פסק דין 1. שתיים הן הבקשות שהוגשו על ידי המבקש והדורשות כאן את הכרעתי: האחת - המרצת הסדר 12/94 - בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לתיקון לוח הזכויות; השניה - תיק הסדר בענה348- - בקשה לתיקון לוח הזכויות לפי הסעיפים 92 ו93- לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), תשכ"ט1969- (להלן - "הפקודה"). 2. פירוט ההליכים: הבקשה להארכת מועד א. הבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לתיקון לוח הזכויות (המרצת הסדר 12/94) נתמכה בתצהירו של בן המנוח, מחמד סלים חסארמה (להלן - "מחמד"). ב. מחמד הצהיר כי חלקה 3 בגוש 18975 (להלן - "חלקה 3") ושטח של 15.03 דונם בחלקה 2 בגוש האמור (להלן - "השטח בחלקה 2"). ה"מהווים חטיבת קרקע אחת", הוחזקו ועובדו על ידי אביו המנוח, סלים אחמד חסארמה ז"ל (להלן - "המנוח") ואחיו מוטלק ז"ל "לפחות למעלה מ30- שנה לפני הליכי ההסדר, ולפי חלוקה פנימית בין האחים נפלו הזכויות בשתי החלקות בחלקו של אבי המנוח (...) שנפטר בשנת 1971 (...)". ג. מחמד הצהיר כי - "המנוח לא תבע את זכויותי (כך במקור!ע.ג.) בשתי החלקות בתקופת ההסדר מסיבת זקנתו ו/או קשישותו ו/או חולניותו ו/או בורותו (ומאחר והיה אנלפביתי, עבד והתפרנס בחקלאות במשך כל ימי חייו". וכי - "(...) בשנות חייו האחרונות המנוח אבי לא נהג לצאת מן הבית כלל וכלל וכנראה לא ידע בכלל על הליכי ההסדר שהתקיימו בכפר באותה תקופה וגם מסיבה זאת לא הגיש המנוח תביעה בזכויותיו (כך במקור!ע.ג.) בשתי החלקות". מחמד הצהיר כי בהעדר תביעה מצד המנוח נרשמו חלקה 3 והשטח מחלקה 2 על שמה של המדינה-המשיבה על פי סעיף 29 לפקודה. 3. פירוט ההליכים: הבקשה לתיקון לוח הזכויות א. בבקשה לתיקון לוח הזכויות נטען כי המקרקעין הנדונים, שהן חלקות סמוכות, נרשמו על שם המדינה-המשיבה בעקבות הליכי הסדר, מכח סעיף 29 לפקודה, "ובהעדר תביעה מצד אביו של המבקש". ב. עוד נטען בבקשה כי המנוח, "שהיה בחיים בתקופת ההסדר", החזיק במקרקעין, ה"מהווים רצף טריטוריאלי", ועיבד אותם במשך תקופה העולה על תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק. הוא נטע עליהם עצי פרי שונים וזרע אותם מדי שנה בזרעים עונתיים כגון חיטה, שעורה וירקות שונים "וזאת באופן רצוף וללא הפסקה ומדי שנה ושנה על לפטירתו ביום 10.10.71". כן נטען בבקשה כי לאחר פטירתו של המנוח המשיך בנו - מחמד "לעבד את החלקות עיבוד עונתי רצוף עד להגשת בקשה זו על ידיו, ועצי הפרי (עצי זית ושקדים, צברים ותאנים) נמצאים בחלקות עד היום למרות שחלקם נעקר בזמן האחרון". ג. המבקש הוסיף וטען בבקשה כי "בשנות הששים" הקים המבקש על החלקות דירה ששמשה ומשמשת לו ולבני משפחתו למגורים עד היום הזה. ד. לטענת המבקש, המנוח היה "אדם מבוגר, חולני אנאלפביתי, לא יודע קרוא וכתוב, מקצועו חקלאי ולא נהג לצאת מביתו עד לימיו האחרונים, והמנוח לא הגיש בתקופת ההסדר (כך במקור! ע.ג.) מטעמי בורות ו/או קשישות ו/או חולניות ובעקבות מחדל זה נרשמו הזכויות שהיו לו בשתי החלקות הנ"ל ע"ש המשיבה". מכאן העתירה לקבל את התביעה ולהורות על תיקון לוח הזכויות כך שחלקה 3 בגוש 18975 וחלק מחלקה 2 באותו גוש, המסומן במספר 2/1 בתשריט שצורף לתובענה, יירשמו על שמו של העזבון המבקש או על שמו של מחמד סלים חסארמה, בנו של המנוח סלים אחמד חסארמה ז"ל. 4. פירוט ההליכים: הבקשה לסילוק על הסף א. המשיבה הגישה בקשה לסילוק התובענה על הסף (המרצת הסדר 52/94). ב. בית המשפט (כבוד השופט אליהו כהן) דן בבקשה זו והורה, ביום 26.2.95, על דחייתה. נימוקו של בית המשפט היה כדלקמן: "על פי הלכה אחרונה של בימ"ש העליון, ישנן שתי אפשרויות לתיקון רישום שהוגש ונרשם בלוח הזכויות: (א) האפשרות האחת: הגשת בקשה להארכת מועד על פרסום לוח הזכויות שנרשם לפי סעיף 59 לפקודת ההסדר (כך במקור! ע.ג.). (ב) בקשה לתיקון הרישום מחמת עילת מרמה, ו/או טעות ו/או רישום שלא כהלכה. ראה ע.א. 681/88 אבו אל היג'א נגד מ"י מד' (2) 654. במקרה זה, בחר המבקש באפשרות הראשונה ועל כן אין בא כח היועמ"ש רשאית לתקוף את הבקשה, עקב האפשרות השניה שאיננה כלל רלוונטית. לאור זאת, הוחלט לדחות את הבקשה למחיקה על הסף". 5. דיון א. הבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לתיקון לוח הזכויות (המרצת הסדר 12/94) לא הוכרעה, למעשה, מעולם. עתה, לאחר שעיינתי במכלול נסיבות העניין שלפני, ובטענות באי כח הצדדים, הגעתי למסקנה כי הואיל ואין כל בסיס לבקשה להארכת המועד, ממילא לא היה המבקש זכאי לבירור בקשתו לתיקון לוח הזכויות לגופה. ב. אכן, המדינה המשיבה הגישה בקשה לסילוק על הסף, כאמור לעיל, בגין האיחור בהגשת התובענה. כאמור, כבוד השופט כהן דחה את הבקשה. למען הסר כל ספק אני רואה להדגיש כי אין בכוונתי, בפסק דין זה, לבחון את החלטתו הנ"ל של כבוד השופט כהן בעיניה של ערכאת ערעור. קטונתי מלעשות כן. ברם, סבורני כי צודק בא כחה המלומד של המשיבה, עו"ד עופר גוט, בסיכומי טענותיו, באומרו כי החלטתו הנ"ל של כבוד השופט כהן הינה החלטת ביניים שאינה יוצרת מעשה בית דין ואינה חותכת זכויות. אשר על כן, רשאי בית המשפט לחזור בו מהחלטתו אם נוכח לדעת כי טעה. ראו בעניין זה את ההלכה שנפסקה בע"א 161/73 ארדה בע"מ נגד לאה סמסונוב ואח', פד"י כח' (2), עמוד 228, שם נכתב לאמור: "בע"א 450/64 נקבע שבית המשפט שנתן החלטת ביניים, רשאי לבטלה, אם התברר לו שבטעות יסודה. אין ספק שזכות זו תנתן גם לשופט שדן בתובענה עצמה, אם יתברר לו שהחלטת הביניים, שנתן שופט אחר בדיון מוקדם, בטעות יסודה. עצם העובדה, שעל החלטת ביניים הדוחה בקשה לדחייה על הסף אין ערעור בזכות אלא רק ברשות, מראה שהחלטה זו אינה סופית ואין היא יכולה לקבוע את גורל התביעה ואת גורלן של הטענות שישמעו בה. ברור לכן, כי השופט שדן בתביעה העיקרית, רשאי תמיד להגיע למסקנה אחרת מהמסקנה אליה הגיע הוא, או שופט אחר, בהחלטת ביניים מסוג זה". (דברי כבוד השופט עציוני בעמוד 234 מול האותיות ג' - ד'). וראו גם בספרו של כבוד המשנה לנשיא השופט ד"ר שלמה לוין בספרו "תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד", בעמוד 164. ג. חוששני כי אכן נפלה שגגה בהחלטתו הנ"ל של כבוד השופט כהן. כעולה מציטוט החלטתו, שהובאה לעיל, דחה כבוד השופט כהן את הבקשה לסילוק על הסף בנימוק שבמקרה שלנו בחר המבקש באפשרות להגיש בקשה להארכת מועד על פירסום לוח הזכויות לפי סעיף 59 לפקודה. חוששני כי בקביעתו האמורה, שגה כבוד השופט כהן: עיון בבקשה לתיקון לוח הזכויות שהגיש המבקש מלמדת, ללא כל ספק, על כך שהמבקש בחר להגיש את הבקשה לתיקון לוח הזכויות לא על פי סעיף 59 לפקודה אלא על פי הסעיפים 92 ו93- לפקודה. ד. אחת המטרות התחיקתיות הגלומות בפקודה היא להביא סכסוכים בהסדרי מקרקעין לכלל הכרעה סופית. המחוקק נקט בגישה שעל פיה יש להקפיד על המועדים שנקבעו בפקודה הקפדה יתירה. גמישות במתן ארכות למועדים שנקבעו בפקודה עלולה להביא להעדר וודאות ולהעדר סופיות במה שנוגע לרישום זכויות במקרקעין: ע"א 128/86 עטיה אל-אסד ואח' נגד מדינת ישראל, פד"י מד' (4) עמוד 820. עוד נפסק כי מטרת הסדר המקרקעין היא לקבוע זכויות במקרקעין "אחת ולתמיד" וכי אין לקעקע את מעמדו של הרישום בפנקסי המקרקעין לאחר הליכי הסדר על ידי שימוש שכיח בסעיף 93 לפקודה: ע"א 493/83 שצוטט בהסכמה בע"א 4415/90, מדינת ישראל נגד עזבון המנוח מחמד נימר בכר, פד"י מו' (5) עמוד 200, בעמוד 205. ה. היענות לבקשה להארכת המועד במקרה שלפני תשמיט אעת הקרקע מתחת לבטחון וליציבות שהמחוקק בקש להשליט בקובעו את סעיף 81 לפקודה. חוששני כי אין בנימוקי הבקשה כדי להצדיק היענות לבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לתיקון לוח הזכויות. אין בטעמים שהובאו בבקשה כדי להצדיק את הארכת המועד עשרות שנים לאחר פירסום לוח הזכויות בעוד שהמועד לעשות כן על פי הפקודה הוא שלושה חודשים בלבד. אילו הייתי מקבל את הטעמים שבפי המבקש להצדקת האיחור והגשת הבקשה, כי אז היה בכך כדי לשים לאל את כל שיקולי הבטחון והיציבות בפנקסי רישום המקרקעין. ואמנם, העניין שלפנינו רק ממחיש את חשיבות היציבות והבטחון האמורים: על המקרקעין נשוא הדיון הוקמו לפני כשתים עשרה שנים (ראו עמוד 42 לפרוטוקול מול השורות 3 עד 7); הבקשה להארכת המועד לתיקון לוח הזכויות הוגשה רק כשש שנים לאחר שבית הספר הוקם על המקרקעין הנדונים; והמדינה, בהסתמכה על זכויותיה במקרקעין האמורים, התחייבה בהתחייבויות רבות ושונות כלפי צדדים שלישיים (ראו את המוצג נ8/). פירוש הדבר הוא, על כן, שקבלת הבקשה להארכת המועד תיגרום לכך שהמשך קיומו של בית הספר על המקרקעין הנדונים וכן זכויותיהם של צדדים שלישיים לא מעטים יועמדו בצילו של ספק גדול. למותר לציין שתוצאה זו לא זו בלבד שאינה רצויה אלא שהיא מנוגדת לרוחו ולכוונתו של המחוקק כפי שאלה באו לידי ביטוי בהוראותיה השונות של הפקודה. ו. כשלעצמי אני סבור שלא זו בלבד שהטעמים שפורטו לעיל, כנימוקים העומדים בבסיס הבקשה להארכת המועד, אינם מצדיקים הארכת מועד כמבוקש אלא שהמצהיר גם לא נתן כל טעם על שום מה ולמה הוגשה הבקשה להארכת המועד רק במועד שבו הוגשה ולא לפני כן. זאת, למרות שהמנוח נפטר בשנת 1971 ואילו הליכי ההסדר נערכו בכפר בענה בין השנים 1955 עד 1957, היינו במשך 16 שנים לפני שנפטר המנוח. כאן המקום לציין שבנו של המנוח, מחמד, לא הצביע על כל נימוק שיהיה בו כדי להסביר על שום מה הוא עצמו, כנציג העזבון, התמהמה בהגשת הבקשה. אין ספק שהעדר טעם או נימוק שיצדיקו את הארכת המועד במקרה הנוכחי בולטים במיוחד נוכח חלוף הזמן הרב (היינו, איחור של כ38- שנים) ונוכח שינוי הנסיבות כאמור לעיל (היינו, בנייתו של בית הספר במקום וההתחייבויות כלפי צדדים שלישיים): ראו ע"א 664/85 הוקף הדרוזי בכפר סג'ור נגד מדינת ישראל, פד"י מב' (4) עמוד 140; ע"א 87/87 חמוד סלמאן סובחה ואח' נגד מדינת ישראל פד"י מג' (4) בעמוד 191. ז. נוכח כל האמור לעיל, הואיל ואני סבור שהטעמים שפירט המבקש בבקשתו להארכת המועד לא די בהם להצדקת האיחור, הרי שדין הבקשה להארכת המועד להדחות וממילא דין הבקשה לתיקון לוח הזכויות להדחות גם כן. 6. בעניין נשוא פסק דין זה התחלתי לדון בעת שכיהנתי כשופט בית המשפט המחוזי בפועל. פסק הדין ניתן, על כן, בתוקף הסמכות שניתנה לי על פי סעיף 15(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד 1984-. 7. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לתיקון לוח הזכויות (המרצת הסדר 12/94) וכפועל יוצא מכך, אני דוחה את הבקשה לתיקון לוח הזכויות בתיק הסדר בענה348/. המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 4,000.- ש"ח. פיסקה 7 של פסק דין הושמעה בפומבי בנוכחות עורך דין בשיר בא כח המבקש ובהעדר הופעה מטעם המשיבה. קרקעותלוח הזכויות (במקרקעין)מקרקעיןהסדר זכויותזכויות במקרקעין