פסק דין 1. החלטתי לאחד את הדיון ב- 3 הערעורים מאחר והם קשורים אחד בשני והם בין אותם צדדים, הגם שהפתרון בכל אחד מהערעורים יהיה שונה. 2. להבנת הרקע ב- 3 הערעורים אפרט את העובדות העיקריות שהן כדלקמן:- המערער (להלן "צעירי") קיבל מאמם של המערער והמשיב (להלן "שרעבי") שהם אחים, דירה במתנה בשנת 1980. בשנת 1981 העביר צעירי לשרעבי מחצית הדירה ללא תמורה, ובהסכם מופיע סעיף 6 אשר זה לשונו: "בחזקה ובשימוש בדירה בפועל לא יחול שינוי לעומת המצב ערב חתימת הסכם זה". חלפו שנים רבים ובשנת 1997 תבע שרעבי מצעירי חזקה משותפת בדירה דנן וכן שכר ראוי ל- 78 חודשים (ולא יותר מחמת ההתיישנות). התביעה התבררה בתמ"ש 24430/97 שבו פסקה כב' הש' צפת קיום חזקה משותפת בדירה לשני האחים, ובהתאם לזאת נצטווה צעירי שלא למנוע משרעבי את החזקה המשותפת. התביעה לשכר ראוי נדחתה בגלל העדר ראיות על שעורו של שכר שכזה. על פסק דין זה הוגש ערעור באיחור רב ביותר, רק ביום 1.3.99 ועם הערעור הוגשה בקשת להארכת מועד. הבקשה להארכת המועד נדונה בפני כב' הרשמת צ'רניאק והיא נדחתה. בינתיים, הגיש שרעבי שתי תביעות נוספות ואלה התבררו בפני כב' הש' שוחט: תביעה ראשונה, בתמ"ש 24432/97 לפירוק שיתוף בדירה דנן, וניתנה על כך החלטה ביום 28.1.98, משלא נמצאה שום הגנה של ממש נגד פירוק השיתוף, וכב' הש' שוחט הורה שהדירה תימכר כפנויה בהסתמך על פסה"ד של כב' הש' צפת, אשר קבעה שלשני האחים חזקה משותפת בדירה. על החלטה זו הוגש הערעור בע"מ 1030/99. תביעה שניה הגיש שרעבי בתמ"ש 24433/97 לשכר ראוי נגד צעירי, על השימוש בדירה. הפעם היו ראיות על שווי השכר הראוי, וכב' הש' שוחט חייב את צעירי לשלם לשרעבי סכום כסף כשכר ראוי בפס"ד שנתן ב- 28.1.99. על פס"ד זה הוגש הערעור בע"מ 1029/99. 3. לגבי ע"מ 1021/99 - שלגביו נדחתה הבקשה להארכת מועד, דינו להימחק, משום שהוגש באיחור וכאמור, המועד להגשת הערעור לא הוארך. אשר על כן נמחק הערעור. 4. לגבי ע"מ 1030/99 - גם הוא ראוי להימחק משום שההכרעה של כב' הש' שוחט היתה בגדר "החלטה אחרת" משמע, החלטה שטעונה רשות ערעור על מנת לאפשר את הגשת הערעור. ב"כ המערער טוען שההחלטה היא בגדר פסק דין ויש על כך פסיקה, אולם שום פס"ד לא צוטט בפני. לעומת זאת, הפסיקה המוכרת לי מאשרת שהחלטת פירוק כולל מתן הוראות על דרך מכירת הדירה היא בגדר "החלטה אחרת" ורק האישור הסופי של המכירה, הוא זה שמהווה פס"ד. תשומת הלב מופנית ל- רע"א 183/89 קמחי נ' קמחי, פ"ד מג(2)95; רע"א 6810/97 בן שושן נ' בן שושן שפורסם רק בתקליטורים השונים; ע"א 613/78 אניס נ' פוירשטיין פ"ד לד(1)32 וספרו של ד"ר זוסמן על סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, סעיף 794, בעמ' 766. אסמכתאות אלו שימשו אותי במספר ערעורי משפחה, כגון: ע"מ 1053/98 ברסקין נ' טרייביץ וע"מ 1056/99 מזרחי נ' אייסלר ואלו רק שתי דוגמאות מתוך רבים אחרים. התוצאה היא, שגם ערעור זה ראוי למחיקה ונמחק בהתאם, משלא נתבקשה רשות ערעור. 5. נותר הערעור השלישי שלגביו אין בעיות דיוניות, אולם לא ניתן להתערב בו משום שפסה"ד סמך וסמך כדין על פסק דינה של כב' הש' צפת, שקבעה קיום חזקה משותפת בדירה, ובזמן שניתן פסה"ד, אותו פס"ד שכב' הש' צפת היה פס"ד חלוט, שכן הערעור עליו הוגש רק לאחר מכן, וכאמור, הוגש שלא כדין ונמחק. משבוססה חזקה משותפת, אין שום סיבה ולא הועלתה שום סיבה מדוע לא לפסוק שכר ראוי. יצוין שצעירי כלל לא טרח להגיש כתב הגנה באותה תביעה שבה ניתן פסה"ד, אם כי ניתנה לו האפשרות לטעון שהוא מקיים את המשפט כדת וכדין. 6. רק בשולי הדברים ועל מנת למנוע רושם של קיום אי צדק, רצוני להעיר מספר הערות מבלי לקבוע ממצאים ברורים אלא רק כדי להעלות ספקות בגרסה שמעלה צעירי כאילו כל כולו מקופח בפסקי דין שנפסקו נגדו, ושהתעלמו מזכויות החזקה שלו בדירה. הדברים כלל לא פשוטים משום שבראשית פסה"ד של כב' הש' צפת היא מפרטת את הגרסאות שונות, מדוע אמם של האחים העבירה את הדירה לצעירי. צעירי טוען שהדירה הועברה רק לו, וכתוצאה מכפיה, אונס וכיו"ב, נאלץ להעביר מחצית הדירה לשרעבי. שרעבי טען שהדירה מלכתחילה אמורה היתה לעבור על שם שני האחים. אולם, מאחר וצעירי עמד לנסוע לארה"ב ואמור היה להראות שיש לו רכוש לצורך קבלת הויזה, נרשם הרכוש כולו בשמו של צעירי אולם באופן פיקטיבי. לאחר בירור המשפט קבעה כב' הש' צפת שלא היתה שום כפיה ולא לחץ וכיו"ב בהעברת מחצית הדירה מצעירי לשרעבי, ולכן לכאורה, אפשר לומר שיש רגליים לטענה שהאם התכוונה מלכתחילה להעביר הדירה לשני הבנים, ולכן צעירי לא "עשה טובה" כאשר העביר מחצית הדירה לשרעבי. אשר לחזקה המשותפת ולמשמעות סעיף 6, גם כאן העניין לא כ"כ פשוט כפי שהוא מוצג ע"י צעירי: נכון שלפי ההגדרה של בעלות בחוק המקרקעין סעיף 2, הבעלות היא הזכות להחזיק במקרקעין ולהשתמש בהם, אולם אין זה אומר שהמציאות חייבת להיות בפועל אותו דבר. במילים אחרות, יכול מאד להיות שלצעירי היתה זכות להחזיק בדירה מכוח הבעלות אולם, לא מן הנמנע שלמרות אותה זכות שרעבי בפועל החזיק גם הוא בדירה, בין שהדבר היה מכוח הרשות המקורית של האם, או של צעירי, או מכל סיבה אחרת. יצוין שבכתב ההגנה צעירי לא ציין שהיתה לו זכות חזקה בלעדית בדירה ונקודה זו עלתה רק בשלב הסיכומים כפי שכתבה כב' הש' צפת, בעוד שמן הראיות השונות עולה ששרעבי אכן גר בדירה בתקופות אלו ואחרות, לפי התצהירים וההגנה של צעירי. כאמור, איני קובע עמדה בעניינים אלו אלא רק מעיר הערות אלו כדי למנוע תחושה לא נוחה של התרשמות ראשונית כאילו צעירי העביר מחצית דירה במתנה לשרעבי וכיום שרעבי מנצל מתנה זו לרעה ודורש תשלומי כסף רבים, ודורש בעת הפירוק קבלת מחצית התמורה כאילו היתה הדירה פנויה, למרות שצעירי טוען שהוא בעל זכות המגורים היחיד ולכן במקרה הטוב הדירה היתה אמורה להיות מוערכת כ"תפוסה". ההערות שציינתי לעיל כוונו רק כדי להראות שניתן להטיל ספק בגרסת צעירי, אולם מאחר ושני הערעורים הראשונים נמחקו בגלל תקלות דיוניות, אין צורך ואין מקום בערעורים הנוכחיים להכריע בנקודה דלעיל, ואילו בערעור השלישי, זה שבו נפסקו דמי שימוש, אין מה להתערב נוכח פסה"ד של כב' הש' צפת שהוא פס"ד חלוט. יצוין כי לגבי אותו ערעור על החלטת פירוק השיתוף, יתכן מאד ועד שיתום הפירוק, אולי יזכה צעירי בהארכת מועד אם בימ"ש עליון יאות לתת לו רשות ערעור ולהתערב בהחלטת הש' צ'רניאק, ואם אמנם יצליח לזכות בערעור שיגיש, אם יגיש, דבר שלגביו כמובן איני יכול לחוות שום דעה. 7. סיכום אשר על כן נפסק כדלקמן: א. הערעורים 1021/99 ו- 1030/99 נמחקים. ב. ערעור 1029/99 נדחה. ג. המערער ישלם למשיב את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח + מע"מ עם הפרשי הצמדה וריבית מירבית כחוק. ד. הפקדונות השונים שהופקדו להבטחת הוצאות הערעור יוחזרו למערער באמצעות ב"כ עו"ד נבון, לאחר ניכוי ההוצאות לפי תת פסקה ג' שיועברו למשיב ע"י בא כוחו עו"ד שוורץ. מחצית דירהללא תמורהמקרקעיןמתנה