תביעה זכויות חכירה

החלטה כללי: 1. בכתב התביעה בת"א 1122/97 עותרת המבקשת לפסק-דין הצהרתי, לפיו הנה בעלת זכויות החכירה בנכס המצוי ברחוב העלייה בנהרייה, המשמש כיום מרכז קליטה ומעון לעולים חדשים. כמו-כן היא עותרת לתרופות כספיות, עבור זכות ההחזקה הנמנעת ממנה: דמי שימוש ראויים או דמי שכירות הנגבים בפועל על-ידי מי מהמשיבות, לפי הגבוה מביניהם. עוד היא מבקשת סעדי לוואי של צווי מניעה וצווי עשה שונים. 2. התובענה נמצאת בשלביה המקדמיים וטרם הוחל בשמיעתה. במסגרת הליכים אלה הגיעו הצדדים להסדר דיוני בדבר גילוי מסמכים, עיון בהם ומתן תשובות לשאלונים. הבקשה שלפנינו מתייחסת למחלוקות שנותרו ביניהם, הן לגבי השלמת תשובות לשאלון והן לגבי השלמת הליכי גילוי מסמכים. הבקשה נסמכת על תשובות לשאלונים שנשלחו אל המשיבות, תשובות אשר אינן מניחות את דעת המבקשת, ועל הרחבת פרטים בתצהיר גילוי המסמכים. דא-עקא, שלבקשה לא צורפו השאלונים, תצהירי התשובה ותצהירי גילוי המסמכים, שעל חסרונם סבה כאמור הלנת המבקשת. אין צריך לומר, כי צירוף מסמכים אלה הנו תנאי בסיסי לדיון בבקשה כגון זו, הן מההיבט הפורמלי והן מההיבט הענייני. כמו-כן מתחייבת הגשת תצהיר לשם אימות החומר המצורף (ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי מהד' שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, 447 בסימן 363). כידוע, תצהירי תשובה לשאלונים אינם חלק מתיק בית המשפט ורק בבוא היום זכאי הצד שקיבלם לשקול אם ברצונו להציגם כראיה, לגבי השאלות כולן או למקצתן (זוסמן, שם, 451). פשיטא, שעל המבקש תשובות נוספות, להתכבד ולצרף את המסמכים, למזער, את השאלות הנוגעות בדבר. די למעשה בכך כדי להימנע מלהיזקק לבקשה, המסתמכת על פרטי התשובות והגילוי, מבלי להניח את התשתית העובדתית המינימלית הדרושה לליבון הסוגיות בנושא. אומנם, בבקשה נזכרות באופן כללי התשובות שעליהן סבה המחלוקת, ובמקרים מסוימים אף נמצא ציטוט, אולם לא די בכך ואל לו לצד להותיר את בית המשפט לגשש באפלה, לגבי טיבה המדויק של תשובה או נכונות פרטים אלה ואחרים. מקל חומר הם פני הדברים, כאשר בין היתר המדובר בנושאי פרשנות התשובה שאינה מצוטטת. 3. עם זאת, ניתן להתייחס גם לגופם של דברים, בנוגע למרבית הנושאים העקרוניים העוברים בבקשה כחוט השני. עיקרם נעוץ במסכת היחסים שבין המשיבות וזיקתה אל נכסים שונים, כמפורט להלן. השלמות לשאלון, על-ידי הסוכנות (פרק ב' לבקשה): 4. המבקשת דורשת מהמשיבות 1, 2 ו5- (כולן תכוננה להלן, לשם הקיצור: "הסוכנות"), להשלים תשובות לתוכן שאלות הנוגעות לנכסים אחרים, בין אם כאלה המשמשים אותן לקליטת עולים ובין אם אחרים. מבוקשים אם כן, נתונים אודות מצבור נכסי הסוכנות, וכדלקמן: "מהם הנכסים המשמשים את המשיבה 1 לקליטת עולים ומי הם בעלי הזכויות בנכסים אלו (אלה)"; "בגין אלו נכסים שילמה המשיבה 1 דמי חכירה אך המשיבה 1 איננה הבעלים שלהם"; "מהם הנכסים אותם מימן משרד הבינוי והשיכון ואשר הסוכנות מחזיקה בהם"; "מה היו נכסי הסוכנות בארץ בשנים 75-81"; "מהם כל אותם נכסים שהיו בהחזקתה של הסוכנות בשנים 75-81 ואשר לא היו בבעלותה של הסוכנות, ומי היו הבעלים של אותם נכסים"; "מהם הנכסים שמומנו על ידי משרד הבינוי והשיכון בשנים 75-81 ואשר נרשמו על שם הסוכנות"; "האם היו תשלומים כלשהם ששילמה המשיבה 1 למשרד הבינוי והשיכון בגין נכסים שהמשיבה 1 מחזיקה בהם" (מתוך סעיף 18 לבקשה). הנה-כי-כן, סידרה של שאלות על נושאים חודרניים ומכבידים, ובכללם פירוט אודות כל נכסי הסוכנות. כך ולא פחות. למותר יהא לציין, כי נכסים אלה אינם מהווים חלק מההליך שלפנינו. בנסיבות אלו, על המבקשת להצביע על זיקה ורלוונטיות, בינם לבין הפלוגתאות והנושאים הנדונים בתובענה שלפנינו. אכן, המבקשת משתדלת לפרט ארוכות קשר זה, בכל הנוגע לטענות החלופיות המועלות בכתבי הטענות. טענתה הראשית והעיקרית היא, כי לאור הסכם הפיתוח והסכם החכירה, שנעשו בינה לבין מנהל מקרקעי ישראל, בקשר אל הנכס נושא התובענה, בעלותה בו אינה קשורה לנושאים חיצוניים דוגמת שאלת מימון הבנייה. העניין הנדון מועלה על-ידה, לאור הטענות מטעם המשיבות, לפיהן כבר מלכתחילה יועד הנכס למטרות לאומיות ובנייתו מומנה במלואה על-ידי משרד הבינוי והשיכון. מכאן הן מבקשות להסיק, כי למבקשת אין זכויות משל עצמה בנכס, לגביו היא פעלה כשלוחה בלבד. טענה זו חפצה המבקשת להזים, בין היתר, באמצעות הפרטים המבוקשים בשאלון ובהליכי הגילוי. לשאלת הקשר בין זכויותיה לבין הנכסים האחרים, היא משיבה, בסעיף 10 לבקשה: "במקרה כזה, תבקש המבקשת להראות שיש והיו מקרים נוספים, בהם מדינת ישראל השתתפה באופן מלא או חלקי במימון בנייה ובייזום של פרוייקטים למטרות 'לאומיות', ואולם, עובדה זו לא מנעה את רישומם של אותם נכסים, שנבנו במסגרת פרוייקטים אלו... על שם חברות ו/או גופים ממשלתיים או מעין ממשלתיים או אחרים". ואולם, גם כאן עליה להראות את הקשר בין החומר הנדרש - המחייב את המשיבות הנוגעות בדבר, לפרוש לפניה נתונים מכבידים לגבי עניינים אחרים הנוגעים גם לצדדים שלישיים, מבלי שנשמרת לאחרונים ההזדמנות לטעון טענות בדבר פגיעה באינטרסים שלהם ובפרטיותם - לבין הנושאים הנדונים לפנינו. בכך לא עלה בידיה לשכנע. השאלה כיצד נהגו המדינה והסוכנות במקרים אחרים, אינה מכריעה לעניין דידן. גם אם נניח שתינתן תשובה, לפיה היו בעבר מקרים בהם מימון הבנייה נעשה על-ידי המדינה, ולמרות זאת הנכס נותר בבעלות הגוף הפרטי, עדיין אין בכך כדי להשליך במישרין על ענייננו. אין דין מקרה אחד כדין מקרה אחר. כמדומה שמובן הדבר, כי לא סביר יהא להיזקק בעניין צדדי זה לדקדוקי פרטי העסקאות האחרות, תוך שמיעת ראיות על תנאיהן ומרכיביהן, כדי לבחון אם המדובר באמת בנסיבות דומות. עסקינן בהרחבת היריעה הרבה מעל ומעבר לנדרש, בניגוד לצריך ולמקובל. ודוק: בהמשך, בשולי סעיף 10 לבקשה, רושמים פרקליטיה המלומדים של המבקשת, כהאי-לישנא: "יתרה מזאת, המבקשת תבקש להוכיח (באופן חלופי כאמור) כי שעה שנמכרו 'החברות הלאומיות' לחברות פרטיות, הועברו, לידי הקונה כדבר המובן מאליו גם כל נכסיהן של 'החברות הלאומיות', לרבות ובעיקר 'הנכסים הלאומיים'". וכי לא כל חוזה והוראותיו, ואומד דעת הצדדים לגביו? ככל שיש צורך לפרש את החוזה דנן, יש לעשות כן לפי הכללים החלים על פרשנות חוזים ולא מכוח התנהגות כללית, לגבי חוזים אחרים. מההיבט הפורמלי עסקינן בטיעון שאינו עומד באמות המידה של דרישת הרלוונטיות ("לענין הנדון" כלשון תקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-). גישה אחרת עלולה להוביל למצב שבו יפרצו כל הגבולות. כך, למשל, יוכל ניזוק לבקש מחברת הביטוח, הנתבעת, פירוט של כל התובענות שבהן שלמה פיצויים, בניסיון להראות מקרים באירועים דומים בעבר, בהם הסכים המבטח לפצות את הניזוק. כך גם לקוח הנתבע על-ידי הבנק, ועוד ועוד. מבחני הרלוונטיות המבוססים על אדני הגיון ושכל ישר, מיועדים למנוע הרחבה אינסופית זו (למבחני הרלוונטיות האמורים, ראו בספרו של פרופ' א' הרנון דיני ראיות חלק ראשון, 18). בענייננו חובר הדבר גם לסוגיית הדיג, שאין להתיר משלוח שאלות בשאלון לשם כך. במאמר מוסגר יוטעם כאן, כי בתשובתה הציעה הסוכנות ליתן הצהרה כוללת, לפיה "כל הנכסים אשר רשומים על שם הסוכנות או חברות בת שלה המשמשים לדיור עולים חדשים לא נרכשו ומומנו ע"י מדינת ישראל, לרבות כל הנכסים המופיעים בנספח א' לבקשה הנ"ל" (סעיף 1 לתצהיר מר י' גינור וסעיף 5 לתשובת הסוכנות). דא-עקא, שהמבקשת לא הסתפקה בכך ואגב זאת פתחה בפולמוס נוסף, ארוך ומיותר, המתמקד בהבחנה בין נכסים בכלל לבין נכסים המיועדים לשיכון עולים. 5. אכן, ההיזקקות לנושאים הרחוקים מהפלוגתא הנדונה לפני בית המשפט, יכולה לעתים להיעשות, עת המדובר בהוכחה על דרך של עדות שיטה או ראיה על מעשים דומים. כללים אלה חלים גם בהליכים במשפט האזרחי, כאשר אנו מצויים בשלבים מקדמיים לקראת אפשרות להביא עדות כזו (ע"א 104/64 מורגנבסר נ' ליטוינסקי, פ"ד יח(3) 442, 448-447; י' קדמי על הראיות - הדין בראי הפסיקה (תשנ"ט, חלק שני) 524 ואילך). ואולם, עדיין אין בכך כדי לסייע לענייננו, שכן מעשה דומה מכוון להצביע על הלך נפשי ושיטת ביצוע מיועדת להקל על זיהוי בעל הדין, כמי שביצע את המעשה. בין אלה לבין ענייננו אין ולא כלום. המבקשת אף לא טענה אחרת (וראו ההערה בפסק הדין מורגנבסר הנ"ל, על הסיכון הטמון בפתיחת השער לפני בירור פלוגתאות צדדיות. שם, בעמ' 447 מול ו'-ז' נאמר: "בירור כזה יעמיס ללא צידוק מספיק על בירור הפלוגתאות שבמשפט גופו, יאריך את הדיון ואף עלול להורידו מן הפסים"). אכן, בצדק המבקשת אינה עומדת על זכותה מכוח כללים דיוניים אלה. בתשובתה הבהירה, כי הפרטים השונים אינם נחוצים לה לביסוס טענות וחקירות נגדיות אודות קיומה של שיטה (סעיפים 14, 15 ו18- לתגובתה על תשובת המשיבות). עמדתה מתמקדת בכך, שהמדובר בגופים ציבוריים, אשר לדעתה נוהגים איפה ואיפה כלפי שווים. ההפליה לרעה כלפיה מקנה לה זכות הראויה להגנה במשפט. פשיטא, שהיא מסתמכת על הדין המהותי החל על המשיבות ולא על כללי ההוכחה הנ"ל (יובהר: ענייננו בשלב זה נוגע לסוכנות בלבד ולא למדינת ישראל, שהרי המדובר בשאלון שהופנה אליה). 6. היקף השתרעות המשפט הציבורי על הסוכנות והאפשרות לטעון כלפיה טענות הפליה - מעבר לתחולת טענות אלו במשפט האזרחי הרגיל - טרם הוכרע בפסיקה (בג"ץ 4212/91 המוסד החינוכי הממלכתי דתי העל-יסודי לבנות "בית רבקה" נ' הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, פ"ד מז(2) 661, 678 מול א'-ג'). עם זאת צוין שם, כי קיימת אפשרות שהסוכנות הנה גוף דו-מהותי, עליו חלים הן הנורמות מהמשפט הפרטי והן חלק מהנורמות הנוהגות במשפט הציבורי (שם, 676 מול ו'-ז'; למהות הדואליות הנורמטיבית ראו, בע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פ"ד מו(2) 464, 490 וכן 517; א' בנבנישתי "תחולת המשפט המינהלי על גופים פרטיים" משפט וממשל ב (תשנ"ד) 11). אמירה זו הייתה שם אגב אורחה בלבד (ע"א 3414/93 און נ' מפעלי בורסת היהלומים (1965) בע"מ, פ"ד מט(3) 196, 206 מול א'-ב'). ואולם, גם אם נצא מתוך הנחה, שהסוכנות כפופה לכלל איסור ההפליה הפסולה, החל במשפט הציבורי, כמדומה שהטענה המועלית בענייננו הנה רחוקה וקלוטה מן האוויר. עסקינן למעשה בניסיונות לדוג נתונים, תוך הכבדה יתרה על בעל הדין שמנגד. עיון במצוטט לעיל, מתוך סעיף 18 לבקשה, יעיד באופן הבולט ביותר על המרחק בין ענייננו לבין הנשאל. כך, למשל, פרטים על כל נכסי הסוכנות בארץ בשנים מסוימות; כך פירוט לגבי כל נכסיה שאינם בבעלותה והמוחזקים על ידה. מה לכל אלה ולנו? מה גורל נכסים שנמסרו לידיה להחזקה מתורמים? ועוד כהנה וכהנה. העובדה שעל גוף ציבורי חלות חובות גילוי נרחבות, אינה יכולה להפוך את ההליך האזרחי למקור גילוי ללא הגבלה. בנושא זה חובר גם עניין יעילות ההליך, להימנע מלהתפרש ולגלוש אל עבר נושאים שאינם נדרשים לשם ההכרעה במחלוקת. 7. לא זו אף זו: מטענות המבקשת, המתבססות על זכות מהותית שלא לשם צורך ראייתי, עולה כשל נוסף העומד לה לרועץ. טענה מהותית חייבת להיות מתוחמת בין הפלוגתאות שבין הצדדים. דא-עקא, שטענת ההפליה הנטענת אינה מונחת על שולחן הדיונים, באשר המבקשת לא טענה אותה בכתבי הטענות. באין טיעון בנושא בכתב התביעה - למרות שהנושא היה צפוי מתוך ההתכתבות בין הצדדים - ומכיוון שהמדובר במענה לטענת הגנה, היה עליה, למזער, להגיש כתב תשובה, בכדי להעלותה לבירור (ד"ר זוסמן, שם, 279; ע"א 2167/94 בנק למסחר בע"מ נ' שטרן, פ"ד נ(5) 216, 220 מול א'-ג'). אין להסיק מכך, כי לו הייתה טענת ההפליה מועלית כראוי, היה הדבר מספיק לשם מתן הפרטים על כל המבוקש. הדברים הובהרו לעיל, אולם, בעצם העובדה שהפלוגתא לא הועלתה כלל די גם כן, כדי לדחות את הבקשה בנושא זה, בהעדר רלוונטיות. 8. מקבץ שאלות נוסף התייחס לנושאים מעט שונים. בשאלות 11-10 נשאלה הסוכנות לגבי חלקה במימון בניית הנכס נושא התובענה. לדעת המבקשת היא זכתה לתשובה מתחמקת בנוגע אליהן. לעומת המפורט לעיל, הרי כאן הנושא בכללותו רלוונטי ומתייחס ישירות לטענת המימון על-ידי המדינה, בניסיון לשוללה. ואולם, באין לפנינו את השאלות ואת התשובות המדויקות, לא נוכל להכריע בדבר. עם זאת, הסוכנות צרפה לתשובתה תצהיר משלים. בסעיף 2 בו, פורטה הרחבה לתשובות שנמסרו. לאחר עיון בתשובה שניתנה, תוך ההפניה למסמכים שנמסרו במסגרת הגילוי (תקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי), נחה דעתי, כי בשלב זה ניתן להסתפק במענה האמור. שאלה 32 ממחישה ביתר שאת עד כמה חרגה המבקשת ונסחפה בטענותיה. שם היא עותרת לקבל פירוט של כל המסמכים השייכים לה ולחברה אחרת (שאינה בעלת דין כאן), שלטענתה נותרו ברשות הסוכנות. סימוכין לכך היא מוצאת מהתשובות לשאלון ומתוכן מסמכים שגולו, אשר לדידה העיד על-כך, כי ברשות הסוכנות מצויים מסמכים שונים. מה לזה ולנו? הרי עסקת היסוד אינה הנושא בענייננו ולא כאן המקום לפתור את כל המחלוקות בנוגע למילוי תנאי הרכישה והעברת כל המסמכים (מה גם שהמבקשת, כאישיות משפטית נפרדת, אינה צד להתקשרות עם הסוכנות: נספח ג' לתובענה). ואכן, המבקשת עצמה טוענת, כי בנושא זה היא דורשת גילוי של מסמכים, דו"חות כספיים ישנים ומסמכים נוספים, שאינם נוגעים כלל לתובענה דנן. כך נרשם בסעיף 26 לבקשה: "בהקשר זה מבקשת המבקשת להפנות למשיבה 1 שאלות הבהרה והן: כיצד הגיעו אליה מסמכים אלו (אלה), האם יש ברשותה של המשיבה 1 ו/או מי מטעמה מסמכים נוספים של דיור וקייט ו/או דיור לעולה, ושאינם נוגעים לתובענה דנן, ומהם אותם מסמכים?". כמדומה שהשתבש לה, למבקשת, ההבדל בין ההליך דנן על פלוגתאותיו, לבין כל יתר הנושאים - הקושיות והטענות - בינה ודיור לעולה, לבין הסוכנות. עד כדי כך הם פני הדברים, שהשאלון משמש אצטלה לא רק לנושאים שאינם קשורים כלל לתובענה, אלא גם מתייחס לדרישות היכולות לבוא מטעם צד שלישי (דיור לעולה). חרף זאת, ראתה הסוכנות להשיב גם על נושא זה ואף ניתנה לכך התייחסות נוספת בתצהירו הנ"ל של מר י' גינור (דבר המנוגד כליל לטענות המבקשת כלפיה, על התחמקות). די למעשה בכך. שאלות 47-44 מתייחסות באופן כללי לנושא השתתפות הממשלה במימון פעולות הסוכנות. עניין זה רחוק מהנושא דנן, מכביד ומיותר. בנסיבות אלו אין מוטלת על הסוכנות החובה להשיב עליו. 9. נובע מכאן, כי דין העתירה כלפי הסוכנות, בכל הנוגע לתשובות החסרות בשאלון, לפי פרק ב' לבקשה - להדחות. השלמות לשאלון, על-ידי מדינת ישראל (פרקים ג' וד' לבקשה): 10. גם כלפי המשיבות 3 ו4-, שהנן למעשה בעל-דין אחד (מדינת ישראל), אשר משום מה פוצל באופן מלאכותי לשני בעלי-דין, דורשת המבקשת להשלים תשובות חסרות לשאלונים. מכיוון שכאמור החומר לא צורף, קשה ביותר לעקוב אחר הנדרש והחסר. בכללם של דברים, המדובר בשאלות לגבי נכסים, שנבנו בהמלצת משרד הבינוי והשיכון או במימונו ואשר החכירה בהם נרשמה על שם גופים אחרים. כמדומה, שכל הנאמר לעיל יפה גם לנושא זה, למרות שכאן חלים בבירור גם נורמות המשפט הציבורי. ודוק: המדובר גם בפירוט זהותם של אותם הגופים, שלפי טענת המבקשת, על שמם רשומים הנכסים. אלה אינם צד לדיון ומטבע הדברים גם לא ניתנה להם הזדמנות להשמיע טענותיהם. עם זאת, יוכלו באי-כוח המבקשת להגיש את השאלון ותצהירי התשובה בישיבה הקרובה, על-מנת שניתן יהא לעבור על שאלות קונקרטיות, במטרה למיינן, אולי תמצאנה כאלו המזכות אותה לקבל תשובה מלאה או מפורטת יותר. השלמות לתצהירי גילוי המסמכים (פרק ד' לבקשה): 11. אשר לתצהיר גילוי מסמכים הטענה היא, כי התצהיר מטעם הסוכנות אינו מפרט את כל המסמכים, כנדרש בתקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי וטופס 11 בהן. מובן הוא הדבר, כי מבלי לעיין בתצהיר עצמו לא נוכל להתייחס לנושא זה. ואולם, מכיוון שהוראת התקנות בנושא זה ברורה, הרי אם באמת כך הם פני הדברים, מן הראוי שהסוכנות תתקן את תצהיר גילוי המסמכים מטעמה. ההצהרה צריכה להתייחס לכל המסמכים הנוגעים לעניין הנדון, המצויים או שהיו מצויים ברשותה או בשליטתה ושאותרו על-ידה לאחר חקירה ודרישה, כנדרש בתקנות וכמפורט בטופס 11 (לטענת הסוכנות הוגש תצהיר מתוקן, אולם גם הוא לא צורף). טענה נוספת מתייחסת ל"קרן רכוש של הסוכנות" ולמסמך, אשר לטענת המבקשת נוגע לסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. מהמפורט בסעיף 44 לבקשה לא ניתן להבין במה דברים אמורים ולפיכך גם נושא זה ילובן בישיבה הקרובה, לאחר שיצורף החומר החסר. עם זאת, אם המדובר במצבת הנכסים הפיננסיים של הסוכנות, כמפורט בסעיף 22 לתשובת הסוכנות, טוב תעשה המבקשת אם תשקול בשנית את עמדתה בנושא זה. 12. המבקשת דרשה ממדינת ישראל פירוט נוסף, לגבי כרטיסיות חשבון מסוימות. חלק מהחומר נשלח בשלב מאוחר יותר, כמפורט בתגובת עו"ד חביליו, על-כן אין עוד צורך להורות בנושא. מכול מקום, למבקשת שמורה הרשות להתייחס להשלמות נוספות במהלך הדיון הקרוב, אם יתגלה צורך בדבר. אשר לרשימת הנכסים המפורטת בנספח א' לבקשה: הפרטים המבוקשים חורגים ממסגרת המחלוקות הנדרשות בתיק זה, על-כן לא מן הראוי יהא לצוות ליתן, גם לגביהם, את המבוקש בנושא. הערת סיום: 13. בשולי הדברים מן הראוי להביע מורת רוח על תשובת המבקשת לתגובת המשיבות. כידוע, לפי תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, הותר למבקש להגיב על תשובת המשיב. המדובר בתגובה המתחייבת מן התשובה, שהרי פרטים מהותיים לא ניתן לכלול בה. אם היה צריך לציין נושאים נוספים, אזי חלה החובה לכלול אותם בבקשה גופה או לבקש לתקנה. לא לשם כך מיועדת התשובה. בעוד שהבקשה, המפורטת כשלעצמה היטב, מחזיקה 8 עמודים ותגובת הסוכנות מחזיקה 6 עמודים (תשובת המדינה מצומצמת אף יותר), הרי התשובה מטעם המבקשת לתגובת המשיבות כוללת 13 עמודים, והיא אינה מצטמצמת רק לנושאים הנדרשים כתגובה. למעשה המדובר בהשלמת טענות, אשר מלכתחילה מן הראוי היה לפרטן בבקשה עצמה. בפועל הוגש מסמך המשמש תחליף לסיכומים בכתב. ניצול הזכות הדיונית של מתן התשובה, לשם הגשה למעשה של סיכומים, לפירוט נרחב של הטענות ולעריכת מקצה שיפורים לבקשה, אינו ראוי. מכיוון שלאחרונה אנו עדים יותר ויותר לתופעה כגון זו, בדבר ניצול התגובה מעבר לתכליתה, אין מנוס זולת מלהתייחס לנושא זה בבואנו לפסוק את ההוצאות. התוצאה: 14. סוף דבר הוא, כי בעיקרה הבקשה נדחית, למעט הנושאים הבודדים אשר נותרו לדיון והאמורים להבחן בדיון הקרוב, לאחר שיוצג החומר החסר (השאלון, תצהיר התשובה ותצהיר גילוי המסמכים). המבקשת תשא בהוצאות הסוכנות, בסך של 3,000.- ש"ח בצירוף מע"מ, ובהוצאות מדינת ישראל, בסך של 1,500.- ש"ח בצירוף מע"מ. חכירה