ועד 2/03. התובעת שלחה אל הנתבע מכתבי התראה ודרישה לסילוק חוב בתאריכים 9/2/03 ו-28/5/03. התובעת זכאית לקבל תשלום על פי דיני החוזים ולפי כל דין. טענות הנתבע: בין הנתבע לתובעת לא נחתם כל חוזה התקשרות ואף לא סוכם על מתן שירותי אינטרנט. התובעת נכנסה בנעלי חברת קו מנחה שירותי מידע ותקשורת בע"מ (להלן - קו מנחה) והנתבע הביא לידיעתה כי אין לו צורך באספקת שירותי אינטרנט וכי הוא יעשה שימוש בשתי תיבות דואר בלבד. עד ליום 9/2/03 לא יצרה התובעת כל קשר עם הנתבע ולא יידעה אותו בדבר קיומו של חוב כלשהו לתובעת בגין שימוש בשירותי אינטרנט. במהלך השנים 2003-2001 לא התקבלה דרישה מהתובעת לתשלום בגין חוב כלשהו. הנתבע התקשר עם חברת קו מנחה עד לסוף שנת 2000 בשירותי אינטרנט. מאחר והנתבע חובר לשירותי אינטרנט המסופקים על ידי משרד הבריאות, הוא הודיע לתובעת כי אין צורך באספקת שירותי אינטרנט מלבד שתי תיבות דואר. דיון ביום 18/1/07 התקיים דיון הוכחות. בפרשת התביעה העידה מטעם התובעת גב' מוכתר ובפרשת ההגנה העידו מטעם הנתבע מר גיל הררי וגב' רחל הופר. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, התביעה מתקבלת בחלקה. אין חולק, כי הנתבע קיבל שירותי אינטרנט מחברת קו מנחה עד לסוף שנת 2000. הנתבע קיבל חשבוניות לתשלום מחברת קו מנחה בגין התשלומים החודשיים (ראה נספחים ב' וג' לכתב ההגנה, חשבוניות מתאריכים 1/10/99, 1/5/00, 1/6/00 ו-1/7/00). בחשבוניות נכתב, כי החיוב עבור התקשורת באינטרנט נגבה ע"י קו מנחה עבור התובעת. ההתקשרות בין הצדדים בין הנתבע לתובעת לא נחתם הסכם בכתב. לטענת התובעת, ההתקשרות בין התובעת לנתבע היא התקשרות חוזית בעל פה ולא בכתב (סעיף 2 לסיכומי התובעת שסומנו ת/1). הנתבע לא חלק על טענת התובעת, כי היא החליפה את קו מנחה וכי נודע לו על כך בסוף שנת 2000 עוד בטרם הסתיים ההסכם עם חברת קו מנחה (סעיף 5 לתצהיר עדות ראשית של מר הררי). לטענת הנתבע, בשנת 2001 הוא הודיע לתובעת כי אינו זקוק יותר לשרותי אינטרנט מאחר וחובר לספק האינטרנט של משרד הבריאות. עוד טען הנתבע שהודיע לתובעת, כי השימוש היחיד שיעשה הוא אך ורק בשתי תיבות דואר לפי התעריפים שהוסכמו עם חברת קו מנחה (סעיף 6 לתצהיר מר הררי). בעדות גב' הופר בבית המשפט התברר כי היחיד ששוחח עם אנשי התובעת היה מר הררי (פרו' 18/1/07 עמ' 7). הנתבע לא הציג כל מכתב או תעוד כלשהו לתמיכה בטענתו בדבר השיחות עם התובעת וההסכמה על מתן שרותים עבור שתי תיבות דואר בלבד. נוכח הודאת הנתבע, כי ידע שהתובעת נכנסה בנעלי קו מנחה, אני מקבל את טענת התובעת בדבר כך שההתקשרות בין הצדדים המשיכה את ההתקשרות בין הנתבע לבין קו מנחה. הנתבע הוא גוף ציבורי שאמור להתנהל באופן מסודר ולא שוכנעתי לקבל את טענתו בדבר הסכמה חדשה עם התובעת לגבי חיוב עבור שתי תיבות דואר בלבד. עם זאת, מהראיות בתיק עולה שההתקשרות בין הצדדים הייתה נגועה באי בהירות מתחילתה ועד סופה. הנתבע קיבל שרותי אינטרנט מגורם אחר החל מחודש ינואר 2001 טענת הנתבע, כי החל מחודש 1/01 הוא קיבל שירותי אינטרנט מספק האינטרנט של משרד הבריאות (סעיף 6 לתצהיר עדות ראשית של גב' הופר) מתקבלת. התובעת לא שאלה כל שאלה בעניין זה, ונוכח עדויות העדים מטעם הנתבע, טענתו מתקבלת. טענת התובעת, כי הנתבע עשה שימוש נרחב בשירותי האינטרנט שלה אינה נתמכת בהעתק דו"ח הגלישות שצורף כנספח ב' לכתב התביעה. הדו"ח שצורף כלל עמוד אחד בלבד שהתייחס לגלישות בחודש דצמבר 2000, תקופה שלגביה הנתבע אינו חולק שהשתמש בשירותי אינטרנט שסופקו ע"י קו מנחה. איני מקבל את עדותה של גב' מוכתר בדבר היקף שימוש נרחב של הנתבע בשירותי התובעת והעובדה שהתובעת בחרה שלא לצרף את העותק המלא של דו"ח הגלישה לתקופת המחלוקת מחודש 12/00 ועד 2/03 נזקפת לחובתה. התובעת לא הציגה לביהמ"ש את היקף שירותי האינטרנט שניתנו לנתבע בתקופה עד חודש 1/01 בהשוואה לתקופה נשוא המחלוקת לאחר חודש 1/01. הצגת נתונים אלה, הייתה יכולה לסתור את טענת הנתבע כי לא השתמש בשירותי התובעת לאחר חודש 1/01 מאחר וקיבל שירותים אלה ממשרד הבריאות. איני פוסל את טענת התובעת, כי הנתבע עשה שימוש מסוים בשירותי התובעת גם לאחר חודש 1/01 אולם סביר להניח כי השימוש נעשה מחוסר תשומת לב. שהרי, החל ממתאריך זה קיבל הנתבע שירותי אינטרנט ממשרד הבריאות ולפיכך ברור, כי לא היה לו צורך בשירותי האינטרנט של התובעת. האמור לעיל מלמד, כי אם הנתבע היה מקבל בתקופת ההסכם (החל מחודש 1/01 ואילך) את חשבוניות התובעת, הוא היה פונה אל התובעת ומבקש שתפסיק את מתן שירותי האינטרנט (למעט שתי תיבות הדואר) לאלתר, מאחר ואינו נזקק לשירותיה. התובעת פעלה ברשלנות לאורך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים הלכה פסוקה היא, כי הדוקטרינה של אשם תורם יושמה גם מחוץ לתחום פקודת הנזיקין לתחום דיני החוזים (ראה למשל ת.א. (חי') 333/95 שוסטר נ' אוגרון, בסעיף 32 וכן ע"א 3912/90 Eximin s.A תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד מז (4) 64). מבחן הציפייה של הצד הנפגע אינו יכול לשמש עוד מבחן בלעדי וגם הצד הנפגע נדרש למלא נטלים המוטלים עליו מכוח היותו צד לחוזה ולפיכך יש מקום ליישום דוקטרינת אשם תורם בדיני חוזים. התובעת לא שלחה אל הנתבע הודעה מסודרת בכתב במועד בו נכנסה בנעלי חברת קו מנחה. אכן, אין חובה לחתום על הסכם בכתב בין הצדדים אולם מצופה מהתובעת שהיא חברה גדולה הפועלת מול מספר רב ביותר של לקוחות, לשלוח אל הלקוח הודעה מסודרת בכתב על מעברו להיות לקוח שלה ועל תוכן ההסכמה בין הצדדים ולו כדי לייתר מחלוקות בעתיד. יתרה מזו, לאורך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים שלחה התובעת את החשבוניות בגין שרותיה לנתבע לכתובת שגויה ברח' מרדכי 13 ברמת השרון כך שבפועל, החשבוניות לא הגיעו אל הנתבע. החשבונית הראשונה שנשלחה לכתובת הנכונה אשר סומנה ז/23, נשלחה אל הנתבע בחודש 1/03 בגין שירותי האינטרנט שסופקו לנתבע על ידי התובעת בחודש 12/02 (עדות גב' מוכתר, פרו' 18/1/07, עמ' 5). עולה אפוא, שלאורך כל תקופת מתן השירות נשוא התביעה, החל מחודש 12/00 ועד 1/03, לא קיבל הנתבע כל חשבון או דרישת תשלום. התובעת לא ספקה כל הסבר בדבר מקור הכתובת השגויה של הנתבע ברישומיה. התובעת לא נתנה כל הסבר כיצד נשלחו החשבוניות אל כתובת מוטעית תקופה של כשנתיים ללא שגילתה את הטעות. התובעת לא הסבירה מדוע המשיכה במתן שירותי אינטרנט לנתבע למשך תקופה של כשנתיים ללא תשלום. במקרה שבפנינו, היה אמור הנתבע לשלם לתובעת תשלום חודשי עבור שרותיה. אין זו תופעה שכיחה שספק ממשיך לספק שירותים ללקוח תקופה של כשנתיים וזאת ללא תשלום וכאשר הלקוח מפר את תנאי התשלום על פי ההסכם. ההסבר לכך הוא כלכלי ולא משפטי. ניסיון החיים מלמד שספק אינו מוכן להמשיך ולספק את שרותיו ללא תשלום מאחר והספק נושא בעלות השרות. בעניינינו, באופן פלא, התובעת לא הוטרדה ממצב הדברים שהנתבע אינו משלם עבור השירותים במשך תקופה של כשנתיים. התנהלותה של התובעת אינה מתקבלת על הדעת וזאת בלשון המעטה. תקופה של 27 חודש, החל מחודש 12/00 ועד לחודש 2/03 היא תקופה ארוכה ואין זה סביר, שהתובעת תמשיך לספק שירותים ללא כל תשלום וללא בירור סיבת אי התשלום, תקופה כה ארוכה. חובה על התובעת לברר את סיבת אי התשלום על ידי הלקוח תוך זמן סביר. זאת, במטרה להימנע ממצב כפי שנוצר בעניינינו, כאשר מחד, לנתבע טענה מוצדקת מדוע אין עליו חובה לשלם בגין שירותי התובעת ומאידך, התובעת דורשת תשלום מלא בגין שירותיה. בנסיבות עניינינו, אני סבור שלאחר חלוף תקופת אי תשלום של שלושה חודשים היה על התובעת לברר את סיבת אי התשלום על ידי הנתבע (גם במצב שהנתבע צורך בפועל שירותי אינטרנט מהתובעת) ובהתאם לתוצאות הבירור, לקבל החלטה בדבר המשך אספקת השרותים או הפסקתם. בעניינינו, התובעת לא ביררה ולא פעלה בהתאם לתוצאות הבירור שלא נעשה. התנהלותה הרשלנית של התובעת ששלחה את החשבוניות לכתובת לא נכונה שאינה כתובתו של הנתבע, המשיכה לספק את השירותים למרות אי התשלום ולא ביררה בזמן אמת את סיבת אי התשלום, היא הגורם העיקרי לכך שהמחלוקת בין הצדדים הגיעה להתדיינות משפטית. הכלל הוא, שחובות יש לשלם. עם זאת, החוב נשוא עניינינו לא היה בא לאוויר העולם אלמלא רשלנותה של התובעת ולפיכך, אין מקום לחייב את הנתבע בתוצאות רשלנותה של התובעת. נוכח האמור לעיל, לתובעת אשם תורם בדרגה גבוהה להיווצרות המחלוקת נשוא עניינינו. זאת ועוד, נוכח חובת הקטנת הנזק, היה על התובעת, לאחר תקופה מסוימת של אי תשלום, לברר את סיבת אי התשלום עם הנתבע כדי לשקול את צעדיה ובנסיבות ענייננו להפסיק לתת את השרות. בהקשר זה יצוין, כי הסוגיה של עלות אספקת השרות לתובעת (לספק) לא עלתה בדיון ולא ברור האם אספקת שרותי אינטרנט על ידי התובעת לנתבע הייתה כרוכה בהוצאות כלשהן לתובעת. משנמנעה התובעת לנקוט אמצעים סבירים לברור סיבת אי התשלום ובכך למנוע את המשך מתן שרותי האינטרנט לנתבע ללא צורך (הנתבע קיבל במקביל שרותי אינטרנט ממשרד הבריאות) אין הנתבע חב לה תשלום בגין כך. לאור כל האמור לעיל, הנתבע ישלם לתובעת בגין שירותי אינטרנט עבור ארבעה חודשים בלבד החל מחודש 12/00 עד לחודש 3/01. לגבי חודש דצמבר 2000, הנתבע טען שהוא קיבל את שירותי האינטרנט ממשרד הבריאות החל מחודש 1/01 ולא הציג כל אישור בדבר תשלום עבור שירותי האינטרנט שסופקו לו בחודש 12/00. אין מקום לחייב את הנתבע בתשלום עבור תקופה נוספת לאחר ארבעת החודשים הנ"ל, מאחר והנתבע קיבל שרותי אינטרנט ממשרד הבריאות, וברור שככל שהיה מקבל את דרישות התשלום של התובעת בזמן אמת, היה מודיע לתובעת לאלתר שתפסיק לספק לו את שירותיה. הסכום שישלם הנתבע לתובעת בגין ארבעה חודשים אלה, הוא בסך של 3578 ₪ (חיבור של סכומי החיוב בגין החודשים הנ"ל לפי כרטיס החשבון של הנתבע אצל התובעת - נספח ד' לתצהיר גב' מוכתר). הנתבע הודה, כי קיבל שירותים מהתובעת בגין שימוש בשני תאי דואר לאורך כל התקופה והסכים לשלם בגין שרות זה 80 ₪ לחודש. לפיכך, ישלם הנתבע לתובעת בנוסף, סך של 1840 ₪ בגין השירותים עבור שתי תיבות הדואר שבהם הודה (23 חודש כפול 80 ₪ לחודש). זאת, מאחר ועבור ארבעת החודשים הראשונים נפסק שהנתבע ישלם לתובעת את התשלום המלא בגין שירותיה. לאור כל האמור לעיל, ישלם הנתבע לתובעת סך של 5418 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מחודש 2/03, מועד ההודעה הראשונה בדבר החוב ששלחה התובעת אל הנתבע. נוכח כך שהתביעה התקבלה בחלקה, הנתבע ישלם לתובעת את הוצאות המשפט בפועל ובנוסף שכר טרחת עורך דין בסך 800 ₪ כולל מע"מ. ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. חוזהמחשבים ואינטרנטספקי אינטרנט (תביעות)