פסק דין 1. ביום 3.3.2004 התובע רכש רכב מסוג מאזדה לנטיס מודל 2001 מ.ר. 8685529 (להלן: "הרכב"). התובע טען בכתב התביעה שהגיש, כי הטעו אותו בכל הנוגע לפרטי הרכב. לטענת התובע, למרות שנאמר לו כי המדובר ברכב מ"יד ראשונה", "פרטית" שעבר 48,000 ק"מ על פי שעון הקילומטרים ברכב, הרי שלאחר הקנייה התברר לו כי הרכב הינו רכב מליסינג תפעולי של חברת אויס, אשר מד האוץ (הספידומטר- מד הדרך) האמיתי שלו עמד על 106,731 קילומטר והוא הוחלף לפני הצגת הרכב בפני התובע, על מנת להטעות אותו. התובע הינו אדם מבוגר ונכה. 2. התובע הגיש בתחילה תביעה כנגד הנתבע 1 (להלן: "עופר") בלבד בעילה חוזית ונזיקית לביטול עסקת הרכישה והשבה וכן לתשלום פיצויים. בכתב הגנה טען עופר "כי פרט לעובדת רישום הרכב שבנדון בשמו ובהסכמתו בספרי משרד הרישוי ע"י אחיו דני רחמני, אשר רכש את הרכב מאת חברת הליסינג- אין לנתבע כל קשר מכל מין וסוג שהוא לתובע ולעסקת המכר שבנדון, כמו גם להסכם הדברים מיום 2.3.04, אשר נחתם בין התובע ובין אחיו - דני רחמני. הנתבע יטען כי מייד לאחר רישום הרכב בשמו חתם לטובת אחיו דני רחמני על גבי טופס יפוי כח למטרת מכירת הרכב - ובכך הסתיים חלקו בפרשה. הנתבע יטען כי מעולם לא נפגש ו/או ראה את התובע ומעולם לא ניהל איתו מו"מ כלשהו בענין הרכב שבנדון" (ר' סעיפים 4.1 עד 4.3 לכתב ההגנה). לאור הטענות שהעלה עופר, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב תביעה, אשר אושרה לו, ובכתב התביעה המתוקן צירף את הנתבע 2 (להלן: "דני") כנתבע נוסף. הנתבעים הודיעו לביהמ"ש כי הם מסתמכים על טענותיהם בכתב ההגנה המקורי (ר' פרוטוקול הדיון מיום 31.3.05). 3. התובע הגיש 3 תצהירים מטעמו: תצהיר של מר דוד עולי, בנו של התובע (להלן: "הבן" או "בנו של התובע"), אשר היה שותף פעיל ועיקרי יחד עם התובע בעסקת רכישת הרכב, תצהיר של מר דני בן חיים, מנהל מכירות ארצי של חברת דן רכב ותחבורה בע"מ ותצהיר של מר חזי בן דוד, בוחן רכב. כמו כן ביקש להזמין את מר שי שגיא, על מנת להגיש באמצעותו הודעה, שנתן מר שגיא במשטרה בעניין דני ורכבים אחרים שרכש, לרבות הרכב נשוא הדיון. בסופו של דבר, מטעם התובע העידו רק בנו של התובע ומר שי שגיא, כאשר שני העדים האחרים לא התייצבו ולכן אין להסתמך על תצהיריהם. מטעם הנתבעים העידו דני ועופר. דיון והכרעה 4. ביום 2.3.04 פורסמה בידיעות אחרונות במדור מכירת רכבים תחת הכותרת מאזדה, מודעה בזו הלשון: "2001 (1600 סמ"ק) אוטומטי במצב נדיר! + תוספות! 050969459, 0355126075". עוד באותו יום לקח התובע את הרכב לבדיקה לאחר שחתם זכרון דברים עם מי שהציג עצמו כבעל הרכב. זכרון הדברים סומן נ/1 וכך נכתב בו: "אני מתחייב שהרכב שילקח לבדיקה במכון מוסמך שהרכב לא עבר תאונה בשילדה. ואם ימצא מתחייב לשלם את סכום הבדיקה. מספר הרכב הוא 8685529. נ.ב. המוכר מצהיר שהרכב לא מעוקל או משועבד. שולמה מקדמה על סך 1,000 ש"ח". הרכב נלקח לבדיקה במכון קומפיוטסט יפו ובטופס פירוט הבדיקה נרשם כי מספר הקילומטרז במד הדרך הינו 48,160 ק"מ וכן נכתבו פרטים שונים לענין מצבו המכני של הרכב. אין מחלוקת כי לאחר הבדיקה החליט התובע לקנות את הרכב בסכום של 74,500 ש"ח. העברת הבעלות התבצעה ביום 3.3.2004. 5. רק לאחר שהעסקה הושלמה והרכב הועבר לרשות התובע החליט בנו של התובע לערוך בדיקה במשרד הרישוי. מן הבדיקה במשרד הרישוי עלה כי הרכב הינו רכב יד שניה, שנרכש ע"י עופר מחברת ליסינג תפעולי של חברת אויס. על פי עדות בנו של התובע, הרכב נרכש מחברת הליסינג יום אחד טרם מכירת הרכב לתובע (ביום 1.3.04), כאשר באותו יום רכש דני עוד שלושה רכבים שונים. בנוסף מסרה חברת הליסינג לתובע כי הרכב נרכש מהחברה כשמד האוץ שלו במועד רכישתו עמד על 106,731 ק"מ ולא 48,000 ק"מ. הסכם המכר של מכירת הרכב מחברת הליסינג נחתם בין דני לבין חברת הליסינג, ולמרות זאת ברישיון הרכב (נספח ד') נרשם עופר כבעל הרכב. 6. לאחר שהתבררו לתובע כל העובדות הנ"ל וכן נתגלו בעיות ברכב ובלוח השעונים של הרכב, הודיע בנו של התובע לדני (אשר בנו של התובע סבר שהוא עופר) כי ההסכם מבוטל תוך דרישה להשבת כספי רכישת הרכב והחזרת הרכב, אולם דני סירב לכך. 7. לאחר הסירוב הגיש התובע את התביעה כפי שפורט לעיל. שאלת זהותו של המוכר בעסקה 8. על פי עדות בנו של התובע, האדם שניהל את המו"מ עם התובע ועימו והיה עימם לאורך כל העסקה הציג עצמו והזדהה כעופר, בעל הרכב, תוך שהוא הציג תעודת זהות ומסמכי הרישיון, אשר נושאים את שמו של עופר, באופן שמנע חשד בדבר זהותו האמיתית של המוכר. לפיכך, הוגשה התביעה בתחילה רק כנגד עופר, אשר הוא זה, שהתובע ובנו סברו, כי הוא האיש שעמד מולם במהלך ביצוע העסקה. רק לאחר שהוגש כתב ההגנה ובו כפר עופר בהכרות כלשהי עם התובע וטען כי אחיו, דני, היה השותף לעסקה, התבררה לתובע האמת, והוא צרף גם את דני כנתבע. 9. מן התיק עולה שלישיבה מקדמית מיום 25.10.04 לפני כב' השופטת גרוסמן, התייצב גם דני וב"כ הנתבע הצהיר לפרוטוקול כך: "מי שעשה את העסקה הוא דני ולא עופר. עופר היה הבעלים הרשום ותו לו". 10. משדני אינו מכחיש את העובדה כי הוא זה שביצע את העסקה ואף בא כוחו אינו טוען אחרת, הרי שאני קובעת שמי שביצע את העסקה בפועל מול התובע ובנו - הוא דני. לאחר שאדון להלן באחריותו של דני אדון גם באחריותו של עופר לעסקה זו ותוצאותיה. העסקה, המצגים והתנהגות דני 11. לטענת התובע הוא רכש ביום 2.3.04 את הרכב מהנתבעים על יסוד המצג לפיו המדובר ברכב, אשר עבר סך של כ-48,000 ק"מ בלבד, כאשר רק לאחר סיום העסקה התבררה האמת לתובע ובנו, דהיינו כי המדובר ברכב אשר עבר למעלה מ-106,000 ק"מ. בנו של התובע העיד בענין זה בעדותו הראשית, כי מוכר הרכב ציין בפניו כי המדובר ברכב בעל קילומטרז' נמוך, שעבר בסך הכל כ - 48,000 קילומטר וזאת כבר במהלך שיחת הטלפון הראשונה בין הצדדים וחזר על כך גם במהלך עסקת הרכישה. המוכר לא טרח לציין כי לוח השעונים הוחלף וכי מד הקילומטרים אינו משקף כלל את מספר הקילומטרים שעבר הרכב. 12. אמנם דני הכחיש שאמר דברים אלה לתובע ובנו, ואף העיד כי ציין בפניהם, כי מד הקילומטרים הוחלף בשל תקלה, אולם, לאחר ששמעתי את בנו של התובע ואת דני, ובהסתמך על כך שמראיות אחרות עלה, שהתובע ביצע פעילות זו של החלפת מד הקילומטרים ברכבים שמכר עוד פעמיים לפחות, בהן הודה דני בבית המשפט, וכן כתוצאה מראיות נוספות הקיימות בתיק ואשר יפורטו להלן, אינני נותנת אמון בדבריו ואני מעדיפה את גירסת בנו של התובע על פני גירסתו. 13. העובדה שמד הקילומטרים הראה מעל 106,000 קילומטר לפני שהוחלף ע"י דני עולה הן מהסכם מיום 29.2.04 בדבר מכירת הרכב, בין חברת א.ו. טרייד אין לבין דני, והן מהודעתו של מר שי שגיא במשטרה, אשר העיד גם בפני. על פי הודעתו של שי שגיא במשטרה, הוא מכר את הרכב לדני ביום 29.2.04, כאשר מד הקילומטרים עמד על 106,731 ק"מ. אי אפשר לקבל את טענתו של דני, כי כאשר רכש את הרכב לוח השעונים היה חשוך ובלתי תקין ועל כן נאלץ להחליפו. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם ההסכם מיום 29.2.04 שבו רכש דני את הרכב מחברת א.ו. טרייד אין ואשר בו צוין במפורש, כי מספר הקילומטרז הוא 106,730 קילומטר. מכאן שבעת שדני רכש את הרכב, מד הדרך היה תקין והראה את מספר הקילומטרים. חתימתו של דני מתנוססת על אותו הסכם וחזקה עליו שראה את הכתוב ולכן איני מקבלת את טענתו כי רכש את הרכב כשמד הקילומטרים חשוך. 14. הואיל ולא רכש את הרכב שמד הקילומטרים חשוך, הרי שהסיבה היחידה להחלפת מד הדרך היתה להציג את הרכב בפני התובע או כל קונה פוטנציאלי אחר, כבעל מספר קילומטרים נמוך בהרבה מזה שעבר הרכב בפועל, ובכך דני העלה את מחיר הרכישה של הרכב בכ-15,000 ש"ח יחסית למחיר שבו קנה את הרכב. לנוכח העובדות שקבעתי עד כה גם אינני מקבלת את הטענה של דני כי הציג עובדה זו של החלפת מד הדרך בפני התובע. 15. צודק התובע בטענתו כי כאשר כותבים במודעה כי הרכב הוא "במצב נדיר", אין הכוונה כי רוכשים רכב מחברת ליסינג תפעולי. גם לענין זה אני נותנת אמון בעדות בנו של התובע, כי הנתבע אמר לתובע ולבנו כי הרכב הוא "יד ראשונה" ו"פרטית". יתר על כן, אני מאמינה לבנו של התובע, כי דני ניסה להסתיר מהם את העובדה שרכש את הרכב יומיים קודם לכן. על פי עדות הבן, הוא הבחין כי הרישיון בו אוחז דני הינו חדש, וכאשר שאל לפשר הענין השיב לו דני, כי הרישיון חדש, מאחר והוא ביטל רק לאחרונה שיעבוד שהיה רשום על הרכב. בדיעבד הסתבר לתובע ולבנו, כי הרכב הגיע לידיו של דני רק יומיים קודם לכן. יש לציין כי דני לא הכחיש, כי לא אמר לתובע שהרכב הינו מליסינג תפעולי. העובדה שברישיון נכתב "בעלים קודמים - 01" אינה מעידה על כך שהתובע ובנו לא הלכו שולל אחר דבריו של דני ושיכנועיו ולא שמו לב או לא הבינו כראוי את האמור ברישיון. 16. כנגד דני הוגש כתב אישום בתיק פלילי 3036/06, ועל פיו דני נהג לרכוש רכבים אשר היו בבעלותן של חברות שונות, בין היתר באמצעות השתתפות במכרזים לקניית רכבים. סמוך לאחר מכן, נהג לרשום את הרכבים הנ"ל על שמו, או על שם אחד מבני משפחתו או קרוביו. סמוך לאחר מכן הוא נהג לזייף את מד הרכב ברכבים הנ"ל, אשר נסעו, עובר לרכישתם, מספר קילומטרים רב, כך שמד הדרך ברכבים הנ"ל יראה מספר קילומטרים נמוך בהרבה מהמספר האמיתי אותו נסעו כלי הרכב הנ"ל. כתב האישום מונה שמות של 11 אנשים, אשר התלוננו במשטרה כנגד דני על שיטת הפעולה הנ"ל. כאשר נשאל דני בחקירה הנגדית על פרטי כתב האישום זכר חלק מן העדים על פי כתב האישום, למשל את שי שגיא, שהעיד בדיון בפני וכן את הגב' רות בריינברג, שהגישה תלונה כנגדו וגב' שרונה ארליך. לגבי שאר המתלוננים לא היה מוכן לאשר כי הוא זוכר את המקרים (ר' עמ' 21 עד 25 לפרוטוקול). 17. דני הודה כי החליף את לוח השעונים ברכב שמכר לתובע. דני גם הודה כי נהג לקנות רכבים מחברות ולמכור אותם לאחר יום יומיים ולאחר שהחליף את לוח השעונים. דני הודה כי גם לגבי מכונית אחרת של גב' רות בריינברג "יכול להיות שגם באוטו הזה היה משהו לא בסדר בלוח שעונים והחלפתי" (עמ' 22 לפרוטוקול שורה 16). הוא גם הודה שיכול להיות שהחליף שעון ברכב נוסף של גב' שרונה ארליך (ר' עמ' 24 שורה 25). משום מה ברכבים שקונה דני תמיד מתגלית בעיה בלוח השעונים והוא נאלץ להחליף אותם, דבר האומר דרשני. 18. דני כמובן טען בתצהירו כי אמר לתובע שהרכב נקנה על ידו מחברת ליסינג כאשר לוח השעונים הדיגיטלי שבו היה במצב "חשוך" ובלתי תקין ועל כן נאלץ להחליף את לוח השעונים בלוח שעונים מרכב מפורק. גירסתו זו של דני אינה עומדת במבחן ההגיון והשכל הישר. לו זה היה המצב, צריך היה דני, כמי שמנוסה במכירת רכבים, לעמוד על כך שירשם זכרון דברים ברור ובו תצויין במפורש העובדה שלוח השעונים של הרכב הוחלף ואינו מבטא את מצבו האמיתי של הרכב. העובדה שזכרון דברים שכזה לא נרשם מעידה על כך שדני לא גילה לתובע את האמת בדבר לוח השעונים. יתר על כן, במהלך קדמי המשפט, נדרש דני לגלות היכן רכש את מד הדרך, אולם לא גילה זאת ואף לא יכול היה להציג קבלה המעידה על כך. עוד יש לציין כי כל התנהלותו של דני בעסקיו מעוררת חשד כבד לגבי מהימנותו. דני הודה כי הוא אינו מדווח למס הכנסה על עסקיו ולכן גם אינו מוציא קבלות או מקבל קבלות, וזאת למרות שמעדותו עלה כי הוא מוכר וקונה מכוניות בדרך עיסוק (ר' עמ' 20 שורות 27-26 ועמ' 27 שורות 29-26 ). עוד מעלה ספק לגבי מהימנותו, העובדה כי את הרכבים הוא נוהג לקנות ולאחר מכן לרשום אותם על שם קרובי משפחתו השונים. כך נתבע גם אחיו, עופר, אשר הרכב נרשם על שמו, למרות שאינו עוסק בתחום זה כלל, אך הודה שהוא נותן לדני את תעודת הזהות שלו ויפוי כח, על מנת שיוכל לרשום מכוניות על שמו ולאחר מכן למכור אותן בשמו (ר' עמ' 14 שורה 27 עד עמ' 15 שורה 4). לכל זה יש להוסיף שדני הינו למעשה סוחר ברכבים, מבלי שהוא דווח על כך לתובע. לו ידע הקונה כי מדובר היה בסוחר רכבים ולא בקונה "פרטי" היה בוחן את הרכב בדרך אחרת. 19. עוד יש לציין, כי על פי ההסכם בין חברת הליסינג לדני, דני שילם בעבור הרכב סך של 59,000 ש"ח כאשר מספר הקילומטרים הרשום בהסכם הינו 106,730 ק"מ. דני מכר את הרכב לתובע בסכום של 74,500 ₪, לאחר שהחליף את מד הדרך, כך שהראה 48,000 קילומטר. מכך עולה בברור שהיה לדני תמריץ של ממש להחליף את מד הדרך כך שיראה מספר קילומטרז נמוך מן המספר האמיתי ולהרוויח סכום של כ - 15,000 ש"ח בזכות שינוי זה. 20. הנתבעים טוענים כי הם הפחיתו ממחיר המחירון של הרכב 6% וזאת בשל החלפת לוח השעונים. כאמור, לו היה הדבר כך היה נושא לוח השעונים נרשם בזכרון דברים, שדני כמוכר רכבים משומשים מנוסה, ודאי היה טורח לעשות. 21. מכאן שאני מקבלת את גרסת התובע כי הוטעה על ידי דני לחשוב שמד הדרך, שהוחלף מראה את מספר הקילומטרים האמיתי של הרכב וכן שהרכב הינו יד ראשונה, פרטית וב"מצב נדיר" כדברי המודעה. כל המצגים האלה התבררו כלא נכונים לאחר ביצוע הרכישה. כן הוטעה התובע בדבר זהות המוכר ודני לא הציג בפניו את העובדה כי הוא מוכר בשם אחיו, עופר. עילות הביטול המשפטיות 22. עילת הביטול של התובע היא "טעות והטעיה". הזכות לבטל חוזה מחמת טעות והטעיה ולקבוע השבה של התמורה ששולמה על פיו מוסדרת בסעיפים 14 ו - 15 לחוק החוזים (חלק כללי, תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"). סעיף 15 קובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאה של הטעייה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה "הטעייה" לרבות אי גילויין של עובדות אשר לפי הדין, לפי הנוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותם". 23. ההטעייה נוצרת ע"י טעות של צד אחד לחוזה שנגרמה ע"י משנהו (ר' פרופ' ג. שלו, חוזים, (מהדורה שניה) תשנ"ה עמ' 188). הטעות העומדת ביסוד עילת ההטעיה מתייחסת לאי גילוי של עובדות אשר לפי הדין, הנוהג או הנסיבות היה על הצד השני לגלותם. ודוק, הטעות העומדת ביסוד עילת ההטעיה אינה צריכה להיות יסודית, בניגוד לטעות הנדרשת על פי סעיף 14 (א) לחוק החוזים. הטעיה מורכבת בעיקרה משתי קטגוריות חלופיות, שהן הטעיה אקטיבית ופאסיבית: 1. הטעיה אקטיבית נגרמת עקב מצג שווא, כאשר למשל, צד ניאות להתקשר בחוזה עקב נתונים לא נכונים שנמסרו לו ע"י הצד השני. פרטים שנמסרו מצד אחד למשנהו, הרי בין אם נמסרו מתוך חובה קונקרטית ובין אם נמסרו ללא חובה מוגדרת, חייבים להיות נכונים ואמיתיים. 2. הטעיה פאסיבית מקורה באי גילוי, עת צד בחר להתקשר בחוזה על יסוד טעות, בשל הימנעותו של הצד שכנגד לגלות נתונים הידועים לו ושביכולתם להשפיע על החלטת הראשון באם להתקשר בחוזה אם לאו. ר' ד' פרידמן "טעות והטעיה תנאים מכללא מכח הדין" המשפט א' (תשנ"ג) 161; ד' פרידמן ונ' כהן, חוזים, תשנ"ג, חלק ב' 784, 787. אי גילוי יהווה הטעיה באם קיימת חובת גילוי של פרטים אשר לפי הדין, הנוהג או הנסיבות יש לגלותם. עוד יצויין, בהקשר זה, כי התהוותה של הטעיה לפי סע' 15 לחוק החוזים אינה מחייבת "כוונה להטעות" מצד המטעה. די בכך כי נהג ברשלנות או פזיזות ( סיפרה של שלו, שהובא לעיל בעמ' 225, ספרם של פרידמן וכהן, שהובא לעיל, בעמ' 784). 24. הנתבעים מצדם טוענים כי התובע חתם על הסכם דברים בו הוזכרו הסוגיות: האם הרכב עבר תאונה בשלדה, והאם הרכב מעוקל או משועבד. לטענת הנתבעים, מכך יש להסיק כי מד הדרך ומספר הבעלויות לא הטרידו את התובע. ולא היא. אמנם הסכם הדברים, שדן בסוגיית בדיקת הרכב ומי ישא בעלותה, מתייחס לשאלה האם הרכב עבר תאונה בשלדה, אולם ההתייחסות לכך היא, משום שנתון זה, כמו נתון העיקול והשעבוד, אינם גלויים על פני הרכב ולכן היה צורך לכתוב אותם בהסכם הדברים. 25. במקרה שבפני, מדובר בשני אלמנטים חיוניים לערכו של רכב, המהווים פרטים מהותיים: מספר הקילומטראז' שעשה ומספר הבעלויות הקודם. כמעט כל מודעת רכב מציינת זאת והדבר מצביע לקונה על הבלאי שעבר הרכב (ר' ת"א 901/01 דהרי נ' אזולאי; ת"א (פ"ת) 1030/04 ורד רחל נ' שפיר). במקרה נושא דיוננו הסתיר דני במכוון מן התובע ובנו נתונים חיוניים, שהיו בידיעתו ושאילו ידעו אותם מן הסתם לא היו מתקשרים כלל בחוזה לרכישת הרכב ובודאי שלא במחיר שבו רכשו אותו. בכך הטעה דני את התובע ונהג כלפיו בחוסר תום-לב - אלה הן שתי עילות, אשר כל אחת כשלעצמה יש בה כדי להקנות לתובע את התרופה של ביטול החוזה. 26. לתובע עומדת גם עילת הביטול בשל טעות, כיוון שהצגת רכב, כאשר מעל 50% מן הקילומטרים שעבר הועלמו, היא טעות יסודית והפרה יסודית של ההסכם. 27. לתובע קמה הזכות לבטל את ההסכם והוא עשה זאת בשיחת טלפון ביום שלאחר הרכישה כן במכתב של עורך דינו גם הוא יום לאחר הרכישה. מכאן שהתובע הפעיל את כחו לבטל את ההסכם ופעולתו נעשתה תוך זמן סביר. משביטל התובע את ההסכם קמה לו זכות ההשבה וכן הזכות לפיצויים. השבה ודמי שימוש 28. באשר לזכות ההשבה, התובע אמנם עשה שימוש ברכב במשך השנתיים מאז רכישת הרכב, כיוון שאין לו רכב אחר ואין לו אמצעים לרכוש רכב אחר. לעניין זה חלים סעיף 21 לחוק החוזים וסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות), תשל"א -1971 (להלן: "חוק התרופות") ולפיהם חובת ההשבה היא הדדית ומקבילה, כאשר כל צד חייב להשיב למשנהו את מה שקיבל על פי החוזה [או את שוויו] וכך צד זכאי לקבל ממשנהו את מה שנתן על פי החוזה [או את שוויו]. בנוסף נטען ע"י הנתבעים כי בשל התקופה בה היה הרכב מצוי ברשות התובע והוא עשה בו שימוש, יש לחייבו בדמי שימוש. סעיף 9 (א) לחוק התרופות קובע: "משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך." על פי פסק דין של בית המשפט העליון בעניין השבת נכס בעין (ע"א 5393/03 אברהם פרג' ואח' נ' יעל מיטל, להלן: "פסק הדין פרג'"), יש לאבחן בין ירידת שווי עקב ירידת שווי השוק לבין ירידת ערך עקב נזק שגרם התובע (ר' לעניין זה גם בספרו של כב' השופט דוד קציר, תרופות בשל הפרת חוזה, חלק ב', 1991, עמ' 817-120). אין ספק שערך הנכס במקרה שבפנינו ירד רק כיוון שהוא התבלה בלאי טבעי. כך נאמר בע"א 5393/03 הנ"ל: "יוצא איפוא, כי, על פי רוב, ביישום חובת השבת נכס בעין אין מתחשבים בשינוי ערך שוק של הנכס, ושינוי זה אינו מחייב התאמה לשיעורה של ההשבה הנגדית. על פי הכלל הרגיל, קונה בחוזה שנתבטל, יזכה, איפוא, להשבת מלוא כספו בערכים ריאליים גם מקום שכנגד השבה כאמור, יחזיר למוכר נכס בעין שערכו בשוק ירד בינתיים באופן משמעותי. כלל ההשבה ההדדית במשמעותו הנייטרלית מניח כי כל צד מחזיר לרעהו את מה שקיבל על פי החוזה, וכי על פי רוב תישמר קורלציה בערכים ובשווי בין המחיר החוזי ששולם לבין הנכס שנמכר. מקום שהנחה זו אינה מתממשת בשל תנודות בערך שוק של הנכס, כי אז על פי כלל ההשבה ברובד הבסיסי - הנייטרלי שלו, הצד מקבל הנכס בהשבה הוא אשר יספוג את הירידה בערכו, הגם שבמקביל, תחול עליו חובה להחזיר לאחר את התמורה הכספית החוזית שקיבל בערכה הממשי." (ר' סעיף 9(א) לפסק הדין פרג' וכן בהמשך בסעיף 10 לפסק הדין). מכאן שעל פי פסק הדין פרג' ההשבה צריכה להיעשות כך שהכסף יושב בערכו הריאלי ואילו המכונית תושב בערכה הנוכחי. 29. עקרון נוסף שחל בתביעות השבה הוא תשלום דמי שימוש על ידי הצד המשיב את הנכס. כשם שעל הנתבע להשיב לתובע את הכספים שקיבל, יחד עם דמי השימוש בהם (הצמדה וריבית), כך, לכאורה, על התובע להשיב לנתבע את הנכס שקיבל, יחד עם דמי השימוש בו, קרי, מעין דמי שכירות ארוכי טווח. אולם במקרה זה שבו דמי השימוש כלל לא הוכחו (ר' ת.א. (ת"א) 1391/02 יצחק אלנר נ' אליהו חי, סעיף 10 לפסק הדין - לא פורסם), ומאידך קיימת גם תביעה לפיצויים, במסגרתה ניתן לבחון גם את סוגיית את דמי השימוש ולהפחיתה מן הפיצויים (ר' ע"א 92 / 1846, לוי נ. מבט בנייה בע"מ, פד מז (4) 49, בעמ' 59), הרי אין מקום לפסוק דמי שימוש. פיצויים בגין נזק ממוני ושאינו ממוני 30. לבד מהשבה יש לפסוק פיצויים. נזקי הממון שנגרמו לתובע הם: • תשלום 100 ₪ עבור עמלת משיכת מזומן; • תשלום 450 ₪ עבור בדיקת מכון רישוי; • תשלום 177 ₪ עבור ביצוע העברת בעלות. איני מאשרת לתובע את תשלום ביטוח החובה והמקיף מכיוון שמדובר בתשלומים שהם הכרחיים לשימוש שעשה התובע ברכב (ר' לעניין זה ע"א (י-ם) 5798/04 כרמל נ' לוי (לא פורסם), בסעיף 40). 31. נזקים לא ממוניים. התובע הינו אדם מבוגר, בעל בעיות בריאות קשות (הוגש אישור משרד הבריאות הקובע כי לתובע 60% נכות), אשר כתוצאה ממעשי הנתבעים נגרמה לו עגמת נפש רבה, טרחה לבירור הפרטים האמיתיים של המכונית וכן חוסר יכולת לקנות מכונית ראוייה. יחד עם זאת התובע השתמש במכונית במהלך השנתיים שחלפו. התובע העמיד את סכום הפיצוי על סך של 20,000 ₪. על פי סעיף 13 לחוק התרופות מדובר בתרופה שהיא בשיקול דעת בית המשפט ולכן אני קובעת, כי במכלול הנסיבות תוך התחשבות במצבו הבריאותי של התובע, מחד והשימוש שעשה במכונית, מאידך, סכום הפיצויים בגין נזק שאינו ממוני יועמד על סך של 7,500 ₪. התביעה כנגד עופר 32. אין מחלוקת כי עופר, אחיו של דני, לא היה קשור באופן ישיר לעסקה ולכן בעצמו לא הציג מצגי שווא ולא הטעה את התובע, כפי שעשה דני. דני אחראי אישית מכח ההטעיות שביצע. יחד עם זאת, עופר איפשר ביודעין לאחיו דני להציג עצמו כבעל הרכב במקומו ולנהל מו"מ, מבלי שהתובע ובנו ידעו כלל שהאדם העומד בפניהם אינו עופר אלא דני. בחקירתו הנגדית אישר עופר שנתן לאחיו את תעודת הזהות שלו, על מנת שירשום על שמו רכבים וימכור אותם בשמו, גם מספר פעמים קודם לכן (ר' עמ' 14 שורות 29-27). עוד עלה מן החקירה הנגדית כי עופר ידע שאחיו עוסק ברכבים. איני נותנת אמון בעדותו כי לא ידע מה עושה אחיו והוא רק נתן לו את תעודת הזהות שלו על מנת שימכור רכבים, "לעזור לו בכלכלה", כדבריו, שהרי קנייה ומכירה של רכבים תוך יום יומיים אינה אמורה להביא פרנסה של ממש, אלא אם כן בין הקנייה למכירה מבצע המוכר תרמית כלפי הקונה בהצגת מצבה של המכונית. העובדה שדני פועל כמוכר, כשהוא מזהה עצמו בדמות של אחר, צריכה הייתה לפחות לעורר חשד אצל אחיו, אשר מן הסתם בירר עימו את הנסיבות של מכירת הרכבים, שנרשמו על שמו ונמכרו בשמו. בנסיבות אלה עופר אחראי כמו דני להטעיות שבוצעו. 33. לא זו אף זו, התובע ובנו כלל לא ידעו שהם מנהלים מו"מ עם מי שאינו הבעלים האמיתי של הרכב על פי הרישום. בידי דני היתה תעודת הזהות של עופר והוא הציג עצמו כעופר. גם על הסכם הדברים חתם דני כאילו היה עופר. בנסיבות אלה חל הכלל של "שליחות נסתרת" על פי סעיף 7 לחוק השליחות, תשכ"ה - 1965 הקובע: "לא ידע הצד השלישי בשעת הפעולה על קיומה של השליחות, או לא ידע את זהותו של השולח, תחייב פעולת השלוח את השולח והשלוח יחד ולחוד ותזכה את השלוח בלבד..." 34. במילים אחרות היות ודני נקט בשיטה של "שליחות נסתרת" ועופר אפשר לו זאת, הרי שפעולת השליחות מחייבת את השולח והשלוח ביחד ולחוד (ר' גם ברק, חוק השליחות , נבו, 1996, עמ' 947 ואילך). מכאן שחובותיו של השלוח- דני במקרה זה, הנן יחד ולחוד עם השולח- עופר. 35. לסיכום אני קובעת כי עופר אחראי יחד ולחוד עם דני להשבה ולתשלום הפיצויים. סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובע סכום של 74,500 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מחדש מרץ 2004 ועד למועד התשלום בפועל. במקביל ובעת ובעונה אחת עם ביצוע התשלום האמור, יעביר התובע לנתבעים את המכונית מסוג מאזדה לנטיס מודל 2001 מ.ר. 8685529 למקום שיורו הנתבעים. הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי כולל בסך של 8,227 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות בסך של 2,745 ₪ וכן שכר טירחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. כל החיובים המפורטים לעיל יבוצעו עד 14 יום מיום המצאת פסק הדין. מזכירות בית המשפט תחזיר לתובע את הפקדון של 300 ₪ שהופקד בקופת בית המשפט. הטעיהרכבמכירת רכבפיצוייםגילוי נאות במכירת רכב