דיני מקרקעין הם דינים מגוונים הכוללים נושאים שונים עסקאות נדל"ן - מכירת דירה/קניית דירה, זכויות בניה, ליקויי בניה, הסכמי שכירות, עסקאות קומבינציה, בתים משותפים, קבוצת רכישה, רישומי מקרקעין, כינוס נכסים, מיסוי מקרקעין וכו'. להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן בבית משפט המחוזי בחיפה ע"י השופט ג'רג'ורה - בנושא תביעה לתיקון רישום טענת מרמה - סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין הערות מקדמיות : תחילתו של הליך זה בכתב תביעה בו עתר עזבון המנוח ח'אלד תיתי, ז"ל, להלן: "המנוח", ע"י יורשו חסן, והתובע מס' 2, חסן חוסיין תיתי, להלן: "חסן". הנתבעים בכתב התביעה היו מינהל מקרקעי ישראל ורשם המקרקעין. בכתב הגנתם העלו הנתבעים טענות מקדמיות לפיהן אין להגיש תביעה נגד עזבון מבלי לצרף את כל היורשים וכי רשם המקרקעין אינו הצד הנכון בהליך זה. לאור טענות אלה ביקש ב"כ התובעים בישיבה מיום 21.5.03: לתקן את כתב התביעה ע"י הוספת שמם של היורשים של המנוח, "כמפורט בצו קיום הצוואה שהעתק ממנו צורף לכתב התביעה", למחוק את רשם המקרקעין ולצרף במקומו את פקיד ההסדר... ללא צורך בהגשת כתב תביעה מתוקן. ב"כ הנתבעים לא התנגדה לבקשה. החלטתי על תיקון שם התובעים כפי שמופיע היום בכותרת לפסק הדין - עזבון המנוח ח'אלד חוסיין תיתי ז"ל ע"י היורשים מס' א-ד התובע מס' 2, חסן, נשאר כתובע נוסף. כמו כן נמחק שמו של רשם המקרקעין ובמקומו צורף פקיד ההסדר, להלן: "פקיד ההסדר", והכל ללא צורך בהגשת כתבי טענות מתוקנים אעיר כאן כי כתב התביעה הוגש מבלי לציין, כמתחייב, את מספרי תעודות הזהות של התובעים. בהתאם להחלטה הנ"ל התווספו מספרי תעודות הזהות של התובעים כפי שמסר בא כוחם. מצאתי לנכון לציין דברים אלה בפתח פסק הדין מאחר וב"כ הנתבעים חזרה בסיכומיה והעלתה טענות מקדמיות אלה כנימוק לדחיית התביעה על הסף. משתוקן כתב התביעה כאמור, אין מקום לטענות אלה ואני מתעלם מהן. ועוד הערה - בס' 1.1 לסיכומיה התיחסה ב"כ הנתבעת לצו ירושה שהוצג ע"י ב"כ התובעים, אך בתיק בית המשפט ובתיקי המוצגים לא מצאתי צו ירושה . תיקון כתב התביעה כמפורט לעיל נעשה על פי הצהרת ב"כ התובעים מן הראוי לציין גם, שארבעת ילדיו של המנוח, הם התובעים מס' א-ד, הם נהנים על פי הצוואה , ונהנה על פי הצוואה אינו בהכרח יורש על פי דין. קיימים מקרים בהם לא כל היורשים על פי דין הם הנהנים על פי הצוואה . מעיון בצוואה שצורפה לכתב התביעה [ואשר קויימה בבית משפט זה], חילק המנוח את זכויותיו בקרקעות שהיו בבעלותו, עת ערך את הצוואה , בין אלה שפורטו בצוואה . החלקה הנתבעת בהליך זה אינה כלולה בחלקות שהמנוח חילק בין ילדיו, ולכן דין התביעה להימחק על הסף מאחר ולא כל היורשים צורפו להליך זה. שקלתי אם אין מקום למחוק את התביעה אך לאחר שיקול, ולא מעט היסוס והתלבטות, החלטתי לא לעשות זאת לאור הצהרת באי כוח התובעים, כמפורט בישיבה מיום 21.5.03, ולפיה ארבעת התובעים הם היורשים של המנוח, וחזקה על ב"כ התובעים כי ידועה להם ההלכה בעניין זה והיורשים שפירטו את שמותיהם הם כל היורשים של המנוח התובעים הגישו את סיכומיהם ביום 23.3.06, וזאת בהתאם להחלטתי מיום 16.2.06. הנתבעים, לעומת זאת, הגישו את סיכומיהם רק ביום 28.8.06, בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 29.5.06, בבש"א 7838/06, לפיה ניתנה לב"כ הנתבעים אורכה של 21 יום, ואולם, אף בתום מועד זה לא הגישו הנתבעים את סיכומיהם, התובעים הגישו בקשה למתן פסק דין בהעדר סיכומים, בש"א 10541/06, מיום 31.7.06, וביום 28.8.06 הגישו בקשה למתן החלטה בבקשה הנ"ל. בטרם ניתנה החלטה בבקשה זו, הוגשו לבסוף סיכומי הנתבעים, ביום 28.8.06, ללא קבלת רשות על הגשת הסיכומים באיחור. משהוגשו הסיכומים לפני מתן פסק הדין אין מקום להתעלם מהם. הנני להביע בזה את מורת רוחי מהתנהלות זו של הנתבעים הרקע להגשת התביעה : ביום 7.2.1957, לאחר סיום הליכי ההסדר, נרשמה בלשכת רישום המקרקעין בנצרת חלקה 29 בגוש 18970, בשטח של 12.105 דונם, להלן: "החלקה", על שם מדינת ישראל. מחצית החלקה מס' 28 באותו גוש נרשמה ע"ש המנוח, כפי שעולה מנסחי הרישום שהעתק מהם צורף לכתב בתביעה. ביום 7.10.02, לאחר יותר מ-42 שנה, הגישו התובעים תביעה לתיקון הרישום בהתאם לס' 93 לפק' הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, להלן: "הפקודה", ביחס לשטח של 3.1 דונם מהחלקה שהוגדר כת.ח 29/1, להלן: "השטח שבמחלוקת", על פי תרשים המודד אבו ריא, להלן: "המודד", כך שהשטח שבמחלוקת יירשם על שם התובעים בחלקים שווים, ביניהם. הנתבעים מתנגדים לתביעה ועתרו למחיקה על הסף, ולחילופין לגופו של עניין. לגבי טענות הסף התיחסתי לעיל. אדון כעת בטענות לגופו של העניין. שמעתי את הראיות והוגשו סיכומים בכתב. אסקור להלן את טענות הצדדים וראיותיהם. ההדגשות בפסק דין הן שלי אלא אם נרשם אחרת טענות התובעים : ניתן לסכם את טענות התובעים בכתב התביעה כדלקמן: רישום השטח שבמחלוקת על שם המדינה הושג במרמה תוך הטעייה ו/או הצהרת שווא ו/או נרשם שלא כהלכה: במסגרת הליכי ההסדר שהתקיימו בכפר בענה בשנת 1959 [צריך להיות לפני שנת 1955 - ר.ג'], רצו לתבוע את שתי החלקות שקיבלו מספרים סופיים, 28 ו-29, אולם סגן פקיד ההסדר, "מתוך הטעיה ו/או במרמה", הסביר להם כי "אין להם סיכוי להירשם בשתי החלקות, ובמידה ויוותרו על חלקה 29 לטובת המדינה [הנתבעים - ר.ג'], רק אז יוכלו להירשם ביחס לחלקה 28 אשר נטועה עצי זית מבוגרים" - ס' 4 לכתב התביעה, להלן: "התנאי" או "ההצהרה". לטענת התובעים, הסכימו לתנאי זה והצהירו בתזכורת התביעה מס' 1723, להלן: "תזכורת התביעה", כי "לא יתבעו את חלקה 29 במידה ותתקבל תביעתם בחלקה 28". עוד טענו התובעים כי אינם יודעים קרוא וכתוב וכי אינם מתמצאים בהליכי ההסדר, ולא היתה כל סיבה להבדיל בין חלקה 28 לבין חלקה 29, מאחר ושתי החלקות היו מעובדות ומהוות "המשך אחד" בס' 5 לכתב התביעה טען ב"כ התובעים כי "יש בהצהרת התובעים משום 'טענת שווא או הטעיה או תרמית', והתובעים פעלו על פי הצהרה זו" התובעים סמכו על הצהרת פקיד ההסדר כי יש צורך בויתור על החלקה (29), כדי להבטיח רישומה של חלקה 28 על שמם וסמכו על הצהרתו ו/או הבטחתו זו על אף שלמעשה לא היה כל קשר בין רישום החלקה הנ"ל פקיד ההסדר לא הזמין את התובעים לחקירה הפומבית על מנת להסביר עמדתם והתעלם מן הרישומים במפת ביקורת השדה ו/או מרשימת הבעלים הידועים. על אף היות השטח שבמחלוקת, הנמצא בקטע הדרומי מהחלקה מעובד ו/או ראוי לעיבוד ונטוע עצי זית לאורך זמן רב העולה על תקופת ההתיישנות, לא נרשם השטח שבמחלוקת בלוח הזכויות או בפנקס המקרקעין על שם התובעים. עוד טענו התובעים כי יש לראות בשטח שבמחלות "כחטיבה אחת מאותו טיב כמו חלקה 28 הגובלת". החלקות פוצלו ללא כל הצדקה. לטענתם, השטח שבמחלוקת מעובד ומוחזק על ידם במשך עשרות שנים, והם משתמשים בו ונוהגים בו מנהג בעלים לכל דבר, באופן רצוף ועד היום הזה [יום הגשת התביעה - ר.ג'] , ללא עוררין מצד כלשהו - ס' 9 לכתב התביעה רק לאחרונה גילו כי חלקה 29 נרשמה על שם הנתבעים, ולאחר בירור ובדיקה בהסדר, מצאו שאכן השטח שבמחלוקת לא נרשם על שמם, אלא על שם הנתבעים כאמור, למרות ששטח זה מוחזק ע"י התובעים מלפני הליכי ההסדר בעשות שנים, מעבדים אותו ונוהגים בו מינהג של בעלים "עד היום הזה" ללא הפרעה לתמיכה בטענותיהם הפנו התובעים למסמכי ההסדר שצילום מהם צורף לכתב התביעה , כדלקמן: מפת ביקורת השדה- ממנה עולה כי השטח הדרומי של החלקה, הוא השטח שבמחלוקת, מהווה חלקה נפרד ממנה, הינו מעובד ונטוע עצי זית. בתזכורת התביעה 1723 וצילום מתוך לוח התביעות לגבי חלקות 48 ו-49 (המזרח) - היא חלקה 28סופית - צויין בין היתר, כאמור, כי במידה ותירשם החלקה 48 על שמם הם מוכנים לוותר על חלקה 49 זמנית, היא חלקה 29 סופית. מפת הגוש, אשר הכין המודד סאלח אבו ריא, להלן: "המפה", חולקה החלקה לפי מצב העיבוד והנטיעות, לשני חלקים: קטע בדרום שסומן כת.ח 29/1 בשטח 3.1 דונם [הוא השטח שבמחלוקת - ר.ג'] מעובד ונטוע עצי זית, וקטע צפוני טרשים, קטע שסומן כת.ח 29/2 המהווה המשך לחלקה 29. חוות דעתו של ד"ר אתרוג, מומחה לפיענוח תצ"א מיום 27.7.98, להלן: "חוות הדעת", באשר למצב העיבוד בחלקות. על פי חוות הדעת, בזמנים הרלוונטים - בשנת 1945, 1956, והיום, החלקה 29, בקטע הדרומי, היתה מעובדת עיבוד סביר ונטועה עצי זית, ואין הבדל בין חלקה 28 וחלקה 29/1 למעשה טענות הנתבעים : כאמור, הנתבעים, הכחישו את הטענות בכתב התביעה, והעלו מספר טענות סף וטענות לגופו של עניין. אסקור כאן, בקיצור, טענות הנתבעים לגופו של העניין: המנוח וחסן, שניהם ביחד ייקראו להלן: "התובעים בהסדר", הגישו בשנת 1955 תזכורת התביעה לגבי חלקות זמניות מס' 48 ו-42 בגוש רישום 18970 בכפר בענה. חלקות זמניות 48 ו-49 היוו מגרש מנדטורי אחד שמספרו 42, ואשר 65% משטחו היווה קרקע טרשית במפת ביקורת השדה אשר נערכה במהלך הליכי ההסדר, במעמד התובעים, סומנו המקרקעין שעובדו ע"י התובעים בהסדר, כתת מגרש שמספרו המנדטורי איי42, והוא הווה חלק מחלקה זמנית 48 התובעים בהסדר תבעו בתזכורת התביעה מס' 1723 את מלוא הזכויות בחלקה זמנית מס' 48, אשר כוללת את החלקה המנדטורית מס'איי42 וחלק נוסף מחלקה מנדטורית מס' 42. יתרת חלקה זמנית מס' 48, החלק העודף על תת המגרש המנדטורי מס' איי42 כטענת הנתבעים, תוארה ע"י התובעים בתזכורת התביעה, כקרקע סלעית עליה נטועים עצי זית חדשים אשר ניטעו 4 שנים לפני הגשת התביעה התובעים בהסדר הצהירו בתזכורת התביעה כי חלקה זמנית 49 הינה טרשית וכי אינם תובעים כל זכויות בה, ובלבד שהזכויות בחלקה זמנית 48 ירשמו על שמם. בנוסף, ציינו הנתבעים כי התובעים בהסדר תבעו גם את חלקה זמנית 42. למרות שחלקה זמנית מס' 48 עובדה רק בחלקה [בתת מגרש מנדטורי 42איי] קיבל פקיד ההסדר את מלוא תביעותיהם של התובעים ורשם את זכויותיהם בחלקה זמנית מס' 48 - חלקה מס' 28 סופית, ובחלקה זמנית מס' 42 - חלקה סופית מס' 42, בחלקים שווים. ואילו חלקה זמנית מס' 49 - מס' סופי 29 [היא החלקה - ר.ג'], אשר תוארה במסמכי ההסדר כקרקע טרשית, נרשמה על שם הנתבעים. הנתבעים הוסיפו וטענו בהקשר זה, כי גם ע"פ הרישומים במסמכי ההסדר, החלקה לא עובדה באופן העשוי להקנות זכויות, וכי היתה במועד הרלוונטי טרשית ברובה לא נפל כל פגם בהליכי ההסדר וטענות התובעים בכתב התביעה עומדות בסתירה לתזכורת התביעה ולתיאור האובייקטיבי של המקרקעין במהלך הליכי ההסדר. באשר לגבולות החלקות, טענו הנתבעים כי גבולות החלקות הותוו במעמד התובעים ולפיכך אין לקבל כל טענה לטעות כזו. כמו כן, באשר לחזקה לה טענו התובעים, טענו הנתבעים כי אם מחזיקים התובעים בחלקה מס' 29, הרי הם עושים כן תוך הסגת גבול במקרקעי הנתבעים. הליכי ההסדר הינם זכויות כלפי כולי עלמא וכי לוח הזכויות פורסם כדין בכפר בענה העדות של מר לוי : מר נזאר לוי, עוזר לפקיד ההסדר, להלן: "לוי", הגיש תעודת עובד ציבור, נ/10, להלן: "התעודה", והעיד מטעם הנתבעים בשתי ישיבות, ביום 17.11.05 - ע' 55-59, וביום 14.12.05 - ע' 72-77. הוא הכין תעודת עובד ציבור אליה צירף צילום של כל מסמכי ההסדר לרבות הודעה על פירסום לוח התביעות בכפר הכוללת בקשה מחברי ועדת ההסדר להודיע לכל תובע זכות ששמו מופיע ברשימה, להופיע בפני הפקיד ולהשמיע את טענותיו. מסמך זה צורף כנספח "ד" לתעודה. בהודעה, המופנית לחברי וועדת ההסדר בכפר בענה, וכן למוכתרים בשני הכפרים, בענה ודיר-אל-אסד, מודיע פקיד ההסדר למכובדים אלה כי הוא מצרף אליהם לוח התביעות המתייחס לבלוקים, שביניהם הבלוק נשוא תיק זה, ומבקש מהם, בהתאם לס' 24 לחוק "הסדר זכויות הקניין בקרקעות" להודיע לכל אחד ששמו מופיע בלוח התביעות להזמין אותו ביום שנקבע להתנגד או להגיש תביעה חדשה, וזאת בלשכת ההסדר בחיפה או בכפר, אם המשרד פתוח שם. אותו דבר עשה פקיד ההסדר לגבי פירסום לוח הזכויות - נספח "ח" לנ/10 בנספח "ח" הודיע פקיד ההסדר כי הוא יקריא את לוח הזכויות של הכפר בגוש הרישום נשוא התביעה ביום 27.12.1956 במשרדו. עוד מציין לוי כי לוח הזכויות הוצג בביתו של מוכתר הכפר עם תרגום לערבית ביום 4.1.1957 כפי שעולה מנספח "ט" לנ/10. ההודעה למוכתרים נשלחה בהתאם לס' 33 (2) לפקודה שהיתה בתוקף באותה תקופה לוי התייחס לעניינים אחרים בעדותו אך מאחר והגעתי למסקנה כפי שיובהר בהמשך, כי אדון קודם בעילת התביעה לפי ס' 93 לפקודה, לא אדון ביתר הראיות המתייחסות לחזקה ולעיבוד ס' 93 לפקודה וטענות המרמה : לפני שאתייחס לטענות ב"כ הצדדים ואנתח את העדויות של העדים המתיחסות לחזקה ולעיבוד, אבחן את השאלה אם התובעים הניחו תשתית ראיתית להוכחת יסודותיו של ס' 93 לפקודה. סבורני שרק אם יוכיחו התובעים את טענת המרמה כמפורט בס' 93 לפקודה, ישקול בית המשפט אם הם הוכיחו את החזקה והעיבוד של השטח שבמחלוקת סעיף 93 לפקודה קובע: שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה, או שזכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט יראה לנכון; אולם בית המשפט לא יורה על תיקון הפנקס אם רכש אדם מקרקעין בתום לב ובתמורה, מבעל רשום, אחרי ההסדר האם הוכיחו התובעים את טענתם שהם רומו בהליכי ההסדר ובראש ובראשונה טענתם על אי הבנת התנאי כפי שנוסח בתזכורת התביעה שהגישו, וכי רומו בכל הנוגע לקביעתו, של פקיד ההסדר או מי מטעמו, ולמעשה בפועל לא התכוונו לוותר על הזכויות בשטח שבמחלוקת, על רקע היותו שטח המוחזק ומעובד על ידם. אין להתעלם מכך שלאור טענות אלו מצב העיבוד בחלקה הינו נדבך רלוונטי בתמיכת הטענות, אך אין בו, בנסיבות העניין ובשלב זה כדי לקדם את בירור השאלה האם הוכיחו התובעים בעניננו את יסודותיו של ס' 93 לפקודה - דהיינו הרישום "הושג במרמה" או לחילופין, "זכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה". לטענת התובעים, רשם התביעות, עו"ד הללי, לא היה אובייקטיבי וניטרלי, אלא קידם את האינטרסים של הנתבעים. כך אף פקיד ההסדר, משום שלגרסתם, אף בעת בירור התביעות "האחים תבעו את מלוא זכויותיהם בשטח שבמחלוקת, אם כי הדבר לא בא לידי ביטוי בתזכורת התביעה, כי פקיד ההסדר כבר קבע את השטח לפי סקר המקרקעין שערך, כך שלמעשה תזכורת התביעה אינה משקפת נכונה את תביעותיהם של התובעים" - ע' 10 לסיכומיהם לאחר שעיינתי בחומר הראיות המונח בפני, לרבות עדותו של חסן, מי שהיה נוכח בעת הליכי ההסדר, ושני העדים הנוספים שהעידו מטעם התובעים, ושקלתי את טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם, הגעתי למסקנה שהתובעים לא הרימו נטל זה ולא הניחו תשתית ראיתית להוכחת המרמה במובן ס' 93 לפקודה. מטעם התובעים, כאמור, העידו שלושה עדים שאף אחד מהם לא הביא ראיה להוכחת המרמה לרבות חסן. די לקרוא את עדותו בחקירה ראשית והנגדית כדי להגיע למסקנה שעל פי עדות זו לא אוכל לקבוע כי התובעים הוכיחו טענת המרמה. אותו הדין לגבי שני העדים הנוספים, שעדותם היא עדות מפי השמועה. אף אחד מהם לא היה נוכח בעת שהוגשה התביעה ולא היו עדים לשיחה הנטענת בין עו"ד הללי מצד אחד והמנוח וחסן מהצד השני, שבעקבותיה, על פי הנטען, נרשם מה שנרשם בתזכורת התביעה הפגמים בהליכי ההסדר : התובעים טענו לקיומם של פגמים בהליך ההסדר היורדים לשורשו של עניין - לטענתם, לא ניתנה להם כלל הזדמנות להציג את האינטרסים שלהם ולהוכיח זכותם במקרקעין מכח חזקה ועיבוד סביר במקרקעין בתקופה הנדרשת ע"פ החוק, מה גם ולא זומנו לחקירה הפומבית של תביעתם, לא הוצגו בפניהם תוצאות המדידה, מספרים זמניים וסופיים של החלקות וכיוצ"ב. אם לסכם את עמדתם - הליך ההסדר היה פגום ותוצאתו בטלה, ו/או ניתנת לביטול לפי סעיף 93 לפקודה בנסיבות אלה, לטענתם, יש להעדיף את האמת על פני היציב, כפי שנקבע ב- ע"א 4140/97 חברת האוניברסיטה העברית בירושלים נ' הסתדרות נשים ציוניות הדסה באמריקה אינק, פ"ד נג (3) 49 בע' 61). בס' 93 לפקודה נקבע כי השמטת זכות שהיתה קיימת בעת הליכי ההסדר מלוח הזכויות החדש תהווה נימוק לקבלת בקשה לביטול הרישום על פי ס' 93 לפקודה. מיותר לציין שהתובעים לא הוכיחו כי היה רישום כלשהו ביחס לשטח שבמחלוקת שהרישום הושמט שלא כדין מהלוח החדש. מכאן, מתבקשת המסקנה כי גם היסוד השני של ס' 93 לפקודה לא הוכח, ויש לדחות את התביעה גם מנימוק זה לא התעלמתי מכך שחסן לא זיהה את חתימתו על תזכורת התביעה כיון שהוא חותם "חסן תיתי ולא חסן חוסין לאפי", אך אין בפגם הזה, אם אכן כך היו פני הדברים, כדי להוות נימוק לבטול הרישום לפי ס' 93 לפקודה. כבר נקבע בשורה של פסקי דין, ואין צורך להפנות לאסמכתאות, כי כדי לזכות בביטול הרישום או תיקונו בדרך אחרת לפי ס' 93 לפקודה צריך להוכיח את המירמה הפוגמת בהליך המצדיקה את פתיחת הליכי ההסדר. טענת המירמה צריכה להיות מפורטת, דבר שלא נעשה כאן וכאמור לא הוכח. מה שהוכח בפני הוא כי חסן והמנוח צירפו את התנאי לתזכורת התביעה שהגישו. טענתם שפקיד ההסדר או מי מטעמו רימה אותם נשארה ללא כל תשתית ראייתית. ב"כ התובעים בסיכומיו תקף בחריפות את עדותו של עו"ד הללי וביקש לא לקבל אותה. גם אם הייתי מקבל את טענתו ביחס לעדותו של עו"ד הללי, ואינני נוקט עמדה ביחס לכך, התובעים הם שחייבים להוכיח את המרמה שהביאה לרישום השטח שבמחלוקת או את החלקה כולה על שם המדינה, אציין רק כי עו"ד הללי הכחיש בעדותו את הטענות שייחסו לו התובעים, כמפורט לעיל, אך כאמור, התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם התובעים טענו כי הקרקע היתה ראויה לעיבוד ובפועל עיבדו אותה. גם אם טענה זו נכונה, וכנראה היא אכן נכונה, הרי אין בכך כדי למנוע ויתור על החלקה הזו תמורת קבלת חלקה אחרת לבעלותם. לא שוכנעתי שהוויתור נעשה במרמה או כתוצאה מלחץ, יתר על כן, ובהנחה שהתובעים אכן רומו, מאז מעשה המירמה עברו יותר מ-40 שנה ודי בכך להוות מחסום בפני הפעלת ס' 93 לפקודה: מאז שהחלו הליכי ההסדר היו בפני התובעים שתי תחנות שניתן להשיג במסגרתן על פעולות ה הסדר שנעשו. גם אם אקבל את טענתם שהרישום וההצהרה או התנאי הושגו במרמה, היו בפניהם שתי הזדמנויות להשיג ולהתנגד: הזדמנות ראשונה עת הוזמנו לבירור לוח התביעות. הוכח, כפי שציינתי לעיל, כי היה פירסום של לוח התביעות. טענתם של התובעים שלא ידעו על פירסום לוח התביעות לא הוכחה. לא נשלחו ולא היתה חובה לשלוח הודעות אישיות לכל אחד ואחד מהתובעים אלא היתה הודעה המופנית לוועדת ההסדר, לוועדת הכפר, כדי להודיע למי שרשום בלוח התביעות להופיע כדי להשמיע את טענותיו בפני פקיד ההסדר הדן בלוח התביעות. הודעה זו, בהתאם לסעיפים 24 ו-25 לפקודה בנוסח הקודם, סעיפים אלה יוצרים הנחה או חזקה שהיה זימון כדין ומי שרוצה לסתור זימון זה, עליו ההוכחה, והתובעים לא הרימו נטל זה. גם אם אקבל את טענתם של התובעים שלא זומנו כדין להקראת לוח התביעות, מחדל זה של פקיד ההסדר אינו מהווה נימוק לפעול לביטול הרישום מכוח ס' 93 לפקודה. נימוק זה, אולי, ואינני נוקט עמדה בעניין זה, יכול להוות נימוק בערעור על לוח הזכויות בהתאם לס' 59 לפקודה ההזדמנות השניה - ערעור על לוח הזכויות. הליך זה חייב להתקיים תוך 3 חודשים לאחר פירסום לוח הזכויות . גם ההוראות אליהן התייחסתי לעיל, בעניין פירסום לוח הזכויות יוצרות חזקה שלוח הזכויות פורסם והחובה על התובעים לסתור חזקה זו, הם לא הרימו נטל זה. כשהחמיצו התובעים את שני שלבים אלה אין להם אלא להלין על עצמם. היעלה על הדעת שהתובעים לא ידעו את תוצאות הליכי ההסדר? ואם לא ידעו סמוך לפרסום לוח הזכויות האם לא ידעו במשך יותר מ-40 השנים שעברו מאז? יכול להיות שהם לא ידעו מאחר והם, לטענתם, המשיכו להחזיק בקרקע, משהחזיקו בקרקע ללא הפרעה יש להניח שלא ידעו על תוצאות הרישום, אך אין לקבל טענתם זו מאחר והתובעים ידעו גם ידעו שהם ויתרו על חלק מהקרקע. הם ויתרו, לכאורה, מרצון, וויתור זה מהווה מחסום בפניהם. בנוסף לא הניחו התובעים תשתית ראייתית לפיה הויתור שלהם היה מאונס או כתוצאה מלחץ הכרעת בית המשפט : המסקנה היא, אפוא, כי התובעים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם, לביטול הרישום מכוח ס' 93 לפקודה. עיינתי בסיכומי ב"כ הנתבעים ולא מצאתי שום התייחסות לטענת התובעים שעלתה עוד בכתב התביעה ולפיה הם מחזיקים בשטח שבמחלוקת עוד לפני תחילת הליכי ההסדר מזמן המנדט, ברצף, ללא עוררין מאף צד, ממשיכים בחזקה זו כשהם מעבדים את השטח שבמחלוקת ונוהגים בה מנהג בעלים ללא עוררין. הנתבעים לא סתרו טענה זו ואף לא הביאו ראיה לסתור אותה. החזקה של התובעים במשך כ-50 שנה אומרת דרשיני אך אין בה כדי לתת זכות בעלות, או עילה לביטול הרישום או תיקונו לפי ס' 93 לפקודה לא התעלמתי מכך שהנתבעים הכחישו בס' 20 לכתב הגנתם את טענת התובעים כי הם מחזיקים בשטח שבמחלוקת ומעבדים אותו, אך הוסיפו באותו סעיף כי "אם מחזיקים התובעים בחלקה מס' 29 הרי הם עושים כן תוך השגת גבול במקרקעי המדינה". משהגעתי למסקנה כי התובעים לא הוכיחו את עילת המרמה לפי ס' 93 לפקודה, מתייתר הצורך לדון בטענותיהם בעניין החזקה והעיבוד ויתר הטענות שהעלו התבועים ודין התביעה להידחות, ואני דוחה אותה. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לחייב בהוצאות סוף דבר : לסיום אבקש להדגיש כי אין בדחיית התביעה כדי לפגוע בכל טענת הגנה נגד כל תביעה של סילוק יד או פינוי העומדת לזכות התובעים המבוססת על חזקה. מהלך עדותו הציג לוי את המוצגים נ/11, נ/12 ו-נ/13. מסמכים אלה הוחזרו לידיו הנאמנות של לוי אשר התחייב להמציאם לבית המשפט לקראת כתיבת פסק הדין - ראה החלטה בע' 60 ש' 10-13. לוי צילם את המסמכים וצירף העתק מהם לתיק המוצגים אך לקראת כתיבת פסק הדין ביקשתי להמציא לי את המסמכים המקוריים. הוא הופיע בפני ביום 11.12.06 ומסר לתיק בית המשפט את שלושת המוצגים המפורטים לעיל, ובנוסף השאיר בפני את התיק הכולל את לוח התביעות, כנראה מתוך טעות. לאחר שסיימתי את כתיבת פסק הדין ואין לי עוד צורך במסמכים אלה, לאור המסקנה אליה הגעתי, אני מורה למזכירות להחזיר את המוצגים הנ"ל יחד עם תיק לוח התביעות של גוש 18970/בענה ללוי על מנת שיצרף אותם לתיק ההסדר המקורי כאן אולי המקום להעיר כי יש לדאוג לכך שהמסמכים ההסטוריים האלה יש לשמור עליהם שמירה קפדנית ולדאוג לתייק אותם בצורה שלא יהיו מקופלים מכיון שקיפולם גורם להם נזקים. אמנם הדבר קצת אולי, מאוחר, אך מוטב מאוחר מאשר אף פעםקרקעותמרמהמקרקעיןהסדר זכויותזכויות במקרקעיןתיקון רישום מקרקעין