החלטה 1. המבקש, (להלן: צימרמן), מבקש לבטל את צו המניעה שניתן כנגדו לבקשת המשיבה (להלן: נווה במדבר), ביום 1/7/99 במסגרת בש"א 6251/99. 2. צימרצמן חתם ביום 15/9/98 על הסכם עם המשיבה הפורמלית (להלן: שירנית), על פיו הוסכם בין הצדדים כי צימרמן מזמין משירנית בניית בית בישוב תקוע, במגרש 593, תמורת סך השווה ל- 150,000 דולר ארה"ב. 3. שירנית התקשרה בהסכם מיום 3/2/98 עם נווה במדבר לפיו הוסכם בין הצדדים כי נווה במדבר תבצע עבור שירנית עבודות בניה בישוב תקוע. 4. בהסכם בין שירנית לנווה במדבר צוין כי נחתם הסכם ביום 25/3/96 בין אגודת תקוע לשירנית לפיו קבלה שירנית את הזכות הבלעדית לבניית בתי המגורים ושירנית קבלה להחזקתה את הקרקע מכוח אותו הסכם לצורך הבנייה. 5. בהמשך, הוסכם בין צימרמן לשירנית כי במקום מגרש 593, תבנה שירנית עבור צימרמן על מגרש 475. 6. הקרקע, עליה נבנים הבתים שייכת להסתדרות הציונית העולמית. 7. ביום 23/2/99 הוציאה ההסתדרות הציונית העולמית אישור לפיו ה"ה צימרמן יהושע וטניה "בעלי זכויות בר רשות במגרש מיום 22/2/99". 8. נווה במדבר, טענה בבקשתה למתן צו המניעה, כי היא בונה כקבלן עבור היזם "שירנית", וכי בנתה עד כה עבור "שירנית", על מגרש 475 שלד בן שתי קומות. אין חולק בין הצדדים כי אכן השלד בנוי כאמור, לרבות יציקת התקרה. 9. עוד טוענת נווה במדבר כי עקב חילוקי דעות בין צימרמן לשירנית ביטלה שירנית את ההסכם בינה ובין צימרמן. 10. אכן, הוגש מכתב שנשלח לצימרמן ביום 25/2/99, מאת עו"ד שוטון בשם שירנית, לפיו מודיעה שירנית על ביטול ההסכם, מאחר ולטענתה לא עמד צימרמן בתנאי ההסכם בכך שלא שילם את הסכום של 15,000 דולר. 11. נווה במדבר טוענת כי שירנית לא שילמה לה את כספה ועל כן הפסיקה את בניית הבית. 12. נווה במדבר טוענת כי היא מחזיקה בשטח המגרש ובשלד שנבנה כדין, וכי יש לה זכות עכבון על פי הדין. מאחר והתברר כי צימרמן פתח בהכנות להשתלט על המגרש והשלד ולהמשיך בבנייה בעצמו, בקשה נווה במדבר צו מניעה זמני שיורה לצימרמן להימנע מלעשות כן. 13. צו המניעה ניתן ביום 1/7/99. 14. ביום 5/7/99 הגיש צימרמן בקשה זו לביטול צו המניעה. 15. צימרמן טוען כי שירנית נקלעה למצב כלכלי קשה, הפרה את התחייבויותיה כלפי תושבי תקוע שהזמינו אצלה בניית בתים, הוגשה תביעה של היישוב עצמו כנגד שירנית לביטול הסכם המסגרת ביניהם, ואף מונה לשירנית כונס נכסים על ידי בית המשפט. 16. לדברי צימרמן, ביום 30/6/99 אושר לו על ידי מזכירות תקוע, להמשיך את הבנייה בעצמו לאחר שהיישוב ביטל אותו הסכם. 17. לטענתו, אין לו כל הסכם עם נווה במדבר, אלא עם שירנית, לפיכך אין בינו לבין נווה במדבר יריבות כלשהי. 18. כמו כן טוען צימרמן, כי הוא הזמין את הבנייה משירנית ולא מנוה במדבר, ולפיכך ,לכל היותר זכות העכבון להבטחת תמורת הבנייה בידי שירנית כלפיו, ואין לנווה במדבר כל זכות כלפיו או כלפי המגרש או השלד שנבנה. 19. בעדותו בפני, הסביר צימרמן כי לא שילם את הכספים לשירנית מאחר ושמע על מצבה הקשה והתביעות שיש כנגדה, וכי מונה כונס נכסים. עוד הוסיף, כי התקשר למשרדו של עו"ד מסר, הוא הכונס שמונה, כדי לברר למי עליו לשם, ושם נאמר לו על ידי עורכת דין שאת שמה אינו זוכר, שלא ישלם לשירנית עד להחלטה של בית המשפט שמינה את הכונס. 20. בדיון שבפני, הציג צימרמן מכתב, מיום 6/799, היינו יום לאחר שהגיש בקשתו לביטול צו המניעה, המופנה לעו"ד שוטון, ב"כ שירנית, לפיו הוא מבטל את ההסכם שבינו לבין שירנית, מאחר ולטענתו היישוב תקוע ביטל את הסכם המסגרת עם שירנית. 21. עו"ד שוטון הצהיר בפני כי עד היום לא התקבל המכתב במשרדו. 22. יש לתמוהה, מדוע נשלח מכתב זה רק לאחר קבלת צו המניעה, ואל עוד ביום 30/6/99,כאשר לטענת צימרמן אושר לו על ידי מזכירות היישוב לבנות בעצמו. 23. זכות העיכבון, נובעת באופן כללי מהאמור בסעיף 11 לחוק המיטלטלין, התשל"א - 1971, (להלן: חוק המיטלטלין), ובאופן ספציפי לעניינינו, בסעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד - 1974. (להלן: חוק חוזה קבלנות). (ראה - ע"א 79/89 סולל בונה נ. גולדשטין חברה לשיכון ופיתוח, פד"י מ"ו (3) 58 בעמ' 62 מול האותיות ב - ו). 24. אין חולק כי בתי המשפט, הכירו במצבים דומים בזכותו של קבלן לקבל צו מניעה, כנגד מזמין הבנייה, וזאת מכוח זכות העכבון. 25. הרעיון העומד מאחורי זכות זו, היא להבטיח את זכותו של הקבלן לקבל את כספו, עבור הבנייה שביצע ולא ליצור מצב בו המזמין יוכל להוציא את הקבלן מהנכס שנמסר לו לבנייה בכל עת שיחפוץ, ולגרם לכך שהקבלן יעמוד בפני שוקת שבורה. (ראה למשל ת"א 272/93 מחוזי ת"א ריקל נ. גויל פס"מ נ"ג (3) 122, רע"א 5095/93 פ.א. ארבן נ. גבי א.ג.ר. שותפות לבנין ופיתוח, פד"י מ"ט (1) 730). 26. הקושי המתעורר בעניין שלפני הוא בכך שאין חוזה ישיר בין צימרמן לבין נווה במדבר, ולפיכך מתעוררת השאלה האם יש לראות ביחסים שבין צימרמן לנווה במדבר כיחסים של מזמין וקבלן, או יתכן כי אף אם אין יחסים ישירים כאלה, עדיין לנווה במדבר זכות עכבון מכוח העובדה כי בנתה בפועל ומכספה את השלד, זאת במשולב עם העובדה כי עשתה כן על סמך הסכם בינה לבין שירנית, כשלאחרונה הסכם קבלנות עם צימרמן. 27. נווה במדבר אף מפנה להסכם שבין שירנית וצימרמן ובו נאמר, בסעיף 5, כי שירנית רשאית לבצע את עבודות הבנייה או חלק מהן באמצעות קבלן או קבלני משנה או באמצעות עובדים מטעמה. 28. לפיכך, טוענת נווה במדבר, כי היה ברור וידוע לצימרמן כי יתכן מצב בו קבלן מטעם שירנית יבנה את הבית בעבורו, ומכאן, שהיא, נווה במדבר, לאור ההסכם בינה ובין שירנית הפכה להיות אותו קבלן, בידיעתו והסכמתו של צימרמן, ומכאן שלנווה במדבר קמו הזכויות כנגד צימרמן, לרבות זכות העיכבון. 29. יתרה מכך, בהסכם שבין שירנית לנווה במדבר, נאמר בסעיף 5(א), כי שירנית מוסרת את הקרקע לנווה במדבר, כקבלן, למטרת ביצוע העבודות, ומכאן, שהתמלא התנאי האמור בסעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, כי נמסר נכס לצורך ביצוע מלאכה או מתן שירות, ועל כן קמה לנווה במדבר זכות העכבון. 30. במילים אחרות, צימרמן הסכים, לאותה העברת נכס לצורכי הבנייה, כך שידע ששירנית רשאית לעשות כן, ומשנעשה הדבר, אין הוא יכול להעלות היום טענה כי אינו מכיר בנווה במדבר ככקבלן, או בזכות העכבון של נווה במדבר. 31. בא כוחו של צימרמן, הסתמך בסיכומיו על האמור ב-המ' (ת"א) 4205/93 שרם בנגב בע"מ נ. אינ' נינו פררי, תקדין מחוזי כרך 93 (2) תשנ"ג/תשנ"ד - 1993 בעמ' 827, כבוד השופט שטרוזמן. לטענתו, נקבע באותה החלטה כי לקבלן המשנה אין זכות עכבון. 32. עיון בהחלטה מלמד, כי לא ניתן ללמוד ממנה דבר לעניינינו. אותה החלטה עסקה בבקשה של קבלן משנה, שקיבל לרשותו לבצע חלק של בנייה, כנגד הקבלן הראשי, ולא כנגד המזמין. 33. לפיכך, קבע כב' השופט שטרוזמן כי: "הדעת אינה נותנת, ומדיניות שיפוטית ראויה לא תסבול הכרה בזכות העכבון, לאחד מבעלי זכות החזקה בנכס המעונין לעכב את הנכס בידו, בעוד האחרים, שאף הם בעלי זכות חזקה בנכס אינם מעונינים בעיכוב זה וזקוקים לנכס כדי להשלים בו את מלאכתם. כל אחד מהשותפים בחזקה במקרקעין רשאי להשתמש בהם כך שלא ימנע שימוש משותף אחר." 34. ברור, כי אין זה המצב בעניינינו. 35. צימרמן, מפנה אף להוראות סעיף 9 בהסכם בין האגודה תקוע לשירנית בו נאמר כי שירנית מנועה להסב את זכותה על פי ההסכם לצד שלישי. 36. אינני סבור כי האמור חל על היחסים שבין צימרמן לשירנית לאור האמור באופן מפורש בהסכם שביניהם כי שירנית רשאית לבצע את העבודה באמצעות קבלן משנה, זאת בנוסף לכך, שצוין באותו הסכם כי לאגודת תקוע אין כל מעמד באשר ליחסים שבין שירנית לצימרמן. 37. צימרמן מפנה אף להוראות סעיף 14(ח) להסכם שבין אגודת תקוע לשירנית, לפיו במקרה והאגודה תבקש לסלק את ידה של שירנית מהאתר, על שירנית לעשות כן, ולהשאיר שם את כל המבנים והחומרים. 38. לא הובאה בפני כל ראיה כי אכן זכות זו מומשה, זאת בנוסף לאמור לעיל, כי אינני סבור שהוראות ההסכם בין שירנית לתקוע חלות על ההסכם שבין צימרמן לשירנית. 39. אין חולק בית הצדדים, כי נווה במדבר בנתה עד היום את השלד בחלקה, כך שהושלמה תקרת קומה שניה. על פי ההסכם בין צימרמן לשירנית, היה על צימרמן לשלם לאחר שלב זה, בסך הכל 50%, מהתמורה, היינו סכום השווה ל - 75,000 דולר. 40. אין חולק כי עד היום שילם צימרמן 15,093 דולר בלבד, ומכאן שנכון להיום הוא חייב סכום של 59,907 דולר. 41. אינני מקבל את טענתו של צימרמן כי היה רשאי לראות בחוזה כבטל לאור דברי מזכירות האגודה, הואיל ולפי סעף 21 בהסכם בינו לבין שירנית נקבע מפורשות, בסעיף 21, כי האגודה, הוא היישוב תקוע על פי המוגדר במבוא לאותו הסכם, אינה צד להסכם. מכאן, יש לקבוע כי לאגודה אין כל מעמד ולפיכך, אף אם נאמר לצימרמן כי הוא רשאי להמשיך לבנות לבד, אין כל תוקף לדברים אלו במסגרת היחסים שבין צימרמן לשירנית. 42. אף הסברו של צימרמן, כי לא העביר כספים עקב מצבה של שירנית, או עקב "יעוץ" שקיבל מעורכת דין נעלמה במשרדו של עו"ד מסר, הוא קלוש וחסר הגיון. אדם סביר היה פונה בכתב, מבקש לברר את העניין, לקבל החלטה המורה לו שלא לשלם כספים ואף נוקט בהליך משפטי בעניין זה. צימרמן לא עשה, אף לא אחת מאלה, ועתה הוא מבקש להמשיך ולבנות בעצמו לאחר שלא שילם עבור הבנייה שנעשתה עבורו. 43. יתרה מכך, עיון בצו מינויו של עו"ד מסר (בש"א 1385/99 ב-ת.א. 1756/98, בבית משפט מחוזי בירושלים, החלטה מיום 23/2/99, כבוד השופטת אילה פרוקצ'יה), מלמד כי עו"ד מסר מונה להיות למנהל מיוחד, כדי לבחון אפשרות סיום הפרויקט על ידי שירנית והגורמים המבצעים מטעמה, כמו כן נקבע כי סמכויותיו תהינה לבחון את הביצוע בשטח, את המערך הכספי של שירנית, לפקח על הזרמתם והוצאתם של כספי הפרויקט. לא נאמר בשום מקום בהחלטה זו דבר כלשהו לפיו יכול היה צימרמן לחשוב כי הוא פטור מהעברת הכספים לשירנית. 44. לאור זאת, יש לקבוע בשלב זה, כי צימרמן לא העלה בפני כל סיבה סבירה לכך שלא שילם את הכספים המגיעים ממנו. 45. מכאן שהתמלא התנאי הראשוני למתן צו מניעה לפיו הוכח בפני לכאורה כי צימרמן חב חוב כספי קצוב. יתרה מכך, נווה במדבר הראתה לשלב זה כי היא מתבססת על עילת תביעה רצינית על זכות לכאורה הקנויה לה, ובשלב זה די בראיה לכאורה. (ראה רע"א 5095 הנ"ל). 46. אולם, השארת הצו על כנו מהווה למעשה פגיעה חמורה בצימרמן שלא יוכל לבנות את ביתו, מה עוד ששירנית הודיעה לו על ביטול ההסכם עמו, ולא חזרה בה מהודעה זו, ואילו צימרמן אף הוא הביע את דעתו כי ברצונו לבטל את ההסכם עם שירנית. 47. לפיכך, אין מקום, ליתן צו שפירושו אכיפת ההסכם בין צימרמן לשירנית כששני אלה ממילא מסכימים לבטלו, ובנוסף יגרום לצימרמן לנזקים חמורים. 48. יחד עם זאת, יש לשקול ולהבטיח את זכויות הצדדים כפי שהובאו בפני, לרבות הבטחת כספו של הקבלן שביצע את עבודתו. 49. לאור זאת אני מורה כי צו המניעה יבוטל לאחר שצימרמן יפקיד בקופת בית המשפט סכום השווה בשקלים, לסכום של 59,207 דולר ארה"ב על פי השער היציג בעת התשלום. 50. כמו כן אני מורה כי נווה במדבר או שירנית, זכאיות לבטל את הערבות הבנקאית בסך 40,000 ש"ח, שהופקדה על פי החלטתי מיום 5/7/99. 51. הוצאות בקשה זו בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ יהיו על פי תוצאות התביעה בתיק העיקרי. צוויםצו מניעה