פסק דין 1) המבקשת הינה בעלת הזכויות באחת משתי דירות המגורים מהם מורכב המבנה המזוהה על פי רישומי המשיבה מס' 1, כמבנה מס' 3 והבנוי על חלק מהחלקה 117 גוש 15510 מאדמות הישוב מגדל ליד טבריה; הדירה השניה שייכת למשיבה 4, שהיא בתו של משיב מס' 2; על אותה חלקה בנוי מבנה נוסף המזוהה על פי רישומי משיבה 1 כמבנה מס' 5 והמורכב אף הוא משתי דירות מגורים, השייכות שתיהן, למשיב 2. המטרה שמאחורי בקשתה דנן של המבקשת, הינה לאסור באופן זמני ועד להכרעה בתובענה העקרית על חלוקתה של החלקה 117 הנ"ל ומניעת פעולת רישום הזכויות בחלקה זו אצל משיבות מס' 5 ו- 6, כאשר הכוונה למנוע את רישומו של המשיב 2 כבעל זכויות במחצית החלקה, עליה בנוי המבנה מס' 5 ושהנה המחצית הצפונית של החלקה. 2) שני המבנים המקוריים נבנו על החלקה 117 עוד בשנות החמישים; מבנה מס' 5, נבנה על החלק הצפוני של החלקה ומבנה מס' 3 על החלק הדרומי. המשיבה מס' 1, מכרה את הזכויות בדירות שבמבנים הנ"ל והצדדים מסכימים, כי על פי חוזי המכר, מכרה המשיבה מס' 1, את הזכויות במבנים ולא בקרקע; אלא שהמשיבה החליטה מיוזמתה ולגישתה, לפנים משורת הדין, להצמיד את החלקים היחסיים בשטח החלקה לכל מבנה ומבנה המצוי כיום על החלקה 117. משמעות החלטתה זו של המשיבה מס' 1, הינה, כי כ"א מבעלי ארבעת הדירות הנמצאות בשני המבנים הבנויים על החלקה 117 הנ"ל, יהיה בעל זכויות ביחס ל- ¼ מהחלקה 117. המשיב מס' 2, שהוא, כאמור, בעל הזכויות בשתי הדירות מהם מורכב מבנה מס' 5, זכאי איפוא לזכויות במחצית החלקה 117 ואילו המבקשת ב- ¼ והמשיבה מס' 4 ב- ¼ הנותר. המשיב מס' 2, הגיש לבימ"ש זה, תובענה, ת.א 183/92, נגד המשיבה מס' 1, לאכיפת הסכם המכר שהיא חתמה עמו ביחס לשתי הדירות במבנה מס' 5, כך שעל שמו תרשם זכות חכירה בשתי הדירות ובקרקע הצמודה להן; במילים אחרות, רישום מחצית צפונית של החלקה על המבנה הבנוי עליהם על שמו בספרי רישום המקרקעין או בספרי מינהל מקרקעי ישראל. 3) המשיבה מס' 1, המעוניינת וחפצה בקיום התחייבויותיה ומסכימה לרשום את הזכויות בחלקה 117 הנ"ל, על שמות הזכאים לכך, יזמה הכנת תוכנית על פי חוק רישום שיכונים ציבוריים (הוראות שעה) תשכ"ד - 1964, אשר אושרה ביום 13/07/99 תחת המס' 1/10/3, (להלן: "התוכנית"). בהתאם לתוכנית הנ"ל, הופרש מהחלקה לצורכי דרכים, שטח של 329 מ"ר והיתרה חולקה לשני מגרשים שוים כאשר השטח של כ"א מהם הנו 1180 מ"ר; מגרש אחד צפוני, בו ממוקם המבנה מס' 5, השייך על שתי הדירות שבו, למשיב מס' 2, ירשם ע"ש המשיב מס' 2 והדרומי עליו בנוי מבנה מס' 3 שאחת משתי הדירות שבו שייכת למבקשת והשניה למשיבה מס' 4 ירשם על שמותיהם של המבקש והמשיבה מס' 4, תוך השארת השטחים שבמחצית הדרומית כרכוש משותף הצמוד לשתי הדירות יחד. על פי התוכנית הנ"ל, אין חלוקה פנימית של מי משני המגרשים הנ"ל. 4) המבקשת טוענת, כי זכויות רוכשי הדירות מעמידר, הן זכויות במבנה ולא בקרקע, לטענתה רק משום הנחיות מינהל מקרקעי ישראל, המשיב מס' 5, ו/או מכח הנוהג ו/או הנוהל המקובל מתייחסות הרשויות לבעלי הזכויות במבנים כבעלי זכויות בקרקע וכאילו היה המדובר בזכויות ב"מושאע"; לטענת המבקש על פי ההנחיות הנ"ל, לכ"א מבעלי הזכויות בארבעת הדירות הבנויות על החלקה, זכות ב- ¼ משטח הכולל של החלקה. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי החלוקה של החלקה 117 על פי האמור לעיל, צריכה להיות מקובלת ע"י כל בעלי הזכויות. 5) המבקשת מתנגדת לחלוקה, בהתאם לתוכנית הנ"ל מכ"א מהנימוקים הבאים: א. המשיב מס' 2, יקבל על פי אותה חלוקה שטח גדול מהמחצית. ב. המבקשת אמורה לקבל חלק מחלקה 118, הגובלת עם 117, מצד דרום, זאת ע"מ להשלים לטענתה את חלקה כך שהוא יגיע ל- ¼ משטח החלקה . לטענת המבקשת, יקבל המשיב מס' 2, אם תבוצע החלוקה על פי התוכנית הנ"ל, כבר עתה שטח גדול מהמחצית ואילו היא תצטרך להמתין עד שהחלקה 118 תועבר ע"י האפוטרופוס הכללי, שעל שמו רשומה חלקה זו, לשם המדינה ועד לביצוע איחוד ופרצליציה. המבקשת אמנם מסכימה להשלמת חלקה בשטחים מחלקה 118, אולם היא מבקשת שהדבר יעשה במהלך אחד ולא בשני שלבים כפי שהמשיבה מס' 1, מתכננת, דהיינו תחילה העברה ורישום של חלק מהחלקה 117 על שם המשיב מס' 2 ורק לאחר מכן ולאחר קבלת החלקה 118 לבעלות המדינה וביצוע חלוקתה ירשם החלק שלה על שמה. יצויין כבר עתה, כי המשיבה מס' 1, מכחישה טענותיה אלה של המשיבה וטוענת, כי החלקה 117 תחולק לשני חצאים שווים והמשיב מס' 2, יקבל מחצית משטח החלקה, לאחר הפרשה לדרכים ואילו המבקשת והמשיבה מס' 4, יקבלו את המחצית השניה בחלקים שווים בניהם. ג. בסיכומי טענותיו העלה ב"כ המבקשת טענה נוספת, כנגד ביצוע ורישום החלוקה על פי התוכנית הנ"ל ולפיה בהתאם לתב"ע מס' ג6069/ החלה על החלקה 117 ניתן לבנות למסחר רק על מחצית החלק הצפוני של החלקה, דבר שיש בו כדי להעלות את שוי מחצית זו לעומת המחצית הדרומית. כאמור טענה זו לא נטענה בבקשה, ודי בכך כדי להתעלם ממנה. יתרה מכך לא הונחה בפני ביהמ"ש תשתית עובדתית כלשהי להוכחת טענה זו. גם לגופו של עניין, אין בטענה זו כשלעצמה למנוע ביצוע החלוקה המתוכננת, הרי לא יעלה על הדעת להצמיד שטח מהמחצית הצפונית של החלקה הסמוכים למבנה הבנוי במחצית זו למבנה המרוחק והבנוי במחצית הדרומית. גם הפתרון של רישום שני הבתים כבית משותף אחד והשארת כל השטחים הפנויים שבחלקה צמודים לשני הבתים גם יחד, אותו מעלה ב"כ המבקשת, אינו פתרון סביר ורק יסרבל ויסבך את היחסים בין בעלי הדירות. מכל מקום אין כאמור בפני ביהמ"ש, תשתית ראייתית כלשהי להוכחת טענה זו; כמו כן, אין בפני ביהמ"ש כל תשתית ראייתית שתאפשר לקבוע, כי בנייה לצורך מסחר עדיפה על בנייה לצורך מגורים, במיוחד כאשר מדובר בישוב קטן יחסית כמו מגדל. ד. המבקשת מחזיקה בפועל, לטענתה שטח של 330 מ"ר בלבד מהחלקה ואין כל אפשרות מעשית להצמיד לדירתה שטח של 577.5 מ"ר שהוא ¼ שטח החלקה שיוותר לאחר הפרשה לצורכי דרכים. המבקשת מסכימה, כי הפתרון שהמשיבה מס' 1, מציעה, לפי תחולק החלקה 117 לשני מגרשים שוים בשטח, הינו פתרון אפשרי, אולם טוענת, כי הפתרון שהיא מציעה ולפיו שני המבנים ירשמו כבית משותף אחד, אליהם יוצמדו כל השטחים הפנויים בחלקה, הוא הפתרון הנכון והצודק יותר. לגבי פתרון זה, נאמר כבר לעיל, כי הוא אינו פתרון סביר ויש בו רק כדי לסבך ולסרבל את היחסים בין בעלי הדירות ולהגביל את האפשרויות של כ"א מבעלי הזכות לבנות על שטח כלשהוא מהשטחים הפנויים. ה. המבקשת טוענת, כי החלוקה על פי התוכנית הנ"ל, תמנע ממנה אפשרות לעשות מנגל בשטח הפנוי וגם תמנע אפשרויות חנייה של רכבי אורחים שיבואו לבקרה. יאמר כבר עתה, כי אין כל ממש בטענה זו, אם כיום לטענתה האפשרויות למנגל מוגבלות משום הקירבה לבית המשיבה מס' 4, הרי אין כל הגיון, כי המבקשת תנדוד עם אורחיה לחלק הצפוני של החלקה, ע"מ לעשות מנגל או להחנות רכבים של אורחיה; מכל מקום, בוודאי שאין בטענה זו, כדי להצדיק התערבותו של ביהמ"ש ומתן צו מניעה זמני שיאסור ביצוע החלוקה ורישומה. 6) הלכה פסוקה היא, כי תנאי ראשון למתן סעד של צו מניעה זמני, הוא שהמבקש יראה לביהמ"ש זכות חוקית הראוייה להגנתו של ביהמ"ש ואשר נפגעה או עלולה להפגע באם לא ינתן צו המניעה הזמני המבוקש. בנוסף עליו להראות, כי בידיו ראיות לכאורה, כי סיכוייו לזכות בדין טובים. ראה בעניין זה ע"א 483/85 דניאל לב נגד דגם מערכות בע"מ פד"י ל"ט 4 עמ' 729 וכן ספרו של ויניגרד, צווי מניעה, חלק כללי, עמ' 91. רק לאחר שביהמ"ש שוכנע בקיומה של זכות מוכרת בדין או מכוח דיני היושר או מכח הסכם מפורש או מכללא, עליו לעבור ולבדוק את שאר התנאים הדרושים למתן צו מניעה זמני ובניהם שאלת הדחיפות שיש בה כדי להצדיק התערבותו של ביהמ"ש ע"י מתן צו מניעה זמני בשלב כה מוקדם של דיון ובטרם הוכרעו זכויות הצדדים, כגון הצורך לשמור על המצב הקיים, עד לבירור התביעה. כמו כן, עליו להראות, כי שינוי המצב יסב למבקש נזק בלתי הפיך; בנוסף יבדוק ביהמ"ש אם המבקש קיים את התנאים הדרושים לענין מתן סעד מן היושר, כגון נקיון כפיים, שיהוי ויבדוק את מאזן הנוחיות ולטובת מי משני הצדדים הוא נוטה. 7) שקלתי את כל טענותיה של המבקשת, אלה שנטענו על ידה בבקשה ואף את אלה שהועלו לראשונה בסיכומיה ובאתי לדיעה, כי בקשת המבקשת אינה מקיימת את התנאים הדרושים למתן צו מניעה זמני וכי אין מקום למתן הסעד הזמני המבוקש, בין יתר הנימוקים שהביאו אותי לדיעה זו, ניתן למנות את הנימוקים הבאים: א. המבקשת לא השכילה להראות ולו לכאורה, כי החלוקה של החלקה 117, כפי שמהשיבה מס' 1 מבקשת לבצע בהתאם לתוכנית הנ"ל, תפגע באופן ממשי בזכות חוקית כלשהי של המבקשת. למבקשת זכות על ¼ של החלקה 117 ותוכנית החלוקה האמורה, שומרת על זכותה זו. אי הנוחות במישורים שונים שלטענת המבקשת תגרם לה באם החלוקה תבוצע, מקורה בעצם היות המבנה בו נמצאת דירתה בנוי על גבול החלקה ובכך שדירתה בצד הדרומי של המבנה ולא בחלוקה על פי התוכנית הנ"ל. אין בחלוקה אחרת כלשהי להתגבר על אי הנוחות, הנטענת ע"י המבקשת. הפתרון של השארת כל השטחים צמודים לשני המבנים יחד, אינו מטיב עם המבקשת אלא רק מרע עם המשיב מס' 2. משקבעתי, כי המבקשת לא שכנעה את ביהמ"ש בקיומה של זכות חוקית הראויה להגנתו של ביהמ"ש והעלולה להפגע אם לא ינתן הסעד המבוקש, די בכך כדי לדחות את בקשתה; אף מבלי להכנס לכל שאר השיקולים הרלבנטיים לעניין מתן סעד מן היושר, שהסעד המבוקש בבקשה דנן נמנה על סוג זה של סעדים, אם כי גם מנימוקים הקשורים לשיקולי יושר יש מקום לדחות את בקשת המבקשת. ב. המבקשת העלימה מביהמ"ש את העובדה שהיא ניהלה מו"מ עם המשיבה מס' 4, למכירת זכויותיה בחלקה 117, בין במלואן לרבות הדירה ובין מכירת חלק מהשטח הפתוח לו היא זכאית. יש ממש בטענת המשיבים 2 ו- 4, כי מטרתה של המבקשת מהגשת בקשה זו, אינה אלא נסיון לכפות על המשיבה מחיר גבוה יותר עבור זכויותיה בחלקה 117. ג. המבקשת השהתה את הגשת בקשתה יתר על המידה; התוכנית הנ"ל, אותה יזמה המשיבה מס' 1, בהתאם לחוק רישום שיכונים ציבוריים אושרה כאמור עוד ביום 17/03/99 ואילו הבקשה דנן הוגשה ביום 23/11/99. יש באיחור בהגשת הבקשה בפרק זין זה, משום שיהוי מהותי שהוא בפני עצמו מצדיק דחיית הבקשה. זאת ועוד, המבקשת לא יזמה הליך כלשהו, על מנת לשנות את התוכנית הנ"ל או למנוע אישורה; ספק רב, אם היום ולאחר שהמבקשת ישבה בחיבוק ידיים זמן כה רב, תוכל לתקוף בתקיפה עקיפה את התוכנית הנ"ל. מכל מקום קיים, בנסיבות המקרה, כאמור, שיהוי מהותי המצדיק, כשלעצמו, דחיית הבקשה. לא זו אף זו, המשיב מס' 2, פנתה לערכאות המשפטיות ע"מ להביא רישום זכויותיו עוד בשנת 1991 ותביעתו שהוגשה בעניין זה לבימ"ש השלום, הועברה עוד בשנת 1992 לביהמ"ש המחוזי, מאז לא עשתה המבקשת מאומה ונזכרה רק 7 שנים לאחר מכן לפנות ולבקש להצטרף כצד לאותו הליך, בקשה אשר נדחתה ע"י ביהמ"ש. הזמן הרב שחלף מאז יש בו משום שיהוי מהותי ביותר המצדיק כאמור דחיית הבקשה. ד. גם משיקולי נוחיות הצדדים, אין מקום להעתר לבקשה, מאזן הנוחיות נוטה באופן קיצוני לטובת המשיב 2. המשיב 2, רכש את הדירות שבמבנה 5, עוד לפני יותר מארבעים שנה, וזמן רב הוא מנהל מאבק משפטי, ע"מ לאכוף רישום הזכויות על שמו, שבשיאו אף פנה לערכאות המשפטיות. תביעתו בעניין זה הוגשה במקור לבימ"ש השלום עוד ביום 21/11/91 והועברה לביהמ"ש המחוזי בשנת 1992. המבקשת אמנם פנתה בבקשה להצטרף כצד לאותה תובענה, אולם את זאת היא עשתה רק ביום 08/11/99; החזרת הגלגל, היום, אחורנית וזמן רב לאחר שהמשיב התחיל במאבקו לרישום הזכויות שלו וזמן לא קצר לאחר שהוא זכה במאבקו והמשיבה 1 יזמה את התוכנית הנ"ל ע"מ לבצע את רישום הזכויות על שמו, יהיה בה משום פגיעה חמורה במשיב 2. לעומת זאת ביצוע הרישום על פי החלוקה שבתוכנית הנ"ל, לא תסב נזק ממשי כלשהו למבקשת, ולא רק שאינה פוגעת בזכות כלשהי של המבקשת אלא אף שומרת על זכותה של המבקשת בדירת המגורים השייכת לה וברבע מהשטחים הפנויים של החלקה, מכאן שאין לאסור את מימושה. לאור הנ"ל, בקשת המבקשת לצו מניעה זמני נדחית בזאת. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות הבקשה בסכום של 6,000.- ש"ח, אשר יתחלק בין המשיבים באופן הבא: המשיבה מס' 1, סך של 3,000.- ש"ח. המשיב מס' 2, סך של 2,000.- ש"ח. המשיבה מס' 4, סך של 1,000.- ש"ח. רישום זכויות