פיצוי כספי מועצה מקומית נטילת חלק ממקרקעין - לא ע"י הפקעה לצורך הרחבת כביש

דיני מקרקעין הם דינים מגוונים הכוללים נושאים שונים עסקאות נדל"ן - מכירת דירה/קניית דירה, זכויות בניה, ליקויי בניה, הסכמי שכירות, עסקאות קומבינציה, בתים משותפים, קבוצת רכישה, רישומי מקרקעין, כינוס נכסים, מיסוי מקרקעין וכו'. להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן בבית משפט המחוזי בחיפה ע"י השופט נאמן מנחם - בנושא פיצוי כספי מועצה מקומית נטילת חלק ממקרקעין - לא ע"י הפקעה לצורך הרחבת כביש העובדות שטען להן התובע : השאלה שעלי להכריע בה בתביעה זו היא האם זכאי התובע לפיצוי כספי מהנתבעת שנטלה חלק ממקרקעין שלו, שלא ע"י הפקעה, לצורך הרחבת כביש. א. הוא הבעלים הרשום של חלקות בגוש 11506 ששיטחן הכולל הוא 30,724 דונם. ב. הנתבעת (להלן:"המועצה") החליטה בשלב מסוים לסלול כביש עוקף לדלית אל כרמל. הסלילה חייבה נטילת חלק מהחלקות של התובע. ג. המועצה באה בדברים עם התובע וקיבלה את הסכמתו לנטילת חלק מחלקותיו תוך הבטחה כי תנקוט בהליכי הפקעה לפי החוק ובמסגרתם יקבל התובע פיצוי הולם. ד. התובע האמין להבטחות המועצה והסכים ביום 9.1.96 לסלילת הכביש על חלק מחלקותיו עוד בטרם יושלמו הליכי ההפקעה ובטרם ישולמו לו הפיצויים. ה. אמונתו זו של התובע בהבטחות המועצה התבססה בין היתר גם על העובדה שבעלי חלקות אחרים שגם מהם ניטלו חלקים לצורכי סלילת הכביש אכן קיבלו פיצויים. ו. במהלך העבודות גרמה המועצה נזקים לחלקות דוגמת ניקוז לקוי שגרם להצפה בחלקות וכן שינתה את תוואי הכביש ממה שהוצג לתובע, שינוי שגרם לכך שהשטח שנלקח יהיה גדול יותר מהמוסכם. ז. סלילת הכביש הביאה לכך שהחלקות בותרו לשני חלקים כשהכביש עובר בתווך, כך שהדרך היחידה לעבור מצד אחד של החלקות לצד השני הינה חציית כביש סואן. בניגוד למובטח המועצה לא נקטה כלל בהליכי הפקעה כחוק ולא שילמה לתובע כל פיצוי. בעקבות פניות חוזרות ונשנות ומתוך הכרה והודאה שהיא אכן חייבת לשלם לתובע פיצויים, המועצה פנתה למשרד הפנים וביקשה לאפשר לה לשלם לתובע את הפיצויים מתוך תקציב הפיתוח, אך משרד הפנים סירב לאשר זאת. בנוסף לתשלום הפיצויים עתר התובע גם לכך שהמועצה תנקוט על חשבונה בכל האמצעים הנדרשים כדי לרשום בשמה את חלקי החלקות שנלקחו מהתובע וכן למפות במדויק את השטחים שנותרו בידי התובע תוך רישומם על שמו כיחידות נפרדות תשובות המועצה בכתב הגנתה : א. בטרם ניגשה למימוש סלילת הכביש, המועצה הזמינה את כל בעלי החלקות שהכביש יסלל על חלק מהן וקיבלה את הסכמתם לסלילת הכביש שהינו עורק תחבורתי חשוב ביותר במערכת התחבורה בישוב. הסכמה זו ניתנה ע"י כל בעלי החלקות והתובע ביניהם מבלי שנושא פיצוי כספי יועלה על ידם. לפיכך מוכחשת טענת התובע כי הובטח לו פיצוי כספי. ב. בעלי החלקות והתובע ביניהם הסכימו לוותר על חלק מחלקותיהם לטובת הכביש, שכן הסלילה הטיבה והשביחה את הקרקעות מאחר ולפני סלילת הכביש לא היתה גישה נאותה לחלקות שהן חקלאיות על פי יעודן. ג. החלק שנלקח היה זניח ובהתחשב באמור השתלם לבעלי החלקות להסכים כי ינטל מהן. כך ניטלו מחלקה 16 של התובע שהיא בשטח 8,477 ממ"ר 652 ממ"ר בלבד המהוים 7.69% מחלקה 17 שהיא בשטח 14,260 ממ"ר 1,460 ממ"ר שהם 10.2% ומחלקה 21 שהיא בשטח 7,987 ממ"ר, 227 מטר שהם 2.8%. ד. המועצה היתה נכונה בשלב מסוים לסייע לתובע לקבל פיצוי כספי, אם מגיע לו כזה לפי החוק, ובמסגרת זו פנתה למשרד הפנים כפי שנטען בתביעה. ה. אשר לטענות הנזק כולל בעיות ניקוז, המועצה השלימה באמצעות קבלן את כל ההתאמות הדרושות אומר מיד כי מהעדויות והראיות שהיו לפני עולה, שגירסת המועצה היא הנכונה. התובע כמו כל בעלי החלקות הסמוכות לכביש שנסלל הסכים לנטילת אותם חלקים שניטלו מחלקותיו לצורך סלילת הכביש מבלי שדרש ומבלי שיובטח לו תשלום פיצוי כלשהו וזאת לאחר ששוכנע כמו ששוכנעו כל בעלי החלקות, כי הדבר כדאי לו. רק בשלב מאוחר יותר החליט לנסות ולקבל תשלום כספי נוסף על התועלות שהפיק מסלילת הכביש. גורמים במועצה, על רקע ידידותי או אחר, אכן ניסו לעזור לו בכך אך משסירב משרד הפנים לאשר התשלום, הם סירבו לפעול שלא כחוק והגשת התביעה אינה אלא נסיון של התובע להשתמש בבית המשפט ככלי לקבל מה שלא מגיע לו העדויות והראיות : מטעם המועצה העידו לפני מר סלימאן נסר אלדין מהנדס המועצה ומר פאהמי חלבי, ששימש כראש המועצה עד נובמבר 1998 עת החליפו לאחר בחירות, מי שהעיד מטעם התובע מר רמזי חלבי. כמו כן העידו מטעם התובע, הוא עצמו ומר סמי מקאלדה, מי שהיה מ"מ ראש המועצה מיוני 1995 עד נובמבר 1996, תקופה בה נעשו ההכנות לסלילת הכביש העולה מתצהיר התובע : א. בשנת 1995, התקיימו עימו, בהיותו בעל החלק העיקרי ששימש לסלילת הכביש (כ-2,5 דונם), פגישות מקדימות עוד בטרם הפגישה שהיתה עם כל בעלי הקרקעות. בפגישות אלו התבקשה הסכמתו לסלילת הכביש. הוא נתן הסכמה זו לאחר שהובהר לו כי המועצה תפצה אותו (ס' 4 מהתצהיר). ב. בתחילת שנת 1996, התקיימה פגישה עם כל בעלי החלקות, כולל התובע. בפגישה זו הוצגו בפני המשתתפים תוכניות הסלילה. נושא הפיצוי הכספי לא נדון בפגישה זו וממילא לא ניתנה הסכמה ע"י המשתתפים לוותר על הפיצוי (ס' 5 מהתצהיר). ג. התובע לא דרש את תשלום הפיצוי בטרם יסלל הכביש ולא התנה את הרשאתו לביצוע הסלילה בקבלת הפיצוי מראש מפני שהוא האמין להבטחות שניתנו לו ע"י גוף שלטוני ומתוך הנחה כי זה יפעל לפי החוק ולא יטול נכס מבלי לשלם תמורה. כמו כן ידע כבר אז שלבעלי מקרקעין אחרים מהם ניטלו חלקים לצורך סלילת הכביש, שולם פיצוי (ס' 7-6 לתצהיר). ד. במהלך העבודות גרמה המועצה לנזקים בשל ניקוז לקוי שגרם להצפה בחלקותיו. (ס' 9 לתצהיר). ה. ב-27.8.97, הוא כתב מכתב לראש המועצה בו דרש את תשלום הפיצוי (נספח 2 לתצהיר). הוא שלח תזכורות בתאריכים: 28.10.97, 1.12.97, 18.12.97 (נספחים ג'1-ג'3 לתצהיר). ביום 30.12.97 התקיימה פגישה בה נדונו תביעותיו שבסופה סוכם כי: יוכנו אומדנים וחוות דעת מקצועית ויובא החומר לדיון והכרעות אצל ראש המועצה סיכום זה מוכיח, כך התובע, כי מעולם לא היה וויתור מצידו על תשלום הפיצוי הכספי. משהמועצה לא פעלה לפי הסיכום הוא שלח לראש המועצה מכתב ביום 29.1.98 (נספח ה' לתצהירו) בו הזהיר כי יאלץ לנקוט באמצעים משפטיים. בשלב זה נכנס לתמונה בשמו עו"ד גאגין שפנה אל המועצה במכתביו מיום 19.8.98, 19.11.98 ו-24.2.99 (נספח ו'). במקביל לפניות אלו בכתב, הוא פנה גם בעל פה אל גורמים במועצה בדרישה לתשלום. התשובות של הגורמים היו כי אכן מגיע לו תשלום והמועצה תעשה כל מאמץ לארגן את הכסף לתשלום. גורמי המועצה הסבירו כי סיבת העיכוב היא העדר משאבים תקציביים למימון הפיצוי, העדר הנובע מכך שתוכניות הסלילה טרם אושרו אצל הגורמים הנוגעים בדבר. (ס' 22-20 לתצהיר). ב-13 לאפריל 2000, נערכה פגישה במשרד ראש המועצה בה נדונו דרישותיו. בפגישה זו לא נדון כלל נושא הפיצוי, שכן היה ברור לצדדים לחלוטין כי נושא זה יסוכם בנפרד לכשיבשילו התנאים לכך מבחינת הנתבעת. זו הסיבה שסיכום הדיון (נספח ז' לתצהיר) לא מתיחס כלל לנושא הפיצוי הכספי לאחר פגישה זו הוא חזר ופנה פעמים רבות בעל פה לגורמים המתאימים במועצה בדרישה להסדיר את תיקצוב הפיצויים המגיעים לו ובעקבות זאת אכן פנתה המועצה במכתב מיום: 4.9.02, למשרד הפנים בבקשה לאפשר לה לשלם לו פיצוי מתקציב הפיתוח, אך משרד הפנים השיב במכתב מיום 13.10.02, כי הדבר אינו אפשרי ואם המועצה תחליט על תשלום פיצוי יהיה עליה לשאת בתשלום ממקורותיה היא ויהיה עליה לעשות זאת על פי החוק. (נספח ח' לתצהיר). המועצה חזרה ופנתה למשרד הפנים ביום 26.3.03 וביקשה לשקול את הענין מחדש נוכח הגשת התביעה ע"י התובע. פניות אלו, כך התובע, מוכיחות כי המועצה יודעת שמעולם לא היה ויתור מצידו על תשלום הפיצויים המגיעים לו העולה מתצהיר מהנדס מטעם המועצה : הוא משמש כמהנדס עיריית הכרמל (איחוד המועצות דלית אל כרמל ועוספיה) ובזמנים הרלוונטיים לתביעה שימש כמהנדס המועצה. עד לסלילתו של הכביש נשוא התביעה, תנועת כלי הרכב לדלית אל כרמל עברה דרך השוק הצר והצפוף שבמרכז הישוב. על מנל להקל על התנועה הוחלט לסלול את הכביש נשוא התביעה. בשל הנחיצות הרבה והדחיפות הוחלט לא להיזקק להליכי הפקעה אלא לקבל את הסכמת בעלי החלקות שבתחומן יעבור הכביש. בעלים אלו זומנו לפגישה ביום 9.1.96. התוכנית הוסברה להם לפרטיה ונאמר להם שסלילת הכביש תקדם תוכניות לשינוי יעוד המקרקעין מחקלאות למגורים. עוד הובטח לבעלים כי אם יסכימו לתת את חלקם תפעל המועצה שלא להפקיע מחלקותיהם הפקעות נוספות לצורכי ציבור ולא יגבו מהם היטל סלילה ופיתוח בגין הכביש, הוצאות שהיו מגיעות לעשרות אלפי שקלים. נוכח יתרונות אלו ונוכח זאת שסלילת הכביש תאפשר גישה לחלקותיהם, כאשר עד לסלילה, הגישה היתה דרך עפר צרה שבחורף כלל לא ניתן היה לעבור בה, הסכימו כל המשתתפים בפגישה (15 במספר) והתובע בכללם, לסלילה ולנטילת החלקים המתחייבים מחלקותיהם ללא כל תמורה נוספת. הנוכחים הוחתמו על המסמך "ב" שצורף לתצהיר עובדה היא שמלבד התובע איש מהחותמים לא דרש עד היום פיצוי על המקרקעין שניטלו ממנו לצורך סלילת הכביש, להוציא שני מקרים: האחד, בו שולם פיצוי למי שבשל הסלילה צריך היה להרוס שלד מבנה שעמד על התוואי, הפיצוי ששולם היה עבור הוצאות העתקת המבנה ולא עבור המקרקעין עליהם עמד המבנה. המקרה השני, בו שולם פיצוי למי שבשל הסלילה נלקח מהבעלים כמעט כל המגרש ומה שנותר לא היה ניתן לניצול כלשהוא. מהתובע לעומת זאת נלקחו מחלקה 16 652 מ"ר המהוים 7.65% מכל שטח החלקה, מחלקה 17 נלקחו 1,460 מ"ר המהוים 10.2% ומחלקה 21 נלקחו 227 מ"ר המהוים 2.8%. סה"כ נלקחו ממנו 2,339 מ"ר המהוים 7.5% בלבד מכלל חלקותיו, כאשר לפי החוק, הפקעה עד 40% אינה מזכה בתשלום. התובע מעולם לא דרש תשלום פיצוי בטרם סלילת הכביש ובמכתבו למועצה מיום 27.8.97 (נספח ד' לתצהיר שהוא גם נספח ב' לתצהיר המועצה הוא אף אישר זאת שהרי במכתב זה כותב התובע: "אני לא התניתי פריצת הכביש מול תשלום כלשהו ומאחר ואני מלא אמון בשיוויון בין כל האנשים שתרמו (הדגשה שלי מ.נ.) מנכסיהם וידוע לי בוודאות שחלק מהם פוצו בדרכים שונות למרות שהשטח הגדול שהופקע הינו מאדמתי לכן אבקש על פי החוק פיצוי.... ". מכאן שדרישת הפיצוי נולדה רק לאחר סלילת הכביש וכתוצאה מכך שהתובע חשב שחלק מהתורמים כן קיבלו פיצוי ולא היא, שכן הפיצוי שולם רק לשניים שהם יוצאים מן הכלל כאמור לעיל. בעקבות מכתב זה נערך מפגש עם התובע במשרדי המועצה. במפגש זה מיום 30.12.97 הועלו דרישותיו של התובע בקשר לכביש וביניהן הדרישה לתשלום פיצוי כספי. סיכום המפגש (נספח ד' לתצהיר התובע שהוא נספח ה' לתצהיר העד) אינו מעיד על הכרה מצד המועצה בזכותו של התובע לפיצוי אלא הוא משקף כעולה מתוכנו, רק את רשימת הדרישות של התובע. לאחר שהמועצה סירבה להענות לדרישה לה גם לא יכלה להענות, דרש התובע אישור בכתב כי כאשר תאושר תוכנית מפורטת באיזור הכביש והדבר יצדיק הפקעות נוספות לצורכי ציבור, לא יופקעו ממנו אדמות נוספות, כפי שאכן הובטח כאמור לעיל מכתב כזה מיום 28.3.00 אכן הומצא לתובע (הלא הוא נספח 4 לתצהיר העד) ונאמר בו כי נוכח זאת שסלילת הכביש התאפשרה לאחר הסכמתו מבלי לבקש פיצוי כספי מתחייבת המועצה שלא תהיה הפקעה נוספת לצורכי ציבור מאדמותיו. התובע לא התכחש לנכונות האמור במכתב זה ולולי שיקף הוא נכונה את המוסכם, התובע,שהיה מיוצג כבר ע"י עורך דין, היה מזדרז לכתוב מכתב תגובה המכחיש את האמור. תחת זאת, עולה ממכתב נוסף ששלח העד כמהנדס המועצה לעו"ד גאגין שייצג את התובע במגעים עם המועצה בקשר לסלילת הכביש ביום 13.4.00, שכל שהוסכם הוא כי המועצה לא תבצע הפקעות נוספות וכי המועצה תגיע עם התובע להסדר מוסכם לכיסוי שכה"ט של עו"ד גאגין והמועצה תדאג לסמן את גבולות החלקות על חשבונה באמצעות מודד שהיא תזמן לשם כך הסיפא של המכתב היא: "אנו רוצים לראות מחלוקת זו כמחוסלת". (נספח ז' לתצהיר העד וגם לתצהיר התובע). לו לא שיקף מכתב זה נכונה את סיכום המגעים בנושא עם בא כוחו של התובע, שוב היינו מצפים למצוא מכתב של עו"ד גאגין המוחה על האמור בו כי : "בכך המחלוקת מחוסלת". תחת זאת, רק כעבור שנתיים עורר התובע שוב את נושא הפיצוי. ראש המועצה החדש ניסה לעזור לתובע בענין זה ופנה למשרד הפנים, אך זה לא אישר תשלום כלשהו. הן מר נסר אלדין והן התובע נחקרו על תצהיריהם ולהלן הדברים הרלוונטיים העולים מתשובותיהם תשובות התובע : א. החלקות שמדובר בהן הן חקלאיות. הוא ירש אותן מאביו שנה לפני שהחל הענין עם הכביש. הוא לא עיבד אותן מהטעם ש"אני לא מקצועי בדברים האלה" (עמ'24 שו' 16).וגם לאחר שנסלל הכביש הוא לא עיבד את החלקות "השטח הוא הררי אין מים שם ואני לא מקצועי ולא יכול לעבד" (ורה אחרונה מע' 24). ב. כאשר קיבל את נספח ו' לתצהירו של מר נסר אלדין בו נאמר כי הסכים לסלילת הכביש בלי לקבל פיצוי, הוא נדהם והתקשר מיד לעו"ד שלו. (עמ' 26 שו'8). ג. גם בעקבות נספח ז' מיום 13.4.00, שמשקף כאמור בו את חיסול המחלוקת מבלי שישולם פיצוי כספי, לא כתב לא הוא ולא עורך דינו כל מכתב למועצה שיתכחש לכך הדברים הרלוונטיים מתשובות המהנדס : א. המועצה לא דיווחה למס שבח על קבלת החלקים במקרקעין שהיו דרושים לסלילת הכביש (עמ' 10). ב. העד נשאל אם בפגישה מיום 9.1.96, עם כל בעלי החלקות, הוסבר להם שהם לא יקבלו פיצויים על מה שיקלח מהם, ותשובתו היא שהדבר לא עלה, שכן היה ברור לכל המשתתפים שהם לא יקבלו פיצוי כספי. אם הם היו דורשים פיצוי כספי, הפרויקט לא היה מבוצע כלל. העד לא יכול לזכור אם דיבר עם התובע בענין לפני פגישה זו (עמ' 11 שו' 18). ג. ההסבר לכך שלמרות שלגירסתו, התובע ויתר במפורש על פיצוי כספי, ראש המועצה החדש בכל זאת פנה למשרד הפנים למצוא דרך לשלם פיצוי הוא בכך, שהתחלף ראש מועצה (עמ' 13) ויש ידידות רבה בין ראש המועצה החדש לבין התובע (שו' 17). בנוסף למר נאסר אלדין מהנדס המועצה, העידו מטעם המועצה גם מר פאהמי שהיה ראש המועצה בעת סלילת הכביש ומטעם התובע ד"ר רמזי חלבי שהחליפו בתפקיד ראש המועצה מר פאהמי נשאל האם הובטחו פיצויים לתושבים שהכביש נסלל בתחומם ותשובתו היתה: :לא יכול לזכור כל דבר. למיטב ידיעתי לא היתה הבטחה לתשלום פיצויים לתושבים אלו (עמ' 16 שו' 9) ובתקופתו (היינו עד סוף שנת 1998) גם לא היתה דרישה מצד התובע לתשלום פיצוי לפי מיטב זכרוני". (עמ' 17 שו' 9). העד נשאל על ידי כיצד מתישבים דבריו אלו עם מכתב התובע מיום 27.8.97, ותשובתו: "מכתב כזה שמגיע בד"כ הייתי מפנה אותו למהנדס". (עמ' 17). לגבי המכתבים האחרים של התובע שהגיעו אף הם בתקופת כהונתו, תשובת העד היא: לא זוכר ראש המועצה השני, ד"ר רמזי חלבי, העיד כאמור מטעם התובע בתצהיר עדות ראשית ובחקירה הנגדית. העולה מדבריו הוא זה: א. הוא שימש כראש המועצה מיום- 1.12.98 עד 2003. התובע פנה אליו בענין הפיצוי והביע בפניו את טרונייתו על הסחבת שנתקל בה בטיפול מול ראש המועצה הקודם. הוא, העד, הבטיח לתובע כי יפעל להסדרת תשלום פיצויים ככל שהדבר בידו. ב. בפגישה שנערכה באפריל 2000, בה הועלו דרישותיו של התובע לגבי סלילת הכביש, לא הועלה ענין הפיצוי כי: "באותה עת היה ברור לנו כי נושא זה יסוכם בנפרד לכשיבשילו התנאים לכך ולפיכך לא עמד כלל על סדר היום". (ס' 8 מתצהירו). ג. בעקבות הבקשות החוזרות ונשנות בענין מצד התובע, העד, פנה למשרד הפנים במכתב מיום 4.9.02, אך המשרד השיב את פניו ריקם צר לי מאוד, אך עלי לומר כבר עתה כי הסברו של העד לכך שנושא הפיצוי לא נכלל בסיכום המפגש מאפריל 2000 כפי שצוטט לעיל, אינו אלא נסיון של העד לבוא לעזרת התובע במשפט זה על חשבון החובה לומר את האמת. עד זה הרי חתום על המכתב מיום 28.3.00 אל התובע בו נאמר במפורש שתמורת הסכמת התובע לאפשר את סלילת הכביש: "בתוואי שעובר בחלקות שלך מבלי לבקש פיצוי", "מתחייבת המועצה שבעת הכנת תכנון מפורט באזור שלך לא תהיה הפקעה נוספת לצורכי ציבור מחלקות אלה", אז איך יתכן לומר ש"בסיכום" המפגש מאפריל 2000 לא כלל את נושא הפיצוי מפני שהיה ברור שנושא זה יסוכם בנפרד בחקירה הנגדית נשאל העד: "מדוע בעצם הבטחתם למר ווהבי לא להפקיע לו חלקים נוספים?" ותשובתו (עמ' 20): "כי מר ווהבי בזמנו הסכים לאפשר את סלילת הכביש בחלקתו כי הוא ראה בזה מה שנקרא סיוע לישוב ואכפתיות". מתשובה זו עולה ברורות תימוכין לעמדת המועצה שהתובע לא התנה את הסכמתו בתשלום פיצוי כספי ולא הובטח לו תשלום כספי העד נשאל איך הוא מסביר שבמכתב מאפריל 2002 הכולל את מה שהתובע אמור לקבל לחיסול המחלוקת לא נכלל ענין הפיצוי (עמ' 20) ותשובתו היא: "בפגישה הזו כל המחלוקת מחוסלת אלא מה אחרי המכתב היתה פניה של התובע ובא כוחו שביקשו להיפגש עימו... והם אמרו שזה שאנו מוכנים לעזור ליישוב...לא אומר שאנו מוותרים על כל זכויותינו והראיה שאתם כמועצה שילמתם לאחרים ואז התחיל להתגלגל הענין...". גם מדברים אלו עולה ברורות נכונות גירסת המועצה. עד נוסף שהעיד מטעם התובע הוא מר סאמי מקאלדה שכיהן הן בשנים 1996-1995 והן בין השנים 1998 עד 2003 בתפקיד ממלא מקום ראש המועצה. גם הוא אומר (בס' 8 של תצהירו) כי הסיבה לכך שבפגישה מאפריל 2000 לא הועלה נושא הפיצוי הכספי היא: "היה ברור לכולנו כי נושא זה יסוכם בנפרד ללא התערבות עורכי דין וללא הליכים משפטיים וזאת לכשיבשילו התנאים לכך". בחקירה הנגדית הוא נשאל: "מנין לך שהמועצה אי פעם התחייבה לפצות את התובע?" ותשובתו: "לפי הנוהל אף אחד לא מחלק מתנות". (עמ' 23 שו' 11). העד הזה לפי דבריו (ס' 7 לתצהירו) היה בעת סלילת הכביש ולקראת סלילתו מחזיק תיק התשתיות ובתור שכזה, לו היתה התחייבות מפורשת לקראת סלילת הכביש לשלם לו פיצוי כספי, הוא היה חייב לדעת עליה. תחת זאת הוא מסתמך על ההגיון שאין מחלקים מתנות, אבל מ"הגיון" זה לא ניתן ללמוד דבר על קיום התחייבות, שכן כבר ראינו שהאדמות שנלקחו מהתובע היו חקלאיות במקום הררי שלא ניתן לעיבוד והתובע אכן לא עיבד את האדמות מאידך קיבל התובע כמו כל בעלי החלקות שהסכימו "לתרום" מחלקותיהם חלקים לטובת הכביש, יתרונות רבים וביניהם היתרון שהם לא נדרשו לשלם את היטל הסלילה. הגישה לחלקותיהם שופרה לעין ערוך, הסלילה קידמה את פוטנציאל הפיכת היעוד מחקלאי לבניה והתובע אף קיבל התחייבות שלא יופקעו מאדמותיו בעתיד חלקים נוספים. נוכח כל זאת אין לי אלא לומר על דבריו של מר מקאלדה בענין סיבת העדר נושא הפיצוי הכספי מסיכום הישיבה מאפריל 2000, את שאמרתי בצער על דבריו של ד"ר רמזי חלבי זאת ועוד, בתשובותיו בעדות לפני (עמ' 23 שו' 16 ואילך) אישר העד כי כל מטרת הפגישה מאפריל 2000 בה נכחו עו"ד גאגין, התובע, הוא והמהנדס מר נסר אלדין, היתה דיון בנושא הפיצויים והפגישה נקבעה לפי בקשת עוה"ד גאגין למטרה זו: "וזה היה נושא הפגישה". איך יתכן איפוא שדווקא נושא זה אינו מוזכר כלל בסיכום בכתב מהפגישה?!! הסברו של העד הוא זה: "אמרנו לוהבי בנוכחות בא כוחו שאנחנו מספיק חברים כדי לסיים את הענין בלי עו"ד חבל על הכסף שאתה משלם לעו"ד ונסיים אותם בנפרד ללא מעורבות של עו"ד ככה סיימנו את הענין". אין צריך לומר שתשובה זו אינה יכולה להניח את הדעת, שכן עו"ד גאגין היה עומד לפחות על כך שבתום הפגישה יאמר כי אין הוא מכסה את נושא הפיצוי וזה יסוכם בנפרד בין התובע למועצה סוף דבר : אני מסכים עם ב"כ התובע שמנספח ב' לתצהיר, מהנדס המועצה מר נסר אלדין (המסמך מיום 9.1.96) עליו חתמו כל בעלי החלקות כי הם מסכימים לפריצת הכביש בחלקותיהם, לא ניתן להסיק ויתור על פיצוי, שכן ההסכמה הזו היתה דרושה ממילא מאחר ולא ננקטו הליכי הפקעה, אך מההתכתבות הנוספת שהובאה לפני, אותה הבאתי לעיל ומדברי העדים הן של התובע והן אלו שהעידו מטעם המועצה, עולה ברורות כי המועצה לא הבטיחה לתובע תשלום פיצוי כספי. אדרבא, יש ראיות נחרצות כי התובע ויתר במפורש על תשלום פיצוי כספי וזאת חלף היתרונות האחרים שהיו גלומים בויתורו על חלק מחלקותיו לטובת סלילת הכביש כפי שהוזכר כבר לעיל. רק בשלב מאוחר יותר ולאחר שהתברר לתובע כי שלושה מבין אלו שחתומים על נספח ב' כן קיבלו פיצוי כספי, החל הוא לדרוש פיצוי כספי עליו ויתר. גורמים במועצה שהוא מקורב אליהם ניסו לעזור לו לקבל את מה שלא הגיע לו וזאת על חשבון הציבור, אך נסיונות אלו לא צלחו. אשר על כן התביעה לפיצוי כספי נדחית הסעדים : אתיחס עתה לסעדים הנוספים אותם ביקש התובע בסיכומו שהוגשו כסעדים נוספים שהוזכרו בתביעה עליהם לא חזר התובע בסיכומו בכתב נחשבים כזנוחים א. שהמועצה תרשום בשמה את חלקי המקרקעין שנטלה מהתובע ותרשום על שם התובע את השטחים שנותרו בידיו אצל כל גוף כנדרש על פי החוק. ב. פיצוי בגין תעלת הניקוז. אין התיחסות לנושאים אלו, לא בסיכומי המועצה ולא בתשובתה לסיכומי התובע. אשר לסעד הראשון - אין ספק שהתובע זכאי לו והוא גם מעוגן בנספח ד' לתצהירו של מר נסר אלדין שהוא מכתב המועצה אל עו"ד גאגין המסכם את הפגישה מיום 13.4.00. בסעיף 4 של מכתב זה התחייבה המועצה: "לסמן את גבולות החלקות על חשבונה באמצעות מודד". המועצה חייבת איפוא לבצע התחייבות זו אם טרם בוצעה, כך שהרישום בלשכת רישום המקרקעין ישקף נכונה את השטחים שנותרו לתובע. אם ביצוע התחייבות זו כרוך בתשלום הוצאות ומיסים, המועצה היא שחייבת לשאת בהם. ניתנת בזה ארכה למועצה לבצע האמור תוך 9 חודשים מיום מתן פסק דין זה אשר לסעד השני - נושא פיצוי בגין תעלת הניקוז: נושא זה לא פורט כדבעי בכתב התביעה. נכון הוא שבס' 38 ג' לכתב התביעה נאמר : " בנוסף מתבקש ביהמ"ש לחייב את הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם למקרקעים" אך מהסעיפים הקודמים הרלוונטיים שבכתב התביעה ברור שהכוונה היא לנזק שנגרם למקרקעין כתוצאה מפיצולם ועל נזק זה (אם הוא בכלל קיים ולאור מה שהוזכר כבר, אינני סבור שהוא קיים, אדרבא הכביש שיפר את הגישה למקרקעין ואת אפשרות ניצולם), הרי ויתר התובע בעצם הסכמתו לסלילת הכביש. אין כל פירוט בכתב התביעה מה הנזק שנגרם בענין תעלת הניקוז. אשר על כן - התביעה לחיוב כספי בענין תעלת הניקוז נדחית אף היא אשר לעניין ההוצאות : בנספח ד' (סעיף 3 לתצהיר נסר אלדין) נאמר : "המועצה מבקשת להגיע להסדר מוסכם לכיסוי שכר הטרחה שהתחייב מר והבה לשלם עבור הטיפול בפנ יותיו למועצה". התחייבות זו היא אחד מהנושאים המסיימים את המחלוקת. המועצה לא טענה כי קיימה התחייבות זו ולכן אני מעמיד את הוצאות משפט זה, לה זכאית המועצה, כנגד התחייבות זו. אשר על כן ולאור כל האמור: בכפוף לאמור לעיל, כל יתר התביעות של התובע נדחות. אין צו להוצאותקרקעותפיצוייםהרחבת דרך / כבישמועצות מקומיותמקרקעיןהפקעהכביש