דיני מקרקעין הם דינים מגוונים הכוללים נושאים שונים עסקאות נדל"ן - מכירת דירה/קניית דירה, זכויות בניה, ליקויי בניה, הסכמי שכירות, עסקאות קומבינציה, בתים משותפים, קבוצת רכישה, רישומי מקרקעין, כינוס נכסים, מיסוי מקרקעין וכו'. להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן בבית משפט המחוזי בתל אביב ע"י השופט מגן אלטוביה - בנושא זכות חכירה במשק - שינוי רישום זכויות מבחינה פורמאלית בלבד הקדמה : בפניי תובענה, בה מבקש התובע מבית המשפט להצהיר, כי הוא בעל זכות החכירה של מחצית מהזכויות במשק בכפר אז"ר הידוע כנכס בחלקה 28 בגוש 6177, חלקה 26 בגוש 6176 וחלק מחלקה 42 בגוש 6176 (להלן: "המשק") על אף שהעביר זכויות אילו לנתבע לרבות בדרך של רישום הזכויות על שם הנתבע בלשכת רישום המקרקעין. לחלופין מבקש התובע, לקבל את יתרת התמורה בגין מחצית משווי הזכויות במשק, העומדת לטענתו על סך של 4,500,474.8 שקלים נכון ליום הגשת הסיכומים. בתחילה הוגשה התובענה כהמרצת פתיחה (ה"פ 10246/99) אולם הצדדים הגיעו לפשרה בנוגע לנכס אחר והוסכם כי התובענה תועבר לפסים רגילים הצדדים והעובדות : התובע הוא אזרח ישראל, יליד 1952, בנה של המנוחה אהובה בוגר ז"ל. הנתבע הינו אזרח ישראל והינו אחיה של המנוחה אהובה בוגר ז"ל. אהובה בוגר ז"ל, אימו של התובע, הלכה לבית עולמה ביום 6.7.1970. התובע אשר היה כבן 18 באותה העת, עבר לגור בבית הנתבע ברמת גן אהובה בוגר ז"ל ושני אחיה, הנתבע ומר יעקב בר ז"ל, היו בעלי זכויות במקרקעין בשלושה נכסים מכוח ירושת הוריהם. הנכסים כללו את המשק וכן בית וקרקע ברח' רנ"ק בתל-אביב (להלן: "הבית ברחוב רנ"ק") ובית וקרקע ברח' וושינגטון בתל-אביב (להלן: "הבית ברחוב וושינגטון"). לאחר לכתה לבית עולמה, הורישה אהובה בוגר ז"ל את נכסיה לבנה ולבעלה השני, מר אלי בוגר. התובע ומר אלי בוגר, הגיעו להסדר חלוקת עיזבון ביניהם כך שהתובע ירש את אהובה בוגר ז"ל בכל הקשור למשק, לבית ברחוב רנ"ק ולבית ברחוב וושינגטון התובע והנתבע רצו בהפרדת נכסיהם מנכסי מר יעקב בר ז"ל. לצורך כך נחתם זיכרון דברים הקובע, כי מר יעקב בר ז"ל, יקבל את הזכויות בבית ברחוב וושינגטון והתובע והנתבע יקבלו את הזכויות במשק ובבית ברחוב רנ"ק. עוד הוסכם, כי התובע והנתבע ישלמו למר יעקב בר ז"ל סך של 130,000 ל"י (נספח ב' לתצהיר הנתבע, להלן - זיכרון הדברים). נוכח דרישת האגודה השיתופית כפר אז"ר (להלן: "האגודה"), כי רק יורש אחד יירשם כבעל המשק ויוכל להתקבל כחבר באגודה, נוצר צורך להעביר את מלוא הזכויות במשק על שם אחד מהיורשים. ביום 19.9.1974, לאחר החתימה על זיכרון הדברים, נתנו התובע ומר יעקב בר ז"ל את הסכמתם לקבלתו של הנתבע כחבר באגודה וביום 9.3.1975, הודיעה האגודה, כי התקבלה החלטה לקבל את הנתבע כחבר באגודה ביום 24.3.1975, פנה יעקב בר ז"ל לנתבע בדרישה לבטל את זיכרון הדברים בטענה כי הוא מקפח את זכויותיו (נספח ג' לתצהיר הנתבע). על אף מכתבו של מר יעקב בר ז"ל, המשיכו הצדדים לפעול על פי ההסכמות שבזיכרון הדברים וביום 16.11.1975, חתם התובע על תצהיר בו הוא מעביר לנתבע, ללא תמורה, את מלוא זכויותיו במשק. כן חתם התובע על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת עו"ד פרוינד לביצוע העברת הזכויות במשק - נספח ז' לתצהיר הנתבע ביום 18.12.1978, לאחר שאביו החורג של התובע חתם על העברת זכויותיו במשק לתובע נחתם שטר העברת זכויות חכירה במשק מידי התובע לידי הנתבע. (נספח ח' לתצהירו של הנתבע). העסקה אושרה לרישום בלשכת רישום המקרקעין פתח תקוה, ביום 10.01.1979. ביום 3.2.1982, בהמשך למכתבו של מר יעקב בר ז"ל מיום 24.3.1975, נחתם בין הנתבע למר יעקב בר ז"ל הסכם המעניק למר יעקב בר ז"ל 1/3 מהזכויות בפרדס אשר במשק וכן הוסכם, כי ישולם למר יעקב בר סך של 40,000 ל"י במקום הסך של 130,000 ל"י עליו הוסכם בזכרון הדברים (נספח ד' לתצהיר הנתבע), יצויין, כי הסכם זה נחתם בין מר יעקב בר ז"ל לבין הנתבע, כבעלים הרשום של המשק כולו עיקרי טענות הצדדים : התובע טוען, כי הסכים לשינוי הרישום בעניין הזכויות במשק על שם התובע מבחינה פורמאלית בלבד ובשל דרישת האגודה כי יירשם בן ממשיך אחד בלבד. התובע טוען, כי הנתבע ניצל את האמון שרכש לו לצורך החתמתו על המסמכים ובנוסף, לא הבין את מהות המסמכים עליהם חתם בשל גילו הצעיר. התובע טוען, כי עסקה במקרקעין חייבת לקיים את דרישת הכתב הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") ודרישת הכתב לא קוימה. התובע טוען, כי קיבל מהנתבע סכום כספי כהלוואה ולא עבור זכויותיו במשק. הצדדים חלוקים בעניין גובה סכום זה, כאשר הנתבע טוען, כי המדובר ב- 70,000$ והתובע טוען, כי המדובר ב- 55,000$. יוער כי לאחר בדיקה עולה כי הפרש זה נובע ככל הנראה מפער בשיטות חישוב הפרשי שער מול הפרשי הצמדה למדד שערכו הצדדים באופן שונה התובע טוען עוד, כי בטיוטת הצהרת ההון של הנתבע (נספח יב' לתצהיר הנתבע) מצוין הסכום אשר נמסר לו, תחת כותרת של הלוואה דבר המוכיח לשיטתו, כי הנתבע התייחס לסכום אשר נתן לו כהלוואה ולא כתשלום עבור זכויותיו במשק. עוד טוען התובע, כי הסכום אשר ניתן לו לא משקף שווי מחצית מהזכויות במשק נכון לשנת 1979 אלא שווי גבוה הרבה יותר, דבר המעיד כי הסכום ניתן כהלוואה ולא כתשלום עבור הזכויות המשק. (ראו: חוות דעת השמאי אינג' חיים גלנצר, אשר הוגשה מטעם הנתבע, על פיה שווי הזכויות במשק נכון לשנת 1979 עמד על סך של 65,000$ (להלן: "חוות הדעת לשנת 1979")). התובע טוען, כי הוא אף זכאי לפיצוי על פי הוראות סעיף 114(א) לחוק הירושה תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה "). לשיטתו של התובע, הפיצוי צריך להיות מחושב על פי ערכו של המשק היום, שהוא המועד בו נמכרות הזכויות בפועל במשק הנתבע טוען, כי התובע ביקש ממנו סכום כסף שיסייע לו לרכוש דירה בנאות אפקה וסכום זה ישמש כפיצוי עבור זכויות התובע במשק. בהמשך לכך מכר הנתבע דירה ברמת גן על מנת להעמיד את סכום הפיצוי לרשות התובע. הנתבע טוען, כי לא ביצעו בדיקה שמאית להערכת שווי הזכויות במשק והוא העריך את שווי זכויות התובע במשק על פי ערך הדירה שמכר. הנתבע טוען, כי לא הייתה עסקה הדורשת כתב ו/או הודעה לרשויות המס, הואיל והזכויות במשק הועברו על שמו עוד קודם לכן העברה זו פטורה ממס על פי סעיף 5ג'(4) לחוק מיסוי מקרקעין התשכ"ג- 1963. יתרה מכך, אף אם הייתה חובה לערוך מסמך נוסף בכתב, במועד גמר ההתחשבנות, הרי שבנסיבות בהן התובע לא העלה כל דרישה בעניין המשק במשך שנים ונטע אמונה בליבו של הנתבע, כי רכש רכש מלא וסופי מהתובע את זכויותיו במשק, טענת התובע בדבר אי קיום עסקה בשל העדר מסמך בכתב, הינה טענה בחוסר תום לב ועל כן ישנה הצדקה לויתור על דרישת הכתב. הנתבע טוען כי מצרף העובדות מצביע כי מדובר בתשלום פיצוי ולא בהלוואה. ההלוואה לא הוחזרה עד היום, עובדה שאינה מוכחשת על ידי התובע. הסכום שהועבר לתובע נרשם בהצהרת ההון של הנתבע, במובדל מן הטיוטא, שלא כהלוואה. הנתבע טוען כי מאז השלמת תשלום הפיצוי וגמר ההתחשבנות חלו שינויים במשק, לרבות בניית בית נוסף, חלפו כשלושה עשורים וכל זאת מבלי שהתובע פנה בדרישה כשלהי למימוש זכויותיו הנטענות עתה. בנוסף לכך, עו"ד פרוינד אשר ערך עסקה בין הנתבע לבין מר יעקב בר ז"ל, בקשר למשק, לא מצא לנכון להכליל בה את התובע, כל אילו מצביעים על כך שלתובע לא היו זכויות במשק באותה עת לאחר קבלת הכסף מהנתבע והתובע היה מודע לכך. הנתבע טוען, כי על פי חוות הדעת לשנת 1979 שווי המשק עמד על סך של 116,500$ וסכום שבין 55,000$ ובין 70,000$ מהווה כמחצית משווי זכויותיו של התובע במשק נכון לשנת 1979. הנתבע טוען, כי התובע היה בגיר ומודע למעשיו בעת שחתם על המסמכים. המסמכים נחתמו לאורך תקופה של למעלה מארבע שנים במהלכן היה לתובע די והותר זמן לבחון ולהבין את משמעות המסמכים והוא אכן הבין היטב את משמעות המסמכים עליהם חתם. בנוסף, התובע חתם על מסמכים אל מול אביו החורג, מסמכים על פיהם הוא מקבל זכויות. לטענת הנתבע, התובע לא יכול להתנער ממסמכים שנחתמו על ידו ועל פיהם הוא מוותר על זכויות בעוד אין הוא חולק על תוקפם של מסמכים אשר נחתמו על ידו ועל פיהם הוא מקבל זכויות וזאת, באותם ימים ממש. בנוסף טוען הנתבע, כי לאור חלוף הזמן הרב וההשקעה הרבה במשק, השקעה שהתובע ראה במו עיניו כשהיא מתרחשת בביקוריו הרבים, הרי שהתובע מושתק מלהעלות טענה בדבר זכויותיו במשק הנתבע טוען, כי אף אם יתקבלו טענות התובע יש לקזז ו/או להפחית מהסכום אותו דורש התובע סכומים רבים הנוגעים לתשלומים שביצע, הפחתות שווי של מחוברים, וכיוצא בזה. התובע משיב וטוען, כי פנה לנתבע מספר פעמים במהלך השנים וביקש לערוך התחשבנות לרבות התחשבנות בגין ההלוואה, אולם הנתבע דחה אותו ומשום כך לא הושבה ההלוואה עד היום. בהמשך לכך סבור התובע כי אינו מושתק מלהעלות טענות בעניין זכויותיו במשק. התובע טוען, כי העתק הצהרת ההון אשר הוגש כראיה אינו קביל. העתק הצהרת ההון הוגש לבית המשפט מבלי שהועבר העתק ממנו לתובע, התובע לא ראה ולא ידע על דבר קיומו והוא התוודע לקיומו של העתק מהצהרת ההון אך מסיכומי הנתבע. בעניין העסקה עם מר יעקב בר ז"ל, טוען התובע, כי אין ללמוד מאי הכללתו בעסקה דבר שכן לנתבע היה חלק אשר עלה על 1/3 מהחלקה החקלאית אותה ביקש עו"ד פרוינד להבטיח כי מר יעקב בר ז"ל יקבל. לעניין טענת הקיזוז שמעלה הנתבע, התובע טוען, כי טענת הקיזוז מועלות לראשונה בסיכומי הנתבע והן לא הועלו קודם לכן לא בכתב הטענות, לא בתצהירים ולא בעדויות ועל כן היא מהווה הרחבת חזית אסורה ויש לדחותה על הסף והוא גם תוקף אותן לגופן. אם זאת התובע אינו מכחיש את חובו לנתבע בסך של 55,000$ ומוכן, כי סכום זה יקוזז. על פי חישובי התובע סכום הקיזוז נכון ליום 1.3.2006 עומד על 1,469,334.8 שקלים דיון : באשר לאי הבנת מהות העסקאות והמסמכים. אין בידי לקבל את טענת התובע, כי מסמכים שנחתמו במהלך השנים 1974-1978, בשנים בהם היה התובע כבן 22-26, לא היה הוא מודע או לא הבין את משמעותם. התובע טוען בסיכומיו (סעיף 43 לסיכומי התשובה מטעם התובע), כי העסקה בה הועברה 1/3 מהחלקה החקלאית במשק למר יעקב בר ז"ל אינה מחייבת אותו שכן לא נחתמה איתו ואם היה יודע עליה ייתכן והיה מנסה להשיג הסדר טוב יותר. טענה זו של התובע מצביעה על כך, כי הוא עצמו, היום רואה עצמו כמי שהיה מסוגל בזמנו לנהל מו"מ על כל הנובע מכך לרבות הבנת מהות העסקה ולרבות עסקאות בהן היה הנתבע מעורב. התובע היה צד לחלוקת הנכסים הן מול דודיו והן מול אביו החורג. אין הוא מתכחש לחלק מהסכמים אילו על בסיס אי הבנתו את טיבם ותוכנם. בחירתו להתכחש להסכם עם הנתבע אינה מסתברת. התובע אינו חולק כי הסכים להעביר את הזכויות על שם הנתבע משמע שחתימתו על הצהרת ההעברה, על השטר כמו גם על ייפוי הכוח נעשתה בהמשך להסכמה זו. לא יכולה אם כך להתקבל טענתו כי לא הבין את משמעות המסמכים עליהם חתם. התובע גם אינו מכחיש כי נכון היה להסדיר את נושא הפיצוי הכספי בגין חלקו במשק במועד מאוחר יותר. מכוח אותה הבנה פנה אל הנתבע במועד שפנה ובקש כספים. מכלול הדברים מעיד כי התובע לא נשא בנטל לשכנע כי חתימתו והסכמתו נעשו בלא שהבין או תוך מעילה באימון באשר למהות הכספים ששילם הנתבע לתובע- אינני מקבל את טענת התובע, כי הסכום על סך 55,000$ כגרסתו או 70,000$ כגרסת הנתבע, ניתן לו כהלוואה. התמונה אשר הוצגה בפני בית המשפט, הינה תמונה של משפחה אשר באותה התקופה היו בין בני המשפחה יחסים חמים. עדותו של הנתבע אשר העיד בפניי, אמינה בעיניי. גרסתו לפיה התשלום אשר ניתן לנתבע על ידו היה תשלום המהווה פיצוי, תשלום איזון, בקשר עם חלקו במשק, הגיונית ומסתברת יותר מגרסת התובע אשר נטל ההוכחה מוטל עליו עדותו של הנתבע מקבלת משנה תוקף שעה שבוחנים את נסיבות תשלום הסכומים, האופן בו גייס הנתבע את הכסף לצורך מתן התשלום לתובע וחלוף כשלושה עשורים בהם לא פצה התובע פה, לא מחה ולא עמד על זכויותיו, לא כל שכן שלא עשה כל מעשה של השבת מה שכונה על ידו כהלוואה, כולה או חלקה. התובע נהג כמי שהבין שאין לו זכויות במשק גם אם סבר כי ההתחשבנות טרם הושלמה, מה שלא הוכח. נוהגו של התובע מעיד כי אף הוא התייחס אל אותם כספים שלא כאל הלוואה. אין הצדדים חולקים, כי בעת רישום זכויות התובע במשק על שם הנתבע, טרם סוכמה חלוקת העיזבון עד תום. לא נטען וממילא לא הוכח, כי גם לאחר העברת הזכויות במשק על שם הנתבע, החזיק זה חלק מהזכויות בנאמנות עבור התובע לאחר בחינת השתלשלות האירועים כפי שהוצגה בפניי, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע העביר ביודעין ומתוך הבנה מלאה את מלוא זכויותיו במשק לנתבע העברה שלמה וסופית ולא נותרו בידו זכויות במקרקעין. התובע חתם על יפויי כוח לטובת עו"ד פרוינד (נספח ז' לתצהיר הנתבע) ומאוחר יותר חתם על מסמכי העברת הבעלות על שמו של הנתבע (נספח ח' לתצהיר הנתבע), כמפורט לעיל. בשלב זה, הסתיימה הלכה למעשה עסקת המקרקעין בין הצדדים - התקיימה דרישת הכתב והזכויות נרשמו על שם הנתבע. הנתבע העביר לתובע פיצוי בגין זכויותיו במשק בשלב מאוחר יותר. בשלב בו הועברו הכספים, לא היו לתובע זכויות במשק ועל כן במועד העברת הכספים לא היה כלל צורך במסמך בכתב גם אם יחשב התשלום המאוחר כתמורה בגין הזכויות המועברות, הרי שאופן חישוב התמורה ומועד תשלומה כל אילו היו מוסכמים על הצדדים גם אם לא הועלו על הכתב. היה ברור לשני הצדדים כי מדובר בשווי הזכויות ביום שבו יידרש התשלום. במסגרת היחסים המשפחתיים שבין הצדדים, די היה שהכתב נותן ביטוי להסכמת התובע להעביר את זכויותיו והסכמת הנתבע לקבלן, שהרי לא אחת בתי המשפט משלימים את תנאי העסקה הגם שלא הועלו על הכתב מתוך הנסיבות שליוו את כריתת ההסכם. העלאת טענה כי הסכם ההעברה ללא תמורה הינו הסכם למראית עין הואיל והוא למעשה הסכם בתמורה, בידי מי שהיה צד להסכם זה, נגועה בחוסר תום לב, בנסיבות התנהלות התובע במהלך השנים לאחר מכן. יוער כי ספק אם כלל מדובר בחוזה למראית עין לאור העובדה כי ניתן לראות במקרה זה בהסכם להעברת הזכויות ובתשלום הפיצוי כשתי עסקאות נפרדות. חובת הפיצוי בגין המשק ניתן לעגנה בהוראת סעיף 114 לחוק הירושה , באשר סעיף זה מחייב את מסירת המשק לידי מי המוכן ומסוגל לקיימו באשר המשק לא ניתן היה לחלוקה באותה עת, בפרט לאור הדרישה כי רק יורש אחד יכול שיהא בעל זכויות מול כפר אז"ר. מנגד לחובה זו , קמה חובת פיצוי סעיף 114(א) לחוק הירושה קובע: "משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר-קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית - יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון. " הואיל והמשק הינו משק חקלאי, אשר לאור דרישות האגודה השיתופית רק יורש אחד יכול להירשם כבעלים ומכאן ש'חלוקה' לא הייתה אפשרית, חלות הוראות סעיף 114(א) לחוק הירושה בעניין זה לאחר השלמת הרישום של המשק על שם הנתבע, לתובע היו זכויות כספיות בלבד כלפי הנתבע ולא זכויות בקרקע. בין אם מקור הזכות לכספים היא עסקת המקרקעין ובין אם היא עצמאית ומעוגנת בהבנה בעל פה ונפרדת ומכוח חוק הירושה , מוצא אני שמקרה זה בא בגדר החריגים בהם ניתן לוותר על דרישת הכתב. בעניין זה אמר כב' השופט ברק (כתוארו דאז) בע"א 579/83 הרי זוננשטיין נ' אחים גבסו בע"מ, קבלני בנין פ"ד מב (2) 278, 291: "נקודת המוצא העקרונית היא, כי בהעדר "כתב" אין העיסקה תופסת. עם זאת, בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, ניתן לרכך דרישה זו באמצעות עקרון תום הלב. גישה זהירה זו לא תרוקן את דרישת הכתב מכל תוכן אלא תביא לאיזון ראוי בין היסוד הצורני לבין היסוד המהותי." ובע"א 986/93 יעקב קלמר נ' מאיר גיא פ"ד נ (1) 185, 197, חזר הנשיא ברק על דעתו ואמר: "שימוש בעיקרון "המלכותי" של תום-לב להגמשת דרישת "הכתב" צריך להיעשות בזהירות רבה. רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן יש מקום להיזקק לעקרון תום הלב כדי להתגבר על עקרון הכתב. המאפיין מצבים אלה הוא שעולה מהם "זעקת ההגינות" המצדיקה סטייה מעקרון הכתב." עמידת התובע על דרישת הכתב כעת, שנים לאחר העברת החזקה על שם הנתבע ושנים ארוכות לאחר ששולמה לו תמורה ראויה עבור זכויותיו במשק, לוקה בחוסר תום לב ומצדיק ויתור על דרישת הכתב. ודוק, גם אם ניתן להבין כי סוכם שלא בכתב בין הצדדים תשלום תמורה שתקבע במועד מאוחר יותר, הרי שניתן לכונן את העסקה. ביטול העסקה בטענה כי רכיב התמורה אינו מצוי בכתב, לאחר רישומה בלשכת רישום המקרקעין, לאחר חלוף שנים כה רבות, לאחר שהתובע לא הביע התנגדות לרישום, לבניה על המקרקעין ופיתוחה, מובילים למסקנה כי נושא ההתחשבנות בנוגע לפיצוי מנותק הוא מעסקת המקרקעין ומקורו בהבנות נפרדות ובסעיף 114 לחוק הירושה . למצער , אם מהווה הוא חלק הימנה, ניתן להשלימו בנסיבות אילו מתוך ההבנות שבין הצדדים והתנהגותם , גם בהעדר כתב. הצדדים נהגו על פי הבנות אילו והעסקה הושלמה אף לפי תבנית משפטית זו , במועד בו העביר הנתבע כספים לתובע עתה משעלה ערכו של המשק באופן ניכר, עמדת התובע התוקף כעת את העסקה, טענתו מהווה לכל היותר טענת 'טעות בכדאיות העסקה' שאין לה על מה לסמוך , לא עובדתית, באשר הסכומים שהתקבלו בידו, אף לגישתו, מהווים לפחות את שווי זכויותיו במשק ביום התשלום ולא משפטית באשר אם בטעות בכדאיות מדובר, לא מאיינת היא את ההסכם לא נעלמה מעיניי הטענה, כי הסכום שהעובר לידי התובע גבוה מסכום שווי מחצית מזכויות התובע באותה העת. ברם, על פי חוות הדעת לשנת 1979 שווי המשק בשנת 1979 כולל המחוברים עמד על סך של 116,500$. שעה שהסכום שהועבר לתובע עומד על סך שבין 55,000$ ובין 70,000$ הרי שהמדובר בסכום המהווה כמחצית משווי המשק. אכן, הערכה זו לוקחת בחשבון גם את הבית אשר נבנה על ידי הנתבע אולם במרקם היחסים הקרובים אשר שרר באותה עת בין הצדדים, כפי שהוצג בפני בית המשפט, ובעובדה כי אף התובע ראה בנתבע כמעין אב והנתבע התייחס אליו כבנו (פרוטוקול עמ' 9 שורה 23, עמ' 18 שורות 5-6, עמ' 16 שורות 20-23) אין לשלול את האפשרות, כי הסכום שניתן כפיצוי עבור הזכויות במשק ניתן מבלי לאמוד במדויק את השווי. כל עוד שולם סכום הגבוה מאותו שווי אין לומר כי מדובר בגזל ואין בכך כדי להעיד כי הסכום לא היווה אותו פיצוי. למצער הסכום היה מורכב מפיצוי בגין הזכויות וממתנה שבין קרובים. בעניין זה, יפים דברי כב' השופט בך בע"א 380/88 מוהיב טוקאן נ' פאטומה פאהיימה אלנששיבי פ"ד מה (5) 410, 419 , אשר התייחס לעסקה בין בני משפחה בה ניתנה תמורה הגבוהה מן התמורה אשר הייתה אמורה להשתלם ואמר: "ניתן אולי לשער, כי לאור אופי התמורה וגובהה, לעומת שווי הנכס (138,000 ש"ח ביום הגשת התובענה, לפי טענת המערער), היה קיים גם יסוד של כוונה מצד המשיבה להעניק מתנה לאחיינה סוף דבר : לאור כל האמור לעיל, דין התובענה להידחות, העברת הזכויות במשק לנתבע היא מוחלטת וסופית, הרישום על שמו נעשה כדין והפיצוי אשר שולם לתובע מאת הנתבע מהווה סילוק סופי ומוחלט של ההתחשבנות בין התובע לנתבע בעניין המשק. לאור מסקנתי זו, לא מצאתי לנכון לדון בטענת ההתיישנות אשר נטענה על ידי הנתבע ובשאר טענות הצדדים, לרבות בשאלת טיוטת הצהרת ההון של הנתבע ובהצהרה עצמה או באשר לקבילותה. אעיר כי הואיל והנתבע בקש לראות בהעברת המשק על שמו כעסקה פטורה ממס לא בלתי נמנע כי בשל כך חישב בתחילה, בטיוטא, להציג הסכום כהלוואה. היות העברת זכויות מעין זו אם בתמורה היא אם לאו לצרכי חוק מיסוי מקרקעין, אכן שאלה היא אלא שאין צורך לה כאן והחלטה זו, אין לה נגיעה לכך התובע ישא בהוצאות הנתבע בסך של 1,000 שקלים ובשכר טרחת עורכי דינו בסך של 43,000 שקלים בתוספת מע"מ. הסכומים ישאו ריבית והצמדה החל מהיום אלא אם ישולמו בתוך 30 יום מהיוםרישום זכויותחכירה